JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

גיאורגיה נגד פוטין

המחאה בגיאורגיה בעקבות נאומו של סרגיי גברילוב

גיאורגיה נגד פוטין דגל גאורגיה de.wikipedia.org
יולי 10
09:30 2019

לפני ימים אחדים, במהלך נאום באירוע לכבוד המשלחת הבין-פרלמנטרית לנצרות האורתודוקסית בפרלמנט הגיאורגי, התרחשה תקרית שהובילה לשערורייה פוליטית אדירה. ראש המשלחת הדתית, חבר הפרלמנט הרוסי מטעם המפלגה הקומוניסטית, סרגיי גברילוב, התיישב בכיסאו של יו"ר הפרלמנט הגיאורגי ונאם בשפה הרוסית.

גברילוב שהינו, למרבה האירוניה, קומוניסט וראש המשלחת הדתית, אשר בשנת 1993 נלחם לצד הרוסים נגד גיאורגיה, והצביע בעד ההכרה בריבונותם של שני החבלים הבדלניים, דרום אוסטיה ואבחזיה – הפך בגיאורגיה לסמלו של הכיבוש הרוסי. מייד לאחר הנאום שידרו ערוצי הטלוויזיה המקומיים קטעי וידאו שבהם נראה גברילוב נואם בעודו יושב בכיסאו של יו"ר הפרלמנט – סמלה של הריבונות הגיאורגית. קטעי וידאו אלה לוו בקריאות בוז ובהכפשות מטעם הכוחות האופוזיציוניים במדינה, אשר טוענים כי מפלגת השלטון "החלום הגיאורגי" מכרה את נשמתה לרוסיה.

במהומות שפרצו עקב האירוע, חבשו המשתתפים רטיות שחורות שעליהן היה כתוב: 20%. הם כיוונו לאותם 20% מהשטח הגיאורגי שרוסיה כבשה באוגוסט 2008, במהלך מלחמה שנמשכה חמישה ימים.

דמיינו לכם סנטור אמריקאי, אשר מצדד במובהק בפלסטינים בסכסוך הישראלי-ערבי, מנהל את ישיבת הכנסת בעודו יושב בכיסאו של יולי אדלשטיין. האירוע בפרלמנט הגיאורגי הסתיים בפינוי חירום של המשלחת הדתית למלון, ומשם ישירות לטיסה למוסקבה. שני הצדדים המשיכו לנהל ביניהם חילופי האשמות.

פוטין, בתגובה אמוציונלית, החליט להשעות את הטיסות בין שתי המדינות, ואף הורה מייד להחזיר הביתה את הרוסים אשר נופשים בגיאורגיה. קרוב ל-2 מיליון רוסים נופשים מדי שנה בגיאורגיה במסגרת תקציב צנוע העומד לרשותם ותמורת מחירים סבירים ביותר. הוראתו של פוטין אינה תקפה באשר לגבול הקרקעי שנשאר פתוח ויאפשר, הלכה למעשה, מעבר של נוסעים מרוסיה לגיאורגיה ובחזרה. ההחלטה להקפיא את הטיסות לגיאורגיה מצביעה, שוב, על הממד האמוציונלי המופעל בתהליך קבלת החלטות בקרמלין.

ברור לכול כי הנזק העיקרי בעקבות ההחלטה ייגרם דווקא לעם הרוסי, שמעדיף את החופים הגיאורגיים על פני חופים בחצי האי קרים הכבושה, שם הבילוי יקר עד מאוד ובקושי מתאים לתקציב הממוצע.

כמו כן יש לציין כי התגובה הרוסית חורגת בעליל מכל פרופורציה: התקרית הדיפלומטית עם גברילוב, אשר הוציאה אלפים לרחובות, כלל לא לוותה ברטוריקה גזענית ולא הופנתה כנגד העם הרוסי. המוחים לא הביעו אלא את אי-שביעות רצונם מתפקודו של הקרמלין וממדיניות החוץ שלו בצורה ברורה, וכאמור, לא השמיעו קריאות גזעניות. אבל הנשיא פוטין נוטה, מאז ומעולם, לראות בביקורת נגד המשטר – רוסופוביה, קרי ביטוי לשנאת העם הרוסי.

פוטין כבר הוכיח בעבר כי הוא מוכן להתערב ואף לנקוט פעולה צבאית על מנת "להציל" את בני עמו מרוסופוביה בכל אתר ובכל מקום: באוקראינה, במולדובהֿ וגם בגיאורגיה. דפוס זה חוזר על עצמו שוב ושוב: דובר הקרמלין מסר כי מדובר ברוסופוביה מטרידה, זאת, מבלי לעשות חשבון נפש בבית. האם היה זה חכם מצידו לשלוח דווקא את גברילוב, המעורב במעשי התוקפנות הרוסיים במרחב הפוסט-סובייטי ואפילו בקוסובו? הגיאורגים, מצידם, ואולי בצדק, ראו בכך אקט של פרובוקציה.

סוכנות הידיעות העריכה כי אלפי המפגינים אשר לקחו חלק במחאה, "ראו בהשתתפות הרוסים בכנס בבית הנבחרים בטביליסי השפלה לגיאורגיה". המערב מוטרד מהעובדה שבמהלך המחאה ברחובות רוסטבלי בטביליסי השתמשה המשטרה בגז מדמיע ובכדורי גומי כדי למנוע מההמונים לפרוץ אל תוך הפרלמנט, מה שהוביל לפציעתם של למעלה ממאתיים אזרחים.

המחאה, שהחלה כהתנגדות סמלית לנוכחות רוסית בגיאורגיה, הפכה למחאה פוליטית ממש, משכללה גם דרישה לפטר את שר הפנים הגיאורגי, גיאורגי גחאריה, אשר הורה למשטרה לירות כדורי גומי לעבר האזרחים. גם יושב ראש הפרלמנט הגיאורגי, אירקלי קובקחידזה, התפטר מתפקידו עקב דרישות המפגינים.

המגזין פוריין פוליסי הדגיש כי מפלגת "החלום הגיאורגי" נתקלה בסיוט הגיאורגי. בגינן של הרפורמות הקשות שביצע נשיא גיאורגיה מיכאיל סאקשווילי, נפגעו מאוד אנשי "החלום הגיאורגי", שכן הם הפסידו משאבים פוליטיים וכלכליים משמעותיים. בשנת 2012 הם הדיחו את סאקשווילי והגלו אותו בעודם מנמקים זאת בהאשמות חמורות וביניהן גם בגידה. לאחר מכן הם חזרו והאשימו אותו בנקיטת דפוסים של שחיתות "בלבד", דהיינו אופן התנהלות שהיו מורגלים בו היטב עוד טרם תקופתו של סאקשווילי, והלגיטימיות לטענותיהם כלפיו נשחקה.

בה בעת ראתה האופוזיציה במהומות בטביליסי חלון הזדמנויות לשינוי. היא אף תלתה במפלגת "החלום הגיאורגי" את האשם בכל הקשיים, הבעיות וה"צרות" שבהן נתונה המדינה.

באופוזיציה הגיאורגית רוחש וגועש כעס עצור כלפי מדיניות ה"חלום הגיאורגי". מוקדם יותר השנה חתמה הממשלה הגיאורגית על שורה של הסכמים המאפשרים מעבר סחורות דרך הגבול הבעייתי של דרום אוסטיה, הנמצא בשליטת רוסיה. אף שאין בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים, נעשו לאחרונה מאמצים רבים להקל על מעבר, הן של סחורות והן של אנשים, דרך הגבול הצפוני של גיאורגיה. נוסף על כך, האופוזיציה חוששת מההסכמים האנרגטיים שהממשלה הגיאורגית עשויה לקדם ואשר יאפשרו יבוא של הגז הרוסי למדינה. נכון להיום, גיאורגיה קונה את הגז שלה מאזרבייג׳אן, ואילו מעבר לצינור הרוסי יגביר את תלותה של גיאורגיה בקרמלין ביתר שאת.

האופוזיציה מאשימה את הממשלה לא רק ביצירת תלות כלכלית בקרמלין, אלא גם בהעתקה של הפרקטיקות הלא-דמוקרטיות מהשכנה הצפונית. אלימות מופרזת בדיכוי מחאות אינה מאפיינת את גיאורגיה, שכן בעקבות הרפורמות אשר נערכו בדפוסי ההתנהלות של כוחות הביטחון, למדה גיאורגיה מהמערב לווסת את רמת האלימות בדרכים המקובלות.

מנגד, הפוליטיקאים הרוסים שבו והציגו התנהלות חסרת רגישות. גברילוב כלל לא היה אמור לנהל את הישיבה, והוא לא היה אמור לנאום בשפה הרוסית. דובר המשלחת מטעם יוון מסר כי גברילוב עשה זאת מיוזמתו.

נוסף על כך, יש אירוניה רבה בכך שראש הכנסייה הגיאורגית הנוצרית, הכנסייה הגיאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית האוטוקפלית, ראש הסינוד הקדוש, הקתוליקוס-פטריארך של כל גיאורגיה בשם איליה ה-II, כלל לא הוזמן לאירוע. אילו גברילוב היה טורח לקבל את ברכתו של איליה ה-II, הסוגיה כלל לא הייתה עולה לדיון. אך הזלזול, לצד תחושה פנימית הגורסת כי הדת הנוצרית האורתודוקסית הרוסית נעלה על הדת הנוצרית האורתודוקסית הגיאורגית, הם שהובילו ליצירת תחושת ההתנגדות בקרב הציבור בטביליסי.

לגיאורגים נמאס שרוסיה יוצאת מנקודת הנחה, כי היא יכולה להכתיב למדינה הקטנה והחלשה את מדיניות החוץ שלה-עצמה, כמו גם את הדת שלה ואת אורחות החיים שלה. עם מעט ידע בתרבות של המדינה המארחת ומעט יותר כבוד למנהיגות הרוחנית המקומית, אפשר היה לסיים את ביקור המשלחת בשלום.

הרוסים בהחלט נאיביים אם הם חושבים שהגיאורגים אינם נוטרים להם בגין המלחמה המדממת שפרצה בגין חבלים בדלניים בדרום אוסטיה ואבחזיה בשנת 2008. גיאורגיה רואה בחבלים אלה חלק אינטגרלי משטחה. חשוב לציין כי מאז 2008 כלל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, והשגרירויות בשני הצדדים נעולות.

כמו כן, גם מנהיגי הכנסייה הרוסית האורתודוקסית נדרשים להפנים כי הם אינם עומדים בראש ההיררכיה בדומה לוותיקן העומד בראש הכנסייה הקתולית. למעשה, הנצרות הגיעה לגיאורגיה עוד טרם הגעתה לרוסיה. בעשר השנים האחרונות הקימה רוסיה שלוש כנסיות ביום, וכך היא מתיימרת להוביל את העולם הנוצרי. השנה, אחרי שאיבדה את השליטה על הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית, רוסיה אינה מרפה ומנסה להציג עליונות ערכית ודתית בעולם הנוצרי.

הגיאורגים מבינים זאת היטב, ולכן לא היססו לצאת לרחובות ולמחות כנגד ההשפלה. כאות מחאה לבשו שחקני קבוצת הכדורגל הגיאורגית חולצות שחורות, שעליהן כתוב שיש לזכור תמיד שרוסיה כבשה חמישית משטחה של גיאורגיה; בחלק מהמסעדות בגיאורגיה נתלו שלטים שעליהם כתוב: "מי שלא מכיר בכיבוש הרוסי מתבקש לעזוב את המקום ולמצוא מסעדה אחרת". נשיאת גיאורגיה, סלומה זורבישווילי, הוסיפה אף היא שמן למדורה, וכינתה את רוסיה "אויבת" ו"כובשת".

האומה הגיאורגית הוכיחה, פעם נוספת, כי היא אינה מורכבת מהמון פסיבי המובל על ידי האליטות באמצעות המניפולציות. הקווקז הינו אזור המתנהל לאור סמלים וכבוד. האליטה הפרו-רוסית כבר ניסתה בעבר לרמוס את הכבוד העצמי של הגיאורגים, אך ברגע שנחצה הקו האדום, חלה פוליטיזציה מיידית, ועשרות אלפי בני אדם מצאו את עצמם מוחים ברחובותיה של טביליסי. הרשתות החברתיות, ביניהן טוויטר ופייסבוק, מתעדות מייד את המחאה וגורמות לאנשים נוספים להצטרף למוחים ברחובות.

המרחב הפוסט-סובייטי, ובוודאי הקווקז, אזור שיש בו חברה אזרחית כה פעילה ואופוזיציה בעלת משמעות ממשית כמו בגיאורגיה, הוא חריג ויוצא דופן במתחם הגיאוגרפי-מדיני. כתוצאה מהמאבק הסכימה המפלגה השלטת, "החלום הגיאורגי", לבטל את אחוז החסימה לקראת בחירות 2020, ולשנות את צורת הממשל מאזורית-ייצוגית לרובית-פרופורציונלית. המערכת הנוכחית העניקה יתרון עצום למפלגה השלטת, בשעה שהמפלגות הקטנות היו מנועות מלהיכנס לזירה. למעשה, אנו עדים לדמוקרטיזציה במדינה, כשיסוד המחאה המתנהלת אינו מופנה נגד העם הרוסי אלא נגד הטוטליטריות של הקרמלין. הגיאורגים אינם חשים איבה כלפי העם הרוסי, אך הם מוכנים לצאת לרחובות על מנת למחות נגד תלותם הכפויה בקרמלין.

על המחבר / המחברת

Avatar

יבגני קלאובר

ד"ר. מרצה באוניברסיטת ת"א, בבית הספר למדע המדינה. חוקר בתחום מזרח אירופה, ורוסיה במזרח התיכון. חיבר שני ספרים.

13 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 10 2019, 09:45
    מאמר מצוין

    תודה לד"ר קלאובר על מאמר מרתק. ניתן ללמוד מהמאמר שהמניע העיקרי לעימות הרוסי-גיאורגי הוא על המקורות לכסף.
    עוד מסקנה – על ישראל לנקוט זהירות רבה מאד בחימום היחסים עם גיאורגיה. היחסים נתניהו-פוטין חשובים הרבה יותר.
    יש גם שאלה עד כמה מילה של מנהיג גיאורגי היא מילה שניתן לסמוך עליה. ודי לחכימא.

    השב לתגובה
  2. ארון לינר
    ארון לינר יולי 10 2019, 11:04
    מאמר מצויין תודה

    מאמר מצויין

    השב לתגובה
  3. אורי
    אורי יולי 10 2019, 12:54
    מצויין!

    מאמר מצויין מקיף ומפורט

    השב לתגובה
  4. יעקב רוזן
    יעקב רוזן יולי 10 2019, 19:53
    יש בגיאורגיה כוחות שמושכים לשני כיוונים

    יש האלה שרוצים במפורש דמוקרטיה אמתית בסגנון המערב. יש כאלה שרוצים חזור ממש לחיק אמא רןסיה. מעניין לאן תלך המדינה. מצד שני רוסיה לא מוותרת על מה שניא קוראת גרוזיה ופעם אחת הרי כבר כבשה חלקים גדולים ממנה בעת התנגשות אינטרסים.

    השב לתגובה
  5. מתמצא
    מתמצא יולי 11 2019, 10:48
    העם בכיוון אחד

    המנהיגים בכיוון המוך והם זוכים בתמיכת ההמונים הנבערים חסרי הערכים ומתנגדי הדמוקרטיה. מוכר לכם מאיזה שהוא מקום?

    השב לתגובה
  6. אלי שני
    אלי שני יולי 11 2019, 13:05
    הכל תלוי בעם

    תראו למשל מה קורה עם אסטוניה הקטנטונת. ממש לא מהססת להפנות גב לרוסיה ולחבור לגוש האירופאיכן הלאה

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 11 2019, 22:15
    למר אלי שני

    הכל תלוי באינטרסים. שלוש המדינות הבלטיות – ליטא לטביה ואסטוניה – ריקות מכל מקורות כלכליים שיכולים לעורר אינטרס רוסי. אין להן ערך אסטרטגי כיוון שחיל הים הרוסי ממילא שולט בים הבלטי. לרוסים לא יצמח שום יתרון – אולי רק "יתרון פרסומי" משליטה על הבלטיות. לכן הן לא דוגמה לשום דבר.

    השב לתגובה
  8. יעקב
    יעקב יולי 12 2019, 06:02
    מאמר מעניין

    מאוד מעניין. תודה

    השב לתגובה
  9. יעקב מעוז
    יעקב מעוז יולי 12 2019, 08:32
    מנהיגות חוליגנית עולמית

    מזה זמן שחוליגנים מנהיגים את העולם וקובעים את סדר היום העולמי, וכולנו חסרי אונים לנוכח התופעה המדאיגה…

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יולי 14 2019, 19:14
      יעקב מעוז היקר

      איזה חוליגנים?
      פוטין יותר חוליגן מסטלין?
      מרקל יותר חוליגנית מימ"ש היטלר?
      שי יותר חוליגן ממאו?
      טראמפ יותר חוליגן מניכסון?
      בולסנארו יותר חוליגן מלולה?
      מקרון יותר חוליגן מדה גול?
      נתניהו יותר חוליגן משמיר?
      סיסי יותר חוליגן מנאצר?
      שאני אמשיך ???
      מה הקשקוש הזה על חוליגאנים שמנהיגים את העולם?
      מהיכן הדפיטיזם הזה שאנו חסרי אונים?
      דחילק יעקב – תתאושש.

      השב לתגובה
  10. גרוזיני גאה
    גרוזיני גאה יולי 12 2019, 12:06
    הרוסים בשיתוף עם סוכנים מקומיים

    עושים כל הזמן מאמצים להשתלט על המדינה הנהדרת הזאת

    השב לתגובה
  11. ט.
    ט. יולי 14 2019, 12:10
    אינני מתמצא בפוליטיקה הפנימית של גיאורגיה

    אבל כשהייתי שם בטיול, מתוך שיחות אקראיות עם מקומיים התרשמתי שהרוב בעד חברות עם רוסיה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!