JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (14)

"אביב עמים ערבי" שהפך למרחץ דמים במזרח התיכון

שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (14) ד"ר יצחק דגני
ספטמבר 08
09:30 2017

בפרק הקודם בסדרה עסקנו באיראן ועמה סיימנו את סקירת מדינות הפריפריה, שאינן גובלות בישראל אך השינויים בהן ללא ספק משפיעים עליה. לפני שנעבור לתחום הבא עלינו להתייחס לאירוע חורץ גורלות המתרחש במזרח התיכון בשנים האחרונות לנגד עינינו ממש.

המתחולל לאחרונה במזרח התיכון חייב להדיר שינה מהממונים על ביטחון מדינת ישראל. אמנם נכונה ההערכה שהמצב האסטרטגי של ישראל בחומש האחרון השתפר, אולם הכאוס שעובר על המזרח התיכון עלול להחליף מגמות ולשנות גבולות ונאמנויות, כפי שקרה לא אחת במרחב הערבי הסובב אותנו. לפיכך נכון יהיה לדון בנושא זה, המסכם למעשה את המתחולל בסביבה האסטרטגית הפריפריאלית של מדינת ישראל, לפני שנעבור לדון בתחום האסטרטגי הבא, דהיינו יחסי הגומלין של המדינה עם המעצמות החשובות בעולם. לשם כך עלינו לחזור כשש שנים אחורנית אל ההתחלה.

בשל ירקן תוניסאי צעיר ששרף את עצמו למוות במחאה על עוול שנגרם לו, החלה להתחולל בתחילת העשור השני של המאה ה-21 סופה פוליטית ללא תקדים במזרח התיכון. בחלוף הזמן לא שככה סופה זו אלא הלכה והתעצמה. משטרים לאומיים קרסו, מנהיגים פוליטיים נרצחו או הודחו. פרצו מלחמות אזרחים שגבו מחירים גבוהים מאוכלוסיות מדינות ערביות. מאות אלפים איבדו את חייהם. מיליונים נפצעו, מיליונים רבים עוד יותר הפכו לפליטים בארצות אחרות או אף במחוזות אחרים בארצותיהם.

בניינים, מפעלים, תשתיות לאומיות, תחנות ייצור חשמל, מתקנים לאספקת מי שתייה, כבישים, גשרים, שטחי עיבוד חקלאיים וכיו"ב נהרסו לחלוטין. ערך הנזק הפיזי שנגרם בחלק מהארצות הערביות מאז ראשית העשור השני של המאה הנוכחית מסתכם בעשרות מיליארדי דולרים. אפילו אם בחודש הבא יושגו הסכמי השקטה בזירה המזרח תיכונית יידרשו עשרות שנים כדי לתקן את הנזקים. להערכתי, על פי תמונות ודיווחים שמגיעים ממדינות ערב, חלק גדול מהנזקים הנו בלתי הפיך.

לנו בישראל, בהיותנו חלק אינטגראלי מהמזרח התיכון, יש עניין רב לדעת ולהבין את מה שהתרחש וממשיך להתרחש במדינות הערביות שמסביבנו. כל זה לא רק בבחינת "דע את האויב", אלא גם מנקודת ראות ישראלית, מכיוון שישראל מסוגלת להשתלב בעזרה לאזרחי מדינות ערב ובסיוע לשיקומם. יש לישראל מה לתרום לשיקום המזרח התיכון. אני מאמין שבעזרת שיטות חקלאות מתקדמות, בסיוע רפואה מודרנית – כפי שכבר קורה היום – ועוד תרומות מיכולותיה הטכנולוגיות של ישראל, מעורבות ישראלית עשויה, אם וכאשר תתפתח אטמוספרה פוליטית מתאימה במדינות השכנות, לסייע רבות בפיתוח החברה והכלכלה במדינות אלה.

המונח "אביב העמים" לקוח מההיסטוריה האירופית של ראשית התקופה המודרנית. הכוונה לגל של התעוררות חברתית-מהפכנית שעבר על מרבית עמי אירופה כשישים שנים אחרי המהפכה הצרפתית. גל זה החל להתרומם במקביל לתהליך ייסוד מדינות הלאום באירופה. הבשורה החברתית-פוליטית שגל זה השיא הייתה דמוקרטיזציה של החברה האזרחית בחלק הולך ומתרחב של יבשת אירופה.

כאשר בתחילת שנת 2011 החל גל של מרי אזרחי והחלפות שלטון להתחולל בעולם הערבי, בכירי המנהיגים במערב, כמובן בהובלת בכירי הממשל האמריקני, הם שהדביקו לגל זה את השם "האביב הערבי". זה היה ביטוי הולם לפנטזיה שהנה שלטון הרודנים בעולם הערבי עומד להתחלף. במקומו תבוא דמוקרטיה ותתהווה שיטת ממשל מתקדמת, וזו תצעיד את עמי ערב קדימה אל התקופה המודרנית. הרעיון התאים למנטאליות האירופית העכשווית, ואולי התאים עוד יותר לאמריקנים ולנשיא אובמה ולחבר עוזריו, שישבו לבטח בבית הלבן. כיום אין מי שיסכים עם רעיונות העוועים הללו. לכולם ברור שלא נוצרה אטמוספרה דמוקרטית בעולם הערבי, ומה שקרה הוא היפוכו של דבר.

באותן ארצות ערביות שבהן קרסו דיקטטורות נוצר תוהו ובוהו ללא תקדים. אינני מהסס לומר שהמתחולל בארצות הללו הוא אסון בממדי שואה, לא פחות. על מנת להמחיש את המתחולל בארצות אלה אני מבקש להביא, ככתבם וכלשונם, מדבריו של הד"ר אוריה פורמן, מזרחן וחוקר אסלאם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר פורמן חוקר במשך שלושים השנים האחרונות את ההיסטוריה של הזרמים הפונדמנטליסטיים באסלאם. מאז פרוץ האביב הערבי הוא מתמסר לחקר תופעה זו.

ד"ר פורמן כותב כי מתחילת 2011 החלו להופיע בתקשורת הערבית הכתובה, המדוברת והמשודרת כתבות שטח ותמונות של אש ועשן מכיכרות ערים ראשיות במזרח התיכון ("קריסת הסדר הערבי", בתוך "הגל השלישי", עמ' 54, הוצאת כרמל, 2016). להלן ציטוט מדבריו של ד"ר פורמן:

"בתחילה היו אלה תמונות מכיכר תחריר. הכיכרות מאכלסות את גופותיהם המעונות של כופרים, צלובים, או ערופים. נשים מקוננות וזקנים המעטרים גברים לבושים בלבוש פקיסטני. ונשק, הרבה מאד כלי נשק. מכל עבר נשקף הרס, מדבר אקלימי, גיאוגרפי, אידיאולוגי וכלכלי ההופך לג'ונגל רצוף שיירות כלי רכב בוערים, גופות מוטלות, חמושים צוהלים, מיליוני פליטים אבודים ודגלים שחורים בידי לוחמי קודש. מדי פעם המצלמה מתקרבת אל דמותו של מטיף, אשר למרגלותיה גופתו הערופה של קצין צבא כופר והוא מבטיח עונש נורא ואיום לעלאווים, ליזידים, ליהודים, לשליטים, ולמי לא. מכל עבר, מסוריה, מעיראק, מהכיכרות במצרים מועברות תמונות של גופות מרוטשות ושל נהרות דם, ילדים מתים, ערים מנותצות, המזרח התיכון כאזור אסון".

זוהי פסקה מדבריו של ד"ר אוריה פורמן. מילה במילה. לא נגעתי. הדברים המזעזעים הללו מדברים בעד עצמם. הסתפקתי בפסקה אחת על מנת להמחיש את מה שקורה, בעצם ימים אלה, כמעט לכל אורך ורוחב המזרח התיכון. חסכתי מהקוראים שלל תיאורים מזעזעים נוספים שמביא ד"ר פורמן בספר הנ"ל. די במה שהובא כדי להמחיש לקוראים מה עלול לקרות כאן, אם חלילה הישראלים לא יעמדו על המשמר. הגם שכך הכאוס לא מוגבל למזרח התיכון בלבד. הוא מתפשט למרכז אסיה, לאירופה ואף לארצות הברית לא בושש להגיע. ראו השמדת מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו יורק וכשלושת אלפי הרוגים שאיבדו את חייהם בפעולת טרור זו, כנראה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

לכן כאשר אנו דנים בתמורות שחלות בהווה בסביבה האסטרטגית של ישראל, אין מנוס מלבחון מחד גיסא את מה שקורה כיום בתוך מדינות ערב ומאידך גיסא את מה שקורה בין מדינות ערב לבין עצמן, לא בהכרח בהקשר ישיר למה שקורה בין מדינת ישראל לשכנותיה.

עוד נושא מעניין מאוד שעלינו לבחון הוא מה מאפיין את המדינות הערביות שנהרסו והפכו למדינות כושלות, לעומת אותן מדינות ערביות שלא נפגעו או שהצליחו להתגונן נגד תהפוכות האביב הערבי. מסתבר שבמזרח התיכון ובצפון ומזרח אפריקה קיימות 22 מדינות ערביות. הקריטריון לסיווג מדינה כמדינה ערבית הוא חברות בארגון בין-לאומי הנקרא "הליגה הערבית". המאפיינים העיקריים של מדינה מסוג זה: ראשית, רוב מכריע, בסדר גודל של 90% או יותר מאזרחי המדינה, הנם מוסלמים; שנית, כל אזרחי המדינה, ללא יוצא מן הכלל, מדברים ערבית. הקרבה התרבותית, האידאולוגית, המעמדית והכלכלית בין מדינות אלה יוצרת ביניהן הזדהות עמוקה. הן נוהגות להוות קבוצת לחץ בזירה הבין-לאומית, למשל להצביע יחדיו באו"ם בסוגיות שונות, בייחוד במה שקשור למדינת ישראל.

כל המדינות הללו היו קולוניות של מעצמות אירופיות בעבר הקרוב. הן זכו בעצמאות כאשר הקולוניאליזם התפרק והאירופים חזרו הביתה. אולם בשל התפתחויות פוליטיות פנימיות בתוך כל אחת מהמדינות הללו, בחלוף הזמן בחלק מהמדינות הערביות שרדו המונרכיות ואילו חלק אחר מהמדינות הערביות הוקמו כרפובליקות או שהחליפו מונרכיה ברפובליקה. הגם שכך באף אחת ממדינות ערב לא מתקיימת דמוקרטיה ייצוגית כפי שמוכרת לנו מהמדינות הדמוקרטיות במערב. עוד מסתבר שלסוג המשטר במדינה מסוימת הייתה השפעה קריטית על שרידות השלטון לאחר פרוץ האביב הערבי.

מבין עשר המדינות הערביות באפריקה רק מרוקו היא מונרכיה. התשע הנותרות הן רפובליקות: מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יריה, סומליה, ג'יבוטי, צפון סודן, מאוריטניה וקומורו. המונרכיות מבין שתים עשרה המדינות הערביות האסייתיות הן סעודיה, כוויית, בחריין, קטאר, עומאן, קונפדרציית האמירויות (המפרציות) וירדן. הרפובליקות הן עיראק, סוריה, לבנון, תימן והרשות הפלסטינית.

מבין המדינות הערביות סומליה היא מדינה כושלת כבר שנים רבות. מאז פרוץ האביב הערבי התווספו עוד ארבע מדינות לרשימת המדינות הכושלות, או שמא מוטב לסווגן ברשימת מדינות שמתוקף אירועי הזמן איבדו את שלמות שטח שיפוטן והתפצלו ליחידות פוליטיות אחדות. מדינות אלה הן עיראק, סוריה, לוב ותימן. הייתי מצרף גם את לבנון לרשימת המדינות המחולקות, אף שהחלוקה האתנית-פוליטית בלבנון התקיימה עוד לפני פרוץ האביב הערבי.

מכל מדינות ערב, רק במדינה אחת – תוניסיה – מבחינים בניצנים של התארגנות דמוקרטית בעקבות פירוק הדיקטטורה של בן עלי מיד עם פרוץ האביב הערבי. אני מניח שהתפתחות זו נובעת מכך שתוניסיה הייתה קולוניה צרפתית ומבנה החברה שלה הושפע מהתרבות הפוליטית הצרפתית. בתוניסיה קיימת תשתית של חברה אזרחית עוד מהתקופה הקולוניאלית. זו כנראה הסיבה שתוניסיה היא מקרה חריג. אולי מכיוון שצריך, מבחינה פילוסופית, שיהיה יוצא מהכלל על מנת להיווכח בקיומו של הכלל, התיר שר ההיסטוריה לאזרחי תוניסיה להקים במדינתם ניסוי של משטר דמוקרטי. לצופים מן הצד לא נותר אלא להמתין כדי להיווכח אם הדמוקרטיה בתוניסיה תאריך ימים.

עוד מסתבר שמבין ארצות ערב האסיאתיות הנמצאות בקרבה ישירה לישראל, שליטי כל המונרכיות הצליחו לשמור על שלטונם ולמנוע השתלטות של מורדי האביב הערבי על מדינותיהם. לעומת זאת בכל הרפובליקות הערביות האסיאתיות הצליחו מורדי האביב הערבי לסלק את השליטים או לזעזע את מעמדם ולהכניס את מדינותיהם לכאוס פוליטי הרסני ורצחני ללא תקדים. יוצאת מכלל זה הרשות הפלסטינית, אשר אמנם יש לה מנגנון שלטון עצמי במוקטעה ברמאללה, אך גבולותיה וביטחונה נשמרים על ידי גורמי הביטחון של מדינת ישראל. הפרדוקס הוא שבשל מעורבות הביטחונית של ישראל מצב הערבים ברשות הפלסטינית כיום הוא הטוב ביותר מכל הבחינות לעומת אחיהם האתניים במדינות ערב. אולם "בתמורה" הכסילים הללו רוצחים יהודים, חיילים או אזרחים, בכל עת שהדבר עולה בידם.

במדינת ישראל מקנים חשיבות לכך שהמונרכיות הערביות במזרח התיכון מצליחות לשרוד. דווקא מדינות אלה, בהנהגת בתי המלוכה שלהן, הן מועמדות פוטנציאליות להדק קשרים עם ישראל. מדובר בירדן, סעודיה ואמירויות המפרץ. נכון שהציבור והשליטים במונרכיות אינם אוהבים את ישראל, אולם זהות אינטרסים ביטחוניים יוצרת קרבה שהולכת ומתהדקת בין ישראל לביניהן. כנראה כך יהיה ככל שיימשך ההרס שגורם האביב הערבי לכל מי שלרוע מזלו נפל בידי המטורפים הרדיקאליים הללו. לעניין זה תוזכר גם מרוקו, המונרכיה היחידה מבין חברות הליגה הערבית הממוקמת באפריקה. מרוקו מקיימת יחסים מתקבלים על הדעת עם ישראל עוד מלפני פרוץ האביב הערבי, ויחסים אלה לא נפגעו בשש השנים האחרונות.

אנו בישראל חייבים לברר לעצמנו מדוע המונרכיות הערביות הצליחו, לפחות בינתיים, להתגבר על מכת האביב הערבי ואילו מנגד המדינות שלא הצליחו לשרוד היו כולן רפובליקות. הדבר חשוב לנו מכיוון שעלינו לחשב מסלולים חדשים לעתיד יחסינו עם מדינות ערב. עם מי מהן רצוי להתקשר בהסכמים לטווח ארוך, עם מי לפתח יחסי מסחר, להקים קשרים דיפלומטיים וכיו"ב.

במשך עשרות השנים הראשונות מאז קום מדינת ישראל התקיימה בתוכנו התובנה שימי המונרכיות הערביות במזרח התיכון יהיו קצרים. בעיקר ב"עונת ההפיכות" שהתחוללה במדינות ערב בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. חשבנו שהמונרכיות שנותרו על כנן במדינות ערב יקרסו ושכל חברות הליגה הערבית יהפכו לרפובליקות. כידוע, לא כך קרה. דווקא המונרכיות שרדו את האביב הערבי ואף התחזקו. מתפתחים אינטרסים מסוימים בתחום הביטחוני בין ישראל למדינות ערביות אחדות, אם כי עדיין ארוכה הדרך לשלום עם מדינה ערבית נוספת. על כן, במטרה לכלכל את מעשינו בתבונה וכדי לחזק קשרים המתהווים עם המונרכיות הערביות, עלינו ללמוד מה הם המשתנים שגרמו, כנראה בסינרגיה, למונרכיות הערביות לשרוד בניגוד לרפובליקות הערביות שקרסו.

מתברר שקיימים מעין קשרי עבודה וסיוע הדדי בין המונרכיות הערביות. בסיכום מחקרם של פרופ' גבריאל בן דור וד"ר יואל גוז'נסקי ("המונרכיות הערביות" בתוך "הגל השלישי", עמ' 247, הוצאת כרמל, 2016) הם מניחים כדלהלן (תמצית): שליטי המונרכיות הערביות מקיימים "כלכלות חלוקה", דהיינו הם מחלקים לאזרחי מדינותיהם תשלומים סוציאליים ומשכורות מתוך קופות שנמצאת בשליטתם המוחלטת. הקופות מתמלאות פטרודולרים באופן שוטף. בארצות הללו המבנה והמדרג השבטיים מהווים בסיס חברתי למונרכיות, תומכים בהן ונתמכים על ידן. משפחות המלוכה נמצאות במרכז המערכות הפוליטיות במונרכיות הערביות. הן זוכות לגיבוי מתמשך מאת כוהני דת מוסלמים סונים. למלכים ולנסיכים יש ניסיון שלטוני וניהולי, ובדרך כלל סמכויות השלטון עוברות בירושה במשפחותיהם. השליטים הללו מחזקים זה את זה. בעיקר סעודיה מסייעת לאמירויות הקטנות במפרץ. נוסף על כל אלה, המונרכיות זוכות לגיבוי מצד חלק ממעצמות העל, ממדינות חשובות שקונות מהן נפט ומצד מוסדות בין-לאומיים שמעוניינים לשמור על שקט ויציבות באזור.

עם מונרכיות ערביות אלה מדינת ישראל מפתחת לאחרונה יחסי זהות אינטרסים. העוסקים בכך צריכים להפנים את המצב ולהיות נכונים להתפתחויות לכל כיוון.

החל מהמאמר הבא בסדרה זו נעבור לדון ביחסים האסטרטגיים של מדינת ישראל עם מדינות חשובות בעולם: הודו, סין, רוסיה, הקהילה האירופית וארצות הברית. ראשונה תהיה הודו.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

3 תגובות

  1. מיכאלה קליינמן
    מיכאלה קליינמן ספטמבר 10 2017, 22:02
    מה יהיה ומתי?

    עד שמדינות ערב לא יהפכו לדמוקרטיות אנחנו בבעיה

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 11 2017, 08:25
    למיכאלה קליינמן

    הסיכוי שמדינות ערב יהפכו לדמוקרטיות שואף לאפס. לכן הם בבעיה ואנחנו צריכים להתקדם, לשמור על עצמנו ולא לשגות באשליות מבית מדרשה של "תעשיית השלום" ההזויה. זה מה שיש עכשיו וזה מה שיהיה בעתיד.

    השב לתגובה
    • ליאור תמרי
      ליאור תמרי ספטמבר 12 2017, 21:54
      מיכאלה צודקת ואתה תומך בדעתה

      הבעיה היא רק שההתנגדות לנו בשטחים ובארצות השכנות תגבר ולכן אינני מבין למה אתה רגוע

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור