JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הפינג-פונג של משחקי הכבוד

במערב מתחילים להבין את תרבות הכבוד

הפינג-פונג של משחקי הכבוד ארדואן צילום: ממשלת צ'ילה Wikimedia.org
מאי 27
09:30 2018

ייתכן שרבים בישראל ירימו גבה ויצקצקו בבוז לנוכח חילופי ההשפלות הדיפלומטיות בין ישראל וטורקיה, בעוד שהאש עדיין מלחכת את הגדרות והשדות והעולם סופר את מנת ההרוגים והפצועים היומית. אך הדבר נובע מאי הבנה של ההבדל התרבותי בתפיסת הכבוד. בקצרה, "כבוד" היא מידת הערכה שאדם זוכה לה מקבוצת השייכות החברתית שלו בהתאם לנורמות האופייניות לה, ואופן הבעת הערכה זו – או שלילתה – קשור למסורת התרבותית הייחודית לה. כל אדם, כיצור חברתי, זקוק להערכה חברתית, אך מידת חשיבותה שונה בין תרבויות. בתרבויות המערב ה"כבוד" קשור למונחים של הערכה עצמית – כיצד אדם מחשיב את עצמו, ופחות נוגע לו מה האחרים חושבים עליו; לכן משחקי כבוד מוחצנים נחשבים לעיסוק ילדותי, שולי, לא רציני. לעומת זאת, בתרבויות המזרח הערכה מצד אחרים – מה הם חושבים על אדם – זה העיקר! במקרה קיצון תפיסת הכבוד יכולה להפוך לשאלת חיים או מוות, כמו התגובות להגנת "כבוד המשפחה".

הכבוד האישי מושלך גם על הקולקטיב ומכונה "הכבוד הלאומי". יש מדינות המוכנות לצאת למלחמה עבורו ויש הנוהגות להתעלם מביזוי סמליהם הלאומיים. למשל מדינות כמו ארצות הברית וישראל סובלות בשתיקה את רמיסת ושריפת דגליהן בראש חוצות ואפילו מגלות יחס סלחני משהו לאירועים כמו ביזוי נציגיהם הרשמיים. ויש חברות המגיבות באלימות קיצונית, למשל הרצח של אנשי "שרלי הבדו" בפריז (2015) על שהעזו להתל בדמותו של הנביא מוחמד.

הפינג-פונג של משחקי הכבוד בין טורקיה וישראל שעלה לכותרות לאחרונה, התחיל כאשר ארדואן "ביזה" את הנשיא פרס. בוועידה הכלכלית בדאבוס (2009) קם ארדואן וחלף על פני פרס בעת שזה החל לדבר על הבמה, מעשה שלא ייעשה במושגים דיפלומטיים, המביע זלזול עמוק בדובר. התגובה הישראלית לא איחרה לבוא: סגן שר החוץ הישראלי – בהשפעת שר החוץ דאז אביגדור ליברמן, המבין משהו בחשיבות משחקי הכבוד במזרח – רצה להשיב באותה מטבע ודאג להושיב את השגריר הטורקי בכיסא נמוך משלו, וזאת לעיני מצלמות התקשורת, כדי להעצים את ההשפלה (בדומה לסצנה בסרטו האלמותי של צ'ארלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול"). התקשורת הישראלית ראתה במהלך זה מעשה ילדותי ולא ראוי. הטורקים, חדורי נקמה, ניצלו הזדמנות באירועי עזה האחרונים וגירשו את השגריר הישראלי ואף עשו לו "זובור" בשדה התעופה – חיפשו בכליו ודרשו ממנו לחלוץ את נעליו מול מצלמות התקשורת – מעשה בלתי מקובל בעליל ביחסים דיפלומטיים בין מדינות. ישראל הבליגה ותגובתה הייתה צנועה ככל שאפשר להעלות על הדעת: אך בקשה מהציר הטורקי להראות תעודה עת הוזמן לשיחת נזיפה במשרד החוץ.

ישראלים רבים מן השורה שואלים עצמם, ברוח התרבות המערבית: "מה לנו ולמשחקי הכבוד האלה, אותנו לא כל כך מעניין מה האחרים חושבים עלינו (או"ם שמום), אנחנו לא צריכים שיכירו בישראל כמדינת העם היהודי ובירושלים כבירת ישראל, מספיק שאנחנו יודעים זאת" וכיוצא בזאת. אך בעשותם כך הם מתעלמים מאחת המוסכמות החשובות במזרח ש"מי שאינו מתייחס בכבוד לעצמו – אל לו לצפות ליחס של כבוד מצד אחרים", כלומר הוא נתפס נחות מבחינה תרבותית, חלש מוסרית, ראוי לביזוי והשפלה ואין להתייחס אליו ברצינות.

את הלקח הזה התחילו להבין לאחרונה גם האמריקנים. זה התחיל בהשתלטות משמרות המהפכה האיראניים על השגרירות האמריקנית בטהרן (1979) בימיו של הנשיא קרטר. הם אחזו בבני ערובה אמריקניים במשך 444 ימים ושחררו אותם רק שעה לאחר שרייגן הושבע לנשיא והבטיח "ליישר את טהרן" אם זו לא תשחרר את בני הערובה מיד. זה המשיך בימיו של הנשיא אובמה, שלא הגיב ולו פעם אחת על כל גילויי אי הכבוד כלפי ארצות הברית, ופתח במהלך נשיאותי של פיוס המזרח, שנתפס כחולשה בעיקר בקרב הרוסים, שהחלו לנהל את העולם. עד שבא טראמפ, והתחיל לשחק באותם כלים במגרש הבין-לאומי כדי להשיב את הכבוד הלאומי האמריקני שנרמס. והתוצאות, בינתיים, מעניינות. האינטלקטואלים המערביים מגיבים בבוז כלפי הסגנון הבוטה שלו, אוצר המילים הדל עד רמת שיח ביבים ודמותו הגרוטסקית הטווסית משהו, אך תמיד יש להביא בחשבון את ההשפעה על תפיסת הצד השני. פתאום האנטיתזה לאובמה מדבר איתם בגובה העיניים, בשפה שהם מבינים היטב, וזה מערער את שיווי משקלם ומוציא מהם קללות ונאצות לרוב, נוסח "יחרב בייתכ" של אבו מאזן. נראה מה יהיו התוצאות, וזה מה שחשוב.

וישראל? ישראל רק מתחילה להבין את חשיבות משחקי הכבוד. היא שוגה פעמים רבות – ראו מקרה קומפוט הנעליים – אך מתעקשת על חשיבות ההכרה המוצהרת בירושלים כבירת ישראל ועל הקרב על הריבונות בגדר הגבול. אמנם היא זוכה לבוז מצד המערב, כרגיל, אך הנה בסעודיה מתחילים לדבר עלינו בלשון אחרת…

על המחבר / המחברת

גדעון שניר

ד"ר. מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

13 תגובות

  1. יונתן
    יונתן מאי 27 2018, 09:49
    ארדואן.

    ארדואן מסוכן מאד עבורנו,
    הפתרון בידי טראמפ בלבד,
    יש כל מיני אפשרויות,לטראמפ הפתרונות.

    השב לתגובה
  2. שי ענבר
    שי ענבר מאי 27 2018, 13:38
    כבוד וזלזול

    יש הרבה היגיון בדברך. אבל זה רק צד אחד.
    אז איך פותרים את הקונפליקט בין כבוד שירכשו במזרח ובוז במערב בעקבות התנהגות בסגנון כבוד מזרחי?
    אין לי פתרון לשאלה. אולי לך יש?

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 29 2018, 18:25
      אז מה לעשות?

      אז מה עושים?
      שי, נוכח "משחקי הכבוד" האתגר שהצבת לפני "אז מה עושים" הוא קשה, ובכול זאת אנסה להתמודד איתו באמצעים העומדים לרשותי, והתשובה אף פעם לא תהיה מספקת אך לפחות תעורר דיון.
      הדילמה בישראל היא כפולה. אחת כלפי פנים, והשנייה כלפי חוץ. במה שקשור פנימה, אנחנו מאמצים תפיסת עולם דמוקרטית ליברלית מערבית בדומה לאירופה, אך מנגד, מיקומנו כמאמר ה "ווילה בג'ונגל" מחייב לעשות התאמת ציפיות ריאלית. עד כמה שחזק הדחף לדבוק בערכים בהם אנו מאמינים ו"לא לעשות שקר בנפשנו", ולא ל "הידרדר" למה שנתפס "רמה מוסרית נחותה של האויב", הרי שביחסים בינלאומיים, ובמיוחד כשמדובר בקרב הישרדות, יש לעיתים לאמץ מהלכים אחרים אפקטיביים יותר. הקונפליקט עצים במיוחד כפי שבא לידי ביטוי למשל בהכלה של הטרור העזתי, הטרור החקלאי, היחס לאסירים ושבויים (כדוגמאות עכשוויות שהכול מבינים). הציפיה שהרמה המוסרית היהודית/ישראלית תשמש מגדלור שלאורו ילכו מדינות האיסלם הערבי, כחזון הנביא, הוא עדיין מוקדמת, אם בכלל. כול עוד לא פסה התקווה בקרב עמי האזור שניתן לחסל את היישות הציונית במזרח התיכון, לא תהווה תפיסת העולם הישראלית מודל נשאף לחיקוי ברמה כזו או אחרת (מודל המזרח התיכון החדש של פרס). לכן יש לדבר על תהליך, ולהתאים את השינוי בשיח עם עמי האזור על בסיס הדדיות: "אתה מדבר על הכבוד הערבי, גם לי יש כבוד" (אמר קזבלן..), עד כמה שיראה לא נוח לתפיסתנו. טראמפ הבין זאת והוא עושה את השינוי באופן ברוטלי (יש לו קדנציה של 4 שנים במקרה הטוב), הזוכה ללעג מצד מצקצקי הלשון האירופאים, אבל נראה שזה מזיז משהו בקרב יריבי ארצות הברית במזרח. וכאשר שינוי מדיניות זו תשיא את הדיבידנדים המקווים (אינשאללה), יחול אולי השינוי המקווה.

      במה שנוגע ליחסי ישראל ואירופה, עד כמה שהייתי רוצה לנסח פתרון של "זבנג וגמרנו", לא ניתן כשמדובר במאבק בין ציוויליזציות היום. עיקר הבעיה היא ההתמודדות מול תפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית ליברלית המערב אירופאית, ששולטת עדיין ביחסים הבין לאומיים, החל מצ'מברלין והמשך ביתר שאת אובמה, כפי שניכר בתמונת המצב הכאוטית של היום. רק בשנתיים האחרונות מתחילה אירופה להבין את גודל האסון המתרגש עליה נוכח גלי ההגירה המוסלמית שלמעשה חרצו את גורלה התרבותי כפי שהיכרנו עד כה (יש כאלה המברכים על השינוי, אך זו כבר סוגיה לדיון אחר). אך אירופה אינה מונוליטית בהיקשר זה. שים לב שמדינות בעלות תרבות "מזרחית" יותר כמו מדינות מזרח אירופה, מבינות אחרת מצרפת, גרמניה, סקנדינביה ואירלנד את הבעיה של ישראל במזרח התיכון. צ'כיה, רומניה, יוון, ואפילו איטליה כבר נמצאות בתהליך של שינוי עמדות ביחס לישראל. הפוליטיקל קורקטנס האירופאי יצטרך להתמודד עם המצב החדש כאשר תפרוץ מלחמת האזרחים הבלתי נמנעת. להערכתי, כבר היום חלק מהשיח האנטי ישראלי (אם ננקה ממנו את הניחוח האנטישמי), הוא כדי לרצות שיקולים כלכליים פוליטיים נקודתיים, כי מתחילים להבין את המצב לאשורו.
      ישראל קטנה וחלשה מכדי לנהל מדיניות בינלאומית עצמאית כפי שראוי שתעשה. למזלה יש את טראמפ היום, אמנם לזמן קצוב אך זה גב משמעותי כדי להתחיל לשנות את השיח, ולכן העצות התיאורטיות תמיד יצטרכו לעמוד למבחן הקונטקסט. נתחיל לפחות לחשוב אחרת, ועם הזמן גם ההתנהגות תמצא את מקומה.

      השב לתגובה
  3. טלי זערור
    טלי זערור מאי 27 2018, 21:25
    ישראל לא פחות מונעת ממשחקי כבוד

    מאשר טורקיה

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 28 2018, 11:03
      מי שמוחל על כבודו.. במזרח התיכון

      ישראל הרבה פחות לאין שעור, ואלי פחות מדי, ועושה את זה רע כי זה לא בדי אנ אי שלה.
      הטענה שלי אינה שטורקיה עושה זאת, אלא שאנחנו לא מבינים את תרבות המזרח התיכון, ומבחינתנו העיסוק בכך הוא נחות ואינ וראוי- וכאן הטעות כי בתרבות המזרח התיכון "מי שמוחל על כבודו, אינו ראוי לכבוד מצד האחרים". ולכן ארדואן מרשה לעצמו להשתלח בישראל, לבזות של סמליה הלאומיים ואת נציגיה הרישמיים, וכול זה רק מגביר את איבת העם הטורקי והמוסלמים בכלל כלפי ישראל.

      השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 28 2018, 23:58
    מה המשמעות של כבוד

    כבוד אינו אלא דרך מלאכותית לתבוע, או להגן על אינטרס אמתי.
    גם בתרבות המערב יש אלמנט חזק מאד של מתן והפגנת כבוד.
    בחיים האמתיים המצב פשוט מאד – מי שיש לו כוח מקבל מאחרים כבוד באופן אוטומטי. מי שאין לו כוח דורש שיתנו לו כבוד. תרבות המזרח מאופיינת על ידי המצב השני. מלבד זאת אין לכבוד שום משמעות. ראו הוכחה – בתרבות המערב כמעט לא רואים שפמים. בתרבות המזרח כמעט לכל המכובדים יש שפמים. מה זה אומר?

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 29 2018, 10:36
      ערך הכבוד- הרבה מעבר לאינטרס

      זו היא בדיוק הטעות!
      כבוד- הכרה בערכך כאדם וחבר בקהילה, הוא צורך אנושי בסיסי קיומי. מאחר וזו הרצאה בפני עצמה אומר בקצרה:
      עניין הכבוד יכול להיתפס כמשהו "מלאכותי", בקרב תרבות המערב העכשווית, מישום הזיקה שיש בה גם לכוח, שגם כאן אנו מכירים לפחות עשרה סוגי כוח שונים.
      הצורך בכבוד כדרך חיים חברתית הוא אוניברסלי, אך שונה ברמתו וחשיבותו בין תרבויות. כמובן שגם במערב, ולא מעט מלחמות התחוללו ב400 השנים האחרונות בשל "כבוד", אבל במאה הזו הכבוד במערב עבר שינוי מהותי, בעוד שבמזרח – הוא בעל חשיבות עליונה עד כדי חיים ומוות, כמו הגנה על "כבוד המשפחה" שעליה מוכנים להרוג ולהיהרג (תמיד תוכל לנבור ולנסח "אינטרס" ביולוגי הישרדותי גנטי).
      כאשר מנהל תאגיד יפני כושל בתפקידו מסיבות שונות אף אם לא בהכרח תלויות בו, מבצע חרקירי, כי "איבד פנים", זה מאד מאד אמיתי, ולא מישום שאיבד כוח במובן של שליטה, אלא מפני שלא עמד במחויבותו ובציפיות החברתיות ממנו, ולא משנה כמה כסף יש בחשבון הבנק שלו, כי מבחינה מוסרית חברתית חרב עליו עולמו ונידוי חברתי הוא העונש הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, כאשר ההרמוניה החברתית היא ערך עליון. ועל כך נוספת גם תרבות הבושה.
      אל לנו להקל ראש בחשיבות הכבוד במזרח התיכון, המלך חוסיין שירד על ברכיו עת שפקד את משפחות הנרצחות בנהריים, לא עשה זאת מתוך "אינטרס", אלא מתוך תחושת מוסרית של ערך הכבוד!
      יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם משימוש מניפולטיבי שעושים לעיתים בהפגנת "כבוד" מזויף בזירה הבני"ל, כמנוף לייצר אצלך תחושת "אשמה". צריך ללמוד לזהות מצבים כאלה, אבל זו כבר סוגיה אחרת

      השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 30 2018, 02:30
    לגדעון שניר הנכבד

    רק הערה קצרה – כבוד המשפחה איננו אינטרס גנטי. זהו אינטרס כלכלי מובהק. האב מקבל מוהר עבור הבת. נותן לבן שישלם מוהר עבור כלתו – וכך הלאה. במקרה ששרשרת הנישואין בחמולה נשברת, המוהר יעשיר את משפחת האב. אם בת מורדת, דהיינו לא נשמעת למסורת הזו – היא פוגעת כלכלית בחמולה ולכן נוצר המונח כבוד המשפחה.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר מאי 30 2018, 11:32
      הערה נכונה,

      יפה טענת, כי תמיד ימצאו אינטרסים כלשהם ברמה כזו או אחרת של חשיבות מאחורי כול ערך תרבותי.
      מטרת כול חברה באשר היא, בראש ובראשונה היא הישרדות. (ביטחון, מזון, מחסה, היתרבות וכו) אך לכול חברה הדרכים לפתרון בעיותיה שהיא מוצאת המתאימים לה ביותר כפי שעוצבו במהלך הדורות, לכן אף שכול החברות מתמודדות עם אותן בעיות קיומיות, הפתרונות שלהם שונים, כפי השפעתם של משתנים היסטוריים, גיאוגרפיים ואחרים ולכן התרבויות שונות. מדוע חשיבות הכבוד גבוהה יותר (בהכללה גסה) במזרח לעומת המערב? זו שאלה להרצאה אחרת, ובהחלט לא מן הנמנע גם השיקול הכלכלי שציינת (אגב- לחוקי הירושה יש משקל נכבד גם כן), אך אינו הבלעדי. ולכן אני מקבל מאד את הערתך.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני מאי 30 2018, 23:06
        לגדעון שניר

        אתה רואה – בסוף אנו מסכימים גם אם מלכתחילה נראה שלא. תודה על תגובתך האחרונה.

        השב לתגובה
  6. לבנה ש.
    לבנה ש. מאי 31 2018, 20:38
    עידן של מנהיגים עם עודף אגו

    טראפ
    פוטין
    נתניהו
    ארדואן
    והסוף לא יהיה טוב

    השב לתגובה
  7. ים תייכוני
    ים תייכוני יוני 25 2018, 15:48
    במה בעצם אנחנו שונים?

    הולכים ומתקרבים לטורקים

    השב לתגובה
  8. גדעון שניר
    גדעון שניר יוני 28 2018, 11:11
    שינוי סגנון

    ל ים תיכוני.
    ראה את טראמפ. התחיל לשחק באותו מגרש, בסגנון שלהם, זה הוציא אותם משיווי משקל, ויתכן ויהיו לכך תוצאות חיוביות גם מבחינת ישראל.
    האם בכך טראמפ "התקרב" לצפון קוריאנים או לאירנים? כתופעה ראויה לגנאי (כך אני מתרשם מתגובתך), זוהי דיפלומטיה אחרת!!המתייחסת לתרבות האחר.
    נראה בהמשך הדרך האם ההכלה של אירועי עזה האחרונים הביאו לנו תועלת או ששחקו עד עפר את ההרתעה הישראלית שהממשלה כול כך מנסה להתגאות בה..

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!