JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (10)

ישראל וטורקיה – קורקטיוּת, משבר, נורמליזציה

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (10) דגל טורקיה תמונה: David Benbennick commons.wikimedia.org
יולי 24
10:36 2017

ב-24 ביוני 2016 נחתם הסכם בין ממשלות טורקיה וישראל שבו התחייבה ישראל להעביר 21 מיליון דולר לקרן טורקית שנועדה לפיצוי משפחות תשעת הרוגי "המרמרה", הספינה שהפליגה מטורקיה במטרה לפרוץ את המצור שישראל הטילה על רצועת עזה. הכסף הועבר ובכך נפתחה הדרך לשיקום היחסים הדיפלומטיים והביטחוניים בין שתי המדינות. למעשה ההסכם הוא הודאה שישראל שגתה באופן טיפולה בספינה ובאופן פעולתם של חיילי ישראל כאשר עצרו אותה.

אפילו כיום, שש שנים אחרי שהפעולה האווילית לעצירת המרמרה הסתבכה, איני מצליח להבין את הרציונל שגרם לממשלת ישראל להורות לצה"ל לעצור את המרמרה בכל האמצעים. איני מבין מדוע מפקדי חיל הים הורו לחייליהם להשתלשל מבטנו של מסוק אל סיפון ספינת הטיולים ההיא. האם אבדה להם בינתם? האם אי אפשר היה לעצור ספינה מסוג זה בשיטה פשוטה יותר ונטולת סכנות? הרי בעבר כבר עצרו ספינות מסוג זה בשקט ונמנעו הסתבכויות כמו זו שנוצרה בשל אסון המרמרה.

אף שהיחסים הדיפלומטיים וקשרי הביטחון עם טורקיה סבלו מנסיגה בעלת משמעות חמורה לשתי המדינות, היחסים הכלכליים-מסחריים כמעט לא נפגעו. נהפוך הוא. בעת משבר המרמרה לא נסוגו יחסי המסחר בין שתי המדינות אלא המשיכו להתפתח. כיום היקף הסחר הבילטראלי בין שתי המדינות מסתכם בכ-5 מיליארד דולר בשנה.

טורקיה הייתה אחת מהמדינות שנכללו בחזון "ברית הפריפריה" שרקם דוד בן-גוריון בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. משלוש המדינות שעמן יזמה ממשלת בן-גוריון קשרים במסגרת ברית זו, הקשר עם טורקיה הוא היציב והרווחי ביותר, אף שבטורקיה קיים רוב מוסלמי סוני.

הפרופסור דוד פסיג בספרו "2048" (הוצאת ידיעות ספרים, 2010, עמודים 160–169) חוזה עתיד מבטיח לרפובליקה הטורקית. פסיג ביסס את הנחותיו על הערכת מקומה הפוליטי של טורקיה במארג הבין-לאומי בעבר, מבלי לחזות את השפעתו של האביב הערבי, את ההקצנה של האסלאם הלוחמני, את השבר במשא ומתן לצירוף טורקיה לקהילייה האירופית ואת רמיסת כוחו וכבודו של הצבא הטורקי – שעל פי חוקת 1923 הוטל עליו להגן על הצביון החילוני של החברה האזרחית הטורקית.

טורקיה היא מדינת ענק. שטחה קרוב ל-800,000 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כיום יותר משמונים מיליון בני אדם. היא עשירה במקורות מים ובשטחי מרעה וחקלאות וידוע כי בעבר הפרהיסטורי כבר התקיימו ממלכות עתיקות בשטחה. היא משתרעת על פני שתי יבשות. רובה ביבשת אסיה. חלק קטן משטחה, כ-24,000 קמ"ר, נמצא ממערב לים השיש (מרמריס) ולמצרי הבוספורוס והדרדנלים, המהווים גבול בין אסיה לאירופה. לכן טורקיה נחשבת למדינה בעלת זיקה לאירופה.

הרומאים השלימו את כיבוש טורקיה במהלך המאה הראשונה לפני הספירה. הם שלטו שם עד לפיצול האימפריה הרומית בשנת 395 לספירה והקמת האימפריה הביזנטית, שבירתה הייתה קונסטנטינופול (היום איסטנבול). במשך כאלף שנים, תוך כדי שינויים פוליטיים מפעם לפעם, שרדה האימפריה הביזנטית, עד שבשנת 1453 כבשו שבטים טורקיים את קונסטנטינופול והקימו את האימפריה העותומנית. זו התקיימה כ-450 שנים עד לקריסתה הסופית במלחמת העולם הראשונה.

אנשי העליות הראשונה והשנייה, שעלו לארץ ישראל בין השנים 1882 ו-1916, באו לקולוניה טורקית. בתקופת שלושים השנים הראשונות לעליית היהודים לארץ הם הגיעו לחבל ארץ נחשל, שומם ושורץ ביצות, שבעצם שיקף את מצב האימפריה העותומנית. הסולטאן הטורקי כונה אז באירופה "האיש החולה שגר על גדות הבוספורוס".

אחרי תבוסת טורקיה במלחמת העולם הראשונה התכנסה בצרפת ועידה שבה חילקו מעצמות ההסכמה את שטחי האימפריה הטורקית ביניהן (הסכם סוור, אוגוסט 1920). בהסכם סוור נטלו בריטניה וצרפת את השטחים שמדרום לגבול הטורקי כיום. איטליה ויוון זכו ברוב השטח של מערב אסיה הקטנה. הארמנים הקימו מדינה עצמאית במזרח טורקיה והכורדים הקימו ממשל עצמאי בדרום-מזרח טורקיה. הצבא האדום פלש לארמניה בשלהי 1920 וסיפח אותה לשטחי ברית המועצות. הטורקים הושפלו עד עפר. מצב זה עורר התנגדות עזה בקרב הטורקים, שלא איבדו את זכר האימפריה העותומנית.

מוסטפה כמאל, גנרל משרידי צבא הסולטאן, ארגן התנגדות עממית לחלוקת טורקיה על פי הסכם סוור. בהנהגתו כבשו המתנגדים את הטריטוריות שנמסרו לארמנים, לכורדים, ליוונים ולאיטלקים. ב-1922 הם הדיחו את הסולטאן שנותר על כיסאו בקושטא. הגנרל כמאל הפך לנשיא רפובליקה טורקית שהוקמה על חורבות האימפריה העותומנית. ב-1923 הוא כפה על טורקיה חוקה חדשה, שעל פיה נועד הצבא להגן על הרפובליקה החילונית שהוא ייסד. ב-1928 סולק הכתב הערבי. במקומו הוכנס לשימוש אל"ף-בי"ת אירופי. בכך הצעיד כמאל את טורקיה לעבר המודרנה. הוא הפך למנהיג נערץ וזכה להיקרא "אתאטורק" – אבי הטורקים.

כמאל ארגן משטר חילוני בטורקיה. כשנפטר, באוקטובר 1938, הוא הוריש לממשיכו איסמט אינוני ממשל מסודר. אינוני המשיך בדרכו הפוליטית של כמאל ואף יצר פולחן אישיות של קודמו שקיים ועומד עד ימינו אלה.

טורקיה לא השתתפה במלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה היא התקרבה למערב, והייתה בין המדינות שהקימו את האו"ם. בנובמבר 1947 היא הצביעה נגד החלטת חלוקת ארץ ישראל. ב-1952 הצטרפה טורקיה לנאט"ו. במסגרת זו הקימו האמריקנים בסיס אווירי ענק באינצ'רליק ליד העיר אדנה במרכז דרום טורקיה. בבסיס זה מוצבים, עד היום, מפציצי B-52 שיכולים לשאת חימוש גרעיני. הבסיס הוקם במסגרת היערכות המערב נגד רוסיה הסובייטית בתקופת המלחמה הקרה. כשרוסיה הסובייטית קרסה, בסיס ענק זה לא פורק. הוא קיים גם כיום וממנו האמריקנים מנהלים חלק ניכר מפעילותם האווירית בחלק זה של העולם.

במחצית השנייה של המאה ה-20 התנהלה טורקיה בהנהגת המשטר הכמאליסטי. מעת לעת התחוללו זעזועים בפוליטיקה הטורקית, אולם בדרך כלל מנעה התערבות הצבא מהפכים שלטוניים, עד כי נדמה היה שטורקיה עלתה על דרך המלך להתפתח למדינה מודרנית עם זיקה למערב. ב-2002 פתחה טורקיה במשא ומתן להצטרפות לקהילייה האירופית, כמובן בהתבסס על שטחיה שממערב לים השיש, המשתייך ליבשת אירופה.

בכל השנים הללו שמרה טורקיה על יחסי תיירות, כלכלה ודיפלומטיה פתוחים עם ישראל, למגינת לבן של מדינות ערב, שניסו לשכנע את הטורקים להתנתק מישראל. הטורקים העדיפו להתעלם מהחרם הערבי. הם גם העדיפו להשתייך למחנה המערב בהנהגת ארצות הברית. בכך הם נקטו עמדה נגד הסובייטים, שהתחברו לחלק מארצות ערב הרדיקאליות. הטורקים העריכו את הלובי היהודי בקונגרס האמריקני, שבתיאום עם ישראל פעל שם לטובת הטורקים בעת הצורך. בשלהי המאה ה-20 הפכה טורקיה ללקוח חשוב ביותר של תעשיות הביטחון של ישראל. הפרויקטים החשובים ביותר שישראל ביצעה בטורקיה היו שדרוגי חילות האוויר והשריון, שעד אז כללו טנקים ומטוסים אמריקניים מיושנים.

בשלהי המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 החל להסתמן שינוי במערך הפוליטי הפנימי בטורקיה. האוכלוסייה גדלה והיציבות באזורים הכורדיים התערערה. הפער בין האוכלוסייה העירונית לכפרית התרחב. בקרב השכבות העניות התפתחה מרירות, וזו החלה לסכן את היציבות במדינה. באווירה הולכת ומחמירה זו התעורר האסלאם, שדוכא בידי המשטר הכמאליסטי. החלה הטפה לציבור כי באסלאם טמון המזור לקשיי הקיום שלהם. בד בבד, הקהילה האירופית החלה להסתייג מצירוף טורקיה לאיחוד האירופי, וזה נדחה מפעם לפעם בנימוקים שלמצער פגעו בגאווה הלאומית הטורקית.

במפלגת "הרווחה", שהחזיקה בשלטון בטורקיה בתחילת המאה ה-21, החל תהליך של הקצנה דתית. דבר זה לא עלה בקנה אחד עם התפקיד ההיסטורי שהחוקה הכמאליסטית הטילה על הצבא. לכן בתחילת 2001 השתלט הצבא על הממשלה, פירק את מפלגת הרווחה והוציא אותה אל מחוץ לחוק. חברים מהמפלגה שפורקה, בראשות רג'יפ טייפ ארדואן (לשעבר ראש עיריית איסטנבול), הקימו מפלגה חדשה ושמה "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP). ה-AKP הצליחה לקבל כ-35% מקולות הבוחרים בבחירות שנערכו באוגוסט 2002. בהיותה המפלגה הגדולה בפרלמנט באנקרה, ה-AKP הקימה קואליציה וארדואן נבחר לראשות הממשלה. כך החל מסעו להפוך לאיש החזק בטורקיה.

ארדואן, מוסלמי סוני אדוק, המשיך בתהליך האסלאמיזציה של מנגנוני השלטון החילוני בטורקיה. הוא מינה אנשי שלומו לתפקידים בכירים בשירותי הביטחון וגם החל להחליש את הפן החילוני של הצבא באמצעות מינוי קצינים בעלי אוריינטציה דתית. הוא התקרב למדינות ערב הסוניות והחל להתרחק מישראל מבחינה פוליטית, הגם שקשרי הכלכלה והתיירות עם ישראל המשיכו להתקיים. כלפי מדינות במזרח התיכון החל ארדואן לנקוט מדיניות טורקית "נאו-קולוניאלית". עם זאת, הוא נכנס לעימות עם ישראל בשל תמיכתו בפלסטינים. מן הסתם הוא החל לראות את עצמו בתפקיד סולטאן נאו-עותומני. על רקע זה צמחה במאי 2010, בדיוק לפני שבע שנים, פרשת המרמרה. כתוצאה מכך נפגעו יחסי ישראל-טורקיה. בשל כך, לפחות על פי התחושה, נפגע המעמד האסטרטגי של ישראל במרחב.

ב-15 ביולי 2016 התחולל בטורקיה ניסיון הפיכה צבאית. במהלך ניסיון זה נהרגו מאות בני אדם משני צדי המתרס. הניסיון כשל ובעקבותיו פוטרו ממשרותיהם עשרות אלפי בעלי תפקידים שנחשדו באהדה לקושרים. בין המפוטרים נכללו חברי סגל אקדמי, עובדי מדינה, שופטים, קציני צבא ומשטרה ועוד. כך נדמה שארדואן חיזק את מעמדו בזירה הפנימית. בהמשך יזם ארדואן מערכות בחירות, וכתוצאה מהן שדרג את עצמו ממעמד ראש ממשלה לנשיא בעל סמכויות נרחבות. על פניו נראה שארדואן התחזק. אולם ניתן לשער ששלטונו נשען על קנה רצוץ וזעזועים פוליטיים בטורקיה עוד צפויים.

אחרי תקרית המרמרה נכשלו ניסיונות אחדים להשיב את יחסי טורקיה וישראל לקדמותם. הגם שכך, במחצית 2016, בשל רצון הטורקים לחדש את הקשר הביטחוני עם ישראל וגם להתקרב לאוצר הגז שהתגלה במים הכלכליים של ישראל, נחתם הסכם לחידוש היחסים בין שתי המדינות. כאמור, האוצר הישראלי העביר לטורקים 21 מיליון דולר על מנת לפצות את משפחות הרוגי המרמרה. אולם בעת הזאת השתפר מעמדה האסטרטגי של ישראל מול הטורקים, גם בשל קשרים חמים שהתפתחו עם קפריסין ויוון. לעומת זאת, בשל התפתחויות במזרח התיכון שלא בהכרח קשורות בישראל, מעמדה של טורקיה התערער.

לסיכום ברצוני להביא בפני הקוראים כמה הערכות מצב אקטואליות מתוך פרסום שכותרתו: "Turkey's Failed Grand Design for the Middle East" מיום 16 ביוני 2017, שכתב העיתונאי בוראק בקדיל (Burak Bekdil), שהִנו בעל טור במכון Gatestone לפרסומים בסוגיות ביטחון באנקרה וכמו כן מכהן כחבר ב-Middle East Forum.

המשבר המתחולל בימים אלה בקטאר, כותב בקדיל, פוגע בטורקיה, שהציבה עצמה בקבוצה פוליטית אחת עם נסיכות "אל-ג'זירה" (קטאר). מתברר שהאביב הערבי, שבתחילה נתפס בטורקיה כהזדמנות לחבור ל"מורדים במלכויות" ולרכוש השפעה ומעמד בעולם הערבי, הפך לסדרת קטסטרופות שסופן אינו נחזה. לפיכך לא רק שלא נוצרו הזדמנויות, אלא שטורקיה הפסידה קשרים פוליטיים ועמדות כלכליות במדינות ערב הקורסות. ארדואן עצמו ספג עלבונות בביקוריו בכמה בירות ערביות. מכיוון שבעבר הוא התחבר עם האחים המוסלמים, המשטרים שבהם היו האחים לזרא הפנו עורף לטורקיה. בשאר אסד, שארדואן הימר על הדחתו, עדיין על כיסאו והוא יריב קיצוני ביותר לטורקיה.

ארדואן נמצא בעימות חריף עם הכורדים הסורים והעיראקים, שמשפיע על המיעוט הכורדי הגדול בטורקיה במאבקו נגד ממשלת אנקרה. הטורקים חוששים מפני יצירת קשר יבשתי של הכורדים עם חבל אלכסנדרטה שלחוף הים התיכון. קשר יבשתי זה יאפשר לכורדים לייצא את הנפט שלהם ללא מעבר בטריטוריה טורקית. כך מחד גיסא יתאיין הצורך של הכורדים לשלם דמי מעבר, שמהם נהנית משפחת ארדואן, ומאידך גיסא תתעצם המדינה הכורדית (שבהתהוות) ותשאף לספח מיליוני כורדים טורקיים יחד עם הטריטוריה שלהם – חבל דיאר בקיר – למדינה הכורדית.

בשל הברוטליות חסרת ההבחנה בתגובה לניסיון הפיכת יולי 2016 הודיע האיחוד האירופי, בהובלת צרפת, שמועמדות טורקיה לחברות בקהילייה האירופית ירדה מעל הפרק. ארדואן גם הסתבך עם הרוסים כתוצאה מהפלה חסרת אחריות של מטוס רוסי ועם האמריקנים בשאלת הסגרתו לטורקיה של מנהיג טורקי דתי (עבדאללה גולן) שחי בגלות בארצות הברית. אלה הן רק חלק מהבעיות שמכשילות את ממשל ארדואן בזירה הבין-לאומית, ועליהן יש להוסיף את הכאוס הפנימי בטורקיה בימים אלה.

על כן ניתן להסיק שתחזיתו של פרופסור פסיג לגבי עתידה המבטיח של טורקיה אינה עומדת להתגשם וגם אין סיכוי לשיפור המצב כל עוד ארדואן ומפלגתו האסלאמיסטית מנהלים את טורקיה. ארדואן נאלץ לנרמל את היחסים עם ישראל שנואת נפשו ולראות בעיניים כלות כיצד ישראל הופכת ליצואנית של אנרגיה שאינה בנמצא בטורקיה וכורתת בריתות צבאיות עם יריבותיה ההיסטוריות יוון וקפריסין, שבהחלט מרחיבות את הכתפיים האסטרטגיות של ישראל.

בפרק הבא בסדרה זו נמשיך לסקור את מדינות הפריפריה של ישראל ונדון במה שפעם הייתה מדינה ושמה עיראק.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

5 תגובות

  1. דנה
    דנה יולי 24 2017, 18:15
    אדון נכבד. הגזמת.

    נורמליזציה?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יולי 25 2017, 22:37
      הגזמה?

      לדנה –
      בטורקיה מופיע עיתון בשפה האנגלית שנקרא "הורייט". כאשר ארדואן הכריז שאם עוד פעם ישראל תבצע "מעשה מרמרה" הוא ישלח את מטוסי חיל האוויר הטורקי להפציץ את הישראלים. יום אחד הופיעה קריקטורה ב"הורייט", רואים בה פנטום טורקי טס מעל הים התיכון. טייס אחד אומר לשני – שמעת, הנשיא שלנו אמר שהוא ישלח אותנו להפציץ את הישראלים. עונה לו הטייס השני – רק רגע סחבק, ההוראות על לוח השעונים של הפנטום כתובות בעברית….

      השב לתגובה
  2. יואל מזרחי
    יואל מזרחי יולי 25 2017, 10:46
    ממש אחים שלנו

    פעם באמת היה שיתוף איתם כעת זה רחוק מאוד משיתוף.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 25 2017, 19:43
    ליואל מזרחי הנכבד

    נכון. כיום היחסים עם טורקיה רחוקים מהשיתוף של פעם. בכלל טורקיה נמצאת במצב פוליטי שרבים בו סימני השאלה. כל זמן שארדואן בשלטון – אין לצפות לשינויים מפליגים. נחכה בסבלנות ונראה איזה משטר יתגבש בטורקיה אחרי ארדואן. תחושתי היא שיחסי ישראל-טורקיה בעתיד ישתפרו בהרבה.

    השב לתגובה
  4. צוריאל מ.
    צוריאל מ. יולי 27 2017, 15:04
    היחסים לא פשוטים, אין ספק שיצאו מהמשבר

    יתכן שיהיו ירידות אבל אחריהם ישהיו עליות. הכל מטופל ביעילית.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!