JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (12)

סעודיה – מונרכיה מדברית ספוגת פטרו-דולרים

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (12) דגל ערב הסעודית commons.wikimedia.org
אוגוסט 06
09:13 2017

התרבות הערבית מלאה בשכיות חמדה. בשפה הערבית שזורים מכמני לשון ופתגמים שאוצרים בחובם לא רק חוכמת חיים והומור דק, אלא גם מצביעים בבירור על קודים תרבותיים שעומדים בבסיס המהות הערבית-מוסלמית מימים ימימה. באחת מגרסאות פתגם ערבי ידוע נאמר: "ח'אסם תבע ח'אסמי הו-א שאריקי", לאמור: היריב של יריבי הוא שותפי. כך, להערכתי, יש להבין את "גילויי הידידות" שהסעודים מרעיפים לאחרונה על ישראל.

בפברואר 1982, בעת ביקור בענייני עבודה במצרים, הציע לי המארח להיפגש עם "מועדון האיכרים" שבעיר זגאזיג. מובן שהסכמתי. בבוקר היום היעוד יצאנו מקהיר ולקראת הצוהריים הגענו לעיר זגאזיג. ב"מועדון האיכרים" המקומי המתינו לי כמה עשרות "איכרים". בשיחה איתם התברר לי ש"איכרים" אלה לא היו אלא בעלי קרקעות שהעסיקו אריסים על אדמותיהם. למדתי שמעמד "איכרים" מסוג זה שרד למרות רפורמת הקרקעות של הסוציאליסט המפורסם גמאל עבד אל-נאצר.

אחרי השיחה ניגש אליי "איכר", שהיה חנוט בחליפת שלושה חלקים והציע לי לנסוע אל החווה שלו כדי לבחון מפעל מסוים שאינו מתפקד. לדבריו הושקעו במפעל יותר מעשרה מיליון דולר, אולם עד היום ההוא לא ייצרו במפעל דבר. הגענו למקום. התגלה בפניי מפעל מודרני לייצור תערובות מזון לבעלי חיים, מכלי אחסון חומרי הגלם החדישים היו מלאים במאות טונות של חומרי גלם. במקום הסתובבו פועלים באפס מעשה.

"לפני חודשיים קיבלנו את המפתח, אך עד היום לא ייצרו אפילו טונה אחת של תערובת", דיווח ה"איכר". העניין התברר לי מייד. לא נמצא חיבור בין מכלי אחסון חומרי הגלם למכונות הגריסה והערבול. כאשר ה"בנאים" המצרים הציבו את חלקי המפעל במקומם הם טעו בחישובי המרחק בין המכלים למתקני הייצור. הסברתי את הדבר ל"איכר" המעונב, והצעתי לו פתרון הנדסי שיכול להתבצע על ידי מפעל ישראלי שהיה מוכר לי.

המעונב הסביר שאינו יכול להשיב מייד כיוון שיו"ר החברה והמשקיע העיקרי הוא נסיך סעודי. עליו להתקשר אליו ולקבל את הסכמתו. לתזכורת – הסעודים השתתפו בחרם נגד ישראל ואף ניתקו את קשריהם הדיפלומטיים עם מצרים בשל הסכם השלום עם ישראל. סוכם ש"האיכר" יחזור אליי למלון למוחרת בבוקר.

למוחרת הודיע לי ה"איכר" המעונב שהנסיך הסעודי מסכים שישראלים יתקנו את המפעל. הוא בטוח שהם יוכלו להתגבר על התקלה. כמה שיעלה יעלה. אבל יש לו תנאי אחד בלבד: כל הניירת תעבור דרך חברה איטלקית. אם אין לישראלים דרכונים איטלקיים – אין בעיה. המנהל האיטלקי יסדר לישראלים דרכונים איטלקיים תוך 48 שעות. מצידו הישראלים יכולים לצאת לאיטליה כבר מחר בבוקר. העיקר שהמפעל יתחיל לעבוד.

הודעתי ל"איכר" שהתנאי לא נראה לי. אין צורך לנסוע לאיטליה. חבל על הזמן והכסף. ביכולתי לטלפן ארצה ותוך יומיים יגיע לחווה מהנדס מהמפעל. הוא יעלה על טיסת הבוקר של "אייר סיני" ולקראת הצוהריים יגיע למפעל המושבת. על כן בבקשה תתקשר לנסיך הסעודי, תעביר לו את המסר ותשיב לי בהקדם.

המעונב לא השיב מעולם. אירוע זה התרחש לפני 37 שנים. למדתי לקח מאלף על אופן ההתנהלות של הסעודים ומן הסתם של הערבים בכלל – פנטזיות, הונאה עד כדי הונאה עצמית, העמדת פנים, הגינות גמישה, יכולת טכנית וכושר ניהול "בעייתיים" (בלשון המעטה) ופער עצום בין מעמד הנסיכים וה"איכרים המעונבים" למעמד העובדים.

בחלוף הזמן זרם נפט רב מסעודיה ללקוחותיה. פטרו-דולרים ללא ספור הצטברו בכיסים התפוחים של משפחת המלוכה הסעודית. גם שגיאות ממשל אובמה עשו את שלהן. ביקור הנשיא טראמפ בריאד וריקוד החרבות, שבו הנשיא האמריקני התכבד, היו אף הם להיסטוריה. אולם הגם שכך, ממש לאחרונה, כנראה כבר במשך כמה חודשים, מתפרסמים באמצעי התקשורת בסעודיה מאמרים וכתבות בזכות מדינת ישראל. מגעים שהתנהלו בסודיות מוחלטת מתחילים להיחשף לאור השמש.

אפשר לשער שהקורא הישראלי הממוצע יחשוב שכותב שורות אלה נגוע באשליות. אולם אכן זו המציאות. מתרחשים במזה"ת תהליכים שבעבר הקרוב היתכנותם הייתה מעל ומעבר לכל דמיון. בשלהי 2015 נפגשו שר הביטחון, משה יעלון וראש המודיעין הסעודי הנסיך טורקי אל-פייסל בגרמניה, בוועידה שעסקה בענייני ביטחון. לחיצת היד והשיחה האינטימית שהתנהלה בין שניהם הצביעו על היכרות קודמת ביניהם, כנראה כאשר שניהם שהו בארה"ב בתפקיד בשליחות מדינותיהם.

ביולי 2016 הגיעה לישראל משלחת רשמית מסעודיה. בראשה עמד הגנרל (בדימוס) הסעודי אנוואר אל-עשאקי. במשלחת נכללו אנשי עסקים ואקדמיה בכירים שבאו, פעם ראשונה בגלוי, לישראל על מנת לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה בין סעודיה לישראל בתחומים שיימצאו רלוונטיים. המשלחת נפגשה עם ד"ר דורי גולד, מנכ"ל משרד החוץ, ועם קבוצת חברי כנסת ובכירים ישראלים ממערכת הביטחון. כצפוי, ביקור משלחת זו בישראל גרר תגובות שליליות וקיצוניות ביותר של המשטר האיראני – הרי כבר אמרנו קודם: "ח'אסם תבע ח'אסמי הו-א שאריקי".

סעודיה אינה מדינה מעוררת השתאות. נהפוך הוא. סעודיה היא מונרכיה פיאודלית הנשלטת על ידי מאות נסיכים (מבין כמה אלפים) שהם צאצאיו של שליט שהיה אבי השושלת הסעודית. במחצית המאה ה- 18, בהיות חצי האי ערב חלק מהאימפריה העות'מאנית, קם אחד הנכבדים המקומיים, מוחמד אבן סעוד היה שמו, והחל להשתלט בכוח על חצי האי ערב. הוא איחד כוחות עם מוחמד עבד אל-ואהאב, שהיה אחד מהמטיפים המוסלמים הבולטים בעת ההיא. כך איבן סעוד (מייסד שושלת הסעודים, השולטים עד היום בחצי האי ערב, הנקרא גם ערב הסעודית, או סעודיה) ייסד ישות פוליטית חדשה שהתהדרה בתמיכת זרם דתי חשוב באסלאם – הווהבייה. איבן סעוד מינה את עצמו לנוטר המקומות הקדושים לאסלאם: מכה ומדינה. בכך בית איבן סעוד וכת הווהאבים שלו זכו במעמד פוליטי חשוב שהלך והתעצם בחלוף הזמן עד שכיום ממלכת סעודיה היא אחת המדינות היציבות יחסית בעולם הערבי.

בשנת 1902 כבש עבד אל-עזיז, אחד מבני שבט הסעודים, את ריאד שהפכה לבירתו המסורתית של השבט. בהמשך הוא הכריז על הקמת ישות פוליטית חדשה. כבר אז הוא קשר קשרים עם הבריטים (יוזכר לורנס, "איש ערב", שהיה קצין מודיעין בריטי שהתפרסם בפעילותו בעת ההיא בחצי האי ערב). ב-1907 הכירו הבריטים בעצמאות ממלכת הסעודים. תהליך כיבוש והטמעת שטחים נוספים בממלכה נמשך עד 1932, בשנה זו הסתיים גיבוש הממלכה הסעודית על שטח של כ-2.15 מיליון קמ"ר, בהיקף כפי שהיא קיימת כיום.

הגם שהסעודים ניהלו מסעי השתלטות על שטחים נרחבים בחצי האי ערב הם לא הצליחו להשתלט על כל שטח חצי האי. בדרום, גובלות באוקיינוס ההודי, משתרעות שתי מדינות גדולות: תימן ועומאן. לחופי המפרץ הפרסי משתרעות שבע אמירויות שהתאחדו לקונפדרציה בשנת 1971, והנסיכויות העצמאיות אבו דאבי, בחריין, קטאר וכוויית. על כן גבולה של סעודיה עם המפרץ הפרסי משתרע על כרבע מצידו הדרום מערבי בלבד. במערב משתרעת סעודיה לרוב אורך הים האדום, אולם רובם של חופים אלה שוממים וריקים מאדם. רוב שטח הממלכה הסעודית הוא מדברי וכמעט אינו מיושב. כיום מונה אוכלוסיית סעודיה כ-30 מיליון תושבים. כשני שלישים מהם מתגוררים בארבע ערים ראשיות: ריאד, ג'דה, מכה ומדינה.

מעריכים שכ-10% מתושבי סעודיה הם עובדים זרים מאפריקה ומהמזרח הרחוק שהגיעו לסעודיה על מנת להתפרנס. הם מבצעים חלק גדול מהעבודות "השחורות" בממלכה, במעמד של "כמעט עבדים". כלכלת המדינה מתבססת על תמלוגי הנפט. כיוון שאין בסעודיה מערכת אזרחית מפותחת, הממשלה גובה מעט מיסים. על כן כלכלת המדינה מבוססת בעיקר על תקבולי נפט שמחולקים על ידי בית המלוכה ומשרתיו. הסקטור הציבורי מהווה את כוח הקנייה הגדול ביותר במדינה. כמו שאת "העבודות השחורות" מבצעים פועלים אסיאתים או אפריקנים, כך את המשרות הבכירות במדינה ממלאים בעיקר אירופים ואמריקנים בעשרות אלפיהם. זה הוא פרופיל "נורמטיבי" של המדינה הסעודית.

בשנת 1938 נתגלו מרבצי ענק של נפט גולמי בסעודיה. גילוי הנפט שינה לחלוטין את אופי המדינה ואת מעמדה הבין-לאומי. סעודיה המשיכה להתעצם ולהתנהל, ללא חוקה כתובה, על ידי נסיכי משפחת איבן סעוד עד שנת 1992. בשנה זו הוצגה לראשונה חוקה כתובה לממלכה הסעודית שבה נקבעו החוקים שלאורם (או יותר נכון בחשכתם) מתנהלת סעודיה עד היום. על פי חוקת סעודיה חוקי הקוראן הם הקובעים במדינה, ועל כן היא מתנהלת כ"מדינת שאריעה". על פי החוקה משפחת איבן סעוד היא השולטת, כמובן ללא בחירות. חל בסעודיה איסור חוקי על הקמת מפלגות פוליטיות. לעומת זאת על המלך להתחשב בדעתם של ה"עולאמא", מועצת חכמי הדת, שמזכירה במידה מסוימת את מעמד "מועצת חכמי התורה" בישראל. מעמד הנשים נותר נחות וכנ"ל גם מעמדם של מיעוטים אתניים אחרים.

עוצמתה של סעודיה נגזרת גם מהיותה בעלת הבית בשני האתרים הקדושים ביותר לדת האסלאם: מכה ומדינה. במכה נמצאת ה"כעבה", האבן השחורה הקדושה. על פי השאריעה חייב כל מוסלמי לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת במשך חייו. חובת העלייה לרגל מהווה מקור שני להכנסת מט"ח למדינה. המקור הראשון הוא כמובן הנפט הגולמי.

עד היום סעודיה לא הכירה באופן רשמי במדינת ישראל. אולם לא רק זאת, סעודיה, מאז הקמת מדינת ישראל, תמכה בצד הפלסטיני בכל זירה אפשרית. היא אפשרה מגורים והקמת מחנות אימונים בשטחה לארגוני הטרור הפלסטיני, היא תרמה עשרות מיליוני דולרים לארגוני טרור ולקבוצות דסטרוקטיביות בתוך מדינת ישראל, ואף השתתפה בכל המלחמות נגד ישראל. ב-1948 נשלחו אלפי חיילים סעודים לארץ ישראל. כך היה גם ב-1967 וב-1973. אבל, למרבה המזל, שלהם יותר מאשר שלנו, יצא שחֵילות המשלוח של סעודיה כמעט לא השתתפו בלחימה ממש. הסעודים היו חכמים דיים כדי להגיע לשדות המערכה עם ישראל בשעות האחרונות ללחימה או אף אחרי הפסקות האש. כך יכלו ה"חכמולוגים" הסעודים מחד גיסא לטעון שהם השתתפו במאמץ הערבי נגד ישראל, אך מאידך גיסא צבאם לא נפגע ושב לקסרקטיניו כמעט ללא אבידות.

אולם הסעודים לא הסתפקו בכך. ב-1947 הם איימו להפסיק את הזרמת הנפט למדינות המערב אם ההחלטה באו"ם על הקמת מדינת היהודים תתקבל. לבסוף הם לא מימשו את איומם. אחרי מלחמת יום הכיפורים יזמה סעודיה עם מדינות ערביות נוספות אמברגו על אספקת נפט למדינות המערב בתגובה על תמיכתן בישראל. האמברגו הנ"ל הקפיץ באופן דרסטי את מחירי הנפט בשוק העולמי. דבר זה גרם לזעזועים בכלכלת המדינות המפותחות. אולם בסופו של דבר הקפיצה במחירי הנפט גרמה למשברים כלכליים חמורים דווקא במדינות המתפתחות שהשתייכו לאותן קבוצות פוליטיות עם מדינות ערב. ממש "אפקט הבומרנג". סעודיה ויתר מפיקות הנפט לא חזרו מאז על תרגיל חרם הנפט. בסופו של דבר מדינות המערב למדו לחסוך בדלק, למצוא מקורות אנרגיה חלופיים ולפיכך יכולתם של הסעודים להפעיל חרם נפט חלפה מן העולם.

בשנת 2002 עם כישלון ועידת קמפ דייוויד ופרוץ האינתיפאדה השנייה פרסמו הסעודים תוכנית מדינית לשלום עם ישראל. התוכנית כשלה כיוון שעל פיה ישראל הייתה צריכה להסכים לזכות השיבה לפליטי פלסטין. בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 חלה התקרבות בין הממסדים הביטחוניים של סעודיה וישראל. ראש המוסד בעת ההיא, מאיר דגן, ניהל את המגעים עם הסעודים. התקרבות זו חלה במקביל להתעצמות האיראנים ואיומיהם להשליט את האסלאם השיעי שלהם בכל שטחי ה"דאר אל-אסלאם".

במהלך העשור השני של המאה ה-21 הגבירו האיראנים את הלחץ שלהם על סעודיה. באותו הזמן חלה התרחקות משמעותית בין הממשל האמריקני של הנשיא אובמה לבין הסעודים. האיראנים החלו לתמוך במורדים החותים בתימן, בקבוצות טרור בתוך סעודיה, במחתרות שיעיות בנסיכויות המפרץ ועוד. לא פלא הוא שהסעודים המבוהלים העמיקו את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל. כיום התפתחות זו מטה את המאזן האסטרטגי של ישראל אל מול אויביה לטובה באופן מובהק. יש לשער שלפחות בעתיד הקרוב לא ייווצר שינוי במגמה זו.

הפרק הבא בסדרה זו, לפני שנסיים לעסוק במדינות הפריפריה שאינן גובלות בישראל, ונעבור לעסוק ביחסי ישראל עם המעצמות הגדולות והחשובות בעולם, יוקדש לסקירה ודיון על איראן, שכיום היא האויב הגדול והמשמעותי של ישראל. אם בכל הזירות עד כה ניתן היה לציין את השיפור במעמד האסטרטגי של ישראל הרי שבזירת איראן חלה, על פי הערכתי, הרעה שלובתה על ידי הסכם הגרעין שיזם מזכיר המדינה ג'ון קרי בפקודת נשיאו ברק אובמה. על פארסה זאת עלינו להתגבר. מזלנו שטראמפ נבחר לנשיאות בארה"ב.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

4 תגובות

  1. דאווינר
    דאווינר אוגוסט 06 2017, 13:35
    מספר המאמרים כאן על סעודיה מדהים

    יותר מאשר ארצות הברת רוסיה אנגליה צרפת

    השב לתגובה
  2. נחמיה סגל
    נחמיה סגל אוגוסט 08 2017, 13:46
    לא צריך להיות חכם כדי להבין

    שיש אינטרסים משותפים חזקים

    השב לתגובה
  3. ןרד מנור
    ןרד מנור אוגוסט 09 2017, 13:25
    בואו לא נשכח מיהי סעודיה

    יש לה כל כך הרבה כסף שהיא ושכניה הקרובים יכולים להשפיע על ארה"ב גם בכיוונים שלא כל כך נאהב.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוגוסט 10 2017, 19:24
      לורד מנור

      את צודקת לחלוטין. לכן פתחתי את המאמר עם המשפט: "ח'אסם תבע ח'אסמי הו-א שאריקי, דהיינו האויב של אויבי הוא ידידי. בעבר סעודיה ושכנותיה השפיעו מבחינתנו לרעה על ארה"ב. כיום זה לא המצב. אולם יתכן שבעתיד שוב יחול מהפך אצל הסעודים. כנראה שייקח הרבה זמן עד שמהפך כזה יקרה אם יקרה – ואז נצטרך להתמודד, כפי שבעבר התמודדנו – בהצלחה.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!