JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחווה לקטלוניה

מאבק הקטלונים לעצמאות מתווה דרך למיעוטים אחרים

מחווה לקטלוניה דגל קטלוניה תמונה Martorell commons.wikimedia.org
נובמבר 04
09:07 2017

"מחווה לקטלוניה" (HOMAGE TO CATALONIA) הוא שמו של ספר מרתק שכתב הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול. שמו האמיתי של הסופר היה אריק ארתור בלייר. בנעוריו היה בלייר קומוניסט אדוק. ב-1936, כאשר פרצה מלחמת ספרד, הוא חש צורך להצטרף לכוחות הרפובליקנים שמרדו במשטר המלוכני שנתמך על ידי הצבא הספרדי. באותה השנה תפס הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו את השלטון בספרד ומינה את עצמו לקאודִיו – מנהיג ולמעשה דיקטטור. מלחמת ספרד הייתה בעצם חזרה גנרלית לקראת מלחמת העולם השנייה. הגרמנים והאיטלקים תמכו במשטרו של פרנקו ואילו הסובייטים, בסיוע מתנדבים קומוניסטים מרחבי אירופה, תמכו במורדים הרפובליקנים.

אריק ארתור בלייר לחם בספרד ואף נפצע קשה. כאשר החלים מפציעתו הוא שב לבריטניה וכתב את הספר "מחווה לקטלוניה", והספר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2012. בלייר נטל לעצמו שם ספרותי – ג'ורג' אורוול – כנראה מכיוון שלא רצה להיחשף כמי ששינה את השקפת עולמו כתוצאה ממה שחווה במלחמה בספרד כאשר שירת כמתנדב בצד הרפובליקני. הצד הרפובליקני היה למעשה חלק מתנועת הקומוניזם העולמי שנתמך נמרצות על ידי הקומינטרן (אינטרנציונאל קומוניסטי) – הארגון הסובייטי שביקש להשליט את הקומוניזם על העולם בדרך של חתרנות וטרור ללא גבולות. "מחווה לקטלוניה" פורסם לראשונה ב-1938. לאחר מכן כתב אורוול את ספרו המפורסם יותר "חוות החיות", שהוא כתב ביקורת נוקב על הסתאבות הקומוניזם. בספר זה אורוול מתאר את השליטים הקומוניסטים כחזירים שהשתלטו במניפולציות ובכוח על ניהול מדינה שמתוארת כ"חוות חיות".

אחד ממרכזי המרד נגד השלטון המלוכני במדריד היה בקטלוניה. שם שהה אורוול כשהשתתף בלחימה. החיילים הרפובליקנים היו חדורי אידאולוגיה ורוח קרב. אפילו שצבא הממשלה היה מסודר ומאורגן יותר ומצויד בציוד מודרני, הם הצליחו לעמוד נגד צבא זה במשך כשלוש שנים לפני שנכנעו. אורוול למד על קשיחותם והתמסרותם של חיילי הרפובליקה ומפקדיהם, שהיו בעיקר מחבל קטלוניה. כבר אז הוא אבחן שהדחף העיקרי של הקטלונים היה להינתק מספרד המלוכנית ולהקים לעצמם מדינה עצמאית. שאיפה זו התאימה לסובייטים, שראו בה אפשרות לתמוך בקטלונים. כך תכננו הסובייטים ליצור לעצמם מעין מדינת חסות פרו קומוניסטית-סובייטית במערב אירופה. בשאיפה זו של הסובייטים לא היה ולא כלום מהאידאולוגיה הקומוניסטית הקלאסית. אורוול הבחין בכך – והיתר היסטוריה.

ב-1939, השנה שבה פרצה מלחמת העולם השנייה, פרנקו הביס את הרפובליקנים בסיוע קורפוס "הקונדור" שהנאצים שלחו לספרד מגרמניה (אזכיר כאן את אסון הפצצת גרניקה, שהונצח בציור הקיר המפורסם שצייר פבלו פיקאסו). בעקבות ניצחונו הטיל פרנקו על קטלוניה, ועל יתר חבלי ספרד, משטר דיכוי אכזרי. כך דיכא פרנקו את שאיפת הקטלונים לשוב ולמרוד בממשלת ספרד הדיקטטורית שישבה במדריד. פרנקו משל ביד קשה בספרד במשך כארבעים שנים. הוא הזמין את יורש העצר של הכתר הספרדי, ששהה בגלות ביוון (אשתו יוונייה), לשוב לספרד ולהפוך למלך על פי חוקה חדשה שעיצב ממשלו, וכאשר הלך לעולמו, ב-1975, הותיר אחריו מדינה שעיצב כמונרכיה חוקתית. סגנון המלוכה הספרדי שעיצב פרנקו, המתקיים עד לימינו אלה (אוקטובר 2017), דומה במשהו לסגנון המלוכה הבריטי, דהיינו מונרכיה חוקתית ככתבה, כאשר סמכויות המלך טקסיות בלבד.

שאיפת תושבי קטלוניה להגדרה עצמית לא עברה מן העולם עם הקמת הדיקטטורה של פרנקו, ואחרי מותו, כאשר ספרד הפכה למונרכיה חוקתית, היא אף התעצמה. בחלוף הזמן זכו הקטלונים במעמד פוליטי אוטונומי משודרג לטובתם – אפילו לעומת המעמד הפוליטי הנורמטיבי שהוגדר בחוקת ספרד הפדראלית, כבסיס להתנהלות של יחידה פוליטית במסגרת הפדראציה הספרדית. הגם שכך, בשנים האחרונות גברה שאיפת הקטלונים להקים לעצמם מדינה עצמאית מחוץ לפדראציה הספרדית. הסיבה העיקרית היא שקטלוניה התקדמה מבחינה כלכלית הרבה יותר מהיחידות הפוליטיות האחרות בספרד. הקטלונים טוענים שהתקציבים שמזרים לחבל שלהם השלטון במדריד מהווים רק כמחצית מסך כל המסים שהשלטון גובה מהם. טענתם העיקרית היא שהקטלונים אינם צריכים לממן את היחידות הפוליטיות האחרות בספרד מכיוון שתושביהן ובייחוד מנהיגיהם לא טרחו והתאמצו גם הם להתקדם מבחינה כלכלית.

בשלהי ספטמבר 2017 התקיים בקטלוניה משאל עם ובו חזרו הקטלונים, ברוב של כ-90% מהמצביעים, על דרישתם לצאת מהפדראציה הספרדית לעצמאות מדינית. הממשל במדריד התנגד נמרצות לעריכת המשאל וטען שאינו חוקי. מדריד אף שלחה אלפי שוטרים שנצטוו לסכל את משאל העם. חברי ממשלת פרובינציית קטלוניה נתפסו ונכלאו על ידי השוטרים. מהומות דמים פרצו ברחובות הערים הגדולות בקטלוניה, כמובן בעיקר בבירת החבל – ברצלונה. מאות רבות של אזרחים ושוטרים נפצעו, חלקם קשה. בתי החולים התמלאו בנפגעים בכמות שאינה זכורה שם מאז מלחמת האזרחים. כיום, בתחילת אוקטובר 2017, הודיעו שלטונות הפרובינציה הקטלונית שהם יכבדו את תוצאת משאל העם ויכריזו על עצמאות בקרוב מאוד.

"הסיפור הקטלוני" הזה מצביע בעליל על גישה שהולכת ומתעצמת גם במקומות נוספים בעולם. אמנם גישה זו אינה חדשה, אולם התעצמותה ועוצמתה מבשרים אי שקט פוליטי באזורים רבים בעולם, כולל במזרח התיכון, דבר שיש לו השלכות חשובות על מעמדה של מדינת ישראל ועל ביטחונה.

בעבר הקרוב היינו עדים להתפרקות של ברית המועצות ושל יוגוסלביה; אריתריאה התנתקה מאתיופיה; דרום סודן התנתקה מצפון סודן; הציבור בבריטניה הצביע בעד ברקזיט; הסקוטים מבקשים להתנתק מהממלכה המאוחדת; רוחות פילוג נושבות גם בחבל קוויבק בקנדה; קיים מתח בין הפלמים והוולונים בבלגיה, שעלול להביא להתפצלותה; עיראק וסוריה כבר למעשה התרסקו ותהליכים פוליטיים שיביאו להקמת מדינות עצמאיות בשטחן כבר נמצאים בעיצומם; הנושא החם שעומד על הפרק הוא משאל העם שהתקיים לפני כשבוע בכורדיסטאן העיראקית – גם שם הצביעו רוב מכריע של הכורדים על הקמת מדינה עצמאית.

כיום הכורדים, שמונים כ-35 מיליון בני אדם – המתגוררים בתחומן של ארבע ארצות, ולמעשה המספר 35 מיליון הינו בבחינת הערכה, מכיוון שאיש אינו יודע מהו מספרם האמיתי – הינם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם שאין לה מדינה משלה. מובן שהממשלה המרכזית בבגדד מתנגדת לכך. בגדד לא רוצה לוותר על מקורות הנפט שנמצאים בחבל הכורדי שלה, והרי לכם שוב גורם כלכלי רב-חשיבות אשר ניצב מאחורי התרחשויות פוליטיות הרות סכנה. הטורקים גם הם חוששים שהכורדים הטורקיים, המונים כ-15 מיליון בני אדם, ירצו לפרוש מטורקיה, ולכן הם מנהלים כבר שנים מספר מלחמה כנגד הבדלנים הכורדים בדרום מזרח טורקיה. הנשיא ארדואן מחל על כבודו וערך בימים האחרונים ביקור בטהראן. בביקור זה סוכם שטורקיה ואיראן, למרות הדם הרע ביניהן עוד מתקופות היסטוריות קודמות, ישתפו פעולה ויפעילו כוח נגד הכורדים העיראקיים אם אלה האחרונים יביאו את היחידה הפוליטית שלהם ממצב דה פקטו למצב דה יורה.

בקווים כלליים נטיית עמים במזרח התיכון לבקש לעצמם זכויות להגדרה עצמית משחקת לטובת מדינת ישראל. כך בדרום סודן, כך באריתריאה ועתה גם בכורדיסטאן. לראיה, למחרת ההצבעה המאסיבית של הכורדים העיראקיים ראינו בערים הראשיות של החבל הכורדי מכוניות ומעליהן מתנופפים שני דגלים: דגל האוטונומיה הכורדית ודגל ישראל. ישראל היא גם הקונה העיקרית של נפט גולמי מכורדיסטאן, ובכך היא מסייעת כלכלית לממשל האוטונומי הכורדי, שלא לדבר על סיוע מסוג אחר שישראל מסוגלת להציע לכורדיסטאן. עם כל זאת, השבוע הלך לעולמו ג'לאל טאלבאני, מנהיג כורדי משבט גדול המהווה מתחרה פוליטי לשבט הבארזאנים. ג'לאל כיהן בעבר בתפקיד נשיא עיראק. הוא נחשב למתנגד למנהיג בארזאני. מותו של ג'לאל, תתפלאו לדעת, דווקא מחזק את מעמדו הפוליטי של בארזאני בקרב בני עמו וכמובן גם את החלטתו להכריז על הקמת המדינה הכורדית.

אבקש לסיים רשימה זו במחשבה שבשלב זה עשויה להיראות הזויה למדי. אינני מוציא מכלל אפשרות שגם הדרוזים יבקשו לעצמם זכויות להגדרה עצמית לאומית. בסוריה ובלבנון הם מאוימים במידה ידועה. מדינתם העתידית, אם מחשבה זו תצא מן הכוח אל הפועל, תוכל להשתרע מהר הדרוזים בדרום סוריה, הממוקם על הגבול בין סוריה לירדן, דרך צפון רמת הגולן ועד לריכוזי הדרוזים במקום מושבם בלבנון.

עוד חזון למועד. גבולות במזרח התיכון, שנקבעו בין הבריטים לצרפתים לפני 100 שנים, עוברים עתה תהליכי שינוי. לא אלמן ישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

7 תגובות

  1. נירה גנני
    נירה גנני נובמבר 05 2017, 12:26
    תופעה מאוד מעניינת שהולכת ומתרחבת

    זה יקרה לדעתי הרבה בארצות ערביות במשבר

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 06 2017, 22:26
      לנירה גנני הנכבדה

      אכן את צודקת. זה יקרה, וכבר קורה, בארצות ערביות. סוריה, עיראק, תימן ולוב כבר נמצאות בהליכי פירוק. לא מן הנמנע שהגל הזה יגיע גם לארצות ערביות נוספות.

      השב לתגובה
  2. ניסן יעקובי
    ניסן יעקובי נובמבר 07 2017, 10:41
    בינתיים הניסיון נמחק

    ואפילו ישראל תמכה בכך
    אני אישית גם תומך באחגות ספרד
    אבל ישראל לא הסבירה ממש למה היא תומכת

    השב לתגובה
  3. ח.
    ח. נובמבר 08 2017, 18:45
    מה דעתך על מדינת תל אביב?

    רוצים אוטונומיה
    מה יש לנו משותף עם חצרות החסידים בבני ברק או עם מתנחלי הגבעות?

    השב לתגובה
  4. חני
    חני נובמבר 09 2017, 05:43
    התפרקות לגורמי גורמים

    תחלי את יכולת ההתמודדות של ישויות מדיניות מול אתגרי ביטחון וכלכלה

    השב לתגובה
  5. ציפורה אגסי
    ציפורה אגסי נובמבר 15 2017, 13:18
    גם הכורדים וגם הקטלנים התקפלו

    התיזה של התכופפה מהר

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 15 2017, 20:38
      לציפורה אגסי

      הכורדים נבגדו על ידי האמריקנים.
      בקטלוניה זה עוד לא נגמר. בינתיים הממשל המרכזי במדריד דיכא בכוח את הקטלנים. זה אומר שהאש דעכה אך לא כבתה.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור