JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האם גיבוי אמריקני מובטח לישראל גם בעתיד?

תגובה למאמר מאת ניצה נחמיאס על יחסי ישראל-ארה"ב

האם גיבוי אמריקני מובטח לישראל גם בעתיד? ד"ר יצחק דגני
מאי 08
19:30 2020

ויליאם יוג'ין בלקסטון (1841–1945) היה כומר אוונגליסטי אמריקני. הוא נמנה עם לובי של ראשוני הנוצרים-הציונים בארצות הברית. כנראה הוא הושפע מפוגרומים נגד יהודים שהתחוללו בזמנו ביהודי אוקראינה ורוסיה ("סופות בנגב", כפי שכונו בעיתונות העברית של התקופה). הוא חיבר מנשר המוכר כיום בשם The Blackstone Memorial.

במסמך היסטורי זה, שבעברית ניתן לכנותו בשם "עצומת בלקסטון", נכללת קריאה, בפה מלא ובקול רם, להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. על המסמך חתמו 413 אישים מהבכירים ביותר שכיהנו בשלהי המאה ה-19 בחברה ובממסד האמריקני. ביניהם נמנו מושלי מדינות, חברי בית הנבחרים והסנאט, בכירים בממסדים הפוליטי האקדמי והאוונגליסטי, מפורסמים מעולם הספרות והעיתונות, מובילים בכלכלה ובמסחר וכיו"ב. ב-5 במרץ 1891 הגישו הכומר וחבריו את עצומת בלקסטון לנשיא ארה"ב בנג'מין הריסון, בבית הלבן. אירוע זה התקיים כשש שנים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל ביוזמתו של "חוזה המדינה" בנימין זאב הרצל.

כהיסטוריון המתעניין במהות הקשר הייחודי וחסר התקדים בין שתי מדינות, כדוגמת הקשר בין ארה"ב לישראל, מתפתחת אצלי תחושה לא נוחה בעת קריאת מאמרים חסרי עמוד שדרה היסטורי ראוי. תחושה זו מתעצמת בקריאת מאמר של כותב זה או אחר כשמסתבר שהנכתב בו נובע מהרהורי לב (Wishful Thinking) הנסמכים על תחושות אנטי-ממסדיות בנוגע ל"מפעל הציוני".

זו הייתה תחושתי כאשר קראתי את מאמרה של פרופ' ניצה נחמיאס "האם אמריקה תמיד תתמוך בישראל" שפורסם באתר זה. בעת קריאת המאמר קיבלתי דוא"ל מהשגריר בדימוס יורם אטינגר. בזמנו הוא שירת מטעם המדינה בארה"ב. אטינגר הוא תלמיד שקדן של ההיסטוריה האמריקנית, בייחוד במה שקשור לישראל. אביא להלן מדבריו כדי להדגיש שיחסי ישראל-ארה"ב כיום אינם יכולים להתאפיין בהבעת ספק, כפי שמסתבר מקריאת מאמרה של פרופ' נחמיאס.

מעבר לסיפור "עצומת בלקסטון" אבקש לסובב את גלגל ההיסטוריה לאחור עד ל-1620, השנה שבה הגיעה לאמריקה הספינה "מייפלאואר", כשעל סיפונה 102 מתיישבים ראשונים שהיגרו מבריטניה. המתיישבים הכירו היטב את התנ"ך. הם ראו בעצמם מעין בני ישראל שיוצאים ממצרים (בריטניה המודרנית) חוצים את ים סוף (האוקיינוס האטלנטי) ומגיעים לארץ המובטחת (אמריקה המודרנית).

על בסיס תיאולוגי-היסטורי זה ניתנו שמות לכ-1,000 ערים, עיירות, איתני טבע ופארקים לאומיים שנוסדו במשך כ-400 שנים בצפון אמריקה. ברחבי ארה"ב תמצאו כיום 18 ערים ששמן ירושלים, 32 ערים ועיירות ששמן שלם (אחד מהשמות של ירושלים), לא פחות מ-83 יישובים ששמם שילה, 34 מקומות ששמם בית אל ועוד היד נטויה (יורם אטינגר, פרסום מ-13 במרץ 2020).

כשהאבות המייסדים חיברו חוקה שעל בסיסה הוקמה ארה"ב כמדינה פדראלית דמוקרטית, הם נטלו דוגמה ממבנה משטר שהתקיים בארץ ישראל מתקופת יהושע ועד המלכת שאול. המרד האמריקני נגד הקולוניאליזם הבריטי החל בשנת 1776. ב-1789 הושלמה ונחתמה החוקה האמריקנית, שהייתה הראשונה שעוצבה בתקופה המודרנית. היא שימשה כדגם עבור עמים נוספים כשהשתחררו מהקולוניאליזם האירופי והקימו מדינות לאום. דגם תנ"כי זה שימש בין היתר בסיס לחוקות מודרניות נוספות, מבלי שמנהיגי העמים שיצאו לעצמאות בעת ההיא שמו לב לכך.

אנדרטאות של משה רבנו נושא את לוחות הברית ניצבות בכ-200 אתרים שונים ברחבי ארה"ב, ביניהם בית הנבחרים הפדראלי, בית המשפט העליון, ספריית הקונגרס ומשרד המשפטים. במבנה הכניסה למוזיאון להיסטוריה יהודית בפילדלפיה, שבו מצוין זכרו של יונתן נתניהו, מופיע המשפט "מנשרים קלו מאריות גברו". בכיתוב נלווה מוסבר שנתניהו גדל והתחנך בארה"ב. בגבורתו הוא יצא לאפריקה לשחרר מהשבי ישראלים שנשבו בידי בני עוולה. אין ספק שצמרמורת אופפת ישראלים שמבקרים במקום. אפילו בישראל לא הוקם אתר זיכרון מרגש כל כך ליונתן נתניהו.

באוניברסיטאות הראשונות שנוסדו בארה"ב לימדו עברית. סמל אוניברסיטת ייל כולל את המילים "אורים ותומים". סמל אוניברסיטת קולומביה כולל מילים תנ"כיות בעברית. על פעמון החירות, הניצב בקצה המול ההיסטורי בפילדלפיה, מול המבנה שבו נחתמה החוקה האמריקנית בשנת 1789, נכתב: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה, י). ג'יימס מדיסון, שהיה בין המחברים של החוקה האמריקנית, הכריז בזמנו: "עתידנו תלוי ביכולת להתנהל לפי עשרת הדיברות". ג'ון אדאמס, נשיא ארה"ב השני, אמר: "אני מייחל לחידוש עצמאות האומה היהודית ביהודה".

מורשת תיאולוגית-היסטורית זו עומדת בבסיס תמיכת האוונגליסטים האמריקנים ביהדות ובישראל. הם מונים כשליש מהאוכלוסייה הלבנה בארה"ב. מייק פנס, המנהיג הפוליטי החשוב ביותר מבין האוונגליסטים כיום, נבחר על ידי הנשיא טראמפ לשמש כסגנו.

תזכורות חשובות אלה מצביעות על עוצמת הקשר העמוק בין ארה"ב לישראל. ניתן להביא עוד כדוגמתן. היו תקופות קצרות שבמהלכן הופגן יחס מסתייג מצד פוליטיקאים אמריקנים כלפי ישראל. למשל כשהמזכירים פורסטל (הגנה) ומרשל (חוץ) יעצו לנשיא טרומן לא לתמוך בהכרזת הקמת המדינה. או כאשר הנשיא אייזנהאואר דרש מבן גוריון לסגת מסיני ב-1956.

כיום חדרה למנגנון המפלגה הדמוקרטית גישה אנטי-ישראלית. מדובר במועמד לנשיאות ברני סנדרס ובשלוש נשים מוסלמיות שנכנסו לבית הנבחרים. אלו היו והינן תופעות שוליות, הגם שמטרידות, ואין ביכולתן לפגוע משמעותית ביחסי ישראל-ארה"ב. ניתן להעריך שפעילותן של השלוש האלו בממסד הדמוקרטי בארה"ב תעיר יהודים ואוונגליסטים רבים מתנומתם הנוחה. מכאן הם ישובו לאשש תמיכה אמריקנית דו-מפלגתית בישראל. לפיכך יש להימנע אצלנו מיצירת דמורליזציה באמצעות הטלת ספק דמיוני בקשרי ארה"ב וישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

5 תגובות

  1. קרן הלמן
    קרן הלמן מאי 08 2020, 21:36
    הכל תלוי אם טראמפ יבחר פעם נוספת

    אם לא יבחר היחסים יהיו פחות נלהבים
    ואם יבחר יכפה עלינו כמה דברים
    תלוי באיזה צד יתעורר כל בקר

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מאי 08 2020, 23:56
      קרן הלמן היקרה

      תודה על תשומת לבך והערתך. ברשותך, כך אני מקווה, אבקש לומר לך שכיום אף אחד, אבל בהחלט לא נאף אחד, כולל נשיא אמריקני ופוטין הרוסי, לא יכולים לכפות על ישראל דברים שהיא אינה רוצה לעשות. הימים האלה חלפו מזמן. נכון שאם טראמפ לא ייבחר היחסים עלולים (לא בטוח) להיות פחות נלהבים. אבל זה שולי.
      לא נכון, ואני חוזר ומדגיש שלא הכל תלוי אם טראמפ ייבחר פעם נוספת.
      אפילו הנשיא אובמה, שלא הצטיין באהבת ישראל, אמר שמהות היחסים בין ישראל לארה"ב היא ללא תקדים בינלאומי ועומקם עולה אף על היחסים בין ארה"ב ל"אחיותיה" האנגלוסקסיות: קנדה, בריטניה, אוסטרליה וניו זילנד.
      על כן הסירי דאגה מלבך.

      השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 08 2020, 21:55
    ברני סנדרס

    בפסקה האחרונה במאמר מוזכר המועמד ברני סנדרס. בינתיים סנדרס פרש ממועמדותו ולכן ג'ו ביידן נותר מועמד יחד מטעם המפלגה הדמוקרטית במירוץ לנשיאות. מה שמשפר את מעמד ישראל בפוליטיקה האמריקאית. בעוד שסנדרס היהאנטי ישראלי מוצהר ביידן תומך בישראל ואף הצהיר שהוא בעד ההעברה של שגרירות ארה"ב לירושלים.

    השב לתגובה
  3. א.
    א. מאי 12 2020, 22:07
    אולי כן ואולי לא

    בטוח ההשתוללות שלנו תביא לנו נזקים ממש חמורים מכיוון אירופה.

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 12 2020, 23:08
    א. היקר

    אתה טועה בגדול. נזקים יותר חמורים ממה שאירופה גרמה לנו – כבר אי אפשר יותר לגרום.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור