JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בעלות ברית מפוקפקות?

על מורכבות היחסים בין רוסיה לסין

בעלות ברית מפוקפקות? ד"ר יבגני קלאובר
יוני 12
09:30 2019

בעשור האחרון חלה התחממות ביחסי רוסיה-סין. יש לכך סיבות רבות, אך ההמחשה האולטימטיבית של ההתחממות המדוברת הינה החלטתן המשותפת שלא להשתתף בוועידת פסגה בבחריין, דהיינו יוזמתו של ממשל טראמפ. משרד החוץ הרוסי הודיע, כי רוסיה עומדת להחרים את הוועידה הכלכלית בבחריין, פרסם הודעת גינוי לתוכנית האמריקנית וטען כי "ארה"ב מנסה לכפות דרכים אלטרנטיביות לפתרון הסכסוך". השגריר הסיני מסר, כי רוסיה וסין הסכימו יחדיו שלא להשתתף בסדנה הכלכלית, ואף פירט, כי ארצו מעוניינת "לתמוך בעם הפלסטיני ובזכותו להגדרה עצמית, לעצמאות ולהקמת מדינה עצמאית בגבולות 1967 עם ירושלים המזרחית כבירתה". סין מושיטה ידה ל"אח הקטן מהצפון", כשמדובר בבלימה של האינטרסים האמריקניים.

עם זאת, הסינים מבינים היטב, שהם לא יכולים "לעצבן" יתר על המידה את ארה"ב. כשמדובר בהכרה באזורים הבדלניים שבשליטת רוסיה, הסינים מאמצים את העמדה האמריקנית. מדיניות הבאה לידי ביטוי גם בסוריה. הסינים משתפים פעולה עם הרוסים כמו גם עם משטרו של אסד, אבל רואים בכך עניין אסטרטגי רגעי. כשמדובר באינטרסים הסיניים הלאומיים, כגון אלה הנוגעים ל"דרך המשי", הסינים שוכחים את רוסיה העומדת בדרכם, ו"מזיזים אותה הצידה" ללא סנטימנטים מיוחדים.

הפרשנים הישראלים אשר עוקבים אחר ההתקרבות בין סין לרוסיה מזהירים שלארה"ב יש סיבה לדאגה. בכנס שנערך בשנה שעברה ברוסיה נרשמו שיתופי פעולה נרחבים בין עליבאבא וחברות רוסיות לבין חברות עסקיות אחרות בשתי המדינות. ב-15 השנים אחרונות, ניסו בקרמלין, לא פעם ולא פעמיים, לרצות את הסינים. למרות הרטוריקה המחודשת של שיקום בריה"מ, ולמרות הסיפוח הטריטוריאלי של קרים, באופן אירוני, רוסיה החזירה לסינים שטחים ניכרים ב-3 פעימות לפחות. רוסיה סיפקה לסינים שטחים נרחבים באירקוטסק, חברובסק ובמקומות אחרים, זאת לשם כריתת יערות רוסיים והעברת העצים המעובדים לשטח סין. סין הטילה איסור מוחלט על כריתת עצים בשטחה, אולם היא עושה זאת באופן ברוטלי בשטחה של רוסיה אשר זקוקה למזומנים. זו אינה התקרבות בין שווים, אלא ניצול אגואיסטי וציני של המשאבים הטבעיים של סיביר על ידי הענק הסיני, שוב, בלי להניד עפעף.

ההתקרבות בסוריה – לרוסים הייתה סיבה טובה להשלות את עצמם בנוגע לקיומה של ברית דמים עם הסינים: סין השתתפה במערכה הסורית לצידו של משטר אסד, זאת על מנת למנוע אפשרות של אסלאמיזציה של המיעוט האויגורי בבית. הסינים, בדומה לרוסים, אינם מעוניינים להמתין עד שהאסלאמיסטים הקיצוניים יגיעו לשטחם, ואזי יחתרו תחת סין ואף יערערו את יציבותה. הסינים מעוניינים להילחם באסלאמיזם הקיצוני הרחק מהבית – בסוריה, שם מסתתר האיום.

סין סובלת מרדיקליזציה בקרב בני המיעוט המוסלמי המקומי – האויגורים הסיניים. לדעת פרשנים, האויגורים נחנקים תחת הדיכוי הסיני וחוששים לאבד את זהותם. בשנים האחרונות הטילה הממשלה הסינית הגבלות חמורות על הריטואלים הדתיים של האויגורים. אנדרו ג'ייקובס מ"הניו יורק טיימס" מזכיר, כי "נשים [אויגוריות] אינן יכולות ללבוש כיסוי ראש; שמות 'מוסלמיים מדי' נפסלים על ידי המדינה; וכי נאסרת כניסת ילדים למסגדים". סין חוששת מהתפשטות הטרור האסלאמיסטי, אשר עלול לעורר את המיעוט האויגורי באזור שינג'יאנג.

מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי, האשים ביולי 2014 את ממשלת סין בדיכויו של המיעוט האויגורי המוסלמי. אף שבעיית האויגורים אינה מהווה חידוש כשלעצמה, התופעה של אויגורים מפוכחים המאמצים את מסר האלימות של המדינה האסלאמית – היא אכן חדשה. רוב בני המיעוט האויגורי אינם מעוניינים להיאבק בממשל בבייג'ין. עם זאת, הקיצוניים שביניהם בוחרים להילחם בשורות הקיצוניות של חזית הקרבות בסוריה נגד משטרו של אסד.

הארגון הקרוי "המפלגה האסלאמית של טורקיסטן" (TIP, Turkistan Islamic Party) מורכב ברובו מאויגורים קיצוניים, ומהווה סניף של ארגון אל-קאעידה. "המפלגה האסלאמית של טורקיסטן" לחמה במהלך המערכה הסורית לצד "ג'ייש אל-פתח" בקרבות בסוריה כנגד משטרו של אסד. הקיצוניים שבבני המיעוט האויגורי מפיצים סרטונים המעודדים ג'יהאד, וזוכים לפופולריות רבה בקרב קרובי משפחה בסוריה. הלוחמים האויגורים מגיעים לסוריה לרוב בפורום משפחתי חמולתי מלא, ויש אף הוכחות כי נשיאה של טורקיה ארדואן עזר להם להגר לסוריה. יתר על כן, אנקרה מימנה אימונים לחמושים האויגורים בשטחה של סוריה, ואף דאגה לרווחתם.

הסינים שואפים לחסל את האויגורים הקיצוניים בעודם בסוריה, ולנטרל אותם טרם שובם הביתה, לסין, על מנת להתסיס את אחיהם. זהו ההסבר לאינטרס הסיני להילחם בסוריה נגד האסלאם הקיצוני, לצד צבא אסד. הבכירים בסין חוששים מהאויגורים שמצטרפים לשורותיו של דאעש בסוריה; זאת בעוד טורקיה היא שאפשרה את מעברם של הקיצוניים מסין לסוריה.

רוסיה, שנלחמה גם היא נגד אויביו של אסד פירשה את הטקטיקה הסינית בתור ברית דמים, וזו הייתה טעות חמורה. הסינים הוציאו את החיילים שלהם מסוריה, וכיום הם מתחרים ברוסים בשאלה מי ייכנס לשקם את סוריה, ומי "יקצור" את הרווח בגין הפרויקטים היוקרתיים. כאן אנחנו רואים כיצד האינטרס הסיני והאינטרס הרוסי מתפצלים: שתי המדינות דואגות כל אחת לאינטרסים הלאומיים שלה, ובנושא של שיקום סוריה – האינטרסים האלה אינם חופפים.

בשנה שעברה ציינה סין מלאת ארבעה עשורים מאז שהחל דנג שיאו-פנג, מנהיג המדינה, ליישם את הרפורמות הכלכליות שכללו הפרטה מסיבית, ואשר הובילו לצמיחה חסרת תקדים אשר נמשכת עד היום – צמיחה שהפכה את סין למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם. בשעה שהסינים התמקדו בייצור, במשך ארבעת העשורים האחרונים, הם ראו ועדיין רואים ברוסיה מקור חשוב לאנרגיה אשר תאפשר את ההתפתחות התעשייתית. סין ממשיכה להתפתח בקצב מהיר ועל פי הערכות החוקרים, עד שנת 2032 היא תהיה הכלכלה הגדולה בעולם. לעומת זאת רוסיה נמצאת במשבר עמוק עקב הסנקציות המערביות, אשר הוטלו עליה בגלל מדיניות החוץ האגרסיבית באוקראינה.

סין לא תהיה מוכנה לוותר על צמיחתה המרשימה ולהפנות גב לארה"ב. התקרבות יתר לרוסיה יכולה "לעצבן" את האמריקנים, אשר מסוגלים להכניס גם את סין למעגל הסנקציות. הכלכלה הסינית האיתנה המבוססת על תעשייה ושירותים חזקה פי 10 מהכלכלה הרוסית. הסינים מבינים היטב כי רוסיה, אשר כלכלתה מהווה פחות מ-2% מהכלכלה העולמית, אינה פרטנר כלכלי אטרקטיבי אשר יכול להחליף את ארה"ב ואירופה מבחינת שווקי ייצוא וייבוא.

בדו"ח ה-19 של קונגרס המפלגה הקומוניסטית נקבע, כי עד שנת 2035 סין תהפוך ל"מנהיגה עולמית בחדשנות". הסינים מעוניינים בפרטנרים שיכולים לתרום להם ידע וחדשנות – דברים אשר אינם זמינים ברוסיה, אשר עסוקה בהקמת 3 כנסיות ביום (בממוצע במהלך 30 השנים האחרונות). לפני כמה שנים התחייב נשיא סין שי ג'ינפינג להשקיע 124 מיליארד דולר במימון התוכנית השאפתנית על מנת להחיות את "דרך המשי". הנשיא שי הצהיר אומנם, כי "כל המדינות מוזמנות להצטרף לתוכנית, שלפי החזון שלו תהווה דרך להשגת שלום ושגשוג עבור העולם", אלא שבפועל ברור לכל בר-דעת כי החייאת דרך המשי פוגעת באינטרסים הפוליטיים של רוסיה.

היוזמה, שנקראה במקור "יוזמת החגורה והדרך" (Road and Belt Initiative), הוצגה על ידי הסינים בשנת 2013 כדרך חדשה שמטרתה להגדיל את הצמיחה הכלכלית. התוכנית נועדה לפתח את הקשרים התחבורתיים בין אסיה, אפריקה ואירופה, באמצעות השקעה של מיליארדי דולרים בתשתיות. בתקופה הנוכחית הסינים מעוניינים להרחיב את "יוזמת החגורה והדרך" גם לסוריה, על מנת לקבל מוצא ישיר לים התיכון. הסינים מקדמים את הפרויקט היוקרתי שלהם, שוב, ללא התחשבות ברוסים.

ראוי לבחון את היחסים הכלכליים בין סין לרוסיה. רוסיה מייצאת לסין את רוב מוצרי האנרגיה שלה. בעשור שבין 2003–2013 הסחר ההדדי בין שתי המדינות גדל פי 7.7. החרפת היחסים בין רוסיה למדינות המערב הובילה לחיזוק הקשרים הכלכליים עם סין. שתי המדינות מתכננות להגדיל את הסחר ביניהן ל-200 מיליארד דולר לקראת 2020. על מנת להמשיך לצמוח, הסינים זקוקים לנפט הרוסי, והם אף הלקוח הגדול ביותר שלו. עם זאת, התובנה, כי לרוסיה אין ברירה אלא למכור את הנפט שלה לסינים, מעניקה לסינים "קלף חזק". במילים פשוטות, הסינים מבינים שבהיעדר הצריכה הסינית, חברות הנפט הרוסיות היו פושטות רגל זה מכבר.

חברה "לוקויל" (Lukoil) הרוסית אשר נמצאת בבעלות המדינה הפכה לספק המרכזי של הנפט הרוסי לסינים. גם חברה רוסנפט (Rosneft) הרוסית חתמה עם החברות הסיניות על שורה של חוזים, המחייבים את רוסיה לספק נפט לסין במחירים אטרקטיביים. הסינים מבינים היטב כי הם יכולים לסחוט את רוסיה, ומקבלים נפט בהנחה קבועה של כ-20% ממחיר השוק.

כאמור, סין מבקשת לבסס את מעמדה כמעצמה חזקה בעולם, וכך, בדומה לקרמלין אשר משתלט על האינטרנט ברחבי רוסיה, המשטר הסיני מקדם מודל חדש להפצת תעמולה באמצעי תקשורת דיגיטליים מסביב לעולם. על פי הדו"ח האחרון (מרץ 2019) של ארגון "עיתונאים ללא גבולות", מטרת המודל התעמולתי הסיני היא להשפיע על עולם העסקים, על הפוליטיקה ועל דעת הקהל העולמית.

סין מעוניינת להתחזק בשווקים מתפתחים באירופה ובאפריקה, בשעה שארה"ב מנהלת איתה מלחמת סחר. אך למרות אי-הנוחות שנוצרה בעקבות מלחמות הסחר הללו, סין אינה ממהרת להתקרב לרוסיה ואף אינה מכירה בשטחים שרוסיה הכירה בריבונות שלהם או שסיפחה לאחרונה, כדוגמת דרום אוסטיה, אבחזיה וקרים. היא משלמת פחות על מוצרי האנרגיה הרוסיים, ולא תמיד מצדדת ברוסיה באו"ם, כשמדובר בגינויים על התוקפנות הרוסית. הסינים ממשיכים, אם כן, לקדם את הפרויקטים שלהם, אף שהם לא תואמים את האינטרסים הרוסיים.

על המחבר / המחברת

Avatar

יבגני קלאובר

ד"ר. מרצה באוניברסיטת ת"א, בבית הספר למדע המדינה. חוקר בתחום מזרח אירופה, ורוסיה במזרח התיכון. חיבר שני ספרים.

7 תגובות

  1. אורנה לוין
    אורנה לוין יוני 12 2019, 10:53
    עוד מאמר יפה בנושאים שלא דנים עליהם אצלנו

    מסתבר שחוץ מעומר אדם ודוד ביטן קורים עוד דברים בעולם.

    השב לתגובה
  2. יבגני קלאובר
    יבגני קלאובר Author יוני 12 2019, 13:59
    מאמר מעניין מאוד

    מאמר מעניין
    אכן הסינים והרוסים הם לא בני ברית אמיתיים!

    השב לתגובה
  3. טינה
    טינה יוני 12 2019, 15:56
    בקיצור סין הולכת בבטחון

    להיות מקום קאשון בעולם

    השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר יוני 12 2019, 17:12
    ואיך ישראל בבלגן הזה?

    תודה למאמר החשוב
    יעזור אם תוסיף את מקומה של ישראל במשולש הזה

    השב לתגובה
    • tully prigan
      tully prigan יוני 12 2019, 19:05
      היכן ישראל?

      אכן, חסרה פה פיסקה או שתיים לגבי מיקומה של ישראל בפאזל הזה, והמאמר יתעלה לדרגת מושלם. יבגני, אנא, תודה.

      השב לתגובה
  5. בנצי
    בנצי יוני 13 2019, 13:26
    מאמר מעניין

    ולא עוד סתם אקטואלה מגמתית

    השב לתגובה
  6. רוסקי
    רוסקי יוני 14 2019, 18:49
    רוסיה אחרי פוטין

    תהיה מדינה די מסכנה ובטח לא מעצמה. אולי לדעתי תתחבר למדינות אירופה שכועסות על טראמפ.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!