JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל (2)

מה שפעם הייתה סוריה

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל (2)
אפריל 10
09:30 2017

במאמר הראשון בסדרה זו חילקתי, לצורך מתודולוגי, את הסביבה האסטרטגית של ישראל לארבעה תחומים. בראשון כללתי את ארבע המדינות הגובלות בישראל וסקרתי את המצב בגבול עם הראשונה שבהן: לבנון. בפרק זה אעבור מזרחה ואסקור את המתרחש במה שפעם הייתה סוריה, בעבר מדינה עוינת ואויבת קשה למדינת ישראל.

אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר התברר שהבריטים מתכוננים לעזוב את שטח המנדט שקיבלו מהאו"ם בארץ ישראל, הקצו הסורים שטח למחנה צבאי ליד דמשק לצורך הקמה של "צבא ההצלה" ואימונו. הם מינו למפקדו קצין צבא בשם פאוזי קאוקג'י. ייעודו של "צבא ההצלה" היה לפלוש למדינת ישראל כאשר תקום, ולחסל את היישוב היהודי שמנה אז כשש מאות אלף תושבים. צבא ההצלה פלש לצפון ישראל וגדודיו הגיעו לגליל המערבי, לעמק יזרעאל בואכה חיפה, לעמק בית שאן ולצפון השומרון. נוסף על כך, גם הצבא הסורי הסדיר פלש לצפון ישראל בשלושה צירים: בצפון מלבנון לעבר מלכיה, מדרום לאגם החולה לאזור כורזים, ומדרום רמת הגולן לעמק הירדן בואכה שער קיבוץ דגניה א'.

אלמלא חגורת הקיבוצים שמסמנת, עד היום, את גבולה הצפוני-מזרחי של ישראל יש להניח שלפחות חלק נכבד מצפון-מזרח ישראל לא היה נכלל כיום בשטח המדינה. סוריה הייתה האחרונה ממדינות ערב שפלשו לשטח ישראל, שניאותה לחתום על הסכמי רודוס להפסקת האש עם ישראל ב-1949. הצבא הסורי לא סולק כליל משטח מדינת ישראל. לכן נקבעו בהסכמי רודוס שלושה אזורים מפורזים שצבא סוריה פינה אחרי חתימת הסכם רודוס: מובלעת ממזרח לקיבוץ דן, משולש ממערב לירדן באזור כורזים, וכל השטח ממזרח לכינרת מקיבוץ עין גב עד קיבוץ מעגן ומזרחה עד לחמת גדר.

במשך 18 שנים מ-1949 עד מלחמת ששת הימים (1967) התחוללו אין-ספור תקריות אש עם הצבא הסורי שישב על המצוק המערבי ברמת הגולן. הסורים, שנהנו מיתרון הגובה ירו לעבר היישובים הישראליים שהיו ממוקמים בגליל העליון וממזרח לכינרת. הסורים הפריעו לעיבוד השדות, לדיג בכנרת, להקמת המוביל הארצי ומנעו גישה לחמת גדר שנכללה בשטח ישראל.

לפני 54 שנים, אחרי שירות בנח"ל, הייתי חבר קיבוץ "האון". זכורות לי היטב תקריות האש שאליהן נקלענו כאשר יצאנו לעבוד במטעי הבננות ובכרמים של הקיבוץ שהשתרעו בשטח ישראל למרגלות המצוק בדרום הגולן. הסורים אף ניסו להטות את מי הירדן ההררי אל הירמוך במטרה לייבש את הכנרת ולמנוע את מימיה מישראל. כל הסאגה הזו באה אל קיצה במלחמת ששת הימים כאשר צה"ל כבש את רמת הגולן וסילק משם את הצבא הסורי. מצב זה מתקיים עד היום. לפיכך למעשה שורר שקט מוחלט באותם אזורים בצפון מזרח ישראל, שהיו רוויי תקריות אש בלתי פוסקות, במשך אותן 18 שנים.

הגנרל העלאווי חאפז אסד, החל לכהן כשר ההגנה בממשלת סוריה אחרי הפיכה צבאית שהתחוללה ב-1966. הפיכה זו אורגנה על ידי מפלגת הבעת' הסורית בשיתוף עם קציני צבא שהתחברו למפלגה זו. עד להפיכה זו התחוללו בסוריה, מיום הקמתה, כ-15 הפיכות צבאיות וניסיונות הפיכה שנכשלו. עליית הבעת' לשלטון סימנה את סוף עידן ההפיכות הצבאיות בסוריה. שר ההגנה החדש, חאפז אסד, מתוקף תפקידו כממונה על הצבא ועל מנגנוני הביטחון הפנימי הפך במהרה לאיש החזק בסוריה. הוא מינה לתפקידים בכירים קצינים מבני עדתו ומקורבים אחרים. כאשר הוא חש שיש ביכולתו, תפש חאפז אסד את השלטון בנובמבר 1970 והפך לנשיא סוריה.

חאפז אסד היה איש חכם ומתכנן מעולה. הוא השתלט בכוח על המדינה המשוסעת, הקים צבא שהיה גדול על המדינה בכמה מספרים, חיזק את הברית עם הסובייטים, והקים משטרת ביטחון ומשמר רפובליקה חזקים. הוא הפקיד עליהם בני משפחה ורבים אחרים מבני העדה העאלאווית. כך הצליח חאפז אסד לייצב את המצב הפוליטי במדינה, לשלוט ביד רמה במשך 30 שנים, עד שביוני 2000 הוא נפטר. בנו, רופא העיניים באותה העת בן ה-35, תפש את מקומו כנשיא סוריה. מהר מאוד השתלט אסד הבן על כל מנגנוני הביטחון במדינה. כמובן בתמיכת ובעזרת מנהיגי העדה העאלאווית שהיו שותפים לשלטון של אביו.

אסד האב דיכא באכזריות יתרה כל גילויי התנגדות ו/או התקוממות נגד משטרו. ידוע בייחוד הטבח שצבאו ביצע בתושבי העיר "חמת" בפברואר 1982 (בסמוך מאוד למלחמת לבנון הראשונה שלנו). הנטבחים, כמה עשרות אלפי מוסלמים סונים (עד היום אין מספרים מדויקים בקשר לנספים בטבח "חמת". היסטוריונים של המזרח התיכון מעריכים שמספר ההרוגים היה בין 30 עד 40 אלף איש, אישה וילד) "פתחו" סיפור של נקמת דם כנגד העאלאווים אשר סופו מי ישורנו. ברור שאם אסד הבן יפסיד את הנשיאות, הרוב הסורי הסוני יטבח בבני עדתו כנקמה על טבח "חמת". לכן אסד לא יכול להרשות לעצמו לאבד את השלטון. הוא והעאלאווים ביחד ילחמו בעיקשות רבה למען הישרדותם. עובדה היא שאחרי כשש שנות מלחמת אזרחים ("האביב הערבי המפורסם") וכישלונות רבים להסדרת הפסקת אש, עדיין אי-אפשר לחזות מתי מלחמת האזרחים בסוריה תסתיים.

במלחמת אזרחים זו נהרגו עד כה (בהערכה זהירה) כ-700 אלף בני אדם. נפצעו כשני מיליון (אף אחד לא יודע בדיוק כמה) וברחו מבתיהם כעשרה מיליון פליטים השוהים במחנות בירדן, בלבנון, בטורקיה ובמקומות אחרים בסוריה עצמה. אירופה מוצפת בפליטים סורים. דבר שהביא זעזוע פוליטי לקהילייה האירופית. בריטניה כבר החליטה לצאת מהקהילייה האירופית ובארצות אירופיות אחרות מאבחנים עלייה משמעותית מאוד של מפלגות ימין קיצוני, בעלות ניחוח פשיסטי, שמזכיר ימים חשוכים אחרים ביבשת.

אחת התוצאות של מלחמת האזרחים בסוריה היא הרס הצבא הענק שאביו של בשאר הקים. אם פעם סוריה היוותה איום אסטרטגי על מדינת ישראל, הרי שכיום איום מסוג זה לא קיים יותר. זאת ועוד – להערכתי על מדינת ישראל להיות מעוניינת שבשאר אסד יישאר בשלטון. כל זמן שהוא ישלוט, דאגתו העיקרית תהיה ההישרדות האישית שלו, של משפחתו ושל בני עדתו העאלאווים. לא תהיה לו כל אפשרות לאיים על ישראל, כיוון שאם יסתבך בעימות עם ישראל, שלטונו ייחלש ואויביו מבפנים יגברו עליו.

גם אם אסד ישרוד על כיסא נשיאותו הוא ישלוט על סוריה אחרת לעומת מה שהייתה מדינה זו עם פרוץ "האביב הערבי". כבר כיום השטח שבעבר היה מסומן במפות כשטח סוריה מחולק דה-פקטו לכמה "קנטונים" – כורדי, דרוזי, עלאווי, סוני, דאעשי ועוד מחוזות קטנים יותר שנמצאים בשליטת כנופיות מונהגות על ידי "שיח'ים" מוסלמים קיצונים שאינם נתונים למרותו של איש. נוסף על כל אלה שוהים ולוחמים בשטח שפעם היה סורי, כוחות טורקיים, משמרות מהפכה איראניים, כוחות של החיזבאללה, יחידות צבא אמריקניות קטנות (כוחות מיוחדים) ורוסיות (בעיקר יחידות חיל ים בלטקיה וטרטוס ויחידות חיל אוויר, שמסייעות לאסד להחזיק מעמד על ידי הפצצות מאסיביות, ללא רחם, של מעוזי המורדים).

מסקנה חד-משמעית היא שסוריה, או מה שפעם נקרא סוריה, לא מהווה יותר איום אסטרטגי על מדינת ישראל. כך יהיה למשך עוד שנים רבות. זאת ועוד – אם פעם היה מישהו בישראל או בעולם, שחשב, למשל, להחזיר את רמת הגולן לסוריה תמורת הסכם שלום כזה או אחר, הרי שכיום, אפילו אם נרצה, אין למי להחזיר את הרמה, סוריה כבר התחלקה ל"קנטונים". מכאן ברור ש"קנטון" רמת הגולן יישאר בידי ישראל לדורי דורות.

בפרק הבא בסדרה זו אפנה דרומה מסוריה ואעסוק במדינת ירדן, במצבה הפוליטי, במעמדה הכלכלי ובמסכת יחסיה עם מדינת ישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

7 תגובות

  1. יונתן טל
    יונתן טל אפריל 10 2017, 10:01
    ערפל סמיך.

    מסכים איתך. העתיד לוט בערפל.חשוב שההנהגה שלנו תמשיך לא להיתערב.

    השב לתגובה
  2. דגן
    דגן אפריל 10 2017, 13:57
    האינטרס הישראלי מנוגד לדעת הכותב

    המשך שלטון אסד הוא המשך טבח באנשים חפים מפשע וזה לא צריך להיות אינטרס ישראלי. חג שמח.

    השב לתגובה
  3. א
    א אפריל 10 2017, 16:59
    ומה איתנו?

    מלחמת אזרחים סורית תסיט את תשומת הלב מהסכסוך בו אנו נמצאים וגם הוא לא יפתר למשך שנים ארוכות.

    השב לתגובה
  4. גבי גנות
    גבי גנות אפריל 10 2017, 21:00
    מסכים איתך שהסורים כבר לא איום

    אבל האיראנים שיגיעו לשם עם חיסבאללה בחבות אוסיה זה כבר איום

    השב לתגובה
  5. קובי
    קובי אפריל 12 2017, 13:13
    אנחנו תומכים בארה"ב נגד רוסיה ואירן

    טעות להתעסק עם פוטין

    השב לתגובה
  6. מודאג
    מודאג אפריל 12 2017, 23:54
    שמעתי את התיאור של טראמפ על ההחלטה

    הסביר בפירוט איזה עוגה טובה אכל ואז קיבל את ההצלטה להפעיל הטילחם. ממש מדאיג.

    השב לתגובה
  7. ליאור
    ליאור אפריל 14 2017, 14:29
    לא שינוי סתם בלגןך

    היה בלגן יש בלגן יהיה בלגן

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!