JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ועידת העדר ביטחון

ועידת מינכן לביטחון וכישלונותיה

ועידת העדר ביטחון ד"ר יבגני קלאובר
מרץ 09
09:30 2019

ועידת מינכן ה-55 התקיימה לאחרונה בגרמניה. מדובר בוועידת פסגה לענייני ביטחון לאומי הנערכת מדי שנה מאז 1963. הוועידה נוסדה בתקופה הסוערת והחריפה ביותר של המלחמה הקרה, במטרה לצמצם את הסיכונים הגלובליים ולקבוע כללי משחק להתנהלות בזירה הבין-לאומית. ועידת מינכן שיקפה מאז ומעולם, והיא עדיין משקפת, את מאזן הכוחות בעולם וכן את השינויים הגיאופוליטיים אשר מתרחשים סביבנו.

למרבה הצער, ועידת מינכן הנוכחית הצביעה על צמצום כללי המשחק המוסכמים ועל עלייה בחוסר הוודאות כתוצאה מהרחבת הפערים, כמו גם על השסעים האידיאולוגיים בין המעצמות הגרעיניות, אשר הולכים ומתרחבים. אלא שבמקום לקבוע כללי משחק מוסכמים, דהיינו נורמות ודפוסי התנהגות מקובלים בזירה הבין-לאומית, המעצמות הביעו מראש ובדיעבד את התנצלותן בגין אי-יכולתן לכונן פרקטיקות של ביטחון קיבוצי; הן גם התנצלו מראש בגין הצפת סדר היום של הכנס בבעיותיהן הפנימיות – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מטרת הכינוס. כך צפינו בהתדרדרות ביחסים בין אירופה לארצות הברית סביב מחלוקת בנושא האיראני, ולבסוף התוודענו לשסעים הפנימיים בארה"ב ואף צפינו בעליית קרנה של סין בזירה הבין-לאומית.

כמה ימים לפני תחילתה של הוועידה התפרסם דו"ח בשם "הפאזל הגדול: מי יחבר אותו?" הדו"ח מציין כי היום מתפקדות שלוש מעצמות-על בעולם והן אשר מתוות את הסדר העולמי החדש: ארה"ב, סין ורוסיה, בסדר זה. המסמך הנדון קבע את הטון באשר לאופן ההתנהלות של הדיונים במהלך שלושת ימי הוועידה. במהלכה התברר שהשסע הטרנס-אטלנטי אכן עמוק למדי. הפרשנים הוסיפו כי המתח חסר התקדים בין בעלות הברית ההיסטוריות הוא הוכחה לכך שהסדר העולמי הישן כבר התמוטט. וולפגנג אישינגר, היו"ר של ועידת מינכן, הצהיר כי האתגר החשוב ביותר העומד בפני יותר ממאת משתתפי הכינוס הינו "לשמר את החלקים המרכזיים של הפאזל הבין-לאומי". הוא אף הזהיר כי שנת 2019 עלולה להפתיע אותנו באירועים ביטחוניים אשר נובעים מהמגמות הנוכחות בשטח כבר עתה.

התקשורת הישראלית סיקרה בעיקר את העניינים הביטחוניים שקשורים למזרח התיכון. אתר חדשות 13 הצביע על העובדה שאף שהבמה במינכן שמורה למנהיגי העולם ולשרי ההגנה, יו"ר חוסן לישראל בני גנץ, אשר אינו נושא במשרה רשמית, קיבל גם הוא את האפשרות לנאום. כל כלי התקשורת המערביים ללא יוצא מן הכלל סיקרו את הוועידה מקרוב, מאחר שבקרב הפרשנים הפוליטיים ואנשי התקשורת, הן בארץ והן מחוצה לה, שוררת תחושה של משבר חריף.

במהלך הכינוס במינכן הודתה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ובצער רב, כי המערב מאוכזב מטבע היחסים שנוצרו עם רוסיה. היא הזכירה את נפילת חומת ברלין ואת פירוקה של ברית המועצות כנקודות מפנה אפשרויות, אז רוסיה הייתה יכולה לנקוט קו ידידותי יותר כלפי המערב. אך לצערה של הקנצלרית, הקרמלין אכזב. היא אף הזכירה כי בשנת 2011 הצהירו הילרי קלינטון וסרגיי לברוב על "מדיניות הריסֵט" (reset), ושני הצדדים האמינו כי קיים ביניהם אמון הדדי. האירועים החריפים אשר התרחשו בשנים האחרונות הם למעשה קלקול של יחסים אלה. מרקל התכוונה ללא ספק לסיפוח של קרים על ידי הרוסים, להתערבות הצבאית במזרח אוקראינה ולאי-עמידה בתנאי ההסכם לפירוק נשק גרעיני לטווח בינוני במשך שנים רבות. גרמניה אינה מוכנה להיות פיון במירוץ החימוש המתנהל עתה, ולכן פנתה לוושינגטון – כדי להגיע להסדר בסוגיית הטילים הבליסטיים. מרקל הוסיפה כי יש לצרף את הסינים למו"מ. מלכתחילה הסינים מתנהלים כאוות נפשם ואינם מחויבים לשום הסכם שהוא.

רוסיה קיבלה מהגרמנים הבטחה לאישור הקמת צינור הגז "הזרם הצפוני II" – פרויקט של 11 מיליארד דולר להנחת צינור גז באורך 750 מייל. הסכמה זו הייתה הישג חשוב לדידו של הקרמלין, אך הצינור מהווה איום כלכלי עבור פולין, המדינות הבלטיות, ובעיקר מבחינתה של אוקראינה, שהצינור עומד לעקוף אותה באספקת גז לאירופה. האוקראינים קיוו שמרקל לא תעודד את בניית הצינור, ונעלבו והתאכזבו מאוד מדבריה בדבר המשך היחסים האנרגטיים עם רוסיה. טוקבקים רבים מאוקראינה כינו אותה "בוגדת". בד בבד, בשעה שמייק פנס קרא בנאומו למדינות אירופה לצאת מהעסקה האיראנית, מרקל אמרה שעל אירופה לשאוף להישאר בתוך ההסכם.

רוסיה בהחלט מאתגרת את כללי המשחק הבין-לאומיים. סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, נזף (כהרגלו) באוקראינה, כמו גם באירופה ובארה"ב, אשר עומדות מאחוריה. לברוב קרא לגווין ויליאמסון, שר ההגנה של הממלכה המאוחדת, בשם "שר המלחמה". הרוסים נוטרים טינה לבריטים לאחר שתרזה מיי התריעה חריפות במדיה הציבורית בגין תרחיש ההרעלה של סקריבל בידי הרוסים. בריטניה אינה חדלה מהשמעת ביקורת נוקבת כלפי רוסיה בכל הקשור למלחמה בסוריה ולהתערבות הצבאית שלה במזרח אוקראינה. שר ההגנה הבריטי כינה את רוסיה "מדינת שתומכת בטרור מסביב לעולם" ו"עם דם על הידיים". במצב יחסים שכזה, אין אף להעלות על הדעת פגישת פסגה בין ולדימיר פוטין לתרזה מיי.

בפברואר פרסם ולדיסלב סורקוב, סגן ראש ממשלת רוסיה לשעבר ועוזרו האישי של הנשיא פוטין, מאמר חשוב בעיתון "נזביסימיה גזטה" ושמו "המדינה לטווח-רחוק של פוטין". במאמר צייר סורקוב את קווי המתאר העכשוויים של פוטיניזם. אחד המאפיינים הבולטים של פוטיניזם הוא רטוריקה שמרנית פרדוקסלית המביעה פחד לשנות דברים – בשם היציבות.

פוטין, בדומה ללוויתן של תומס הובס, נתפס כמכונן של משטר היציבות ברוסיה בשנת 1999, לאחר מלחמה עקובה מדם במיעוט הצ'צ'ני. מאז שפוטין נכנס לקרמלין, הבעיה הצ'צ'נית נעלמה כביכול: הקרמלין משלם סכומי עתק לרפובליקה תחת ריבונותו, ובכך למעשה קונה יציבות. הובס הבחין בין שתי קהיליות פוליטיות על פי יחסן אל הריבונות: הראשונה היא קהיליית המייסדים, במקרה זה הרוסים האתניים, אשר כוננו את הריבונות ואליהם משתייך הנשיא פוטין. הקהילה השנייה היא הקהילייה המנוצחת, הכבושה והמובסת, הנכנעת בלא תנאי לריבון בשל החשש משלילה מוחלטת ומחיסול, ואליה שייכים הצ'צ'נים. רעיון הכניעה של הובס משתקף ביחסי מוסקבה-גרוזני (בירת הרפובליקה הצ'צ'נית), והוא התקבל על ידי שתי הקהילות – הרוב הרוסי והמיעוט הצ'צ'ני – בגלל היציבות הגלומה בו.

בתנאי המלחמה ב-1999 ניצל פוטין את "מומנט הכניעה" של המיעוט הצ'צ'ני, כמו גם את הפחד ואת ההשפלה של המיעוט, והצמיח מתוכם את נוסחת היציבות שלו. לפי נוסחת היציבות של הקרמלין לצ'צ'ניה, היא תזכה באוטונומיה כמעט מוחלטת בנושאי דת, חינוך וחברה. היציבות והשקט באזור הצ'צ'ני גובים מחיר יקר – הרפובליקה מתנהלת כמדינה ריבונית לכל דבר, בעוד שחוקיה מבוססים על חוקי האסלאם הסוני. למשל, בהתאם לדיווחים, שליטהּ של צ'צ'ניה רמזן קדירוב מוציא להורג הומו-סקסואלים. כדי לשמור על היציבות רוסיה מזרימה סכומי כסף אדירים למסגדים, ובינתיים האדיקות הדתית גוברת וגרוזני מטפחת שאיפות להפוך למרכז אסלאמי עולמי. ההתערבות של קדירוב במזרח התיכון, השתתפותו הישירה במלחמת האזרחים הסורית והתמיכה שלו בפלסטינים ובאל-אקצה מלמדות שהנהגת הקווקז כבר מזמן אינה מספיקה לו: הוא רואה את עצמו בשורה אחת עם מנהיגי האסלאם המרכזיים בעולם. העצמתו של קדירוב היא המחיר הכבד שרוסיה משלמת כבר עתה – וכל זאת בחסות "נוסחת היציבות" בהתאם לאידאולוגיות של המשטר. אם המשטר של פוטין ייפול או יתחלף מסיבה כלשהי, הבעיה הצ'צ'נית עלולה לאתגר את הביטחון הקיבוצי, מכיוון שכל ההבנות וההתחייבויות האישיות בין פוטין לקדירוב יתפוגגו להן.

מכל זאת ברור שהביטחון והיציבות, ככל שקיימים, רעועים ביותר. המגזין "פוליטיקו" סיכם היטב את המצב כשקרא לוועידת הביטחון במינכן בשם "ועידת העדר ביטחון". פוליטיקו מביא את הדברים של אנה פלסיו, לשעבר שרת החוץ הספרדית, שגם היא מאוכזבת מהכינוס. פלסיו טוענת שבעבר המנהיגים דיברו זה עם זה, ואילו כעת הם מתקשרים באמצעות נציגיהם ובאמצעות רמזים שהם מפנים זה לזה. הגנרל האמריקני בדימוס ג'יימס סטוורידיס, ששימש כמפקד העליון של כוחות נאט"ו עד 2013, אמר כי ועידת מינכן למעשה משותקת בדיוק בתחומים שבהם היא אינה יכולה להרשות זאת לעצמה. סטוורידיס, מבלי לחשוב פעמיים, מדגיש את המלחמה ההיברידית ואת לוחמת הסייבר בתור הסוגיות בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר מבחינת האיום שלהן על הדמוקרטיות המערביות.

על המחבר / המחברת

Avatar

יבגני קלאובר

ד"ר. מרצה באוניברסיטת ת"א, בבית הספר למדע המדינה. חוקר בתחום מזרח אירופה, ורוסיה במזרח התיכון. חיבר שני ספרים.

12 תגובות

  1. צבי נורמן
    צבי נורמן מרץ 09 2019, 10:36
    זאת אחת הבעיות הרציניות כיום בעולם

    ביטחון מתערער.

    השב לתגובה
  2. רונן פ.
    רונן פ. מרץ 10 2019, 10:03
    מאמר מעניין: נוגע לאתגרים עכשוויים של מדינה בעידן הגלובלי

    מאמר מעניין: נוגע לאתגרים עכשוויים של מדינה בעידן הגלובלי

    השב לתגובה
  3. Lyrit Brener
    Lyrit Brener מרץ 10 2019, 10:24
    סיטואציה מאוד מסוכנת

    סיטואציה מאוד מסוכנת – אכן!

    השב לתגובה
  4. אורי שכטר
    אורי שכטר מרץ 10 2019, 10:37
    לא ברור

    לא ברור איך למרות הסיקור הרחב ו"מעורבות" האזרחים דרך התקשורת
    נותנים אנשי העולם לראשי מדינות לדרדר את המצב הביטחוני

    השב לתגובה
  5. רות בן דוד
    רות בן דוד מרץ 10 2019, 12:33
    הבעיה העקרית הוא טראמפ

    שמחליש את הברית בין ארצות הברית ואירופה

    השב לתגובה
  6. יצחק דגני
    יצחק דגני מרץ 11 2019, 17:53
    לגב' רות בן דוד הנכבדה

    שטויות. טראמפ מנסה לתקן את מה שקודמו קלקל. כיום רוסיה אינה מהווה איום על מערב אירופה. סין עדיין לא התפתחה להיות איום ולא בטוח בכלל שהיא תהיה אי פעם איום על מערב אירופה.
    נותרו האמריקאים שאף גורם אינו מסוגל להתמודד עם עוצמתם. תקציב הביטחון האמריקאי יותר גדול מכל תקציבי הביטחון של כל 10 המדינות שאחרי ארה"ב ביחד.
    טראמפ דורש שהאירופים ישתתפו באחזקת הכוח האמריקאי באירופה. האירופים לא רוצים. יותר מדי טוב להם. אם יש דוד סם עשיר מעבר לים למה להתאמץ?
    מכאן נובע הקונפליקט.

    השב לתגובה
  7. מ.
    מ. מרץ 12 2019, 12:33
    מוזר בעיני כמה אנשים אצלנו מעריצים את טראמפ

    עד כה עוד אין לו שום הישג
    אחרי המכה הראשונה שיחטוף פתאום יתחילו בעולם ובארצות הברית להתעורר

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מרץ 12 2019, 21:00
      ל- מ. היקר(ה)

      על מנת להיוודע להישגים של טראמפ בשנתיים הראשונות לנשיאותו בבקשה לקרוא המאמר "מדברי מנהיג ארה"ב – אמריקה ראשונה" שפורסם באתר זה ביום 1 בפברואר 2019.
      לא נורא. תמיד לא מאוחר ללמוד.

      השב לתגובה
  8. אורלי עסיס
    אורלי עסיס מרץ 12 2019, 20:23
    היום המנהיגים לא מבינים שביחד

    יש להם הרבה יותר כוח. כל אחד דואג ק למדינה שלו, אם בכלל. וכך הכוח המאוחד מתפורר. ולרעים יש יתרון.

    השב לתגובה
  9. עדי בדר
    עדי בדר מרץ 13 2019, 12:50
    לא להיבהל

    דוקא כעת אין כל כך הרבה מלחמות בעולם. גם הטרור המוסלמי פחת.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!