JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לבו במזרח

נפטר סיקסטו דוראן באיין נשיא אקוודור ואוהב ירושלים

לבו במזרח סיקסטו דוראן באיין תמונה: אנציקלופדיה אקוודור
דצמבר 01
09:30 2016

אילו הדבר היה תלוי בסיקסטו דוראן באיין, נשיא אקוודור לשעבר שנפטר באמצע חודש נובמבר בגיל תשעים וחמש, אולי הוא היה מבקש שיציבו את ארונו לא רק בהיכל העירייה בקיטו, בירת ארצו, אלא גם בהיכל העירייה בירושלים, עיר שהוא נמנה עם אוהביה הגדולים, ביקר בה תריסר פעמים ואף היה חבר בוועדת ירושלים, שבה השתתפו נציגים ממדינות שונות.

רבים הם הנשיאים הלטיניים המסתייגים מישראל, ולעתים אף עוינים לה (הוגו צ'אווס שמת וכן ניקולאס מדורו, דניאל אוטרגה, אוו מוראלס ואחרים), ומאשימים אותה בפשעים נגד העם הפלסטיני, אך סיקסטו היה נשיא מזן אחר, שלא הסתיר את אהדתו לישראל ולעם היהודי.

פגשתי את דוראן באיין פעמים אחדות בביתו בקיטו בהמלצת דניאל סבן, המכהן כיום כשגריר ישראל ברפובליקה הדומיניקנית. מחלון ביתו אפשר היה לצפות בפסל הקדושה של הפנסיו, בתולת הלחמניה המתוקה, השומרת על העיר, שסיקסטו, ארכיטקט ידוע, אהב ובנה כמה מהפרויקטים האורבניים הכי משמעותיים שלה. אחד מהפרויקטים הללו היו המנהרות שנחפרו בבטן ההר ואפשרו לקצר מרחקים בתחבורה העירונית. לפני חפירתה של מנהרה נוספת, והפעם בהר הפנסיו, שבבטנו שמור לפי האמונה האינדיאנית כבר מאות בשנים האוצר של מלך האינקה אטאולפה, החליט סיקסטו לעצור את הפרויקט. מספרים שהתגלה לו בחלום אינדיאני שהזהיר אותו מפני האפשרות שקיטו תוצף ותיעלם, אם הוא יעז להגשים את תכניתו.

דוראן באיין כיהן כשר בממשלת אקוודור וגם כראש עיריית קיטו במשך שמונה שנים, אבל הוא לא הסתפק בכך ושאף להיבחר כנשיא. פעמיים הציג מועמדות ונכשל. כשכבר נדמה היה שהוא ייזכר כלוזר, נפרד באיין ממפלגתו, שלא היתה מספיק אהודה, הקים מפלגה עצמאית וזכה בבחירות בניסיון השלישי.

סיקסטו היה איש שלום, אבל הקדנציה הנשיאותית שלו תיזכר דווקא בגלל המלחמה שפרצה בין אקוודור לפרו. כמו תמיד ניסו מתווכים לשכנע את האקוודורים לוותר על שטחים לטובת שכנתה הדרומית, אבל סיקסטו יצא אל המרפסת של ארמון הנשיא והכריז: "אף צעד לאחור" וקנה את אהדת עמו בזכות נחישותו. לאחר פטירתו הוצגה שוב ושוב בערוצי הטלוויזיה המקומית היציאה הדרמטית הזו אל המרפסת וההכרזה שהחזירה לאקוודור את כבודה הלאומי הרמוס.

לאחר ארבע שנות כהונה פרש דוראן באיין מארמון הנשיאות מבלי שניסה לשנות את החוקה ולאפשר לעצמו התמודדות נוספת, כפי שנהגו כמה ממנהיגי הסוציאליזם של המאה ה-21 באמריקה הלטינית במטרה לאפשר לעצמם בחירה בלתי מוגבלת, ובכך הפכו ממסמלי שינוי חברתי נחוץ לסוג של מלכים בעיני עצמם.

במפגש עמו התגלה סיקסטו כאינטלקטואל רב ידע, איש רעים להתרועע המדבר בגובה העיניים וחף מהפוזות האופייניות לנשיאים או פוליטיקאים מנופחים. הוא אירח אותי בביתו שעות ארוכות לשיחה קוסמופוליטית והזמין אותי לאחר מכן לפגישות נוספות. סיקסטו סיפר לי בהרחבה על התנסותו בישראל, שבה ביקר לראשונה בתחילת שנות השבעים. "סביר להניח שאני אחד האקוודורים שהכי מכיר את ישראל", אמר.

המפגש שהותיר עליו את הרושם העמוק ביותר היה עם דוד בן-גוריון בחדר האוכל של שדה בוקר. "לא האמנתי שהוא עד כדי כך צנוע שיסכים גם לשמש תורן בחדר האוכל, כאחד האדם", סיפר. "הדוגמה האישית שנתן הייתה יכולה ללמד גם אותי הצנע לכת בדרכי הפוליטית באקוודור".

סיקסטו נפגש גם עם יצחק רבין ושמעון פרס, וכמובן עם טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, לדבריו "אחד האישים היותר כריזמטיים שהכרתי מימיי".

הוא סיפר על דיוני ועדת ירושלים שבהן השתתף ואנקדוטות משעשעות על העיר ואנשיה, בין השאר כיצד נקלע ברכב שלא מרצונו לכיכר השבת במאה שערים בערב שבת, ועד כמה התקשה להיחלץ משם.

לשמע סיפוריו הצעתי לו מיד להשתתף באסופה בעריכתי שבה נכללו סופרים ואישי ציבור לטיניים שכתבו על ירושלים וישראל. באנתולוגיה זו, "ירושלים של האנדים" (ראתה אור תחילה בספרדית בצוותא עם חוליו פאסוס, ולאחר מכן גם בעברית בהוצאת "כרמל"; תרגום לאה פרישברג ותנחום אבגר), נכללו סיפורים קצרים, שירים ומסות. את אחת המסות כתב, לבקשתי, דוראן באיין. ירון אחיטוב

ארונו של הנשיא לשעבר הוצב בהיכל העירייה בקיטו ולא בארמון הנשיאות הסמוך. כנראה סיקסטו רצה לשמור מרחק פוליטי מנשיא אקוודור הנוכחי רפאל קוריאה, לא רק בחייו אלא גם לאחר מותו. אלפים חלקו לו כבוד אחרון. "הוא היה אחד מהגדולים וצריך להיפרד ממנו כמו גדול", אמרו עליו. לטקס האשכבה שלו בכנסייה לא הגיע אף נציג של ממשלת אקוודור וממפלגת השלטון. צריך לקוות שבעיריית ירושלים יואילו לשגר מברק תנחומים.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

ירון אביטוב

סופר, מבקר ובמאי סרטי תעודה.

17 תגובות

  1. ח.
    ח. דצמבר 01 2016, 12:32
    מחדל

    מנהיגי המגינה צריכים להבליט אנשים כאלה שאוהדים אותנו וזו גם החובה של העיתונים והמדיה. לא רק את הרע צריך לחפש.

    השב לתגובה
    • איריס
      איריס דצמבר 02 2016, 14:06
      נשיא לטיני

      מי שצריך לעשות את העבודה שלו ולהבליט מנהיגים כאלה – לא עושה. מכל מקום הכותב עשה את שלו במאמר.

      השב לתגובה
  2. ניר
    ניר דצמבר 01 2016, 13:38
    נשיא

    טוב לשמוע שהיו נשיאים שביו בעדנו. כתוב יפה ואמפתי.

    השב לתגובה
  3. רינה שביט
    רינה שביט דצמבר 01 2016, 13:43
    כיצד באה האהבאה לישראל לידי ביטוי?

    מעבר לאמירות.

    השב לתגובה
  4. שרון
    שרון דצמבר 01 2016, 15:01
    דרום אמריקה

    ברכות על המאמר

    השב לתגובה
  5. שמואל
    שמואל דצמבר 01 2016, 17:34
    לטינים

    חבל שבימינו אין עוד נשיאים לטינים כאלה. מאמר חביב

    השב לתגובה
  6. חגית אביבי
    חגית אביבי דצמבר 02 2016, 07:47
    הצדעה למי שהעריך אותנו

    מצטרפת

    השב לתגובה
  7. ח
    ח דצמבר 03 2016, 13:12
    אם היה לנו שר חוץ

    הייתי צציע לו להדהד עם זכרו של אוהב ישראל ולהביא להיחשפות לעמדות שלנו.

    השב לתגובה
  8. יעקב שפי
    יעקב שפי דצמבר 04 2016, 13:57
    לא כל אוהב ירושלים

    הוא אוהב מדינת ישראל

    השב לתגובה
    • ירון אביטוב
      ירון אביטוב דצמבר 07 2016, 17:24
      סיקסטו וישראל

      לכל המפקפקים באהדתו של הנשיא המנוח סיקסטו לישראל, אכתוב כדלקמן:
      אם טדי קולק בחר בו להיות חבר בוועדה הוא ידע כנראה למה…
      סיקסטו ביקר בארץ 12 פעמים…
      בהשוואה לנשיאים לטינים אחרים הוא ללא ספק 'ירושלים של זהב' בעמדותיו…
      הרשו לי לצטט מהמסה שלו שהוא פרסם בספרי "ירושלים של האנדים" (הוצאת כרמל):
      "תמיד הערצתי את מקימי מדינת ישראל ובמיוחד את בן גוריון…"
      "אני חש גם קרוב לעם היהודי, שאני נמנה עם מעריציו, בשל המאמצים הכבירים שהשקיע העם הזה כדי להקים את מדינתו…"
      וציטוטים נבחרים נוספים שתקצר היריעה מלפרט, שבהם הוא מספר בין השאר כיצד שידל את בניו ונכדיו לבקר בארץ ועוד.
      אם זה לא מספיק לקוראים, אז כנראה שהם מצפים ליותר מדי. קשה לצפות מנשיא לטיני לאהוד בעיוורון את ישראל כמו פטריוט ישראלי נלהב או כמו אחרון חברי מרכז ליכוד שעבורם אפילו הפטריוטיות של בני בגין לא מספיקה. מן הסתם היו לו גם דעות משלו.

      השב לתגובה
  9. אלינה
    אלינה דצמבר 05 2016, 12:35
    דרום אמריקה לא מוכרת לרוב הישראלים

    מה שיותר מאמרים נחוצים כדי שנבין מה קורה שם וכדי שנדע את ההשפעה על ישראל וכדי שנדע את הפוטנציאל שיצא משם אולי לא מייד אבל בטווח הארוך

    השב לתגובה
  10. תמיר
    תמיר דצמבר 06 2016, 17:04
    באף מקום אחר לא כתבו על זה מאמר

    למה

    השב לתגובה
  11. לאה
    לאה דצמבר 09 2016, 21:06
    סיקסטו ורעמת שיער לבנה במטבח של שדה בוקר

    תודה תודה ירון על אזכורנו ברשימתך מאירת העיניים והעסיסית, המתארת ברגישות דקה ובחיבה את דמותו המיוחדת של סיקסטו דוראן-באיין, אכן "נשיא מזן אחר", גם באהבתו הגדולה לישראל – במיוחד לתולדותיה ולפריחתה – ולירושלים ו"קדושתה המיסטית, במלותיו.
    כך נפתחת רשימת המסע שלו באנתולוגיה "ירושלים של האנדים" (2008): "קרקוש הסירים והצלחות עלה מן המטבח של קיבוץ שדה בוקר. כשדלת המטבח נפתחה ונסגרה ללא הרף, ניסיתי בכל פעם מחדש להציץ פנימה, אולי אוכל להבחין ברעמת השיער הלבנה הכי מפורסמת בעולם, זאת שהעמידה לא רק את בן-גוריון על ראשו אלא גם את הציונות הגדולה".

    השב לתגובה
  12. ירון אביטוב
    ירון אביטוב דצמבר 09 2016, 21:49
    בן גוריון

    תודה לך לאה על תגובתך האוהדת. שמחתי בציטוט שבחרת, שקולע מאוד לרוח המסה, ורק ברצוני לתקן שהמילים האחרונות בציטוט שבחרת צריכות להיות "הציונות כולה", דהיינו:
    "רעמת השיער הלבנה הכי מפורסמת בעולם, זאת שהעמידה לא רק את בן-גוריון על ראשו אלא גם את הציונות כולה."

    השב לתגובה
  13. נלה
    נלה דצמבר 12 2016, 15:25
    עם כל הכבוד

    מה הקשר המעשי שלנו עם דרום אמריקה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!