JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

נשיאים ורוח

רוח קרב ושיקולים מדיניים בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ

נשיאים ורוח דונלד טראמפ צילום: Michael Vadon en.wikipedia.org
דצמבר 26
09:30 2017

ב-12 בדצמבר 2017 פורסם הסקר הרבעוני של הסוקר הפלסטיני המוערך ד"ר ח'ליל שקאקי (מכון הסקרים PSR), הבוחן את עמדות הציבור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה בנוגע לשורה של נושאים. הסקר האחרון נערך יום לאחר הכרזת הנשיא טראמפ בנוגע להכרה בירושלים כבירת ישראל והנסקרים הפלסטינים התבקשו להתייחס גם לסוגיה זו. 79% מהנסקרים הגדירו את הכרזת הנשיא כנזק חמור לאינטרסים הפלסטינים ו-12% כנזק מוגבל.

הנסקרים נשאלו גם לגבי דרכי התגובה הנכונות ביותר עבור הפלסטינים, ו-45% מהנסקרים השיבו שהתגובה המתאימה והרצויה ביותר היא שילוב של ניתוק הקשרים עם ארצות הברית, פנייה לבית הדין הפלילי הבין-לאומי וחידוש המאבק האלים נגד ישראל (אינתיפאדה). מדובר בשיעור גדול משמעותית משיעור המשיבים לגבי דרכי התגובה האחרות והלא אלימות. דרך התגובה שזכתה לשיעור התמיכה השני בגודלו – 27% – הייתה ניתוק הקשר עם ארה"ב, פנייה למוסדות הבין-לאומיים, בכללם בית הדין הבין-לאומי, וחידוש ההתנגדות העממית הלא-אלימה.

אלא שבפועל, שבועות אחדים חלפו מאז ההצהרה והרחוב הפלסטיני לא סער כפי שניתן היה לצפות, למרות הצהרות המנהיגים הפלסטינים מהרשות ולמרות קריאות ההסתה והקריאה לאנתיפאדה שלישית של מנהיגי חמאס שיצאו מרצועת עזה בראשות אסמאעיל הנייה (קולו של יחיא סנואר לא נשמע בהקשר זה). את הקריאות ליבו נשיא טורקיה ארדואן וכן מנהיגי איראן ומנהיג חזבאללה, וגיבתה אותן ועידת מדינות האסלאם שהתכנסה באיסטנבול.

הזירה הסוערת והאלימה יותר הייתה דווקא בסמוך לגדר המערכת ברצועת עזה, אלא שגם שם לא הצליחה הנהגת חמאס לשלהב יותר מכ-3,000 איש, שהתקבצו בכמה מוקדים לאורך הגדר. מזרח ירושלים הייתה רגועה יחסית וברחבי הגדה המערבית היו אירועים אחדים במוקדי החיכוך המוכרים, אלא שבסך הכול הגיעו אל כל מרחבי החיכוך הללו פחות מ-3,000 איש. מזרח ירושלים והגדה המערבית ידעו אירועים אלימים והמוניים הרבה יותר במהלך השנתיים האחרונות, והאירועים המינוריים יחסית מצביעים על פער של ממש בין עוצמת ההצהרות וההתלהמות ברמות הפוליטיות, בתקשורת וברשתות החברתיות לבין שהתרחש הלכה למעשה.

בסך הכול אנו עדים להעדר הלימה בין ההכרזות הפוליטיות, ההתלהמות והקריאה להתנגדות עממית (על ידי הנהגת הרשות הפלסטינית) ולאינתיפאדה שלישית (על ידי הנהגת חמאס) לבין מידת נכונותו של הציבור הפלסטיני להתגייס לחידוש ההתנגדות העממית או האלימה. יש כמה הסברים אפשריים.

ראשית, יש הבדל בין עמדות של אינדיבידואלים לבין הנכונות של אותם אינדיבידואלים לסכן את חייהם. בסקר יכול להיות אלמנט של רצייה חברתית – אנשים משיבים תשובות שהם חושבים שמצפים מהם להשמיע, וברשתות החברתיות אין חוצץ בין רגשותיו של אינדיבידואל לבין מקלדתו. כתוצאה מכך, במקרים רבים, יש קושי לתרגם עמדות והצהרות, ואפילו מתלהמות, ליכולת להניע את אותם אינדיבידואלים כקולקטיב.

שנית, קיים אפקט הילה – סמיכות הסקר להצהרת טראמפ מבלי שהנסקרים באמת ירדו לדקויות ההצהרה ולמשמעויותיה, אך נטו להתרשם מזעקות השבר של ההנהגה הפלסטינית ומהצגה מוקצנת ולא מאוזנת של משמעויות ההכרזה.

כמו כן בקרב הציבור הפלסטיני ניכר אי אמון בהנהגות הקיימות – חמאס ברצועת עזה והרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ולפיכך חוסר נכונות להירתם לקריאתן או לקידום מדיניותן ולצאת להתנגדות עממית או אלימה. בגדה המערבית מתחזק הרושם שהתחושה היא שמדובר בהנהגה לא ראויה, שגם לא תתמיד במאבק ההתנגדות העממית ותגבה אותו לאורך זמן. תחושה זו מגובה בממצאי אותו סקר – 49% מהציבור מאמינים שהנשיא עבאס יקבל את המתווה שיציעו האמריקנים לעומת 42% המאמינים שעבאס ידחה את המתווה שיוצע.

נוסף לכך הפלסטינים חוששים מפני תגובת העולם הערבי או אי-תגובתו, מאחר שהסוגיה הפלסטינית כבר אינה חשובה ומרכזית בעיניו כפי שהייתה בעבר. רבים בציבור הפלסטיני חוששים למצוא עצמם לבד במאבק אלים נגד ישראל. הסבר זה מגובה בממצאים רבים בסקר, שלפיהם רוב הפלסטינים מעריכים שהעולם הערבי איבד עניין בסוגיה הפלסטינית והפסיק לתמוך בהם, ואף מעריכים כי מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות יהיו מוכנות לקבל את המתווה האמריקני שיוצע.

לבסוף, הבנה שאין סיכוי להתנגדות אלימה לעומת צה"ל וכי זו תדוכא מהר ותגבה מחיר כבד – רבים בציבור הפלסטיני עדיין זוכרים את תוצאות האינתיפאדה השנייה ואת הנזק הכלכלי, החברתי והפוליטי העצום שהמיטה על הציבור הפלסטיני, ואינם מאמינים שהתנגדות אלימה נוספת תשפר את מצבם במשהו; ההערכה הרווחת היא שההפך הוא הנכון. סביר שהציבור הפלסטיני ער גם לתוצאות מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה והמשבר ההומניטארי הכבד שם, שרצועת עזה מתקשה להיחלץ ממנו, בעוד שהעולם הערבי אינו מזדרז לסייע וגם לא הקהילה הבין-לאומית.

המציאות החברתית, הכלכלית והפוליטית בזירה הפלסטינית, בדגש על הגדה המערבית, מצביעה על העדר אנרגיה מספקת להתפרצות אלימה מאורגנת בדמות אינתיפאדה רחבת היקף. אלא שהמציאות הפלסטינית מושפעת משורה של גורמים פנימיים וחיצוניים, שבתנאים מסוימים עלולים להוביל להיווצרותם של וקטורים שיניעו מגמות ותהליכים שהרשות הפלסטינית תתקשה להכיל או לרסן מבעוד מועד.

התנאים שנוצרו מהווים מצע נוח בעבור חמאס להאיץ את המאמצים לערעור היציבות במזרח ירושלים ובגדה המערבית, במטרה להוביל להתלקחות רחבה, שאחריתה קריסת הרשות הפלסטינית והיחלשות תנועת הפתח, מה שיכשיר את התנאים להשתלטות מהירה ומלאה יותר של חמאס על המערכת הפלסטינית.

המוטיבציה של חמאס מגובה בתמיכה טורקית, תמיכה שמוביל נשיא טורקיה ארדואן בהצהרות מתלהמות ומסיתות, בעודו משתמש בירושלים כמנוף כדי לנכס לעצמו את תפקיד ההובלה של העולם האסלאמי. אל המוטיבציה של חמאס ואל התמיכה הטורקית מצטרף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, שלמרות הוצאתו אל מחוץ לחוק ממשיך לפעול, לארגן וליזום.

לישראל אין שליטה בכל התהליכים, אך יש לה השפעה. האינטרס הישראלי מחייב את שימור הפער שבין הרטוריקה המתלהמת והאלימה לבין האלימות המאורגנת. לכן, מעבר לשילוב המתבקש שבין פריסה רחבה של כוחות בשטח והפגנת נחישות לצד רגישות בכל הנוגע לטיפול בהפרות הסדר האלימות, והשאיפה לצמצם ככל שניתן את מספר הנפגעים, חשוב מאוד להמשיך במדיניות הבידול וההבחנה שבין האוכלוסייה השקטה והלא מעורבת לבין ציבור המתפרעים ויזמי הטרור. חשוב להמשיך ולפעול לשימור שגרת החיים של האוכלוסייה האזרחית בגדה המערבית, לאפשר חופש תנועה ככל שניתן, לצד חופש גישה ופולחן בהר הבית והמשך עבודה בישראל ובאזורי התעשייה בהתנחלויות.

אך מעבר לכל הברור מאליו, חשוב למצות את האינטרס המשותף של ישראל, מצרים וירדן בכל הנוגע להתנהלות הטורקית. טורקיה אינה יריבה רק של ישראל. הרוח שמפיח הנשיא ארדואן במפרשי ההתלהמות של נשיא הרשות הפלסטינית בעקבות הכרזת הנשיא טראמפ, ופעילותה של טורקיה במרחב, בדגש על תמיכתה המובהקת באחים המוסלמים, היא לצנינים בעיני המצרים ונתפשת בעיניהם כחתירה נגד יציבות המשטר במצרים. מצרים רואה סיכון גם בהפסקת תהליך הפיוס שהיא מובילה בין חמאס לפתח, בגין הסיכון שבהתפרצות אלימה – שטורקיה מעודדת בדרכה. גם ירדן אינה רווה נחת מבחישותיה של טורקיה בהר הבית, שנועדו בין היתר להחליש את מעמדה של ירדן במקום. המלך עבדאללה השני אמנם התייצב בכינוס מדינות האסלאם באיסטנבול ואף נאם שם, אך אין בכך כדי לסתור את חששו מפני ההתנהלות הטורקית ואת הערכתו את הסיכונים הכרוכים בה בכל הנוגע לאינטרסים החיוניים של ירדן בהר הבית ומעמדה כשומרת המקומות הקדושים. הנשיא הטורקי רואה עצמו כמי שמוביל את המאבק בעניין ירושלים וכמי שמוביל את המאבק על שימור מעמדה הקדוש בעבור האסלאם (הסוני מעיקרו, ירושלים פחות קדושה בעיני השיעים, הרואים את נג'ף כעיר השלישית בקדושתה). ירדן בעיני הנשיא הטורקי נתפשת כשייכת למחנה הסוני הפרגמטי, שמובילות מצרים וערב הסעודית, שהוא מחנה יריב למחנה האסלאם הפוליטי – שהוא עצמו מבקש להוביל.

האינטרס הישראלי מחייב את צמצום מרחב ההשפעה של טורקיה בירושלים, בוודאי לאור התנהלותו של נשיא טורקיה, שאינו חוסך הזדמנות לסנוט בישראל ולהסית נגדה בחריפות יתרה. טורקיה נוכחת, פעילה ומשפיעה בירושלים – פירוש הדבר גם חיזוק חמאס והפלג הצפוני בישראל, ולכן על ישראל לפעול לצמצום משמעותי של הנוכחות והפעילות הטורקית בירושלים. כאן מתבקשת חבירה של ישראל למצרים ולירדן לצורך תיאום שקט של תכנית פעולה שתוביל לנגיסה משמעותית בכל פעולה טורקית במרחב.

על המחבר / המחברת

Avatar

קובי מיכאל

ד"ר. חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שימש כמשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. פרסם 12 ספרים.

6 תגובות

  1. רחל פ.
    רחל פ. דצמבר 26 2017, 11:39
    בוא נכקווה שאכן הסערה תשקוט

    אבל כלל לא בטוח
    לדעתי הפרטית אי אפשר יהיה לכפות רצוננו על הפלסטינים ללא הסכם שיקח בחשבון גם את עמדותיהם

    השב לתגובה
  2. שימרית
    שימרית דצמבר 26 2017, 13:50
    מסכימה איתך צריך להצר צעדי טורקיה באזורנו

    וככל שזה יקרה יותר מהר יותר טוב

    השב לתגובה
  3. נ.
    נ. דצמבר 27 2017, 12:28
    רק היום פורסם שמערכת הביטחון מזהירה

    שהפיצוף ברצועת קרוב כנראה

    השב לתגובה
  4. זוהר ס.
    זוהר ס. דצמבר 27 2017, 20:35
    הבעיה היא שבכל העולם הקיצוניים

    הם שסוחפים את הרוב אחריהם.

    השב לתגובה
  5. עוזי ברקת
    עוזי ברקת דצמבר 30 2017, 12:07
    אני מאמין שבבסיס רוב הפלשתינים

    לא רוצים לחיות במלחמה רוצים חיים טובים וסבירים
    מצד שני הם לא רוצים להיות כבושים
    אפשר עם הרבה רצון וסבלנות ומנהיגות טובה משני הצדדים למצוא פתרונות צריך הרבה סבלנות אני מאמין שימצא פתרון לא התייאשתי

    השב לתגובה
  6. סלוה
    סלוה דצמבר 31 2017, 13:47
    גם אצלנו וגם אצל הפלסטינים

    הקיצונים גוברים על הרוב הדומם

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!