JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (6)

עלייתו ונפילתו של קדאפי וקריסתה של לוב

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (6) דגל לוב commons.wikimedia.org
יוני 13
09:30 2017

בפרקים הקודמים של סדרה זו עסקנו בשינויים המתרחשים בארבע המדינות הערביות שיש להן גבול משותף עם מדינת ישראל ובפרק הקודם בחנו את סוגיית המים הקריטית ואת משמעויותיה. בפרק זה נעבור לעסוק במדינות הפריפריה, שלמעמדן ולמתחולל בהן יש קשר חשוב למצב האסטרטגי של מדינת ישראל. לצורך הסקירה השיטתית בסדרה זו אחלק את המדינות הללו לשלוש קבוצות: הקבוצה האפריקנית הכוללת את לוב, סודן ואתיופיה, הקבוצה האירופית הכוללת את יוון וקפריסין והקבוצה האסיאתית הכוללת את טורקיה, איראן וסעודיה. נתחיל עם הקבוצה האפריקנית, וראשונה תהיה לוב.

שטחה של לוב הוא כ-1.8 מיליון קמ"ר. ערב מהפכת 2011 התגוררו בה כ-6.5 מיליון בני אדם. הם שייכים לעשרות קבוצות אתניות שביניהן שבטים גדולים אחדים שכל אחד מהם מונה כמה מאות אלפי בני אדם. השבט השני בגודלו הוא ה"קדאפה" שעם בניו נמנה הקולונל קדאפי, נשמתו עדן.

מרבית השטח הלובי הוא מדברי ורק בחלק שצמוד לים התיכון שורר אקלים נוח יותר שאפשר התיישבות קבע של בני אדם. קיימות ראיות לכך שבני אדם חיו באזורי לוב שלחוף הים התיכון לפני אלפי שנים. ידוע שהפיניקים הגיעו לשם במאה השביעית לפני הספירה והרומאים כבשו את המקום במאה הראשונה לפני הספירה. הרומאים חילקו את השטח לשתי פרובינציות: טריפוליטניה וקירינייקה. אז גם הונחו היסודות לשתי הערים טריפולי ובנגאזי, שקיימות גם כיום.

במאה השביעית לספירה נכבשה לוב על ידי מוסלמים ובמאה השש עשרה השתלטו על המקום העותומאנים. בתחילת המאה העשרים, עם דעיכת האימפריה העותומאנית, האיטלקים כבשו את לוב והקימו שם קולוניה. הם צירפו למדינה חבל דרומי שנקרא פזאן. כך למעשה בימי השלטון האיטלקי התגבש השטח שהפך למדינת לוב. במלחמת העולם השנייה התחוללו קרבות קשים בשטח הלובי. הסיפור ידוע ואין צורך לחזור עליו במסגרת חיבור זה. תבוסת איטליה במלחמה וההסכמים שנחתמו בין בעלות הברית המנצחות לבין הממשלה האיטלקית חייבו את איטליה להעניק עצמאות ללוב. כך בדצמבר 1951 נוסדה לראשונה לוב העצמאית. בראשה הועמד המלך סידי אידריס והמדינה הפכה למונרכיה חוקתית.

המלך אידריס משל על המדינה המדברית, שהייתה ברובה ריקה מתושבים, במשך 18 שנים. הוא הודח על ידי קבוצת קצינים זוטרים מצבאו שהונהגה על ידי סרן צעיר (בעת ההיא) בשם מועמר קדאפי. בסך הכול במשך שמונה שנות שלטונו הראשונות של אידריס לא קרה בלוב דבר. בשנת 1959 נתגלו במדינה מרבצי ענק של נפט באיכות גבוהה וכך חל מהפך במעמדה הכלכלי והבין-לאומי. חברות רב-לאומיות נכנסו ללוב על מנת לנצל את מרבצי הנפט. בית המלוכה הלובי החל להתעשר. לא רק אירופים נמשכו ללוב אלא גם אפריקנים ממדינות שגובלות בה. בייחוד באו ללוב המוני פועלים ממצרים שהגיעו לעבוד בתעשיית הנפט המתפתחת, בבניין, בבניית תשתיות וכיו"ב.

שלטונו של אידריס המתעשר נמשך כעשר שנים אחרי גילוי הנפט, כאמור עד להפיכת הקצינים שהתחוללה ביום הראשון של חודש ספטמבר בשנת 1969. על תעשיית הנפט המתפתחת ועל קופת המזומנים שהלכה ותפחה השתלטו הקצינים הצעירים. בתחכום רב ובמהירות השתלט הסרן קדאפי על הצבא, סילק את מתחריו ומינה את מקורביו ואת בני שבטו לתפקידים מרכזיים במשטר. כך הבטיח את שלטונו הבלעדי למשך 42 שנים, תופעה שהיא ממש ללא תקדים בעולם הערבי המוסלמי.

קדאפי העלה את עצמו לדרגת קולונל והחל לקנות נשק מברית המועצות, הכניס ללוב פונקציונרים סובייטים ולמעשה הפך את לוב לגרורה סובייטית לכל דבר ועניין. הוא החל לתמוך בתנועות טרור פלסטיני נגד ישראל, דבר שעלה בקנה אחד עם המדיניות הסובייטית במזרח התיכון. למעשה הוא הפך לאחד האויבים המסוכנים ביותר של ישראל. אולם הוא לא הסתפק בכך. הוא החל להטריד את אירופה ואף את ארה"ב בפעולות טרור, שהאכזרית והמפורסמת ביותר בהן הייתה הטמנת פצצה במטוס "פאן אמריקן", פצצה שהתפוצצה מעל העיירה הסקוטית לוקרבי.

קדאפי הקצה שטחי אימון, נתן מקלט וסיפק מימון לטרוריסטים, למשל המחתרת האירית, קבוצת באדר מיינהוף הגרמנית ואחרים כדוגמת רב-המרצחים הדרום אמריקני קרלוס – בפרשה זו הוא שיתף פעולה עם ה"קואומינטרן" (הביון הסובייטי שהפיץ טרור ברחבי העולם במטרה לערער משטרים במערב). גם טרוריסטים פלסטינים בהנהגת יאסר ערפאת ורבי מרצחים אחרים זכו בתמיכתו. הוא ניסה לבנות אופציה גרעינית, אך נכשל בכך.

קדאפי הסתכסך עם האירופים ועם האמריקנים, ואלה האחרונים אף ניסו להרגו באמצעות תקיפה אווירית – ללא הצלחה. האו"ם הטיל סנקציות על לוב בשל "אסון לוקרבי". כך התגלגלה לוב אל עבר המאה ה-21. בשנת 2003, אחרי חילופי משטרים בארה"ב ובאירופה, הוסרו הסנקציות מעל לוב. קדאפי פיצה את משפחות הרוגי לוקרבי וויתר על האופציה הגרעינית. למרות כל זאת נשאר חשבון פתוח בין האמריקנים והבריטים לבינו ו"יום הנקם" היה עתיד להגיע. להערכתי קדאפי התרכך כשהחל להזדקן, שמונת ילדיו בגרו והוא החל לחשוב על עתידם.

ב-28 באפריל 2010 טסו שלושה חברי כנסת ישראלים – אחמד טיבי, טאלב א-סנע וג'מאל זחאלקה – לביקור "היסטורי" בלוב על פי הזמנת שליטה זה יותר מארבעים שנים הקולונל קדאפי. אל חברי הכנסת הללו התלוו אישי ציבור ערביים מישראל, שהבולט בהם היה השייח ראאד סאלח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל. המשלחת התקבלה בכבוד רב באוהל האורחים המסורתי של קדאפי. חברי הכנסת הערבים כרעו ברך לפניו, נישקו את ידו והרעיפו עליו מחמאות ודברי חנופה. "אחינו הבכור" הם כינו אותו, בזכרם, כנראה, את תרומתו המאסיבית והממושכת לארגון לשחרור פלסטין, כמו גם לטרור בין-לאומי שכוון נגד המערב.

שנה וחצי בלבד לאחר ביקור הח"כים הישראלים אצל קדאפי, באמצע חודש פברואר 2011, החלו להתחולל הפגנות המוניות נגד משטר קדאפי. ההפגנות השתלבו במה שלאחר מכן כונה בטעות "האביב הערבי". הציבור הלובי החל למחות נגד העוני, הנחשלות והפיגור הכלכלי שהושרה על לוב והושווה להתפתחות באירופה, שהתושבים ראו בטלוויזיה הלוויינית שנכנסה בינתיים למדינה. בלוב פרצה מלחמת אזרחים, ומהר למדי הפכה המלחמה למלחמת הכול בכול. האמריקנים הניחו לחילות האוויר האירופים להפציץ בלוב בעוד שהנשיא אובמה ומזכירת המדינה שלו הילארי קלינטון מכריזים שארה"ב מנהיגה את ההתקפות על לוב מאחור. צבאו של קדאפי ניגף. בניסיון להימלט מטריפולי הקורסת נתפס קדאפי בידי מורדים. הוא הוצא בכוח מתחת לגשרון ששימש לו כמחבוא בעת מנוסתו. תחנוניו לחיים לא נענו. הוא נורה למוות כפי שיורים בכלב שוטה.

בכך באו אל קיצן 42 שנות שלטון שלאורכן שלט הקולונל הסוטה הזה בלוב באכזריות בלתי מתפשרת. עם מותו וקריסת משטרו חדלה לוב להתקיים כמדינה. כיום השטח שפעם היה מנוהל בידי קדאפי, משפחתו ועושי דברו הפך לשטח הפקר.

מחסני הנשק של קדאפי נפרצו. כלי נשק וחומרי חבלה מסוגים שונים החלו לזלוג משטח לוב למדינות אפריקניות שמדרום לסהרה. טרור אסלאמי רדיקאלי החל להרים ראש באפריקה, למשל בוקו חראם בניגריה, ניז'ר וקמרון. נשק לובי החל לזלוג גם למצרים ולחצי האי סיני ולהזין שם את הטרור. החוף הים תיכוני של לוב הפך לאזור שיגור של פליטים אפריקנים אשר שמים פניהם לכל הטוב שאירופה יכולה להעניק להם. אלה אנשים נואשים שמוכנים לסכן את חייהם כדי להגיע לאירופה. אפילו שלוחות טרור של אל-קאעידה וקבוצות מיליטנטיות נוספות החלו להתנקז אל לוב. לפיכך התעוררו באירופה בעיות קשות שבעבר, כאשר קדאפי שלט בלוב, התקיימו ברמה שולית למדי.

מבחינת מדינת ישראל התרסקות משטר קדאפי והתפרקותה של לוב סילקו מן הזירה אויב פעיל ואכזרי והטיבו את מאזנה האסטרטגי של ישראל. נראה שלוב כמדינה מוסלמית יצאה מהמשחק נגד ישראל לזמן רב. כיום איש אינו יכול לנחש מתי, אם בכלל, לוב תתייצב ואם הגורמים אשר ישתלטו עליה מחדש ימשיכו בפעילות אנטי-ישראלית – כפי שעשה בזמנו מועמר קדאפי.

בפרק הבא בסדרה זו נמשיך לדון במתחולל במדינות הקבוצה האפריקנית. השנייה בתור תהיה סודן, כולל מדינת דרום סודן, שהתפצלה ממנה ב-2011.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

3 תגובות

  1. עמי מזרחי
    עמי מזרחי יוני 13 2017, 10:26
    כנראה שהיה יותר טוב לישראל עם קדאפי

    מאשר שטח הפקר עם שליטה של קנאים מוסלמיים.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 14 2017, 01:45
      לעמי מזרחי

      חד משמעית – לא. סילוק משטר קדאפי מחליש משמעותית את אויבי ישראל מורלית וכלכלית. שטח הפקר עם שליטה של קנאים מוסלמים יונק לתוכו אויבים פוטנציאליים שמחסלים את עצמם בתהליך אי-רציונלי מדהים. המתרחש בלוב כיום גם דוחף את האירופים להילחם בטרור, לחסל גורמי טרור שהיו יכולים להיות מופנים כלפנו. וזה רק המעט לומר.

      השב לתגובה
  2. עזרא
    עזרא יוני 13 2017, 19:34
    קשה לעקוב אחרי סדרת מאמרים

    קשה לעקוב אחרי סדרת מאמרים ארוכה גם כשהיא מענינת מאוד.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!