JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הפקת לקחים

מה עלינו ללמוד מתבוסת קלינטון/אובמה

הפקת לקחים דונלד טראמפ צילום:Gage Skidmore commons.wikimedia.org
ינואר 23
09:30 2017

כשפורסמו תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב, הגיבו, תחילה, העיתונאים והאנליסטים למיניהם בחוסר אמון. לאחר מכן התחלף חוסר האמון בתקווה לפרסום הסופי של תוצאות הבחירות לטובת קלינטון. בהמשך טופחו ציפיות לשינוי תוצאות הבחירות על ידי בתי המשפט, בעקבות עתירות שהוגשו נגד ועדות הבחירות במדינות אחדות של הפדרציה האמריקנית. כל אלו לא צלחו ומר טראמפ נכנס לבית הלבן ב-20 בינואר 2017.

איך זה קרה? מה לא "זרם" כמתוכנן? הרי קלינטון העסיקה את טובי הדוברים ומארגני הבחירות באמריקה. עשרות מטות אזוריים הופעלו. ה"פוליטיקאי הנערץ ביותר" באמריקה, בעלה ביל, סייע בעדה. נשיא מכהן, ובעיקר אשתו השרמנטית התגייסו לעזור לה, 1300 מיליון דולר הושקעו במערכת הבחירות שלה, כל זה ממש ללא תקדים. ובכל זאת קלינטון הפסידה. אני כותב בבירור שהיא יותר הפסידה מאשר טראמפ יותר ניצח. חשוב לנסות ולהסביר זאת לא רק בשל הרצון לתיעוד ההיסטורי, אלא גם, ואולי בעיקר, בשל הצורך ללמוד מן הכישלון. אומר יותר מכך – גם לנו בישראל חשוב להבין מדוע קלינטון, הפייבוריטית האולטימטיבית, כשלה בבחירות. יש לנו מה ללמוד מכך כדי ליישם את הלקחים במערכות בחירות אצלנו בעתיד, שתתנהלנה כאן אולי יותר מהר ממה שנדמה לנו.

ראשית חכמה היא להתייחס לעיקר ולנפות את השולי. בארה"ב הנשיא נבחר על ידי חבר אלקטורים. הם נבחרים על ידי כלל הציבור לצורך אחד בלבד – בחירת נשיא. לאחר מכן הם מתפזרים איש לביתו ובזה מסתיים תפקידם. בבחירות האחרונות טראמפ זכה בקולותיהם של 304 אלקטורים ואילו קלינטון זכתה ב-227. קלינטון קיבלה יותר משלושה מיליון קולות בוחרים לעומת טראמפ, אם כן, בהינתן עובדה זו, כיצד ייתכן שטראמפ הוא הנשיא הבא? או – בפרפראזה על מה שאמר בזמנו החבר שרגא נצר, שהיה ראש "הגוש" החזק במרכז מפא"י: נראה שכאן קבור כלב הבחירות לנשיאות בארה"ב.

מבחינה מדוקדקת של תוצאות הבחירות, על פי פילוח של המדינות בפדרציה האמריקנית, עולה כי פנסילבניה, אוהיו ומינסוטה הן שלוש המדינות שבהן התחוללה, בעיקר בשמונה שנות שלטון אובמה, מהפכה סוציו-אקונומית. פנסילבניה תורמת 20 קולות לחבר האלקטורים, אוהיו 18 ומינסוטה 16. ביחד 54 אלקטורים. מסורתית, שלוש המדינות הללו נחשבו לבעלות אוריינטציה להצבעה עבור המפלגה הדמוקרטית. מדינות אלו הן מעין זרוע השייכת לגוף 13 המדינות הקטנות יותר של מה שנקרא בארה"ב "ניו אינגלנד", שגם הפעם תמכו במפלגה הדמוקרטית.

מדינות אלו היו הלב הפועם של הצפון שניצח את הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית. מדינות הדרום כמו גם מדינות מרכז ארה"ב נחשבות לבעלות נטייה להצבעה עבור המפלגה הרפובליקנית. והנה הסתבר ש"עריקת" שלוש המדינות: פנסילבניה, אוהיו ומינסוטה, היא אשר הביאה לטראמפ את הניצחון. דבר שמזכיר, בהרבה אירוניה, את אמרתו המפורסמת של יוסף אלמוגי: "ביום בחירות בחיפה, רבע מעברת מחנה דוד שווה בשבילי יותר מאשר כל הטכניון". חוכמת הרחוב של מייסד פלוגות הפועל בחיפה.

מתכנני מערכת הבחירות של קלינטון הכינו בשבילה תכנית סיורים אינטנסיבית מאוד שכללה מאות ביקורים בכל רחבי ארצות הברית, גם באזורים שאצלנו נוהגים לכנות בשם "הפריפריה". והכוונה לא רק לפריפריה גיאוגרפית אלא גם לפריפריה אנושית ו"אלקטוראלית". המתמודדת החרוצה והמותשת מול טראמפ, נקרעה בטיסות ובנסיעות של אלפי קילומטרים ברחבי ארה"ב, למדינות "פריפריאליות", ששולחות אלקטורים אחדים בלבד ל"אלקטוראל קולג"'. במקום להתרכז בשלוש המדינות – פנסילבניה, אוהיו ומינסוטה – "בזבזה" קלינטון זמן וכסף על מסעי בחירות שיעילותם פחותה במובהק. אם קלינטון הייתה שמה דגש חזק יותר על שלוש המדינות הנ"ל, במקום להתפזר יתר על המידה ב"פריפריה", הסיכוי שלה להיכנס לבית הלבן ב-20 בינואר היה משתפר באופן משמעותי.

מה ש"נחבא אל הכלים" בשלוש המדינות הללו, אשר דחף רבים וטובים לשלול הצבעה לטובת קלינטון, הוא אשר, כנראה, הכניס את טראמפ לבית הלבן. ומה שנסתר מבינתם של מתכנני הקמפיין של קלינטון, מתברר, אינו כל כך נסתר, אלא היה והנו בולט למדי במרקם הכלכלי-חברתי של הזירה האמריקנית, למעשה, כבר מראשית המאה ה-21.

פנסילבניה, אוהיו ומינסוטה הן מדינות תעשייתיות שבהן קיימים מפעלים תעשייתיים רבים המשתייכים למה שמכונה בעגה העיתונאית המודרנית "לואו טק". או במילים אחרות תעשייה מסורתית שמאפייניה המסוימים ידועים. תעשיות אלו, למשל תעשיית הרכב ותעשיות הברזל והפלדה, בשילוב עם החקלאות של המערב התיכון, מהוות עד היום, וכמובן יהוו גם בעתיד, את עמוד השדרה של הכלכלה האמריקנית.

תעשיות אלו נפגעו באופן משמעותי בימי שלטונו של הנשיא אובמה. אנו שומעים סיפורים על ערים תעשייתיות כדוגמת דטרויט, שהפכו לערי רפאים, או שיקגו שהפכה בשנים האחרונות לעיר מוכת פשע קשוח, בעיקר בשכונות שבהן מרובים הפועלים שאיבדו את מקומות עבודתם. במקומות כאלו, בארה"ב הגדולה, במאה ה-21, קיימת אבטלה ברמה של עשרות אחוזים לעומת אבטלה של אחוזים אחדים, בממוצע, ברחבי הפדרציה האמריקנית.

אותם מיליוני פועלים "אמריקנים לבנים" במדינות "תעשיית הלואו טק", שהפכו למובטלים ונסמכים על שלטונות הסעד, הצביעו ברובם הגדול עבור נשיאותו של דונלד טראמפ. היה די בכך שנוצר רוב של מצביע אחד עבור טראמפ, על פי חוקת ארה"ב, וכל האלקטורים מאותה מדינה מחויבים להצביע עבורו. וכך אכן קרה. כל 54 האלקטורים מאוהיו, מפנסילבניה וממינסוטה מחויבים להצביע עבור טראמפ, שלמעשה הפסיד את הבחירות העממיות לקלינטון בקרוב לשלושה מיליון קולות.

כמה עקרונות של פוליטיקה ריאלית, שעמדו בבסיס מדיניותו של ממשל אובמה, ואשר קלינטון הייתה חלק ממנו במחציתו הראשונה, היו לה לרועץ. ראשית, "זרימתו" של ממשל אובמה עם תהליך הגלובליזציה. משמעות תהליך זה עבור תעשיית ה"לואו טק" הייתה סגירת מפעלי תעשייה, העברת אמצעי הייצור לארצות אחרות ששכר העבודה בהן נמוך יותר מאשר בארה"ב, ויבוא חוזר של מוצריהן למכירה בארה"ב. כתוצאה מכך, מחד גיסא גדלה האבטלה בארה"ב, ומאידך גיסא גדלו ההוצאות הסוציאליות לתמיכה במובטלים, ומטבע אמריקני החל לזרום בקצב מתגבר החוצה ל"מדינות התעשייתיות החדשות", שהפכו לגורם מתחרה להגמוניה הכלכלית והפוליטית של המעצמה מספר אחת.

רפיון ידיו של ממשל אובמה בתחום ההגירה הבלתי חוקית אל תוך ארה"ב היה גורם משמעותי נוסף שהשפיע על הצבעת התושבים בשלוש המדינות הנ"ל. תופעת ההגירה הייתה קיימת בארה"ב הרבה לפני שלטון ממשל אובמה. אולם בשמונה השנים הללו עלה מספר המהגרים הבלתי חוקיים בארה"ב ליותר מעשרה מיליון בני אדם. עובדים אלו מוכנים לעבוד בתנאי שכר ירודים, ובכך הם גורמים לירידת עלות שעת עבודה של פועל וכמובן גם מגדילים את אבטלת הפועלים האמריקנים הוותיקים.

ממשל אובמה לא פעל נגד תופעה זו ואף לא שילח את המהגרים הלא חוקיים בחזרה לארצותיהם. נהפוך הוא – אובמה הכריז על תכנית להעניק למהגרים אלו רשות להישאר בארה"ב עד לכדי השתלבותם בחברה האמריקנית והפיכתם לאזרחים שווי זכויות, כולל כמובן ביטוח בריאות על פי החוק (אובמה קייר) שהשית על האוצר האמריקני הוצאות נוספות בסדר גודל של עשרות מיליארדי דולרים לשנה ללא מקורות כספיים נאותים. גם עניין זה העלה את הגירעון הממשלתי האמריקני לממדים חסרי תקדים. אובמה תמך נמרצות בקלינטון והיא אף הצהירה (בטעות אסטרטגית מבחינתה) שאם היא תיבחר, היא תמשיך במדיניות ממשל אובמה בתחומים אלו.

עניין נוסף שהיה לרועץ לקלינטון בבחירות לנשיאות הם הכישלונות הסדרתיים במדיניות החוץ האמריקנית. החל מכישלונותיה האישיים בארבע השנים שמילאה את התפקיד החשוב של מזכירת המדינה, למשל רצח השגריר בלוב, הפיכת לוב למדינה כושלת, הטרגדיה בסוריה, השבר עם המדינות הסוניות במזרח התיכון, פרשיית האימיילים דרך שרת פרטי לא מאובטח ועוד. על אלו מתווספים הכישלונות של קדנציית אובמה השנייה, בעיקר ההסכם האומלל עם איראן, שאגב עד היום לא אושרר על ידי הסנאט, כפי שמחייבת החוקה האמריקנית.

כאן כנראה קבור הכלב – בהצבעת הציבור בשלוש המדינות. מדינות שמטה הבחירות של קלינטון חישב בביטחון שהצבעת האלקטורים שלהם לקלינטון מובטחת. הם אף פרסמו ערב הבחירות תחזית שקלינטון תזכה בתמיכת יותר משלוש מאות אלקטורים. התדהמה שאחזה במטה קלינטון, ראינו זאת בטלוויזיה בשידור ישיר כאשר הגיעו התוצאות מפנסילבניה, אמרה הכול.

סיפורי "פולקלור עממי" כדוגמת "טראמפ נציגו של פוטין בבית הלבן" או החדירה למחשבי המפלגה הדמוקרטית, או "סוחר נפט רוסי התמנה להיות מזכיר המדינה", ייתכן שהייתה להם השפעה מסוימת על הבוחרים. אולם אין ספק שגם אם הייתה השפעה כזו, היא הייתה שולית ביותר. ההוכחה לכך הם כשלושה מיליון קולות שקיבלה קלינטון יותר מטראמפ שהביאו לניצחונה המספרי המרשים בבחירות. אולם תוצאת האמת בבחירות נחתכה על ידי הצבעת ציבור הפועלים בשלוש מדינות בצפון מזרח ארה"ב ובמרכזה. דהיינו סוגיות קריטיות אמתיות עומדות בבסיס בחירת טראמפ לנשיאות ולא "סיפורי הופנונג" של פרשנים פוליטיים חובבנים.

 

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

12 תגובות

  1. יגאל
    יגאל ינואר 23 2017, 09:34
    אני הסקתי משהו אחר לגמרי

    בעולם המערבי האספסוף הבין שהכוח בידו. הם הבינו שהמשכילים והנאורים מדברים גבוהה ואולי אפילו בנוסח חד מאד, אבל בפועל הם לא עושים שום דבר כדי להשתלט על השלטון. נוצר מצב שבו אנשים עילגים, חסרי מוסר, לאומנים, מאמיני אמונות תפלות, כאלה שאין להם כלל בושה, לוקחים את השלון ומשעבדים את החלק האחר.

    השב לתגובה
    • דיויד שולמן
      דיויד שולמן ינואר 29 2017, 02:53
      תגובה ליגאל

      יגאל אתה צודק לחלוטין. ישנן תקופות שלמות בהסטוריה בהן האספסוף הבור השתלט על השלטון באמצעות הנהגות פופוליטטיות שביכול דאגו לרווחת העם. כך היה משטרה של אוויטה פרון בארגנטינה, כך היה משטרו של מוסוליני באיטליה של שנות ה 20 ו30 ה- כך היה משטרו של הוגו צ'אבס בוונצואלה אפילו משטר ההפיכה הצרפתי של 1792-1794 פעל בעיקר על בסיס גחמות ההמון.
      דומה שכיום אנו חוזים ברנסאנס של עלגות בורות שנאה למשכילים לאומנות וגזענות ומעל הכל רדידות מתובלת בגזענות.

      השב לתגובה
  2. אלון ילין
    אלון ילין ינואר 25 2017, 10:36
    מעט הבהרות

    אין לי אלא להסכים איתך שהבחירות בארה"ב הוכרעו מסיבות של מדיניות פנים. מרבית האמריקאים אדישים למדיניות החוץ, פרט לעובדה ש"ירידת קרנה" של ארה"ב בעולם תרמה אולי להתעוררות של רגשות פטריוטיים שפעלה לטובת הרפובליקנים.
    נפלה אצלך טעות שכן המדינה אליה התכוונת היא מישיגן ולא מינסוטה (בה זכתה הילארי לניצחון). מעניין שדווקא במישיגן, בה ניצח טראמפ בהפרש זעיר של 0.2%, העיר דטריוט הצביעה לטובת קלינטון. כנ"ל גם העיר שיקאגו וכל מדינת אילינויס.
    שיטת הבחירות האמריקאית נותנת יתרון יחסי למדינות הדלות באוכלוסייה שרובן מצביעות באורח מסורתי עבור הרפובליקנים. לכן שומה על המועמדים הדמוקרטים למצוא שיטות יצירתיות כדי להתגבר על הכשל המובנה הזה לרעתם. כמעט בכל מדינות המפתח ההפרש לטובת טראמפ היה פחות מ-1%, כך שהיכולת לשינוי התוצאה הייתה קיימת. שאט הנפש של המצביעים משני המועמדים גרמה לכך שהמועמד העצמאי, גארי ג'ונסון, זכה ב-3.3% מכלל הקולות לעומת 1% בבחירות הקודמות. ייתכן (אם כי לא לגמרי ברור ממי "גנב" קולות) שזה מה שהכריע בסופו של דבר את הכף לרעת הילארי.
    הדמוקרטים צריכים ללמוד את הלקחים ולהתכונן היטיב לבחירות הבאות בלי קשר למידת הצלחתו או כישלונו של הנשיא החדש בארבע השנים הקרובות.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני ינואר 25 2017, 22:07
    לאלון ילין הנכבד

    תודה על הערותיך. אכן מישיגן ולא מינסוטה. כנראה פליטת קולמוס. אולי בשל תחילית שם המדינה – MI.
    הנך צודק לחלוטין בקשר לחוסר האיזון בשיטת הבחירות האמריקנית לנשיאות. לדעתי בעניין זה נקטת לשון המעטה. נושא זה שווה מאמר נפרד.
    בעניין לימוד הלקחים – נכון, הדמוקרטים צריכים להפיק לקחים, אולם בהקשר זה מכוון גם למפלגות מסוימות בישראל. רמז – יש למפלגה כמו "העבודה" מעט מה לחפש ב"פריפריה". מפלגה זו צריכה לרכז מאמץ בליבת המדינה. ודי לחכימא.

    השב לתגובה
  4. דיויד שולמן
    דיויד שולמן ינואר 27 2017, 01:30
    הנתונים והמסקנות במאמר זה ברובן שגויות

    המאמר שפורסם כאן מעיד על חוסר הבנה בסיס של הגאוגרפיה האמריקאית,נתונים אורבניים של המדינות אליו מתעעיס המחבר,חוסר הבנה בפוליטיקה ושיטת הבחירות בארה"ב.
    ראשית כל שלוש המדינות אליהן התייחס המחבר אינן כלל חלק מניו אינגלנד. כמי שגדל בבוסטון המדינות בניו אינגלנד הן מסצ'וסטס וורמונט ניו האמפשייר מיין רוד איילנד וקונטיקט.
    שנית כל שלוש המדיהנות שצוינו אחוז כמות המהגרים בהן הוא בין הנמוכים ביותר בהשוואה למדינות הדרום והמערב.
    שלישית המסרים של קלינטון כיוונו מלכתחילה לקהלי הקואליציה של אובמה צעירים שחורים לטינו יהודים לא ללבנים במעמד הנמוך.
    רביעית המדינות המצוינות בניתוח זה מאופיינות במעמד לבן נמוך אשר רובו ככולו סובל ממשבר כלכלי שמאפיין את המדינות הנ"ל אשר הכלכלות בהן החלו להפגע עוד בשנות ה ה 80 ולכן זכו לשם The rust belt. לטעון שהן נפגעו בעיקר בשנות הנשיאות של אובמה אבסורד.
    רביעית המסרים של קלינטון פנו לקהלי הבוחרים של אובמה,שחורים,לטינו,צעירים,יהודים, לא למעמד הלבן הנמוך ולא ללבנים בגילאים מתקדמים. טראמפ פנה אליהן ובמסרים דמגוגיים הבהיר להם שמצבה הכלכלי של ארה"ב שלכאורה הינו רע (במושגי תל"ג ארה"ב צמחה צמחיה מתונה) אולם הדבר נובע מהגלובליזציה, מהסכמי הסחר הבינ"ל, מהמהגרים שלכאורה תופסים את מקומות העבודה של האמריקאים והבטיח להחזיר להם את ארה"ב של עידן רייגן עידן שמי שזוכר אותו היה מאופיין בצמיחה כלכלית ששרתה רק את המעמד העליון ולא המעמד הנמוך הלבן.
    חמישית מי שניהל את המטה של קלינטון ג'ון פודסטה ורובי מוק לא היו המטאורים הכי גדולים. עוד בתקופת הפריימריז הם התקשו להבין מה באמת מטריד את הבוחרים האמריקאיים. הם בקושי ניצחו את ברני סאנדרס שהיה הטראמפ משמאל בלי הגזענות.
    שישית דבר אחרון קלינטון מההתחלה היתה מועמדת לא פופולארית. מועמדת שהתקינה שרת ביתי בביתה, נתנה הרצאות בוול סטריט עבור מאות אלפי דולרים, היתה מעורבת בקרן של בעלה. גם המכתב של ג'יימס קומיי ראש האף בי איי דחף לא מעט מצביעים עצמאיים לזרועות טראמפ כי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. עם נתוני רקע כאלו לא ברור איך היא ציפתה לנצח מועמד שהבטיח לכל היל בילי להחזיר את הימים הנפלאים שלפני 30 שנה…
    נכונה הטענה בחלקה שקלינטון לא השקיעה מספיק במשלושת המדינות הנ"ל. קלינטון לא פרסמה ולא ביקרה במישיגן כמעט לחלוטין אולם ביקרה בפנסלבניה ובאוהיו ניתוח קהל המצביעים שם היה לא נכון. יש לזכור שבאוהיו אובמה ניצח באחוז שניים ובפנסלבנייה בעיקר בשל הצבעה בהיקף נרחב של האפרו אמריקאים.

    המגיב הינו אזרח אמריקאי המצביע בבחירות לנשיאות מאז 1984 ובוגר Msc בכלכלה פוליטית ב London School of Economics

    השב לתגובה
    • מאיר
      מאיר ינואר 27 2017, 10:52
      הכל תלוי בזווית העין של המתבונן

      רקע אקדמי ואזרחות עדיין לא הוכחה למומחיות כי על כל מטבע אפשר להסתכל מ 3 כיוונים, לא רק שניים.

      השב לתגובה
      • דיויד שולמן
        דיויד שולמן ינואר 29 2017, 02:44
        תשובה למאיר

        בוודאי שלא אבל כפי שאמריקאים לא מכירים את המערכת הפוליטית בישראל עמוק דיו בשביל לנתח ולהבין את הניואנסים שלה כך גם חל הדבר על הישראלים שמנתחים את הפוליטיקה האמריקאית.
        אתה כישראלי אינך מכיר את התרבות, את הערכים, הנורמות והתפישות הפוליטיות האמריקאיות .
        אני למזלי אני כן בשל שני האספקטים שציינתי

        השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ינואר 27 2017, 21:48
      למר דיויד שולמן היקר,

      כל הכבוד על תשומת הלב, קריאת המאמר, והטרחה שטרחת לכתוב תגובה.
      קנאת סופרים תרבה חכמה.
      קראתי את תגובתך בעיון. להפתעתי תוכנה סותר את שורתה הראשונה. נהפוך הוא. בחלק מהדברים אתה תומך במה שכתבתי. לדוגמה – הדעיכה ב"רצועת החלודה" התחילה לפני שלטון אובמה – אבל בתקופת אובמה היא התעצמה בהרבה.
      בחלק אחר של תגובתך אני מזהה חוסר הבנת הנקרא. לדוגמא לא נכתב שפנסילבניה, אוהיו ומישיגן (לא מינסוטה) הן חלק מניו אינגלנד אלא הם מהוות, באופן ציורי, מעין זרוע שראשה במדינות ניו אינגלנד (השש השיו חלק מה- 13 המפורסמות) המרפק באוהיו (פיטסבורג למשל) והאגרוף במישיגן( מילווקי למשל). לגבי שיטת הבחירות בארה"ב – אם תהיה מעונין אמליץ לך לקרוא ספר שכתבתי על פדרליזם שעוסק בהרחבה גם בשיטה הפוליטית האמריקאית. כל מילה נוספת – מיותרת.

      השב לתגובה
  5. גלי
    גלי ינואר 27 2017, 08:14
    השמאל = אוהדי קלינטון לא יסכימו

    כל ההפסדים שלהם לא ישכנעו אותם. הם עוצמים עיניים.

    השב לתגובה
  6. דיויד שולמן
    דיויד שולמן ינואר 29 2017, 02:41
    תשובה למר דגני

    לכבוד מר דגני היקר

    ראשית אינני מקנא באיש. בטח לא באנשי אקדמיה אבל אם כוונתך היתה להחמיא אז חן חן

    שנית מצ"ב הטקסט שבו התייחסת לשלוש המדינות "מדינות אלו הן מעין זרוע השייכת לגוף 13 המדינות הקטנות יותר של מה שנקרא בארה"ב "ניו אינגלנד", שגם הפעם תמכו במפלגה הדמוקרטית" דומני שהוא ממחיש שהתייחס לכל 13 המדינות כניו אינגלנד אז דומני שאין לי שום בעיית הנקרא…לא כל שכן שגדלתי שם כל משפחתי שם אז דומני שאני מכיר קצת את המקום כמו שאתה למשל תכיר טוב עותר את אזור מגוריך…..

    שנית כל שלוש המדינות הנ"ל לא פעם תמכו בדמוקרטים אלא כמעט תמיד תמכו בדמוקרטים כאשר מישיגן ופנסלבניה בפעם האחרונה הצביעו לרפובליקאים בסוף שנות ה 80 ואוהיו בפעם האחרונה הצביעה לרפובליקאים ב2004.
    הבעיות במשיגן ואוהיו הן בעיות שקשורות בעיקר לעולם הרכב כונ"ל אינדיאנה אולם בפנסלבניה אין קשר לכך. יתרה מזאת החל מפברואר 2009 החל לפעול צוות נשיאותי של אובמה שעיקרו היה להציל את תעשיית הרכב וחקיקה שאפשרה הזרמה של 40 מיליארד דולר בעוד שהרפובליקאים תמכו בעמדה שעיקרה שיש היה לתת לחברות הרכב לפשוט את הרגל ולפטר מאות אלפים של עובדים באוהיו ובמישיגן אבל ידוע שלבוחרים יש זיכרון סלקטיווי

    רביעית לא סתם ציינתי את השכלתי ומוצאי ולכן אני סבור שדי בכך להעיד כי אני מכיר היטב מכל כיוון שהוא את המערכת הפוליטית האמריקאית. בה אני מצביע מ 1984 כולל לחבר הקונגרס שמייצג אותי…..

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני ינואר 29 2017, 14:10
    למר דיויד שולמן היקר

    מר שולמן הנכבד –
    במשפט "קנאת סופרים תרבה חכמה" אין הכוונה – ENVY, אלא זה הוא משפט הלקוח מהמקורות היהודיים ומשמעותו היא כי כאשר יש ויכוח בין אם בכתב או אף בעל פה, עצם הויכוח מעצים את הידע ומרבה את החכמה.
    גם בתגובתך השנייה אתה מחזק את התיזה שהצגתי במאמרי אשר משמעותה היא שענייני פנים הכריעו את הבחירות לנשיאות (2016)בארה"ב.
    כך גם בעניין שלוש המדינות שהצגתיהן כזרוע של ניו אינגלנד. אם הערתך נוגעת לכך שרק 6 מהן נכללות בשטח זה ויתר ה- 7 שיצרו איתן ב- 1776 את הקונפדרציה – אתה צודק.
    וכאמור – כל הכבוד על תשומת הלב והמוטיבציה להגיב.

    השב לתגובה
    • דיויד שולמן
      דיויד שולמן ינואר 29 2017, 20:50
      תגובה שלישת יצחק דגני

      בוודאי שרק ענייני פנים. כיוון שאני ברוב עוונותיי גם עסקתי בניהול קמפיינים רבים ולא לא לוועד הבית אך גם לא לנשיאות ארה"ב ויש לי הכרות עמוקה עם המערכת הפוליטית האמריקאית לא כל שכן משפחתי ואני גדלנו שם ורובם עדיין גרים שם אני יכול לומר בפה מלא שהבחירות הוכרעו רק על נושאי פנים.
      חלקתי על ההפרשנות בנושא הסיבות להצבעה במדינות אלו.
      קלינטון הפסידה את הבחירות האלו יותר מאשר טראמפ ניצח אותן

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!