JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הסינדרום האפגני ברוסיה המודרנית

דיון במורכבות החברה הרוסית בעקבות הסרט "אחווה"

הסינדרום האפגני ברוסיה המודרנית דגל אפגניסטן commons.wikimedia.org
יוני 01
09:30 2019

לפני כשלושים שנה, ב-15 בפברואר 1989, עזב החייל הסובייטי האחרון את אדמת אפגניסטן, אבל הדיון באשר לתוצאות המלחמה הזאת נמשך עד עצם היום הזה. יש המשוכנעים כי הנוכחות הסובייטית באפגניסטן בין השנים 1979–1989 גרמה לפירוקה של האימפריה הסובייטית. ברית המועצות, לדידם, פלשה למדינה זרה כחלק אינטגרלי מרצף מאורעות שיסודו במלחמה הקרה, והרגה כמיליון אפגנים – וזאת ללא צורך גיאופוליטי אמיתי להיות שם. אחרים אומרים שהפלישה הייתה הכרחית ואף מנעה התקרבות של ארצות הברית ומדינות נאט"ו אל תוך גבולותיה הסוברניים של ברית המועצות. לטענת הראשונים, ברית המועצות הובסה במלחמה הזאת, בשעה שהמתנגדים טוענים כי מדובר בהצלחה אדירה. התקשורת האורווליאנית, גם היא, יכולה הייתה בקלות להציג כל ניצחון בתור תבוסה וכל תבוסה בתור ניצחון.

סרט חדש – "אחווה" (Bratstvo) – אשר זכה לתהודה חסרת תקדים ברוסיה, דן בזיכרונותיו של לוחם במלחמת אפגניסטן, ניקולאי קובליוב, אשר הפך בעקבות המלחמה למפקד הכוחות המיוחדים של רוסיה המודרנית. זהו תיאור ריאליסטי של הימים האחרונים של ברית המועצות על אדמת אפגניסטן, אירועים שעוברת הדיביזיה ה-108 של ברית המועצות בשנת 1988 ערב היציאה הסובייטית מאפגניסטן. תיאור זה, המכיל גם מעשי ביזה ושוד אשר ביצעו, לכאורה, החיילים הסובייטיים, "נגע בעצבים חשופים" ואף, מובן מאליו, הרגיז את המבקרים, הטוענים כי הסצנות הללו אינן פטריוטיות וכי על הסרט לעבור עריכה מחדש כמו גם… צנזורה.

רוסיה המודרנית, אשר הפכה את יום הניצחון על גרמניה הנאצית לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי, נתקלה שוב בדילמות שאינן נוחות לה ואשר עלו לדיון ציבורי בעקבות הסרט הזה; דילמות אלה מערערות את משמעות המלחמה במסגרת השיח הציבורי אשר מתנהל בחברה. כך, ושלא במפתיע, הסרט "אחווה", אשר היה אמור לראות אור ב-9 במאי לרגל חגיגות יום הניצחון במוסקבה, "נתקל בקשיים", ולמעשה הקרנתו הושעתה על ידי משרד התרבות.

בוריס גרומוב, מפקדה בעבר של היחידה הסובייטית המרכזית באפגניסטן, שלח מכתב למשרד התרבות הרוסי, ובו גינה בחריפות את הסרט וכינה אותו "דוגמה קלאסית של רוסופוביה". לדידו של גרומוב, שנכנס לפוליטיקה לאחר שחזר מהמלחמה, הסרט מציג את החיילים הסובייטים כ"אספסוף של מנוונים, גנבים, נוכלים, רוצחים ונבלים".

ההתערבות הצבאית של ברית המועצות באפגניסטן, גבתה מברית המועצות מחיר יקר של כ-15 אלף הרוגים; היא הסתיימה ב-1988, כאשר מיכאיל גורבצ'וב הורה על נסיגה. רק ב-2018 הטייס הרוסי האחרון – שמטוסו הופל לפני כשלושה עשורים במהלך ההתערבות הסובייטית באפגניסטן ונחשב לנעדר – נמצא בחיים. בשנת 1989 הכריז הפרלמנט הסובייטי על המלחמה כעל "טעות פוליטית".

בימים אלה רוסיה, במסגרת ניסיונה "להחיות את האימפריה הסובייטית", אינה יכולה להרשות לעצמה להודות בטעויות, ועל כן היא עורכת רביזיה להתערבותה הצבאית באפגניסטן וחוזרת כמובן, שוב, להצדיק אותה.

ב-9 במאי מוקדש יום הזיכרון ברוסיה המודרנית לחללי מלחמת העולם השנייה, לחללים שנפלו באפגניסטן אין יום זיכרון נפרד.   בארצות הברית, למשל, יום הזיכרון מוקדש לחללים אשר נפלו בכל המערכות; העובדה שרוסיה אינה טורחת להעניק תשומת לב ראויה לחללים שנפלו במערכות אחרות, כגון בסוריה, באוקראינה ובגאורגיה, מעוררת ויכוחים עזים באשר למשמעות הזיכרון כמו גם למאבק על המשאבים הסוציאליים, כלומר להטבות ולפיצויים המגיעים לבני משפחותיהם של החללים.

המשטר ברוסיה הוגדר זה מכבר על ידי חוקרים ופרשנים רבים כמשטר אשר "סותם את פיותיהם" של מבקריו. בדומה למשטרים אוטוריטריים אחרים, הקרמלין שם את ידו גם על האומנות. סרטים כגון "מטילדה", המתאר את המונרך האחרון של רוסיה ניקולאי ה-II באור אשר אינו רצוי לקרמלין, או "מותו של סטלין", הקומדיה הבריטית המתארת את ימיו האחרונים של סטלין לצד המאבק על הירושה הפוליטית, נתקלו בקשיים לקראת הקרנתם עקב התערבותו הבוטה של הממשל.

לעומת זאת, דינו של הסרט "אחווה", למרות מאמציו של שר התרבות הרוסי מדינסקי, היה שונה, ובסופו של דבר לא הוטלה צנזורה והסרט יוקרן על מסכי הקולנוע ברוסיה. פבל לונגין, יוצר הסרט, תיאר את התגובות החריפות נגדו כ"חזרה לימים חשוכים". לוגין מנסה להסביר את התופעה: לדידו, האנשים ברוסיה בימים אלה אינם יכולים להעלות את בעיותיהם לדיון פומבי/ציבורי ולדבר בקול על הבעיות שלהם, רוב הנושאים פשוט אינם עולים לסדר היום. הדבר היחיד אשר עשוי להעניק להם גאווה הינו זיכרון היסטורי של ימי זוהר, ימים של ניצחונות.

הזיכרון ההיסטורי משחק תפקיד מכריע בפוליטיקה הרוסית העכשווית. האומה הרוסית שסועה וחלוקה בדעותיה באשר לנושאים פוליטיים, ביניהם סיפוחו של חצי האי קרים, ההתערבות הצבאית של רוסיה במזרח אוקראינה, דמותו של סטלין, חזרה לברית המועצות, ועוד. הסרט "אחווה" מראה את המורכבות של החברה הרוסית, שבה יש לא רק מחלוקות טבעיות בין אלה שתמכו בהתערבות באפגניסטן לבין אלה שלא תמכו, אלא יש מחלוקת אדירה בקרב החיילים הסובייטים לשעבר בנוגע למהות המלחמה.

מבחינתם של רבים בציבור הרוסי, אפגניסטן משחקת תפקיד דומה לזה של וייטנאם בהיסטוריה האמריקאית. בדומה ל"בוץ הוייטנאמי", ההתערבות הסובייטית באפגניסטן זכתה לכינוי "הבוץ האפגני". הרטוריקה סביב ה"בוץ האפגני" משתנה כל העת: בשנים האחרונות נשמעה ביקורת נוקבת בגין התערבותה של ברית המועצות, אשר נראתה כמיותרת בעיני הנציגים הראשונים, ניצניה של חברה אזרחית במדינה. בשנות ה-90 גינה המשטר את ההתערבות, ואף ביקר את השלטונות אשר ליוו את התפרקותה של ברית המועצות. משטרו של פוטין נתן רוח גבית מחודשת לסוגיה האפגנית, ואף העביר כמה חוקים פורמליים האוסרים ביקורת על ההתערבות הצבאית, אשר לדידם של המבקרים עלתה הון, ורוששה את הסובייטים.

בימים אלה, בעת שבה ארצות הברית מציינת 17 שנים לכניסת כוחותיה לאפגניסטן, יש למשטרו של פוטין הזדמנות נוספת לעקוץ את האמריקאים בגין חוסר יכולתם להשליט שקט ושלום במדינה. ממשליהם של בוש, אובמה וטראמפ אכן לא הצליחו לייצר מנגנונים להשגת היציבות במדינה. ממשל טראמפ קרוע בסוגיה האפגנית בין "השאיפה האמריקנית לבדלנות, לבין הרצון לשמור על אמריקה בטוחה מפני ארגוני טרור". משטרו של פוטין רומז לאחרונה לקהילה הבינלאומית, כאילו יש לו פתרון למצב הבעייתי באפגניסטן. ממשל טראמפ נתן הוראה לצבא האמריקני להגיב בעוצמה רבה על כל תקרית, זאת בעקבות השתלטות הטליבאן על שטחים נוספים במדינה. פוטין, לעומת זאת, מזמין את נציגי הטליבאן לקרמלין, בתקווה ליצור במה נוספת, דומה לזו הממוקמת בסוריה, שבה הסכסוך אינו יכול להיפתר ללא התערבות הרוסית.

אפגניסטן, שוב, כמו בימי המלחמה הקרה, הופכת לזירת התנגשות בין הכוחות הגלובליים בראשות ארצות הברית לבין רוסיה, העומדת מאחורי טליבאן. הקרמלין נתן פקודה ברורה לתקשורת במדינה שלא לכנות את הטליבאן "ארגון טרור" אלא תנועה לשחרור לאומי. כאשר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לוחץ ידיים למנהגי הטליבאן, זה אינו זמן המתאים להזכיר לציבור הרוסי את הסטנדרטים הכפולים, כמו גם את השקרים שליוו את המערכה האפגנית.

הטקטיקה של הקרמלין ברורה: שמו של פוטין זוכה ל"הילה" ולתהילה של ניצחון. מבקרי המשטר משוכנעים כי מדיניות החוץ הרוסית בסוריה ובאוקראינה הינה פצצה מתקתקת, העלולה להוות מכת מוות למשטר. ברז'נייב, מנהיגה בעבר של ברית המועצות, ניצב מאחורי הרודן האכזר חאפיזולה אמין, אשר רצח המונים בשם הרעיונות הקומוניסטיים. המנהיגים הסובייטים ידעו כי אמין הוא רודן, אבל בשל האינטרנציונל והסולידריות הקומוניסטית, הוחלט להציל אותו, ולצאת כנגד המוסלמים הקיצוניים שנתמכו על ידי ארצות הברית והמונרכיות הסוניות. עכשיו התהפכו היוצרות: רוסיה אינה רואה בטליבאן ארגון טרור אלא תנועה לאומית, בשעה שהארגון נמצא ברשימת ארגוני טרור של המדינות המערביות.

לסיכום, יש להבין כי למהומה שפרצה לאחרונה ברוסיה בעקבות הסרט "אחווה" כמה ממדים. רוסיה עוברת תהליכי מיליטריזציה: הדבר בא לידי ביטוי כבר בגני ילדים, שבהם הילדים צועדים כשהם לבושים בגדי חיילים ממלחמת העולם השנייה, ובתקשורת שמקדשת, גם היא, את הניצחון. למעשה, גל המיליטריזם הנוכחי מנוצל על ידי המשטר של פוטין להצדקת המלחמות הנוכחיות שבהן רוסיה מעורבת וגם להצדקת הקונפליקטים הקודמים שאותם רוסיה יזמה.

התפיסה העומדת בבסיס הממשל הרוסי היא דמוקרטיה ריבונית – הריבון שעומד במרכז, ולא הפרט, הוא הערובה לביטחון וליציבות. בחודשים האחרונים חוקקה רוסיה שורה שלמה של חוקים אשר מחייבים את הציבור לכבד את השלטון – כלומר, בקרמלין אף פעם לא טועים. המסר של הקרמלין פשוט להפליא: ההתערבות בגאורגיה, במולדובה, באוקראינה ובסוריה – אינה טעויות. גם ההתערבות הסובייטית באפגניסטן – לא הייתה טעות אלא היא סמל של עוצמה.

הקרמלין והפרופגנדה הרוסית אינם מוכנים לשמוע כי אפגניסטן הוא "בית הקברות של האימפריות", ומתכחשים למציאות החדשה שבה ארצות הברית והמערב יחד עם המונרכיות הסוניות במזרח התיכון מכינים לרוסיה "אפגניסטן גרסה 2.0" בסוריה. המשך התמיכה במורדים באידליב הסורי אמור, לפי התוכנית האמריקאית, ליצור את "הבוץ הסורי" עבור הרוסים – פרויקט כלכלי ופוליטי שממוטט אימפריות.

על המחבר / המחברת

Avatar

יבגני קלאובר

ד"ר. מרצה באוניברסיטת ת"א, בבית הספר למדע המדינה. חוקר בתחום מזרח אירופה, ורוסיה במזרח התיכון. חיבר שני ספרים.

15 תגובות

  1. סליחה שאני נותן ציונים
    סליחה שאני נותן ציונים יוני 01 2019, 12:33
    אבל אהבתי מאוד את המאמר

    מעניין ואפשר לקבל ממנו תובנות

    השב לתגובה
  2. תמים
    תמים יוני 01 2019, 20:19
    יש כאלה שעוד לא הבינו שכיבוש של עם אחר

    סופו להיכשל
    ועוד יותר כאשר מדובר במדינות ששוכנות רחוק

    השב לתגובה
    • ישראלי
      ישראלי יוני 03 2019, 00:33
      לתמימי התמים

      צודק 100%. על כן כיבוש מוסלמי של ארץ ישראל, אפילו אחרי שנים רבות, דינו להיכשל.
      לאור הטבח שמוסלמים טובחים מוסלמים בסיטונות – האם לא נראה לך שהכישלון המוסלמי כבר נמצא בתהליך התהוותו?

      השב לתגובה
  3. יוחנן גולדמן
    יוחנן גולדמן יוני 02 2019, 09:00
    רוסיה כבר לא מה שהיתה

    אבל גם ארצות הברית, ואפילו פחות.

    השב לתגובה
  4. ארון
    ארון יוני 02 2019, 09:43
    לרנר

    מאמר מצוין!
    תודה רבה!

    השב לתגובה
  5. דין
    דין יוני 02 2019, 14:02
    מעניין מאוד

    מעניין מאוד. הרבה נקודות למחשבה.

    השב לתגובה
  6. אורי
    אורי יוני 03 2019, 10:20
    מצויין!

    מאמר מאוד מעניין. נקודת מבט חדשה על השלטון הסובייטי. תודה

    השב לתגובה
  7. ע.
    ע. יוני 03 2019, 12:57
    יתרון של המאמרים שלך

    שאתה עוסק בנושאים ומקומות שבכלל לא מטופלים במדיה הישראלית למרות שבמרכזם רוסיה, אחד משלושת ענקי העולם.

    השב לתגובה
  8. הנביא
    הנביא יוני 04 2019, 12:52
    אחרי החלפת טראמפ בארה"ב

    האוירה העולמית תשתנה. גם פוטין יעלם מהשלטון כעבור שנים ספורות ורוסיה תצעד לדמוקרטיה. תפסיק פחות להתערב בעולם.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר יוני 05 2019, 09:52
      לחזור לאובמה?

      נראה שיש עדיין ביננו המתגעגעים למודל של אובמה, שבמו ידיו הצליח להביא את רוסיה להגמוניה במזרח התיכון. ההשתלטות של פוטין על סוריה וחצי האי קרים- לא היתה יכולה להתרחש בימי טראמפ.
      עכשיו לך ותחזיר את הגלגל לאחור ותשיב את אובמה..

      השב לתגובה
    • ליאון
      ליאון יוני 05 2019, 12:13
      מה זה שיך לנושא המאמר

      בכל מקרה אתה מפנטז. אולי אלה החלומות שלך, אבל העולם התבגר והבין והוא הולך ימינה וטוב שכך.

      השב לתגובה
  9. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 05 2019, 02:55
    חברים יקרים

    טוב שאנו עוסקים גם ברוסיה ותודה לד"ר קלאובר על כך.
    אפגניסטן הייתה בין הגורמים שהביאו לקריסת רוסיה הסובייטית.
    וייטנאם, למרות המחיר הכבד שארה"ב שילמה על מעורבותה שם, הייתה אחד הגורמים להפיכת ארה"ב למעצמה מס' 1 בעולם.
    ולנביא החש/וב – אכן פוטין יעלם ככל בן תמותה. אולם הוא אינו שולט לבד. מסביבו קבוצה של בוגרי KGB וממשיכי דרכם שידאגו שרוסיה הרפובליקנית-דמה תמשיך בדרכה הנוכחית עוד זמן רב שבמהלכו היא ממשיכה להתדרדר כמעט מכל הבחינות.
    לעומת זאת בארה"ב החוקה מבטיחה את המשך המגמה שהתחילה להתנהל לפני 235 שנים. טראמפ מתקן את מה שאובמה קלקל. גם עם יבוא אחרי טראמם אובמה אחר העוצמה האמריקאית תספיק על מנת להתגבר גם עליו.

    השב לתגובה
  10. ד.
    ד. יוני 05 2019, 06:55
    כל גורם כובש קולונייליסטי סופו לסגת

    כשהו מדמם, גם אם הוא אימפריה בפרספקטיבה היסטורית

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!