JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (4)

מצרים – מאויבת גדולה לבת ברית

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (4) תמונה: Egyptian Government wikimedia commons
אפריל 20
11:17 2017

הסביבה האסטרטגית הקרובה ביותר למדינת ישראל כוללת ארבע מדינות (בכלל זה סוריה אך ספק אם ריבונותה תשוב להיות כבימי טרום "האביב הערבי") שיש להן גבול משותף עמה. בשלושת הפרקים הראשונים של סדרה זו עסקנו בלבנון, בסוריה ובירדן. בפרק זה נעסוק במצרים שהייתה בעבר האויב הגדול ביותר של ישראל. כיום מצרים חתומה על הסכם שלום עם ישראל. אמנם זהו "שלום קר" אך למרות זאת מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות, מצב שאף לא יכולנו לחלום עליו בעבר הלא רחוק.

מצרים היא מדינה אומללה, מוכת טרור, רבת אוכלוסין שאין ביכולתה לייצר בעצמה את כל המזון הבסיסי שאוכלוסייתה צורכת. אינני מהסס להסיק שמצרים נמצאת במרחק קצר מלהפוך למדינה כושלת. הפרדוקס הוא שמצרים הייתה אחת הממלכות הראשונות והמסודרות בהיסטוריה האנושית.

מצרים הפרעונית נחלקה לארבעים מחוזות, בכל מחוז שלט מושל שהתמנה על ידי המלך. במחוז התקיים מנגנון שלטוני מסודר, שכלל שוטרים, חיילים, פקידים יודעי קרוא וכתוב, מערכות השקיה מלאכותיות, מחסני אגירה למזון, מקדשים ואתרי קבורה שניצבים על מכונם עד היום, אלפי שנים לאחר הקמתם. אפילו נחפרה תעלת מים מלאכותית, שחיברה בין הים התיכון לים סוף. מסלולה של התעלה היה בתוואי שכיום עוברת בו תעלת המים המתוקים מהנילוס לאסמאעיליה. כך התאפשר שיט ספינות סוחר מיוון העתיקה למזרח אפריקה. בתנ"ך, הגם שהוא אינו ספר היסטוריה קלאסי, מוצאים סיפורים רבים התומכים בממצאים הארכיאולוגיים ובמחקרים ההיסטוריים על אודות מצרים הפרעונית.

כאשר בוחנים, במבט חוקר, את המבנים העתיקים שנבנו בתקופה הפרעונית, אי-אפשר להימלט מההרגשה שלדרי עמק הנילוס, לפני ארבעת אלפי שנים וחמשת אלפי שנים הייתה יכולת הנדסית וביצועית לא פחות טובה משישנה במצרים המוסלמית בימינו אלה.

מצרים הפרעונית הייתה ספקית של מזון לבירת האימפריה הרומית. זו כנראה הסיבה העיקרית שהרומאים, לפני מעט יותר מאלפיים שנים כבשו את עמק הנילוס (ונולד הרומן של המצביא הרומי עם קליאופטרה). כאלף ושמונה מאות שנים לאחר מכן כבש נפוליון את מצרים. איננו עוסקים בחיבור זה במה שהתחולל במצרים מהעת העתיקה עד תקופת נפוליון. אולם, ראוי לציין כי בתקופת הכיבוש הצרפתי התעורר מחדש רצון לחבר את הים התיכון לים סוף במגמה לאפשר שיט של ספינות מודרניות ולקצר את דרך הים מאירופה למזרח הרחוק. הצרפתים שלחו למצרים את אחד מגדולי המהנדסים באותה תקופה, פרדיננד דה לה ספס, והוא תכנן את חפירת תעלת סואץ ואף ניהל אותה. את העבודה ביצעה חברה שהוקמה במיוחד לצורך זה ומניותיה הוחזקו בידי מלך מצרים ושותפים צרפתים. חפירת התעלה ארכה 10 שנים, מ-1859 עד 1869. עם פתיחתה לשיט השתנו מעמדה ומהותה הפוליטית של מצרים לבלי שוב. היא הופכת למדינה חשובה אשר מושכת אליה את מעצמות אירופה. אם קודם לכן מצרים הייתה מדינה שולית עם קשר לאימפריה העות'מאנית, הרי שהתעלה גרמה למצרים להיות מדינה ספוגה בתככים בין-לאומיים, מלחמות, טרור וחולשה שלטונית.

ממשלת בריטניה, באותה העת בראשותו של בנג'מין ד'יזראלי, החלה "להתעניין" במצרים ובתעלת סואץ. מלחמת האזרחים האמריקנית הסתיימה שנים אחדות לפני כן. ההרס שהמלחמה גרמה פגע קשות באספקת הכותנה לתעשיית הטקסטיל הבריטית. במצרים לא רק שגידלו כותנה, אלא גם התעלה קיצרה בשליש את זמן ההפלגה מבריטניה להודו. המלך המצרי הסתבך במלחמה במעלה הנילוס והובס. מצרים נותרה חייבת כסף רב לבנקים באירופה (מן הסתם גם לסניף הצרפתי של בנק רוטשילד). כך, רק כתריסר שנים אחרי פתיחת התעלה, בשנת 1882 (בדיוק באותה השנה שהחלה העלייה הראשונה לארץ ישראל) רוכשים הבריטים, בעזרת הלוואה גדולה מהבנק של ליונל רוטשילד הבריטי, את מניות התעלה מידי המלך המצרי ונכנסים למצרים, בתחילה באמצעים כלכליים ולאחר מכן גם בכוח צבאי. כך הפכה מצרים לקולוניה בריטית, וקהיר הפכה למרכז שלטוני בריטי מהחשובים בעולם.

המאה ה-20 לא הביאה מזור לחברה המצרית. בסוף מלחמת העולם הראשונה האימפריה העות'מאנית התפרקה. הבריטים והצרפתים כבשו את המזרח התיכון. במצרים התעוררו תנועות מחאה נגד השלטון הבריטי. על כן ב-1922 החליטו הבריטים להעניק עצמאות חלקית למצרים. ב-1928 הוקמה שם תנועת האחים המוסלמים שהחלה בפעולות מחאה וטרור נגד הממשלה המלוכנית במצרים. במלחמת העולם השנייה ניסו הגרמנים והאיטלקים לכבוש את מצרים. צבאו של גנרל רומל חדר למדבר המצרי המערבי. הוא נבלם על ידי הצבא הבריטי בפיקודו של פילדמרשל מונטגומרי. כך ניצלו מצרים וגם ארץ ישראל מכיבוש גרמני.

עם תום מלחמת העולם השנייה נחלש מעמדם של הבריטים. במצרים שלט המלך פארוק. ב- 1948 הסתבך המלך במלחמה עם מדינת ישראל הצעירה. הצבא המצרי הובס והושפל. הדבר הוסיף לתסיסה שהייתה קיימת במצרים משכבר הימים. ב-1952 הודח המלך פארוק על ידי קבוצת קציני צבא אשר בסופו של דבר סילקו גם את הבריטים ממצרים. מבין הקצינים התבלט הקולונל גמאל עבד אל נאצר שהפך לשליט בלעדי על מצרים עד מותו ב-1970.

מצרים הנאצריסטית הייתה האויבת מספר אחת של ישראל. נאצר הציב את עצמו בראש הלוחמים נגד ישראל. המצרים אימנו טרוריסטים ושלחו אותם אל תוך שטח ישראל. הם מנעו שיט של ספינות ישראליות בתעלת סואץ והיו הכוח המניע מאחורי החרם הערבי שהוטל על ישראל. אנוכי, בעת שהייתי תלמיד תיכון ובהמשך חייל בצה"ל החל מ-1961, זוכר בבירור את המלחמות הבלתי פוסקות עם מצרים. בתקופה ההיא חשבתי, מן הסתם כמו כל תושבי ישראל, שהשלום עם מצרים הוא חלום באספמיא. אחרי מלחמת יום כיפור החלו שיחות עם מצרים שהביאו לבסוף לחתימת הסכם שלום עמה. כך, ב-1980 נסעתי במסגרת תפקידי למצרים. התהלכתי בחופשיות לאורך הגדה המערבית של הנילוס. האמת – צבטתי את עצמי כדי להאמין שאכן כך קורה.

הסכם השלום עם מצרים קיים ועומד. הוא לא הופר אפילו פעם אחת אף שעמד למבחנים רבים במשך הזמן. אפילו בעת שאיש האחים המוסלמים מורסי שלט במצרים הוא לא ביטל את ההסכם, למרות הכרזותיו שכך יעשה ולמרות היותו מושפע מאידיאולוגיה אנטי-ישראלית של האחים המוסלמים.

עם פרוץ "האביב הערבי" החלה מצרים לסבול מטרור של אסלאם קיצוני. חלק מהטרוריסטים מצאו מסתור ושטח לפעילות בחצי האי סיני. המצרים היו מוגבלים ביכולת הלחימה שלהם נגד הטרור שם. הם ביקשו מישראל רשות להכניס לסיני גדודי צבא ורכב משוריין שנאסר עליהם להחזיק שם על פי הסכם השלום. ישראל לא רק הסכימה לכך, אלא שכיום היא גם מסייעת באופן פעיל למצרים במלחמה נגד הטרור. אם לפני שנים מישהו היה מנבא שישראל ומצרים תשתפנה פעולה במלחמה נגד מוסלמים היה צריך לאשפזו במוסד מתאים. כיום זו המציאות.

לסיום פרק זה אני מבקש להביא מניסיוני האישי בקשר עם המצרים. בשנים האחרונות לשירותי במילואים כיהנתי בתפקיד קצין קישור ביחידה שבזמנו נקראה יקל"ז (יחידת הקישור לכוחות זרים). בתפקיד זה נפגשנו פעמים רבות עם קצינים מצריים. ניהלנו עמם שיחות ארוכות. החלפנו עיתונים ישראליים בעיתונים מצריים. הייתה לנו הזדמנות להעריך את הלכי הרוח בצבא המצרי. גם כיום דווקא מוסדות הביטחון, כולל הצבא המצרי, הם הפרטנרים הטובים ביותר של ישראל ולא מנגנוני החברה האזרחית.

לסיכום – אין ספק שמצרים יצאה, כנראה לזמן ממושך, ממעגל הלחימה נגד ישראל. כיום לא רק שמצרים איננה מהווה איום אסטרטגי על ישראל, אלא שהצבא המצרי משתף פעולה עם צה"ל גם במניעת תקיפות טרור ושילוח טילים מסיני אל תוך שטח ישראל, כולל אילת ודרום הנגב.

בפרק זה סיימנו את הדיון בתחום האסטרטגי הגובל בישראל. בפרקים הבאים נעסוק בתחום השני, מדינות הפריפריה – כפי שדוד בן גוריון כינה אותן.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

4 תגובות

  1. שרון מ.
    שרון מ. אפריל 20 2017, 13:13
    אל תשכח שיש במצרים התנגדות רבה לישראל

    וכי מצרים הצביעה נגדנו לאחרונה במועצת הבטחון

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 21 2017, 15:10
      לשרון מ. (למה בעילום שם?)

      תודה על הערתך ותשומת לבך.
      ראה נא בפסקה השלישית לפני סוף המאמר התייחסתי בקצרה, כיוון שלא זה הנושא הנדון, להתנגדות שיש במצרים לישראל. התנגדות ששיאה במוסדות האסלאם ובחברה האזרחית. העניין החשוב יותר הוא גריעתה של מצרים ממעגל הלוחמה בישראל.
      לגבי ההצבעות באו"ם – אתה כמובן צודק. אולם מצרים נמצאת בחברה טובה מבחינה זו הכוללת גם את סין, הודו, רוסיה ואפילו את ארה"ב האובמאית. ערכן של ההצבעות באו"ם הוא שולי ביותר. עובדה, כ- 50% מההצבעות באו"מ במשך כ- 69 שנים היו אנטי ישראליות. ומה קרה?

      השב לתגובה
  2. נפתלי גת
    נפתלי גת אפריל 20 2017, 19:38
    ומה אם האיש הכי חשוב בחסים אתנו?

    סאדאת?

    השב לתגובה
  3. עמי
    עמי אפריל 24 2017, 11:41
    בתוך זמן מאד המצב במצרים יכול להתהפך

    צריך לזכור שהצבא שלהם כעת חלש. הם לא מצליחים להתגבר על כמה אלפי אנשי דאעש ששוכנים בקירבם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!