JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

זכות השיבה – פצצת זמן להרס מדינת ישראל

סוגיית פליטי פלסטין כמכשול קבוע לפתרון הסכסוך

זכות השיבה – פצצת זמן להרס מדינת ישראל ד"ר יצחק דגני
ספטמבר 25
19:30 2018

פרופסור אמריטוס עמנואל מרקס נמנה עם חבורת המלומדים שייסדה את אוניברסיטת תל אביב. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית וקנה דעת בין היתר מהמורים המיתולוגים מרטין בובר ושמואל נוח אייזנשטט. מרקס עמד במשך שנים רבות בראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה ואף זכה בפרס ישראל לחקר הסוציולוגיה בשנת תשנ"ח. הוא שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות אחדות בארצות המערב וכיהן כיועץ אקדמי למרכז המחקר לענייני פליטים באוניברסיטת אוקספורד. מרקס נבחר גם לחבר כבוד במכון האנתרופולוגי המלכותי בבריטניה, אשר נחשב כגוף מחקרי מוביל בעולם במקצוע זה. חלק נכבד ממחקריו עוסק בסוגיית הפליטים הפלסטינים. לפיכך הוא שימש גם כיועץ במשרד ראש ממשלת ישראל בתחומי התמחותו.

לעיל הבאתי בקיצור את עיקרי קורות חייו של פרופסור מרקס כדי להבהיר שממצאיו המחקריים, מאמריו והספרים שפרסם בסוגיית פליטי פלסטין, הם המבוססים והאמינים ביותר בעניין זה לעומת נתונים שונים המופצים כיום במדיה העולמית. גופים שונים מפיצים נתונים אחרים, בדרך כלל מנופחים מאוד, בעניין סוגיית פליטי פלסטין. פרסומים אלה מופצים בשל אינטרסים שונים, ביניהם השאיפה להזרים פליטים ערבים לתחומי מדינת ישראל במטרה לחסלה. בינתיים פרסומים מנופחים אלה מאפשרים הזרמת מזומנים לארגונים כדוגמת אונר"א. ארגון זה מחזיק מנגנונים שמעסיקים עשרות אלפי עובדים. אלו בעצם מנציחים את בעיית הפליטים הפלסטינים במקום להביא לפתרונה. לעומת זאת נמצאו פתרונות לעשרות מיליוני פליטים, שנעקרו ממקומותיהם במהלך מלחמת העולם השנייה, במלחמות האזוריות שהתחוללו מאז ובעת חיסול הקולוניאליזם במאה העשרים.

עניין אונר"א ותרומת ארגון זה להנצחת בעיית פליטי פלסטין עלה בעבר לדיון בפורומים שונים. אולם הפעם, ממש בשבוע 35 של שנת 2018, סוגיית המשך קיומו של אונר"א עלתה על השולחן בשל ההודעה הרשמית של מחלקת המדינה האמריקאית, ולפיה לאחר בחינה מעמיקה של הסוגיה, החליטה ארה"ב להפסיק את המימון הכספי של אונר"א, דהיינו למנוע מארגון זה תרומה שנתית המסתכמת במאות מיליוני דולרים. משמעותה של החלטה זו היא צמצום מאסיבי של פעילות אונר"א וגלישה לקראת חיסולו.

מובן שדוברים ערבים למיניהם מביעים התנגדות עזה להחלטה אמריקאית זו. אפילו בתוך הממסד הביטחוני הישראלי נשמעים קולות, אומנם בעילום שם, נגד ההחלטה האמריקאית. על כן ראוי לבדוק את הנושא מיסודו. מתוך כך יש להעלות מחדש לתקשורת הישראלית והעולמית גם את מחקריו של פרופסור מרקס ומשמעותם. יש לחזור אחורנית כשבעים שנה וללמוד מה היו החלטות האו"ם בדיוק בתקופה שמדינת ישראל הוקמה כאשר תוך כדי כך נוצרה בעיית פליטי פלסטין. במקביל יש ללמוד כיצד התייחסו בארצות הערביות לפליטים שהגיעו בשנים 1947 עד 1949 מישראל. במקביל אין להתעלם מסוגיית הפליטים היהודים שהגיעו בתקופה זו מארצות ערב לישראל.

על פי פרסומים שונים רשומים כיום במערכת של אונר"א יותר מחמישה מיליון בני אדם הנושאים תעודות פליט פלסטיני. להקנות לכל הפליטים הללו חיים סבירים, כולל מזון, בריאות, חינוך, שירות רפואי ובמקרים רבים גם קורת גג מעל לראש, דרושים סכומי עתק. יש לציין שעלות זו תופחת משנה לשנה. כדי להבין מדוע זה כך יש לפנות למחקריו של פרופסור מרקס.

מרקס מצא שרוב רובם של אלה הנושאים כיום תעודות פליט פלסטיני אינם פליטים, לא היו פליטים וגם אינם צאצאי פליטים. מסתבר כי במשך שבעים השנים שבהם מתקיימים מחנות אונר"א במקומות שונים: איו"ש, רצועת עזה, ירדן, מצרים סוריה ולבנון, הם היוו מוקד משיכה למעמדות העניים של התושבים הערבים שהתגוררו בסביבות מחנות הפליטים, ללא קשר בכלל למנוסת פליטים ערבים מפלסטין, בעת הקמתה של מדינת ישראל.

התופעה של הנצחת הפליטות הפלסטינית הינה תופעה ייחודית שכדוגמתה לא קיימת סוגיית טיפול בפליטים באף מקום אחר בעולם. נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) הוקמה ב-14 בדצמבר 1950 בז'נבה. היא החליפה את ארגון הפליטים הבין-לאומי (IRO) שהוקם ב-1946 במטרה לשקם את פליטי מלחמת העולם השנייה בארצות שקלטו אותם. ארגון הסעד והתעסוקה לפליטי פלסטין (UNRWA) הוקם ב-19 בדצמבר 1950. דהיינו 5 ימים אחרי הקמת הסוכנות הכללית של האו"ם לטיפול בפליטים.

כיוון שהתפקיד הרשמי של סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים היה לטפל בקליטת פליטים בארצות שאליהן הם היגרו, לא הסכימו נציגי מדינות ערב בז'נבה להעביר את הטיפול בפליטי פלסטין לסוכנות הכללית שהאו"ם הקים. הם הפעילו לחץ פוליטי כבד על מר טריגווה לי, הדיפלומט הנורווגי חלש האופי, שכיהן בתפקיד מזכ"ל האו"ם, כדי שיסכים להקמת גוף עצמאי שיטפל בפליטי פלסטין בלבד.

לטענתם מדינת ישראל אינה ישות פוליטית חוקית. הם ראו בהסכמי הפסקת האש שנחתמו בין ארבע מדינות ערב (מצרים, ירדן, סוריה ולבנון) לבין הישות הציונית הסכמים זמניים בלבד. חוץ מירדן כל מדינות ערב הודיעו שלעולם לא יעניקו אזרחות לפלסטינים. הובן שבעקבות כך הפליטים ישוכנו במחנות מעבר עד לסיום הכיבוש ושובם למקומות שהם נטשו בפלסטין הכבושה.

הגם שהמזכ"ל טריגווה לי נכנע ללחץ הערבים ונתן את ידו להקמת ארגון מיוחד עבורם, מליאת האו"ם החליטה על תקופה של 3 שנים לפתרון בעיית פליטי פלסטין ואף הקצתה כמה עשרות מיליוני דולרים, סכום עתק בימים ההם, לביצוע משימה זו.

ארצות ערב סירבו ליטול חלק בקליטת הפליטים הערבים, אף שממש בתקופה זו עזבו מספר גדול יותר של יהודים את העולם הערבי והותירו אחריהם רכוש, שערכו עלה עשרות מונים על ערך הרכוש שהותירו אחריהם ערביי פלסטין. מקור הסירוב לקליטת הפלסטינים נבע קודם כול מהשלילה המוסלמית המוחלטת באשר להקמתה של מדינת ישראל, כמו גם התרבות השבטית והחמולתית של הערבים. בחיבור זה תקצר היריעה מלהידרש לעניין התרבותי והחמולתי הערבי.

מכל מקום התוצאה מהקמת הארגון המיוחד לטיפול בפליטי פלסטין ומסירוב מדינות ערב לקלוט אותם היא שלעומת כל הפליטים האחרים – פליטי פלסטין (ועוד מיליונים שהסתפחו אליהם כמוסבר לעיל) נותרו במעמד של פליטים. אונר"א צמח והתפתח והפך לארגון להנצחת הפליטות הפלסטינית, במטרה תמידית להפעיל לחץ על מדינת ישראל. מתוך כך לא ניתן להתקדם במסלול להסדרת הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל ואולי אף להגיע לחתימת הסכם שלום בין הצדדים.

ברור לחלוטין לכל מי שמתמצא במה שמתחולל במזרח התיכון שישראל לא תסכים אף פעם להפעלת זכות שיבה למה שהיום עדיין נקרא פליטי פלסטין. הערבים ממשיכים לטפח את הפנטזיה הזו ממש כפי שהם מושפעים על ידי פנטזיות בתחומים אחרים. עד היום מדינות ערב בזבזו במשך שבעים שנים מאות מיליארדי דולרים, הקריבו יותר ממאה אלף הרוגים ומאות אלפי פצועים בניסיונות להביס את ישראל. הם עדיין מסרבים להשלים עם קיומה של ישראל. מחנות פליטים פלסטינים שמפוזרים ליד ערים ראשיות רבות במזרח התיכון ובתוכן לא נותנים להם לשכוח את העניין ולהתגבר על הפנטזיות.

לכן טוב עשו אנשי ממשל הנשיא טראמפ שהחליטו להפסיק את הזרמת הכסף לאונר"א במטרה להביא לחיסול הארגון ולקליטה רשמית של הפליטים בארצות שבהן הם נמצאים. ברור שתהליך זה ימשך מספר לא ידוע של שנים. ברור שתוך כדי התקדמות התהליך יצוצו קשיים למיניהם. אולם מעבר לכל ספק זו הדרך היחידה להתקדם לקראת שלום אפשרי בין היהודים לערבים במדינת ישראל. אם עד כה הבעיה נותרה קיימת במשך שבעים שנים, ייתכן שנצטרך לחכות עוד שבעים שנים עד שתתחסל לחלוטין הסאגה של פליטי פלסטין.

מכל מקום זו עוד בעיה שהמסע לקראת פתרונה החל בעת נשיאותו של דונלד טראמפ.

 

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

11 תגובות

  1. לא תמיד מסכים איתך
    לא תמיד מסכים איתך ספטמבר 25 2018, 21:42
    הפעם בהחלט כן

    לגמרי

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ספטמבר 26 2018, 09:15
      מדוע בעילום שם?

      אני מאד סקרן לדעת מי שהפעם מסכים אתי לגמרי. מותר להיות חלוקים בדעות. מותר להתווכח. אולם לא ברור לי החשש להיחשף.

      השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר ספטמבר 25 2018, 22:09
    אכן, הערכת מצב נכונה

    ללא ספק, בעיית הפליטים היא מכשול משמעותי להשגת איזשהו הסכם שהצדדים הניצים יוכלו לחיות איתו. נקודת המחלוקת: הערבים אינם מוכנים לוותר על מה שהם מכנים "זכות השיבה", וישראל אינה מוכנה לקבל זאת כי המשמעות היא חיסולה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. הפתרון היחיד מבחינת ישראל הוא התייחסות לסוגיה זו כפי שהאום מתייחס למרבית בעיות הפליטות האחרות בעולם כאשר לא ניתן להם לשוב – קליטתם במקומות יישובם כפי שנעשה למשל בקפריסין, הודו, גרמניה ורבים רבים אחרים.
    מבחינת הפלסטינאים, קשה להם לוותר על "הזכות" לאחר שהחזיקו 70 שנה את הפליטים בתנאים בלתי נסבלים תחת הבטחה כי יום יבוא והחזון ימומש, שלא לדבר על "אובדן הפנים" והכבוד שנפגע עקב הודאה והכרה בתבוסתם, וכדי להמתיק את הגלולה הם ידרשו פיצוי משמעותי בצורות שונות, אך ניתן לרתום את העולם למשימה זו ובלבד שלא להיענות לקולות הנשמעים דווקא בקרב ישראלים מסוימים לאפשר שיבה סימלית בסדר גודל של כמה מאות אלפים (ראה הצעת אולמרט), וכול שאר הפליטים יתכנסו למדינה הפלסטינית כרצונם. החשש הוא שהערבים עוד יסכימו למחווה של הצעת אולמרט שהיא מרשם בדוק לאסון לאומי, כי ברגע שהגדר תפרץ- השיטפון יבוא בעקבותיו. אל לישראל להסכים לשיבתו של אפילו אחד, כי גם כך כבר חדרו לישראל למעלה ממאה וחמישים אלף פלסטינאים תחת הכותרת המופרכת של "איחוד משפחות" בחסות בג"צ.
    בעיה מעניינת יכולה להיווצר אם יעלה הרעיון להתיר את ההתיישבות יהודית בגדה (כפי שקיים היום) תמורת שיבתם של פליטים למדינת ישראל. מופרך?

    השב לתגובה
  3. יונתן קורפל
    יונתן קורפל ספטמבר 25 2018, 22:59
    שלום לד"ר דגני,

    אני מאמין שאף מפלגה ציונית של ממש לא תומכת בזכות השיבה

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 26 2018, 09:11
    יונתן מכובדי

    תתפלא. השתתפתי במספר דיונים, אפילו בוועדה מסודרת של "המחנה הציוני" שבהם הובעו עמדות בעד "זכות השיבה" ו"הליכה לקראת הפלסטינים". שלא לדבר על פרופסורים ידועים שמטיפים למען עניין זה.
    עוד – האם מר"ץ היא מפלגה ציונית? נא ראה העמדות של לפחות חלק ממנהגיי מפלגה זו בעניין הנדון.
    מלבד זאת קיימת במקומותינו "שיבה בפועל" של "פליטים" אל תוך מדינת ישראל. בתגובתו שלעיל ד"ר שניר נוגע בעניין זה.

    השב לתגובה
    • אלון ילין
      אלון ילין ספטמבר 26 2018, 11:23
      מי ציוני?

      מר"ץ היא לחלוטין מפלגה ציונית ואתה בוודאי מכיר את המצע שלה בה נאמר במפורש שזכות השיבה של הערבים תהיה רק למדינה הפלסטינאית שתוקם במסגרת ההסכמים.

      השב לתגובה
  5. אלון ילין
    אלון ילין ספטמבר 26 2018, 10:29
    הסכמה גורפת

    יצחק היקר,
    מרבית הציבור היהודי במדינה מסכים שלשם קיומה המתמשך של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית של העם היהודי דרוש רוב יהודי מוצק (ואני מוסיף גם ציוני). מכאן מובן מאליו שלא תוכל להתקיים זכות השיבה לפלסטינאים, בין אם הם פליטים אמתיים או מדומים. מאידך לרבים גם ברור ששמירת עקרון הרוב היהודי ציוני המוצק נוגדת את השאיפה לסיפוח שטחים.
    קטונתי מלהציע פתרונות לבעיית הפליטים, אך היה אולי רצוי שבמסגרת הנושאים שהנשיא טראמפ מוריד משולחן הדיונים, יורד נושא זה שבעיני הוא חשוב הרבה יותר מההעברה הסמלית של השגרירות האמריקאית לירושלים.
    נראה שהיום אתה זוכה להסכמה גורפת מכל ברי הפלוגתא שלך.

    השב לתגובה
  6. יפתח גלעדי
    יפתח גלעדי ספטמבר 27 2018, 13:56
    לאלזכות השיבה

    כן להסכם כולל שיפתור הבעיה וזה אפשרי אלא שאנחנו רוצים שהם יכבדו כל רצונותינו ואנו לא נכבד אף רצון שלהם.

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 27 2018, 22:07
    ליפתח היקר

    אתה טוען שהסכם כולל אפשרי. אולי אתה מוכן להיות יותר ברור. מה אנו צריכים לתת כדי שהם יסכימו לקבל?

    השב לתגובה
  8. גדעון ביגר
    גדעון ביגר ינואר 22 2019, 23:17
    רק פליטים אמיתיים שעזבו את שטח מדינת ישראל

    יש פתרון מאד פשוט. לתת אפשרות לחזור רק לאותם שבגופם נעשו פליטים כלומר כול אלה שחיו בארץ ישראל המנדטורית , היו בעלי אזרחות פלשתינאית של ממשלת ארץ ישראל ( המנדטורית). מי מהם שעדיין נשאר בחיים, 70 שנים לאחר סיום המלחמה, יוכל לחזור לחיות במדינת ישראל, אך כמובן לא במקום בו חי קודם לכן כי אם בשכונת מגורים בעיר ערבית בישראל. מכיוון שזה יאפשר אולי ל 40 אלף איש חזרה, כולל מוחמדעבאס ראש הרשות, ויש להניח שרובם לא ירצו לשוב, הרי הבעייה תעלם בלא לגרום כול בעייה.

    השב לתגובה
  9. יצחק דגני
    יצחק דגני ינואר 23 2019, 07:20
    פליטי פלסטין

    בסדר. נניח שנסכים. ומה עם האישה השנייה, השלישית? הילדים? הנכדים? יורשי רכוש? זה אנושי להפריד בין משפחות?
    והאם הערבים יסכימו לזה?
    ומי ייתן להם רשות לגור בעיר ערבית?
    זו הצעה דמיונית לחלוטין. אם נותרו כ- 40 אלף אולי הפתרון הוא להמתין עוד 10 שנים?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!