JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (13)

משותפות כלכלית וביטחונית לעוינות איראנית סופנית

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (13) commons.wikimedia.org
אוגוסט 25
09:41 2017

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: ג'ומאהורי יה-איסלאמי יה-איראן) היא כיום האויבת המדינית הגדולה והמשמעותית של מדינת ישראל. מפעם לפעם נשמעת בתקשורת הישראלית הדעה שיש מי שמטעמים פוליטיים פנימיים, או מתוך בורות, מלבה את אש "הסיפור האיראני", על כן, כבר בפתח הפרק ה-13 בסדרת מאמרים זו, כותב שורות אלו מבקש להדגיש, שעל פי המדווח בתקשורת בישראל, הסכנה הנשקפת מכיוון איראן כלפי "הישות הציונית" איננה משתקפת במלוא חומרתה.

עד 1967 שררו יחסים טובים בין איראן לישראל. אלפי ישראלים עבדו וביקרו באיראן. היצוא הישראלי לאיראן היה בהיקף נרחב מאוד. ישראלים הועסקו כיועצים וכמדריכים במוסדות האיראניים הממשלתיים החסויים ביותר. אולם אחרי מלחמת ששת הימים החל להסתמן שינוי ביחס של חוגים דתיים ואינטלקטואליים באיראן כלפי ישראל. הסיבה לכך הייתה שישראל, על פי דעתם, הפכה להיות כובשת של "שטחים מוסלמיים", כולל כמובן החראם אל-שריף (הר הבית ומסגדיו).

ביקרתי באיראן בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. שנים אחדות לפני שהתחוללה מהפכת חומייני. כבר אז "הורגש באוויר" מתח אנטי-ישראלי מסוים. ההנחיות היו שלא להתבלט בציבור, לא להזכיר את שם השאח ולא לדבר על קומוניזם. כבר אז המפלגה הקומוניסטית האיראנית – הטודה (TUDE) – שנתמכה על ידי הסובייטים נחשבה לסיכון הגדול ביותר למשטר השאח. בשל שיקולים איראניים פנימיים חתם השאח בשנת 1975 הסכם פיוס עם עיראק. בהסכם התחייב השאח להפסיק את הסיוע הישראלי לכורדים. בעקבות כך נאלצו הישראלים להסתלק מכורדיסטאן והסיוע לצבא הפש-מרגה פסק.

כניסת הנשיא קרטר לבית הלבן ב-1977 סימנה שינוי במדיניות ארה"ב כלפי איראן. קבוצת היועצים הנאיבית שהתגבשה סביב הנשיא קרטר החלה להשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית. הממשל האמריקני החל להטיף לדמוקרטיזציה באיראן. ממש לא ייאמן – מומחים אמריקנים מטיפים לדמוקרטיזציה באיראן המוסלמית. טעות אמריקנית טיפוסית. על המבוכה הפוליטית נוספה מחלת הסרטן שבה לקה השאח האיראני. כיוון שבאיראן המלוכנית הכול נשק על פי השאח, וכיוון שמשטרו נחלש, החלו חוגים אנטי-מלוכנים באיראן להרים ראש. בין הישראלים שעסקו בשיתוף הפעולה עם איראן התפשטה תובנה שהקומוניסטים יהיו אלו שיחסלו את שלטון השאח באיראן. לא רבים שמו לב שבעצם ש"הדתיים" החזיקו בכוח האופוזיציוני המאורגן והגדול ביותר. העוצמה של "הדתיים" צמחה ברשת המסגדים השיעים והמדרסות שצצו לידם, שהיו פזורים ברחבי המדינה.

בשלהי העשור השמיני של המאה הקודמת הלחץ האנטי-ממסדי ברחוב גבר. השאח החולה לא היה מסוגל לתת לכוחות הביטחון שלו הוראות לדכא את מורדי האופוזיציה. המצב הידרדר עד כדי כך שב-16 בינואר 1979 עזב השאח את טהראן. לאמיתו של דבר הוא נמלט מהמדינה הבוערת כדי להציל את עצמו ואת משפחתו. מיד עם צאת השאח לגלות במצרים, הוקמה בטהראן ממשלה אלטרנטיבית בראשות מדינאי חילוני – שאהפור בחטיאר. המנהיג הדתי הגולה, אייטוללה חומייני, הבין ששעת הכושר שלו הגיעה. הוא הודיע ממקום גלותו בצרפת שהוא מתכוון לשוב לאיראן בהקדם. ואכן ב-1 בפברואר הוא נחת בטהראן. ב-10 בפברואר, בברכתו המלאה, הוקמה בטהראן ממשלה קלריקאלית שהכריזה על ייסוד רפובליקה מוסלמית באיראן.

בטהראן נותרו באותה עת עשרות אחדות של ישראלים, ונדרש היה לפנותם מייד. הם אכן פונו על ידי האמריקנים, במבצע דומה לזה שראינו בסרט "ארגו". המורדים האיראנים השתלטו על הקומפאונד של שגרירות ישראל שהייתה ממוקמת בשכונת יוקרה בטהראן, ומסרו אותו במתנה לאש"ף. יאסר ערפאת הגיע למקום והכריז על פתיחת שגרירות אש"ף באיראן במקום שגרירות ישראל. בנוסף לבניין קיבל ערפאת מהממשלה החומייניסטית החדשה תמיכה כספית, צבאית ומוראלית. דהיינו ההפיכה באיראן לא הייתה רק אירוע שחיסל את היחסים עם ישראל, אלא היא היוותה גם זריקת עידוד משמעותית לאש"ף, בתקופה שבה ארגוני הטרור הפלסטיניים ניהלו מסע טרור אינטנסיבי נגד ישראל. אגב כך, יש לציין שהשינוי ביחס לישראל אומנם קיבל תפנית חמורה ב-1979, אולם צריך להפנים, מה שאולי לא רבים הפנימו, שיחס האיראנים לישראל החל להידרדר, אם כי באיטיות, כבר החל משנת 1967. כאשר אחמדינג'אד נבחר לנשיאות בשנת 1998, הוא נכנס לזירה שכבר הייתה רוויה לחלוטין בשנאת ישראל.

בשלהי אוקטובר 2005 יזם ואירח נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, ועידה בין-לאומית בטהראן שכותרתה הייתה: "עולם ללא ציונות". בנאום שנשא הנשיא האיראני באותה ועידה הוא קרא "למחוק את ישראל מעל מפת העולם". לטענתו, הקמת מדינת ישראל בלב המזרח התיכון הינה צעד תוקפני כלפי האסלאם. לדבריו, איראן היא מדינה לגיטימית ולה היסטוריה בת אלפי שנים, ואילו ישראל היא תוצר של האימפריאליזם המערבי שיצר את ישראל – השטן הקטן – כשלוחה של תרבות המערב, בתוך ה"דאר אל אסלאם", אשר נתמכת על ידי ארה"ב – השטן הגדול.

מי שאינו מכיר את ההיסטוריה האיראנית ואת התיאולוגיה של האסלאם השיעי עלול ליפול למלכודת הסקפטיציזם לנוכח פסקאות הפתיחה של חיבור זה. אולם, הגם שאנסה בהמשך להתייחס לסוגיות תיאולוגיות של האסלאם, אין בידי הביטחון שאוכל לרדת לעומקם של הגורמים לעוינות האבסולוטית של המשטר הנוכחי בטהראן כלפי מדינת ישראל. ייתכן שחוב של מיליארדי דולרים, אשר לטענת האיראנים ישראל חייבת להם, עבור הנפט שנותר במתקנים של חברת קו צינור הנפט אילת אשקלון. כיוון שישראל קנתה מהאיראנים נפט בתנאי התשלום של "שוטף ועוד תשעים יום" נותר חוב עבור הנפט האיראני שישראל קנתה מאיראן בחודשים האחרונים שלפני ההפיכה ב-1979.

ייתכן שהעוינות האיראנית כלפי ישראל נובעת גם משיתוף פעולה הדוק של ישראלים עם המשטרה החשאית האכזרית – הסאוואק – שהטילה את מוראה על תושבי איראן בעת שלטון השאח. נוסף על כך יש רגליים לסברה ששידורי תעמולה אנטי-איראנית בגלים קצרים, שמשדרת תחנה ישראלית אל תוך איראן, מעוררים את חמת האייתולות. מכל מקום העוינות האיראנית כלפי ישראל, היא החמורה והמסוכנת ביותר, לעומת כל המתנכלים למדינת ישראל כיום. הייתי מרחיב את התובנה הזו – העוינות האיראנית מסוכנת ליהודים גם מחוץ למדינת ישראל. הרי עד ארגנטינה הגיע הטרור האיראני.

ראו למשל את פיצוץ מכונית התופת לפני שגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-17 במרץ 1992. 29 בני אדם נהרגו בפיצוץ זה ובהם 4 ישראלים ו-220 בני אדם נפצעו. שנתיים ורבע לאחר מכן, ב-18 ביולי 1994 שוב התפוצצה מכונית תופת, הפעם לפני המרכז לתרבות יהודית בבואנוס איירס. 85 בני אדם נהרגו בפיצוץ זה ו-330 נפצעו. כיום אנו יודעים בבירור, שהחיזבאללה בשיתוף עם חבלני "המחלקה הבין-לאומית" של משמרות המהפכה האיראנים, יזמו וביצעו את שתי פעולות הטרור הנפשעות הללו. ישאלו השואלים: מדוע דווקא בארגנטינה? – התשובה הפשוטה היא כי שם הם יכלו לבצע את פעולות הטרור שלהם בקלות יחסית. בארגנטינה מתגוררים בני מיעוט שיעי שאבותיהם היגרו לדרום אמריקה מהמזרח התיכון לפני דור או שניים. יש להניח במידה רבה של ודאות שהטרוריסטים נעזרו במשתפי פעולה מתוך בני הקהילה השיעית בארגנטינה.

איראן היא מדינה ענקית. שטחה כ-1.65 מיליון קמ"ר. מתגוררים בה יותר מ-80 מיליון בני אדם אשר משתייכים לכמה עשרות קבוצות אתניות. האיראנים חושבים את עצמם, בדומה למצרים, כבני אומה בעלת מסורת פוליטית עתיקה. ב-1971, כאשר על כס המלכות בטהראן ישב השאח (בפרסית המלך) מוחמד ריזה פהלאווי, מלאו, על פי המסורת האיראנית, 2500 שנים להקמת האימפריה הפרסית על ידי המלך המיתולוגי כורש. לציון מאורע זה ארגנה ממשלת השאח חגיגה גדולה, בהשתתפות עשרות מנהיגי מדינות ומוזמנים מכובדים אחרים ממוסדות בין-לאומיים. החגיגה התקיימה בעיר אוהלים מיוחדת שהוקמה ליד פרספוליס, עיר הבירה הפרסית העתיקה שבנה כורש בזמן מלכותו. פרספוליס נמצאת כשעת נסיעה צפונה מהעיר שיראז בדרום מערב איראן. לקראת החגיגה ניקו האיראנים את האזור ושיחזרו במידת מה את חורבות העיר פרספוליס, על מנת להראות לשועי עולם את גדולת הממלכה בת ה-2500 שנים.

במחצית שנות ה-70 של המאה הקודמת ביקרתי בפרספוליס המשוחזרת. אני חייב לציין שהאתר העתיק הזה מרשים הרבה יותר מהאקרופוליס וסביבתו ביוון ומהפירמידות ומקדשי הפרעונים במצרים. שלושת האתרים הללו נבנו פחות או יותר באותו זמן היסטורי. על פי עתיקות פרספוליס ניתן להניח שהאימפריה האיראנית הייתה מתקדמת וחזקה יותר משתי האימפריות האחרות של אותו הזמן. אפילו במגילת אסתר מוצאים סיפור שמאשש הנחה זו. במגילה מדובר על ממלכת אחשוורוש, המונה שבע עשרים ומאה מדינות שהשתרעה מהודו ועד כוש. דברים כדורבנות. עוד יש לדעת: בעיר המדאן, כשלוש שעות נסיעה מערבה מטהראן, נמצא אתר עתיק הנחשב לקברם של מרדכי ואסתר. המקום מוכר על ידי השלטונות באיראן כאתר מורשת יהודי. יהודי טהראן, כיום נותרו שם כעשרת אלפים יהודים בלבד, עולים לרגל לקבר זה אחת לשנה בשבוע הפורים.

כך, בצילה של מורשת היסטורית מסוג זה חיים ופועלים כיום מנהיגי איראן כמו גם חלק נכבד מבני עמם. על זה נוספת תחושת העוצמה שמביאים הפטרו-דולרים. על שתי אלו נוספת תחושת עוצמת הגודל והפיזור הגיאוגרפי: מהים הכספי עד האוקיינוס ההודי, מהרי כורדיסטאן עד הרי אפגניסטאן ופקיסטאן. לפיכך האיראנים חשים את עצמם כאזרחי מעצמה עולמית. אם הם יצליחו להשיג שליטה על נשק גרעיני, הם ללא ספק יהפכו למעצמה הדומיננטית בעולם המוסלמי. תסריט זה מתאים לתיאולוגיה של "מועצת חכמי תורת השיעה" השולטים באיראן ביד רמה. על פי אמונתם השיעה היא האסלאם הנכון והיא חייבת קודם כול להשתלט על "דאר אל אסלאם" במקום הסונה. אחר כך "אם אללה ירצה" גם על "דאר אל חארב" (בית המלחמה, דהיינו החלק של העולם שכיום אינו מוסלמי).

עם איראן שכזו ישראל חייבת להתמודד. עם זה חייב גם העולם הנוצרי להתמודד. לפיכך, וגם על פי הרצאות ששמעתי ושיחות שהיו לי עם מלומדים אמריקנים, מסתבר שהנשיא אובמה, מזכיר המדינה קרי ואנשיהם לא הבינו את ה"מודוס אופרנדי" האיראני כאשר הם חתמו עם האיראנים על "הסכם הגרעין" ביולי 2015. הסכם זה מלא בלקונות ולא רק שאינו מבטיח שאיראן לא תסתלק מהאמביציה שלה להשיג נשק גרעיני ו/או להשיג טילי שיוט ארוכי טווח, אלא שההסכם עם איראן שיחרר לטובת האיראנים יותר ממאה מיליארד דולרים, שהיו מוקפאים בבנקים במערב, בשל הסנקציות שהוטלו על איראן. כסף זה שיפר מיידית את מצב הכלכלה באיראן שנפגע קשות מהסנקציות. כסף זה גם נתן בידי האיראנים אמצעים לתמוך בארגוני טרור ברחבי העולם, כולל כמובן העצמת ההשפעה האיראנית בסוריה, בתימן, בעיראק וברפובליקות המוסלמיות בקווקאז ובמרכז אסיה.

עם זאת אי-אפשר לסכם סקירה על איראן ללא הטלת אלומת אור על ההרכב הדמוגרפי של איראן אשר טומן בחובו אפשרויות להתפתחות כאוס פוליטי-חברתי במדינה זו. יש הטוענים שלמרות השליטה היעילה והאכזרית של משמרות ההפיכה, שהקים משטר האייתולות כדי לשמור על הישגיו ולהפיץ את המהפכה השיעית החוצה מאיראן, המתחים הפנימיים בין הקבוצות האתניות, והשונות הדתית שרווחת באיראן מהווים כר נוח להתפתחות מחאה ואופוזיציה, שבסופו של דבר תביא לקריסת משטר האייתולות. גם הדור הצעיר האיראני הוא חילוני יותר. רבים מהצעירים מחוברים לאינטרנט וסופגים דרכו את תרבות המערב. מאסה זו של צעירים מודרניים עשויה גם היא למרוד במשטר הקלריקאלי ולהאיץ את קריסתו.

על פי ההרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית איראן, שפת אימם של כ-20% מהשיעים האיראנים היא אזארית. שיעים אלו קרובים מבחינה אתנית-תרבותית לתושבי אזרבייג'אן. הם מתגוררים בצפון מערב איראן, דהיינו הם מחוברים ישירות, דרך גבול "וירטואלי" לקרוביהם במדינה אחרת.

עוד כ-10% מתושבי איראן הם כורדים המתגוררים באזור ההררי במערב המדינה. מובן שהם מחוברים עם בני עמם ב"כורדיסטן החדשה" (ראו פרק 11 בסדרה זו). הכורדים קרובים יותר לפלג הסוני באסלאם מאשר לפלג השיעי.

על שני מיעוטים גדולים אלו נוסף מיעוט של ערבים סונים. ערבים אלו מתגוררים בחבל חוזיסטאן שבדרום איראן. חבל חוזיסטאן (גדול פי שלושה ממדינת ישראל) משתרע לחופו של המפרץ הפרסי מול החוף הכווייתי. בחוזיסטאן מתגוררים עוד כ-10% מתושבי איראן שכאמור הינם ערבים-סונים. אזור זה הוא העשיר ביותר בנפט וגז באיראן. במלחמת איראן-עיראק סדאם חוסיין ניסה לכבוש את חבל חוזיסטאן ונכשל. כיום השלטונות בטהראן מקפחים את ערביי חוזיסטאן ורודים בהם. המתח החברתי-פוליטי-כלכלי בין ערביי חוזיסטאן לבין משטר האייתולות בטהראן עלול להתפתח לכדי משבר.

אל מיעוטים אלו מתווסף מיעוט של כ-3% מתושבי איראן הנמנים עם המיעוט הבאלוצ'י. הם מתגוררים במזרח איראן ויכולים להתחבר ישירות עם בני דתם שמעבר לגבול בפקיסטאן ובאפגניסטן. נוסף על המיעוטים שהוזכרו, מתגוררים באיראן עוד מיעוטים, אולם שיעור כל אחד מהם באוכלוסיית המדינה נופל מ-1%, ולכן השפעתם על הפוליטיקה הפנימית באיראן בטלה בשישים.

אולם מסתבר כי בשל התנשאות ורודנות של הרוב הפרסי-שיעי על המיעוטים הגדולים הנ"ל מתפתחת בקרבם תנועת "אירידנטה". דהיינו הזדהות עם קרוביהם האתניים שמעבר לגבול המדינה. חוקר האסלאם במזרח התיכון, הד"ר מרדכי קידר, טוען (קרתא, 21 במאי 2015: "האם איראן לפני פירוק") כי בשל התפתחות האירידנטה בקרב כ-40% מאזרחי איראן הנמנים עם המיעוטים הגדולים, איראן עלולה להתפצל על פי קווים אתניים כפי שקרה בסוריה, בעיראק, ואף בקרב קהילות מוסלמיות בברית המועצות וביוגוסלביה לשעבר.

על פי האינטרס הישראלי, הגם שבמאזן האסטרטגי מול מדינות אחרות במזרח התיכון, חל בעשור האחרון שיפור ניכר לטובת ישראל, הרי שמול איראן, ללא כל ספק חלה הרעה במצבה האסטרטגי של ישראל. להערכת כותב שורות אלו הרעה זו עלולה עוד להתעצם. על כן חייבת ישראל, ללא שום פשרות, לסכל בכל דרך שתידרש את שאיפת איראן להשיג נשק גרעיני. יש לגנות בכל תוקף את "השועלים הקטנים" אשר מנסים, מסיבות פוליטיות פנימיות, או מתוך חוסר ידיעה והבנה, לחבל במאמץ שעושה ישראל בכיוון זה, כי בנפשנו הדבר.

בפרק הבא בסדרה זו, לפני שנעבור לדון ביחסי ישראל עם המדינות העיקריות בתחום הרביעי – המעצמות – נדון בתהפוכות שגרם "האביב הערבי" במרחב המזרח התיכון ובהשפעתן על הכלכלה והביטחון במדינת ישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

5 תגובות

  1. אליהו גוטמן
    אליהו גוטמן אוגוסט 25 2017, 12:05
    למה צריך לפחד ממאזן אימה גרעיני?

    באירן ובאף מדינה לא לקחו עד היום סיכון

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוגוסט 27 2017, 04:35
      לאליהו גוטמן

      אינני מבין את המשפט שלך: "באירן ובאף מדינה לא לקחו עד היום סיכון".
      מה כוונתך?
      שצריך להסכים שאיראן תהפוך למעצמה שמחזיקה ביכולת גרעינית?
      בבקשה הסבר את כוונתך.

      השב לתגובה
  2. מיכה חרובי
    מיכה חרובי אוגוסט 26 2017, 19:11
    כמו שהרוסים יכולים להיות חברים של אירן

    גם אנחנו יכולנו להיות

    השב לתגובה
  3. אלמוני
    אלמוני אוגוסט 28 2017, 14:02
    שמעתי כעת בגלץ

    אירן 80 מיליון תושבים
    שטח יותר גדול מבריטניה+צרפת+גרמניה
    בעלת ברית בשם רוסיה
    בעלת יכולת גרעינית
    אותה אתה רוצה להפחיד?

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני אוגוסט 29 2017, 14:27
    למיכה חרובי הנכבד

    אנחנו היינו פעם חברים של איראן
    היום לא
    בעתיד יתכן שזה ישתנה עוד פעם
    הרוסים לא היו חוברים של איראן
    היום יש להם אינטרס משותף בסוריה
    מאיראן דוחפים טרור לדרום רוסיה
    אולי בעתיד יחסי רוסיה איראן ישתנו
    ביחב"ל אינטרסים ויחסים משתנים
    ראה יחסי רוסיה ישראל
    יחסי צרפת ישראל
    ואפילו יחסי ארה"ב ישראל

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור