JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חולשתם באחדותם

כמה טעויות גדולות של האיחוד האירופי

חולשתם באחדותם דגל האיחוד האירופי commons.wikimedia.org
יוני 24
10:48 2017

לאור הטלטלות שעובר האיחוד האירופי והאיומים שהוא ניצב מולם – כמו הברקזיט, המתחים עם טראמפ בארצות הברית והחשש מבדלנות של צרפת (שאמנם שקט לעת עתה) – ברצוני להצביע על כמה טעויות גדולות שנעשו במדינות האיחוד במהלך השנים, ובמיוחד בעשרים וחמש השנים האחרונות, אחרי התפוררות ברית המועצות.

הטעות הראשונה הייתה ההחלטה על חופש התנועה של בני אדם מארץ לארץ בכל תחום האיחוד. הפירוש המעשי של חופש התנועה היה שמראשית האיחוד הייתה תנועה של מהגרי עבודה מן הארצות המפותחות פחות אל הארצות העשירות יותר. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הייתה הגירה של עובדים מאיטליה לגרמניה, שתיים מן החברות המייסדות של השוק האירופי המשותף. הזרימה של מהגרי עבודה מאיטליה לגרמניה הייתה סבירה בעיני הגרמנים והאיטלקים בשנים ההן.

אבל היישום של אותם הכללים כאשר האיחוד האירופי הורחב בשנות ה-90, אחרי התפוררות ברית המועצות, והוכללו בו גם ארצות מזרח אירופה כמו פולניה, ליטא, לטביה ורומניה, היה כבר דבר אחר לגמרי. ההגירה הלא מבוקרת ממזרח אירופה לארצות מרכז אירופה ומערב אירופה עוררה התנגדות עממית במדינות הקולטות. למשל הגירה של עשרות אלפי צוענים מרומניה לצרפת ולבריטניה גרמה להתנגדות עממית ולכעס בקרב שכבות רבות של האוכלוסייה בארצות האלה. אותו כעס הוא שהביא להתפתחות הרצון להיפרד מן האיחוד.

כעס עממי גדול עוד יותר התעורר כאשר התפתח הרעיון שמי שדורך על אדמת אחת ממדינות האיחוד יכול לנוע בחופשיות וללא כל בקרה בכל תחום האיחוד האירופי, ותורגם למתן אפשרות למאות אלפי מהגרים מאפריקה ומארצות ערב לעבור בחופשיות לצפון אירופה אחרי שדרכו על אדמת סיציליה או מלטה או אחד מאיי יוון. הכעס הזה הוא אחת הסיבות לכך שהיציאה מהאיחוד האירופי זכתה לתמיכה של רוב תושבי בריטניה, להתחזקות של מארי לה-פן בצרפת ולעליית הימין הקיצוני בגרמניה, שכבר מסכן את השלטון של אנגלה מרקל.

אם האיחוד האירופי לא ישנה את העיקרון של חופש התנועה, ייתכן שעוד מדינות יחליטו לפרוש ממנו. ספק אם הנשיא החדש של צרפת והקנצלרית של גרמניה הפנימו את חומרת העניין.

הטעות השנייה שגרמה נזק גדול הייתה ההחלטה על האיחוד המוניטרי: הנהגת היורו כמטבע משותף לארצות רבות וביטול המטבעות הלאומיים במדינות שהצטרפו או צורפו לגוש היורו, וכן צירופן של מדיניות "חלשות", כלומר מדינות שהכלכלה שלהן אינה מתקדמת ומפותחת כמו זו של מדינות צפון אירופה ומערב אירופה. "חכמי" האיחוד האירופי הכינו אמנה ("אמנת מאסטריכט", שנחתמה ב-1992 בעיר מאסטריכט, הנמצאת בפינה הדרום-מזרחית של הולנד) שקבעה כללים שיחולו על כל מדינה שמצטרפת לגוש היורו. בין השאר קבעה האמנה שהגירעון בתקציב המדינה לא יעלה על 3% מן התמ"ג (התוצר המקומי הגולמי) של המדינה. בפועל התברר שהכלל הזה איננו תנאי ליציבות הכלכלית. גרמניה, שכלכלתה היא החזקה ביותר בגוש היורו, הפרה את הכלל הזה בשנים שאחרי נפילת חומת ברלין והאיחוד של מזרח גרמניה עם מערב גרמניה. בשנים ההן גרמניה הגדילה את תקציב הממשלה שלה כדי לממן השקעות ענקיות בתשתיות ובפיתוח הכלכלה של מזרח גרמניה, והגירעון בתקציב המדינה חרג מן הכלל הזה.

צירופן של מדינות חלשות כמו יוון, פורטוגל וליטא לגוש היורו היה טעות חמורה. אמנם בשנים הראשונות לאחר צירופן הן נהנו מזרימה מסיבית של כספים. מכיוון שאחרי צירופן לגוש היורו הפכו מטבעותיהן זהים לאלו של גרמניה, הולנד וצרפת, הבנקים בארצות העשירות היו מוכנים להלוות לממשלות, לעיריות ולחברות עסקיות בארצות המפותחות פחות, הבנקים במדינות האלה יכלו ללוות מבנקים גדולים בגרמניה ובצרפת והכספים שימשו גם להשקעות וגם להעלאת רמת החיים. אבל כאשר הגיע יום סגריר, התברר שהשגשוג הכלכלי ועליית רמת החיים נשענו על כרעי תרנגולת. כאשר פרץ ב-2007 המשבר הכלכלי העולמי, כאשר מרבית הבנקים הגדולים בארצות הברית ובאירופה נקלעו לקשיים גדולים ונאלצו לצמצם את האשראי, התברר שהבנקים והממשלות במדינות כמו יוון ופורטוגל אינם יכולים לפרוע את ההלוואות שקיבלו מן המערכת הפיננסית של הארצות העשירות, ומערכת הבנקים שלהן והמערכת הפיננסית שלהן התגלו כחדלות פירעון.

בנסיבות שנוצרו, אותן מדינות חלשות שהצטרפו לגוש היורו איבדו את היכולת לנהל את הכלכלה שלהן. האפשרות היחידה שהייתה פתוחה לפניהן הייתה להנהיג הידוק חגורה קיצוני, כלומר לקצץ את תקציבי המדינה בהיקף בלתי נסבל ולהוריד את רמת החיים של אזרחיהן. זה היה גם המרשם שעליו המליצו, ולמעשה כפו עליהן, המוסדות המרכזיים של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית.

זאת הייתה טעות של מנהיגי אירופה ובעיקר של שר האוצר הגרמני, שהוא אחד מאלה שחושבים שקמצנות זאת מדיניות כלכלית. המדיניות הזאת גרמה להאטה כלכלית ולירידה ברמת החיים כמעט בכל מדינות האיחוד האירופי, ופגיעתה הקשה ביותר הייתה במדינות החלשות. התוצאה הקשה והמסוכנת ביותר שלה הייתה עלייה עצומה באבטלה בכמה מן המדינות החלשות שצורפו לאיחוד המוניטרי בפזיזות. בלוח המצורף נתונים על האבטלה בכמה מדינות חלשות: שיעור האבטלה לפני פרוץ המשבר, שיעור האבטלה הגבוה ביותר בשיא המשבר (בזמנים שונים בארצות שונות) והשיעור בזמן האחרון.

 שיעורי האבטלה בכמה מדינות באירופה (באחוזים)

המדינה             2007             2013                2016

יוון                    7.3                27.5 1)                  23.5

ספרד                8.5                27.0 2)              18.6

פורטוגל             8.0                15.1 3)              11.0

ליטא                 4.0                15.3 4)              8.8

המקור:eurostatistics

  1. ממוצע 2013
  2. ראשית 2013
  3. ראשית 2013
  4. סוף 2013

ליטא לא הייתה חברה בגוש היורו מתחילתו. היא הצמידה את המטבע שלה ליורו ב-2002 ורק ב-2015 הנהיגו את היורו כמטבע של המדינה.

בגלל ניהול בלתי אחראי של הכלכלה בעשור שלפני 2007, המשבר ביוון היה חמור במיוחד. ההבדל בולט בהשוואה של עומק האבטלה ובמידת ההתאוששות מהמשבר ביוון, בספרד, בפורטוגל ובליטא.

גרף

לאבטלה בשיעורים כאלה יש השלכות חברתיות קשות. שיעורי האבטלה של צעירים עד גיל 25 בפורטוגל הם (בראשית 2017 ) כ-28% , בליטא כ-16%, בספרד 42% וביוון 61%. המשמעות היא שיש בספרד וביוון עשרות אלפי אנשים בגילים 20–30 ויותר שלא עבדו ולא הרוויחו יורו אחד בעשר השנים האחרונות. אחת מן התוצאות של האבטלה היא הגירה של צעירים מהארצות האלה. בין 2008 ו-2015 היגרו מיוון כ-480 אלף איש, מרביתם גברים צעירים בגילים 20–40.

להערכתי הנזק החברתי הכלכלי והפוליטי שנגרם בארצות האלה בעשר השנים האחרונות עולה לעין שיעור על הרווחה הכלכלית שהן נהנו ממנה בעשור שלפני 2007. אילו הארצות האלה, ובמיוחד יוון, לא היו חברות בגוש היורו, הן היו מונעות מעצמן חלק מהתוצאות הקשות של המשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי הזה:

  • הן לא היו לוות כספים רבים כל כך, בין השאר מפני שלא היו מלווים להן הרבה כל כך.
  • הממשלות שלהן היו יכולות להדפיס כסף, ולכן היו יכולות תמיד לעמוד בכל ההתחייבויות הפיננסיות שלהן ולפרוע את איגרות החוב שהן הנפיקו.
  • הדפסת כסף הייתה עשויה להמריץ את האינפלציה, וזו הייתה שוחקת את הערך הריאלי של ההלוואות של הממשלה.
  • הן היו יכולות לפחת את המטבע שלהן, וכך להמריץ את תעשיות היצוא שלהן ואת הצמיחה הכלכלית שלהן.
  • הבנקים המרכזיים של המדינות האלה, שהיו יכולים להעמיד אשראי בסכומים בלתי מוגבלים במטבעות שלהם, היו יכולים להזרים כספים לבנקים ולעזור להם. עם היורו הם אינם יכולים "לייצר" נזילות בהיקפים בלתי מוגבלים. לעומת זאת, הבנק המרכזי של היורו (ECB) היה אטי וכבד בהתנהלותו, בייחוד בהשוואה ל"פדרל רזרב בנק" של ארצות הברית בהנהגתו של בן ברננקי.

למה המדינות האלה לא יצאו מן האיחוד המוניטרי עד היום, וכך החזירו לעצמן את יכולת התמרון של המדיניות הכלכלית? לדעתי רק מטעמים של יוקרה וגאווה לאומית. הן חושבות שחברותן בגוש היורו מוכיחה שהן חלק מאירופה, אף שהמשך חברותן בגוש היורו ממשיך לגרום להן נזקים כלכליים גדולים.

על המחבר / המחברת

אליהו בורוכוב

אליהו בורוכוב

עורך מדור: שוק ההון. ד"ר לכלכלה. הרצה בעבר באוניברסיטאות. יעץ למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות מסחריות. חיבר ספרים בתחום הנדל"ן.

5 תגובות

  1. גילה ברקוביץ
    גילה ברקוביץ יוני 24 2017, 12:55
    חולקת עליך

    המדינות החלשות לכאורה קיבלו הרבה יותר ממה שנתנו. אם נוצרה אצלהן חולשה זה בגלל שחיתות וניהול ברוע איחוד רחב יחזק את מערב אירופה וכל מדינה חברה בנפרד.

    השב לתגובה
  2. ליאורה כהן
    ליאורה כהן יוני 25 2017, 13:35
    אני מסכים

    כל מדינה מחויבת לדאוג קודם כל לעצמה ולאזרחיה

    השב לתגובה
  3. יונתן שחר
    יונתן שחר יוני 26 2017, 14:51
    אם יקרה נס ויש סיכוי שזה יקרה

    ואנגליה תחסור לאיחוד אירופה ממחזק ותתגבש כפי שלא היתה מעולם

    השב לתגובה
  4. זאביק
    זאביק יוני 27 2017, 15:44
    איחוד זה יותר מסתם חיבור דו צדדי

    גם כאשר החזקים תורמים למדינות החלשות ומצמצמים ההגירה לכוון הארצות היותר חזקות, כאשר הם משפרים את הסטנדרטים, את הדמוקרטיה, תשלומים המיסים, התשתיות, גם הארצות החזקות מרוויחות מכך לא מעט. על זה כמעט ולא מדברים.

    השב לתגובה
  5. יניב דעבול
    יניב דעבול יוני 28 2017, 11:46
    יש כאן התנגשות

    בין הראציונלי לריגשי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור