JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המדינה ארוכת-הטווח של פוטין

עוזרו האישי של פוטין משרטט את עיקרי הפוטיניזם

המדינה ארוכת-הטווח של פוטין ולדימיר פוטין צילום: Russian Presidential Press and Information Office, creative commons
פברואר 28
09:30 2019

ב-11 בפברואר פרסם ולדיסלב סורקוב, סגן ראש ממשלת רוסיה לשעבר ועוזרו האישי של הנשיא פוטין, מאמר חשוב בעיתון "נזביסימיה גזטה" ושמו "המדינה לטווח-רחוק של פוטין". במאמר צייר סורוקוב את קווי המתאר העכשוויים של הפוטיניזם. סורקוב, אשר נכלל ברשימת המוחות הגלובליים הגדולים של 2018 במגזין "פוריין פוליסי", סיכם למעשה את עיקרי הפוטיניזם ויצר זעזוע עמוק בקרב האליטות הליברליות ברוסיה עצמה ואף מחוצה לה.

סורקוב טוען כי מאז כניסתו של ולדימיר פוטין לקרמלין הוא יצר לא רק משטר חדש – פוטיניזם, אלא אף מדינה מסוג חדש – "מדינת פוטין". בשעה שמשטרים פוליטיים נופלים וקמים, המדינות עצמן אינן משתנות בקצב מהיר. מבני-המדינה – ה"סטרוקטורות" שעל גבן נוצרו המדינות ושבאמצעותן הן שורדות – מבנים אלה הם אלמנט יציב, ולפיכך אינו מאפשר למשטרים פוליטיים לשנותם במהירות הבזק. משטרים נופלים וקמים בן-לילה, מדינות מאריכות ימים.

הכוחות הליברליים ברוסיה שיערו לתומם כי משטר הפוטיניזם גם הוא מהות זמנית, אנכרוניסטית, ואף משטר פוליטי אשר תם זמנו ובטל קורבנו. הם קיוו שיום אחד פוטין… ילך, ואז המשטר יתחלף לו באופן טבעי וייעשה משטר דמוקרטי וליברלי יותר. אך סורקוב רואה במתרחש תופעה עמוקה ואלמנטרית יותר: מדובר במדינה מסוג חדש שפוטין יצר, מעין דגם חדש, ודגם זה יהיה דוגמה לדמוקרטיות מערביות – בעתיד הן ירצו, באופן בלתי נמנע, לאמץ אותו. כלומר לפי סורקוב בעתיד תאמצנה רוב המדינות בעולם את המודל של מדינת פוטין מתוך הערכת המשמעות ההיסטורית והציוויליזציונית של האב המייסד – נשיאה הנוכחי של רוסיה.

אם כן "מדינת פוטין" מהי? מדינת פוטין, לפי סורקוב, חולקת קווי דמיון רבים עם האידאולוגיה הפשיסטית המוצגת בחיבור של האידאולוג האיטלקי ושר החינוך של מוסוליני ג'ובני ג'נטילה, אשר פורסם בשנת 1932 ב"אנציקלופדיה איטליאנה". על פי ג'נטילה, המדינה הפשיסטית אמורה להיות מבוססת על "כוחות מוסריים ואחריות רוחנית" ועל "תפיסת חיים דתית". ג'נטילה הציע לראות באידאולוגיה הפשיסטית מעין דת אזרחית, דת בשירות הפוליטיקה. גם במדינת פוטין החיבור החזק בין דת לפוליטיקה יוצק משמעות מיוחדת לתוך מושגי המדינה ומנהיגה. שלום בוגוסלבסקי, מומחה למזרח אירופה, טוען כי "ברוסיה … אין באמת הפרדה בין המדינה לכנסייה" – קביעה אשר מנמקת ומסבירה את הקצב ההולך וגובר של בניית כנסיות ברוסיה, שיעור גבוה מאין כמותו. באיטליה הפשיסטית, כמו גם בפורטוגל של אנטוניו דה אוליביירה סלזאר עד לנפילתה ב-1974, התקיימה ברית אמיצה ביותר בין מוסדות הדת הקתוליים לבין הממשל. פוטין, המחובר לאנשי דת, רואה בנשיאותו תפקיד משיחי, אב מייסד, כמו מוסטפא כמאל אטאטורק הטורקי, מנהיג שנשלח על ידי אלוהים על מנת לגאול את אנשיו.

במדינת פוטין בנוסח סורקוב ניתן לזהות גם כמה מאפיינים של נציונל-סוציאליזם. פוטין שב וטען כי העם הרוסי הינו "עם מקודד". מקורביו הצהירו לאחרונה כי אלוהים יצר גיוון ושונות, אך העניק "כרומוזום נוסף" לבני העם הרוסי – ובכך עיצב אותם כמיוחדים ושונים מהעמים האחרים. בניגוד לתנועת ההשכלה, הפילוסוף הגרמני יוהן גוטפריד הרדר האמין כי האנושות אינה מתקדמת באמצעות הבינה אלא באמצעות השגחה ותכנית אלוהית נסתרת מעין עבור האדם. פוטין רואה בעצמו מעין שליח ושליחותו מתמקדת בהשגחה (עליונה…) על עם בעל יכולות סגולה. התקשורת הפוליטית ברוסיה מסייעת לו לבסס את המיתוס הזה באמצעות דמוניזציה של המערב ושל האומות השכנות.

סורקוב, בעודו דן במדינת פוטין, מגדיר את העם הרוסי כעם ראשוני, פרימורדיאלי (ראשוני ובעל שורשים קדומים) ושורשי: עם שאי אפשר להגיע אליו באמצעות סקרי דעת קהל. כלומר מדובר בעם שאינו נאיבי, עם מבין, טוען סורקוב, זהו עם שכל העמים האחרים מקנאים בו ורוצים לחקותו. סורקוב טוען שהמדינה המערבית מבצעת מניפולציות על אזרחיה, היא משחדת ואף רוצחת, בשעה שמדינת פוטין משתמשת בכוח הזרוע רק כנגד ה"רשעים" אשר מונעים ממנה לממש את המטרות שלה. לאומה, ולאו דווקא לפרטים שמרכיבים אותה, יש מטרות משלה, ויש לסכל כל ניסיון לחתור תחת החזון הנעלה הזה.

סורקוב בטקסט שלו ממקם את פוטין לצד השליטים הגדולים בהיסטוריה, אלה ששינו את אופי המדינה: איוואן השלישי, מכונה גם איוואן הגדול, נסיך של מוסקבה ושליטה של רוסיה מ-1462 ועד מותו; פטר הגדול, אשר היה שליט רוסיה בין 1682 ועד ליום מותו ב-1725, וכמובן ולדימיר איליץ' לנין, מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 והאב המייסד של ברית המועצות. לדידו של סורקוב, פוטין, בדומה לשלושת המנהיגים האדירים והכול-יכולים בהיסטוריה של העם הרוסי, מצטייר כחזק, כמי שמספח ומחזיר אדמות, כמי שמקים את האומה הרוסית הכורעת על ברכיה לעמידה הזקופה והגאה. קיומה של רוסיה האדירה, לדידו של סורקוב, מותנית בהתפשטות טריטוריאלית תמידית וב"סיפוח האדמות". סורקוב מדגיש את חשיבותם של המיליטריזם כמו גם את חיוניותם של כוחות המשטור לביצוע משימת הבנייה של מדינת פוטין.

המאמר של סורקוב מתאפיין ברטוריקה לוחמנית, בביקורת בוטה כלפי ארצות הברית והמערב ובהתעלמות מההאשמות נגד רוסיה, כגון בנושא יציאתה למלחמה בסוריה. הטקסט הזה, לצד ההצהרות האחרונות בדבר החזרה למירוץ החימוש, הזכיר לרבים את ימי המלחמה הקרה. נוסף לכך, הטקסט שימש את הקרמלין כדי להציג את האידאולוגיה הרוסית העדכנית, כולל התפיסה הגאו-פוליטית, ואף להתוות דרך מדינית.

סורקוב מוסיף ומפרט את התזה שלו בהתייחסו לצורת הממשל במדינת פוטין. בשעה שבדמוקרטיות ליברליות מתקיים עיקרון של הפרדת רשויות, ברוסיה לרשויות אין וכלל לא אמור להיות קיום עצמאי. הרשויות אמורות להשלים את המנהיג ולא לאזן אותו. במקום לצטט את אבות המהפכה הצרפתית ואת הדמוקרטיה האמריקנית, אשר דגלו בהפרדת רשויות, סורקוב מצטט את אמירתו המפורסמת של אוטו פון ביסמרק: "השאלות הגדולות של הדור נחתכות לא באמצעות נאומים והחלטות… אלא על ידי ברזל ודם". בהכרעות פוליטיות הקשורות לעתידה של רוסיה לרשויות יש רק תפקיד סמלי. הנטל הערכי של ההחלטה מוטל אך ורק על המנהיג, ורק הוא באופן בלעדי אמור להתמודד עם האתגר. סורקוב הרבה להשתמש במושג "דמוקרטיה ריבונית" על מנת לתאר את המשטר הפוליטי ברוסיה, אך השבוע הוא נקט צעד אידאולוגי משמעותי: הוא כבר אינו מדבר על המשטר, אלא על המדינה.

סורקוב טוען שמדינת פוטין היא "טבעית לעם הרוסי". הוא מבקש לומר שכל המשחקים בדמוקרטיה ליברלית אינם מתאימים לטבעה של החברה הרוסית, ואילו מדינה טוטאלית, אשר בין היתר מעבירה חוקים לצמצום הגישה לאינטרנט, היא טבעית לאדם הרוסי. סורקוב טוען כי רוסיה מתקיימת כל עוד היא אימפריה, כלומר בפשטות – רוסיה תחדל להתקיים אם תפסיק להתפשט. כך סורקוב מודה למעשה שלבחירות ולפרלמנטריזם ברוסיה של ימינו יש משמעות סמלית בלבד. הדו-שיח בין העם לבין המנהיג מתבצע באמצעות "אמון הדדי" ולא באמצעות פרוצדורות דמוקרטיות כמו בחירות. סורקוב מציע "להפסיק לשחק במשחק הדמוקרטי, ולא להסתתר מאחורי הפרוצדורות המושחתות". המשטר ברוסיה לא רק שאינו דמוקרטי הוא אף אינו מתיימר להיות כזה. כאן יש לציין שהרטוריקה של סורקוב שונה מזו שבאה מבית מדרשו של פוטין, אשר מדגיש את חשיבותם של מוסדות הדמוקרטיה ואף מצדיק את סיפוח קרים כיישום של רצון העם והכרעת הרוב.

יצוין כי סורקוב אינו לבד. גם במערב קיימים מוחות אשר סבורים כי פוטיניזם הינו מודל ראוי לחיקוי בידי המערב. פרופ' טימותי סניידר טוען כי על מנת להבין את עתידן של הדמוקרטיות המערביות, יש להתבונן ברוסיה. בטקסטים שלו סניידר מראה כיצד "המגמות הבולטות במערב כבר הבשילו במוסקבה, וכל מה שצריך כדי להבין לאן אנחנו הולכים הוא להסתכל על שלטון הנצח של פוטין ועל האופן המטריד שבו הוא פועל". ובאופן מפורש יותר סניידר אומר כי רוסיה של היום "מייצגת את התוצאה המתבקשת של מגמות שאפשר לראות בארצות הברית. היא ממחישה איך אפשר למשול באופן יציב בתנאים של אי שוויון תמידי, איך אפשר להפוך את הדמוקרטיה לטקס בלבד, איך אפשר להשתמש במדיניות החוץ כמחזה ראווה שמשמר את האליטות בבית. לשם ארצות הברית הולכת".

סורקוב הינו האב האידאולוגי של פרויקט "רוסיה הגדולה", הפרויקט שדחף את רוסיה לאוקראינה ולגאורגיה על מנת "להגן" על הרוסים האתניים. במערב חוששים, שכן המאמר של סורקוב מסכם את דוקטרינת פוטין, שהייתה מקובלת בקרב הפוליטיקאים במערב על קצה הלשון, אלא שהם חששו לקרוא לילד בשמו. סורקוב מאותת למקורביו של פוטין: גם לאחר שהמשטר ייעלם – כולם נשארים במקום וממנים לנו "צאר" אחר. הוא אף מאותת לעם כי הגישה אינה עומדת להשתנות, ועל כן כדאי לו לקבל את גזרות הגורל הכלכליות ללא בדל מחשבה על מחאה. המודל של מדינת פוטין הוא יציב והוא בר-קיימא, לכן אין צורך לחכות ולקוות שבעידן שלאחר פוטין תבוא דמוקרטיה ליברלית. מדינת פוטין תשאר על מכונה ותתפקד גם ללא פוטין.

תהליכים אלה המתנהלים ברוסיה לא נולדו השנה בד בבד עם המאמר של סורקוב. ב-10 בפברואר 2007 נאם פוטין בוועידת הביטחון במינכן – ועידה העוסקת במדיניות הביטחון במאה ה-21, בהשתתפות ראשי מדינות רבים מהמערב. בנאומו המפורסם פוטין האשים את ארה"ב בניסיון ליצור עולם חד-גושי, שאותו הגדיר "מרכז עוצמה אחד (במובן הפוליטי), מרכז כוח אחד (במובן הצבאי) ושליט אחד".

אחת השאלות המרכזיות העולות כאן היא אם סורקוב למעשה השמיע את קולו של פוטין: דברים אשר פוטין אינו אומר, ובשונה מאחרים אינו מגדיר אותם כדוקטורינה – כמדיניות המוצהרת המכוננת שלו – בשל חששו מהתגובה המערבית. כך אפשר להניח כי דברי פוטין הועברו באמצעות ציטוט דברי סורקוב, והנשיא הרוסי עצמו נשאר נקי. מה שבטוח בסיפור הזה הוא כי סורקוב אינו מפנה את דבריו כלפי פוטין, אלא שהוא מפנה אותם למקורביו של פוטין בניסיון להרגיע אותם: הם חוששים מחלוקת השלל שתתרחש מיד עם החלפת המנהיג, וכדי לא להיפגע במקרה זה שלחו את ילדיהם למערב והעבירו את כספם לבנקים המערביים. עכשיו, כשהמערב שם עין – ובמקרים מסוימים אף שם יד – על הונם (ראו את אברמוביץ', שעשה עלייה לישראל), מקורביו של פוטין נמצאים במבוי סתום. סורקוב מאותת להם כי הקורפורטיזם שיצר פוטין הוא ישות פוליטית וכלכלית בת-קיימא וכי איש לא ייגע בהונם ורכושם, אם וכאשר יבוא יום חלוקת השלל.

על המחבר / המחברת

Avatar

יבגני קלאובר

ד"ר. מרצה באוניברסיטת ת"א, בבית הספר למדע המדינה. חוקר בתחום מזרח אירופה, ורוסיה במזרח התיכון. חיבר שני ספרים.

11 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני פברואר 28 2019, 10:47
    לקוראי האתר הנכבדים

    הכי אהבתי את הציטוט מדברי סורקוב שכל העמים האחרים מקנאים בעם הרוסי ורוצים לחקותו.
    וכל כך למה? – כי העם הרוסי הוא עם מקודד (מה זה?) כיוון שאלוהים העניק לו כרומוזום נוסף. לכן העם הרוסי הוא עם ראשוני, פרימורדיאלי, ובסופו של דבר על העמים האחרים יאמצו לעצמם משטרים כמו המשטר הםוטיני שיש לו שורשים פשיסטיים.
    ובסוף המאמר, כנראה כדי להוכיח את התזה, מספר לנו הכותב שהחיים ברוסיה הפוטינית כל כך טובים עד שהמקורבים לפוטין שלחו את ילדיהם למערב והעבירו את כספם לבנקים מערביים.
    שנאמר – הוראאא.
    בימי ארץ נהדרת וגב האומה מאמר זה זכאי לפרס מטעם הוועדה לזכויות האדם של האום. אפילו ליאור שליין לא היה יכול לחבר מערכון יותר מהנה מהנ"ל.

    השב לתגובה
  2. טל אהרוני
    טל אהרוני פברואר 28 2019, 13:33
    תודה למר יבגני על שפותח לנו חלון

    למרות שיש בארץ מיליון יוצאי רוסיה המדיה בישראל לא מספרת לנו כלום על מה שקורה ברוסיה

    השב לתגובה
  3. החוזה
    החוזה פברואר 28 2019, 16:45
    לא הרבה זמן נשאר לפוטין בשלטון

    ואז הכל ישתנה ברוסיה.

    השב לתגובה
  4. Artem Levada
    Artem Levada מרץ 01 2019, 13:09
    תודה!

    מאוד מעניין!

    השב לתגובה
  5. מ
    מ"א מרץ 02 2019, 16:14
    אוי...

    מאמר חריף, ריאליסטי ומדאיג. תודה

    השב לתגובה
  6. כוכבה רוזמן
    כוכבה רוזמן מרץ 03 2019, 12:39
    יותר משהשליט רוצה לשלוט

    העם רוצה להיות נשלט

    השב לתגובה
  7. י.
    י. מרץ 04 2019, 10:28
    אינני פרופסור

    אבל אני חושב שאתם לא מבינים כי רוסיה הולכת ומתפוררת ומאבדת את כל כוחה וזאת רק שאלה של זמן. משחקי כוח אחרונים של פוטין. בתוך שנים ספורות תראו מציאות חדשה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!