JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

משבר הדמוקרטיה והתעצמות הטרור בעולם

התערערות הסדרים הפוליטיים בזירה הבין-לאומית

משבר הדמוקרטיה והתעצמות הטרור בעולם ד"ר יצחק דגני
פברואר 21
09:30 2019

חוקרים, אנליסטים ומומחי אסטרטגיה, אשר מתעניינים בתמורות המתחוללות בעת הזו בהיקף עולמי, עומדים לעיתים נבוכים כאשר הם מנסים להבין את המתחולל כיום בעולם. מבוכתם מתעצמת כאשר הם מתבקשים לייעץ לראשי מדינות לאן "זורמת ההיסטוריה" ולהמליץ על דרכי פעולה שאליהן אמורים המנהיגים הפוליטיים לכוון את עמיהם.

האם הברקזיט הוא צעד בריטי נבון? האם החלטתה של הקנצלרית מרקל לקלוט יותר ממיליון פליטים מוסלמים בגרמניה הייתה החלטה נכונה? האם גישת הנשיא טראמפ כלפי צפון קוריאה היא מדיניות נכונה? האם שאיפות ההתפשטות של רוסיה הפוטינית יביאו תועלת לפדרציה הרוסית, או שיגרמו למשבר פוליטי פנימי ברוסיה, בדומה למשבר התפרקות הקומוניזם?

אם נתרכז בהבנת מה שמתחולל בשכונה שלנו, דהיינו בישראל ובמדינות השכנות לנו, אנו עשויים לגלות דברים שבעטיים נשנה גישות מדיניות שאותן נוקטת ממשלת ישראל. לעומת זאת ייתכן שנמצא שיש לא רק להמשיך באותם כיוונים פוליטיים עכשוויים, אלא אף להאיץ ולהעצים גישות מדיניות שעל פיהן מנווטת כיום ממשלת ישראל את דרכנו אל העתיד.

על מנת "להיכנס לעובי הקורה", יש לצאת מבסיסן של שתי אקסיומות יסודיות: האחת היא השינוי. דהיינו שאין במערכות אנושיות דברים שעומדים במקומם לעד. השינויים בהן מתרחשים, לטוב ולרע, ללא הפסקה. השנייה היא מוביליות. דהיינו קיים קשר, גלוי או סמוי, בין חברות בני אדם ומבנים פוליטיים שהם יצרו במהלך ההיסטוריה. למעשה כיום כמעט שאין בנמצא חברות בני אדם מבודדות מיתר האנושות. גם אם בתקופות מסוימות מדינות שונות בודדו את אזרחיהן מיתר העולם באמצעות "מסך ברזל" למשל, הרי שבסופו של דבר החומות נופלות גם בדיקטטורות האפלות והאכזריות ביותר.

נסקור אפוא תהליכי שינוי ומוביליות המתחוללים כיום בעולם, כנראה במהירות ובאפקטיביות ללא תקדים בהיסטוריה האנושית.

הגורם הראשון והמשפיע ביותר על תהליכי השינוי והמוביליות הוא מחקר מדעי. דהיינו ייצור ידע חדש, לעיתים ידע העובר את גבולות הדמיון. עם חלוף הזמן עולה באופן משמעותי כמות הידע החדש שנוצר ביחידת זמן. אולם תוספת ידע מדעי אינה מתחלקת באופן שווה בין עמים ומדינות. ישנן כאלה שבהן האקדמיה התפתחה, לעומת אחרות שבהן האקדמיה לא קיימת, או שהיא מפגרת אחרי המדינות המתקדמות. גורם זה מעצים את הפער בין מדינות העולם עד כדי כך "שבמדינות מסוימות אין לאזרחים זמן לאכול, אך במדינות אחרות אין לאזרחים מה לאכול".

הגורם השני הוא הצבר הון. מדובר כמובן על הצטברות יתרות מטבע בבנקים, אך לא רק בכך. מדובר גם על הצטברות נכסים פיזיים כדוגמת בניינים, מפעלי תעשייה, שטחי חקלאות פוריים ומטופחים, מוסדות השכלה והכשרת כוח אדם, מאגר ערכי תרבות, ספרות, מוזיקה וכיו"ב. אל אלה מתלווים כמובן גם אמצעים מתאימים להגנה על נכסי חומר ורוח באמצעות פיתוח מערכות ביטחון משוכללות. בקלות ניתן להיווכח שבמדינות מסוימות הצבר ההון הולך ומתרבה עם חלוף הזמן, עד שרמת החיים בהן היא ללא תקדים. לעומת זאת במדינות אחרות הצבר ההון אינו מתפתח. במקרים מסוימים הוא אף עלול להתמעט.

גורם שלישי הוא ריבוי טבעי של בני אדם. כיום חיים על פני כדור הארץ כ-7.5 מיליארד בני אדם. אם לצורך הנחת עבודה נאמר שהריבוי הטבעי הממוצע על פני כדור הארץ הוא 1% בלבד הרי שבכל שנה שחולפת נוספים למין האנושי עוד 75 מיליון בני אדם. הדבר מחייב תוספת של צמיחה ממוצעת של 1% בכלכלת העולם, רק על מנת לשמור על אותה רמת חיים כללית ממוצעת. בזה נכללת כמובן בראש וראשונה אספקת מזון ומי שתייה.

המציאות היא שריבוי טבעי אינו מתחלק באופן שווה בין מדינות העולם. בחלקן האוכלוסייה גדלה בקצב גדול יותר מהממוצע. באחרות האוכלוסייה לא רק שאינה גדלה אלא היא אף מתמעטת בשל פחיתת הילודה. הפרדוקס "המלתוסיאני" (הוגה דעות אנגלי שטען שאוכלוסייה מתרבה בקצב גדול יותר מאשר ייצור מזון ולכן צפוי רעב בעולם) הוא, שדווקא במדינות שבהן חל גידול אוכלוסין טבעי רב, ייצור המזון אינו מדביק את קצב גידול האוכלוסייה. לעומת זאת במדינות שבהן האוכלוסייה המקומית אינה גדלה, נכנסים שיפורים טכנולוגיים בחקלאות כך שייצור המזון בהן דווקא מתרחב מעל הצורך הממוצע.

דו-קוטביות זו יוצרת מצב שבו בני אדם נמלטים בקצב הולך וגובר ממדינות עניות שבהן שורר מחסור כללי, למדינות עשירות משופעות באמצעי קיום במזון ובביטחון אישי. ניתן להבחין בגלי הגירה מסוג זה שנעים ממרכז ומדרום אמריקה לארה"ב, ממרכז ומצפון אפריקה לדרום אירופה, מדרום מזרח אסיה לאוסטרליה, ממרכז אפריקה לדרום אפריקה וממזרח אירופה למערבה. גל הגירה מסיבי ממזרח אפריקה שנע בעבר אל מדינת ישראל נבלם ביעילות, אחרי שישראל בנתה גדר הפרדה בגבולה הדרומי. החל מפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה התעצם גל פליטים שנע דרך טורקיה ויוון לעבר מערב אירופה. לפיכך נוצר במרכז אירופה ובמערבה ריכוז של מיליוני פליטים, כולל כמובן אלה שנמלטו מאפריקה. פליטים אלה ברובם מוסלמים, והם חסרי התאמה מקצועית לקליטה תעסוקתית במדינה מפותחת.

מצב זה יוצר במדינות מערב אירופה כאוס פוליטי. כוחות ימין קיצוני, שהיו רדומים במשך עשרות שנים ברחבי אירופה, החלו להתעורר ולצבור עוצמה פוליטית, זאת כמובן באמצעות בחירות דמוקרטיות, הנהוגות במערב אירופה, למן תום מלחמת העולם השנייה. בתוך הכאוס הפוליטי עולים ומתעצמים גם אירועים אנטישמיים, חלק גדול מהם מבוצעים על ידי המוסלמים החדשים במטרה להזדהות עם אחיהם הפלסטינים. גם אי-אפשר להתעלם מתופעות של אנטישמיות ישנה שמלבים ארגונים פוליטיים, שחבריהם מזוהים עם מפלגות ימין קיצוני מהעבר הפשיסטי, של המחצית הראשונה של המאה העשרים באירופה. האנטישמיות הישנה/חדשה הזו הופכת עד מהרה גם לאנטי-ישראליות.

אין היתכנות שהמגמות שתוארו לעיל "תתהפכנה" בעתיד הנראה לעין. נהפוך הוא. על פי הערכת כותב שורות אלה, הן תמשכנה להתעצם, שכן הן מושפעות מההתפתחות העצומה בתחבורה האווירית ומאמצעי התקשורת החדישים חובקי העולם. למשל צעירים מוסלמים בדלתת הנילוס יכולים לצפות בטלוויזיה לוויינית, או באחת מרשתות האינטרנט בזמן אמת, כיצד מתנהלים החיים בגרמניה או בצרפת. באילו בניינים מתגוררים התושבים שם, מה וכמה הם אוכלים, ואיך הם נחשפים לעין השמש בחופי ים או במועדונים מתירניים.

עם כל הדאגה לנעשה במקומות רחוקים, אנו בישראל חייבים להפנים את מה שמתחולל בשכונה שלנו – במזרח התיכון. בעוד שישראל היא מדינה משופעת בכל טוב (הגם שיהיו צודקים אלה שיטענו שכל הטוב הזה לא מתחלק באופן משביע רצון בין כל תושבי המדינה). המדינות הגובלות בנו: לבנון, סוריה, ירדן ומצרים סובלות מכל התחלואים שפורטו לעיל. הפער העצום בין ישראל לשכנותיה מכניס יסוד עמוק של קנאה, שהיא כשלעצמה מלבה את השנאה כלפי ישראל. פער זה גם אינו מאפשר שילוב של ישראל במרחב כפי שמטיפים לה כל מיני "מלומדים ופוליטיקאים יפי נפש והוזים" במקומותינו.

נדמה שהשכונה שלנו היא אחת הקשות בין שכונות העולם, אם לא הקשה והמייאשת מכולן. שכנתנו הדומיננטית מדרום, מצרים, היא מדינה מוכת חוליים מכל הסוגים. שולטת בה כת צבאית בראשות הגנרל (בדימוס) א-סיסי. הוא הדיח בהפיכה צבאית את הנשיא מורסי, איש האחים המוסלמים, שנבחר בבחירות עממיות. הגם שקיים כיום הסכם שלום, אומנם קר, עם מצרים, מצב זה יכול להתהפך במהירות ובקלות יחסית.

בעת הזו הבעיה העיקרית של מצרים היא חוסר יכולתה לייצר את המזון הבסיסי עבור אוכלוסייתה המונה כיום כמאה מיליון בני אדם. המצרים מתרבים בקצב של מיליון בני אדם כל עשרה חודשים. ענף הכותנה (המשובחת יש להזכיר) שהיה בעבר ענף היצוא החשוב ביותר של מצרים ירד מגדולתו, בעיקר בשל כניסת סיבים סינתטיים לתעשיית הטקסטיל העולמית. כמות מי הנילוס פוחתת מדי שנה בשנה בשל שאיבה מתעצמת של שמונה מדינות אפריקניות השוכנות במעלה הנהר. דשנים טבעיים שהיו מומסים במי הנילוס שוקעים באגם נאצר. לכן פוחתים היבולים בדלתת הנילוס והדגה שבו התחסלה כמעט כליל (עיין ערך פחיתת הדגה בסבחת ברדאוויל).

חוקי הורשת הקרקעות במצרים גרמו במשך השנים להיווצרות חוות קטנות בדלתת הנילוס, עד כדי אי-יכולת ליישם בהן אמצעים של חקלאות מודרנית. הרפורמה האגרארית שניסו ליישם קציני ההפיכה "הסוציאליסטית" בהנהגת נאצר נכשלה לחלוטין. על כל אלה נוספת צרת אילוח מי הנילוס במצרים בשל זרימה כמעט חופשית של מי ביוב לתוכו. התוצאה מכל ההתרחשויות הללו היא שמצרים תלויה כיום באופן בלתי הפיך ביבוא מזון מבחוץ. מדובר בכמה מיליוני טונות של גרעינים: תירס, חיטה וסויה. ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם שיש ביכולתה לספק צורך זה.

הממלכה ההאשמית בירדן גם היא לא מתקיימת במצב טוב יותר. השלטון שם מצליח לשרוד על כידוני הצבא הירדני הבדואי. הרוב הגדול של אוכלוסיית ירדן הוא ערבי פלסטיני שעימו נמנים פליטי פלסטין (מ-48' ומ-67') וצאצאיהם שנולדו בירדן. ירדן היא המדינה הערבית היחידה שהעניקה אזרחות מלאה לפלסטינים. המצב הפוליטי בה נפיץ מאוד. לא מן הנמנע שהמשטר ההאשמי יגיע לקצו בהפיכה צבאית או אזרחית, כפי שכבר כמעט קרה בעבר (ספטמבר השחור). במקרה כזה גורל השלום עם ירדן לא יהיה ברור. קרוב לוודאי כי במקרה של קץ המשטר ההאשמי ירדן תהפוך, גם באופן פורמלי, למדינת פלסטין.

עם כל צרותיה של ירדן היא קלטה בשטחה, במאה העשרים ואחת, כשני מיליון פליטים. ראשית מעיראק ולאחרונה מסוריה המדממת. אין בירדן שטחי חקלאות מספיקים כדי לייצר מזון עבור התושבים המתגוררים כיום בשטחה. יותר מכך – אין בירדן מספיק מקורות מים על מנת לספק את צורכי אוכלוסייתה. בהסכם השלום שנחתם בין ירדן וישראל התחייבה ישראל לספק לירדן חמישים מיליון מ"ק מים בשנה. ישראל עומדת בתנאי ההסכם ובשנים האחרונות היא אף סיפקה לירדן יותר מים ממה שהיא התחייבה בהסכם השלום. מצבה של ירדן אינו מעודד. מדינה זו תלויה ביבוא מזון ומים מבחוץ. בשל כך היא עלולה "להתהפך". לפיכך על ישראל להיות ערנית ולהתכונן גם למקרה שירדן תשתנה ואגב כך גם תגרור את ערביי איו"ש אל לתוך כאוס.

על המתחולל בסוריה נכתב הרבה מאוד גם באתר זה. הפחיתה במי הפרת וצמצום יצור המזון בסוריה כבר אובחנה עוד לפני פרוץ מלחמת האזרחים שם. סוריה כיום היא מדינה הרוסה. אומנם המשטר העלאווי בראשות חמולת אסד הצליח לשרוד, אולם שיקום המדינה יארך בוודאי עשרות שנים. זאת תוך התנהלות משטר שיהיה נתון למשך שנים רבות מאוד לאיומי נקמת דם. כוח העבודה הסורי הושמד בחלקו. מאות אלפי סורים נהרגו ומיליונים נפצעו ויהיו זקוקים לשיקום. מבחינת ישראל האיום מהצד הסורי נובע מהמעורבות האיראנית שם. באיום זה ישראל מטפלת בתקיפות. ישראל חייבת להמשיך במלאכה זו בנחרצות עד שהאיראנים יבחרו להסתלק מסוריה.

המדינה הרביעית הגובלת בישראל היא כמובן לבנון. בעוד שהמדינה הלבנונית, שבימים אלה מתלבטת בארגון ממשל מסודר, אינה צריכה להטריד יותר מדי את ישראל, הגורמים המטרידים מאוד בשטחה הם חיזבאללה והמעורבות האיראנית אשר מהווים איום משמעותי על ישראל. גם על לבנון ובעיותיה כבר נכתב באתר זה, ובשל קוצר היריעה לא אחזור פעם נוספת על הדברים.

יש לקוות שמשבר הדמוקרטיות במערב, השינוי וההרעה בסדרי העולם, כמו גם התעצמות הטרור האסלאמיסטי כתוצאה מהתופעות שתוארו לעיל, לא יעצימו את הנזק לישראל. התפתחויות אלה מחייבות התנהלות אסרטיבית יותר מצד מדינת ישראל בזירה השכונתית שלה. בעת הזו יהיו מי שעלולים לחשוב בטעות שההתנהלות הפוליטית במרחב שלנו מתקדמת לכיוון של שלום. ההפך הוא הנכון. עם זאת, הגם שברורה לכותב שורות אלה משמעות הדיבור הבא, חובה היא להזכירו בשתי מילים: אנו מתנהלים כיום במצב של "או-או". ובארבע מילים: "או אנחנו – או הם".

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

2 תגובות

  1. עין צופיה
    עין צופיה פברואר 21 2019, 16:57
    כל מה שאמרת כולל ימין קיצוני

    נכון מאוד גם כלפי ישראל

    השב לתגובה
  2. אשר מאור
    אשר מאור פברואר 22 2019, 07:17
    מאמר מצוין שמלמד על האתגרים

    של מדינת ישראל

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!