JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (3)

הפוליטיקה של מעורבות המעצמות במזרח התיכון

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (3) ד"ר יצחק דגני
יוני 05
19:30 2020

על מנת לבחון את מסקנותיו של אבירם ברקאי יש לסקור, הגם שבאופן שטחי בשל קוצר היריעה בחיבור מסוג זה, שני תחומים. האחד הוא יציבות שלטון והנהגה בכל אחת מהמדינות הרלוונטיות. השני הוא עומק המעורבות הצבאית והפוליטית של הסובייטים במצרים ובסוריה במשך שש וחצי שנות מלחמה – מששת הימים עד יום כיפור. בייחוד יש לבדוק מה הייתה מידת המעורבות של הסובייטים בלחימה בפועל נגד ישראל בעת ההיא.

הנשיא המצרי נאצר איבד את בריאותו גם בשל תבוסת צבאו במלחמת ששת הימים. לאחר מכן, המכות שספגה מצרים במלחמת ההתשה הרעו את מצבו. הוא שהה בברית המועצות מ-29 ביוני עד 17 ביולי בשנת 1970. רשמית מטרת הביקור הייתה להיפגש עם מנהיגי ברית המועצות על מנת לבקש יותר סיוע צבאי סובייטי למערכה נגד ישראל. כנראה בזמן זה הוא עבר טיפול רפואי משמעותי ברוסיה. יש להניח שהוא לא סמך על הרפואה במצרים. נאצר הלך לעולמו בספטמבר 1970, בסך הכול כחודשיים וחצי אחרי שובו מהביקור האחרון ברוסיה.

עם הסתלקותו של נאצר השתלט על המדינה סגנו אנוואר סאדאת. הדעה המקובלת בקרב חוקרי התקופה היא שסאדאת נבחר על ידי נאצר לשמש כסגנו, מאחר שהוא נחשב לקצין ממושמע וחסר יומרות. העיתונאי חסנין הייכל, "שופרו של נאצר", כתב ב"אל אהראם" שסאדאת מהווה נשיא זמני עד שייבחר נשיא חדש בשיעור קומתו של נאצר. אולם במהרה התברר שסאדאת היה בבחינת מים שקטים שחודרים עמוק. הוא השתלט על הנשיאות וסילק מתחרים אפשריים. בעוד שנאצר היה נעול באוריינטציה סובייטית, אצל סאדאת התפתחה תובנה אחרת בעניין האוריינטציה הבין-לאומית של מצרים. הוא הבין שהסיכוי להשיג את מטרותיה של מצרים מצוי בעוצמה האמריקנית ולא במחנה הסובייטי.

בסוריה המשיך להתקיים המשטר הקשוח של מפלגת הבעת', בהנהגתו של הגנרל העלאווי סאלח ג'דיד, למרות המכה שניחתה על סוריה במלחמת ששת הימים. שר ההגנה בעת ההיא חאפז אסד, גם הוא גנרל עלאווי, אתגר את ג'דיד עם השאיפה להחזיר את הגולן לסוריה. בנובמבר 1970 הדיח אסד את ג'דיד והחל לבנות בעזרת הסובייטים צבא גדול. הוא הקשיח את הגישה הסורית כלפי ישראל ויזם מלחמת התשה, בעיקר ארטילרית, ברמת הגולן. במשך שש וחצי שנים, מששת הימים עד יום כיפור, נערכו ברמה עשרות "ימי קרב". לפיכך ישראל התבצרה בגולן. למעשה הסורים לא השיגו דבר בשש וחצי השנים הללו.

ארגוני הפלסטינים המשיכו במאבקם הכולל נגד ישראל. הם העצימו ושדרגו את התקפות הטרור נגדה. התרבו ניסיונות חדירת מחבלים ממדינת ירדן לישראל. התבצעו פעולות טרור בתוך מדינת ישראל ונגד ישראלים ויהודים ברחבי העולם. מנגנוני המודיעין הסובייטי פעלו באינטנסיביות לאמן את הטרוריסטים, ללמד אותם שיטות ליזום טרור ולספק להם נשק, חומרי חבלה, מימון ועוד. הסובייטים תמכו במפלגות שמאל בישראל ושתלו בתוך המדינה מרגלים סמויים, ואלה העבירו למנגנון המודיעין הסובייטי ידיעות על המתחולל במדינה, לא רק בתחום הביטחון, אלא גם בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה.

התמיכה המוחלטת של הסובייטים בערבים לא התערערה ולא שינתה מגמות בשל האופי הדיקטטורי והפוליטי של המשטרים ברוסיה הסובייטית, כמו גם במצרים, בסוריה ובקרב ארגוני הטרור הפלסטינים. לעומת זאת התמיכה האמריקנית בישראל ידעה עליות ומורדות. חלקן נבעו מניגודי אינטרסים בתוך הממסד הפוליטי והממסד הכלכלי בארה"ב, חלקן מחילופי שלטון ופקידות בכירה בממשל האמריקני כתוצאה מבחירות דמוקרטיות.

כך נוצרה אסימטריה בגישת שתי מעצמות העל אל הקליינטים שלהן. המלחמה הקרה הייתה בעיצומה. עימותים ברמות חומרה שונות התחוללו בין שלוחי ארה"ב לשלוחי בריה"מ במקומות שונים בעולם. בעת ההיא העימות בוייטנאם הגיע לשיאו. נציגי שתי המעצמות החלו בשיחות במטרה לסיים את מלחמת הדמים הממושכת שם. מחד גיסא האמריקנים לא רצו להעצים עוד את ניגוד האינטרסים עם בריה"מ. מאידך גיסא הם לא רצו להסתבך בעצמם בלחימה במזרח התיכון, כפי שהסובייטים הסתבכו בלחימה בפועל נגד ישראל.

בתוך כל המתחים הבין-לאומיים והפנימיים בעת ההיא התחוללו בארה"ב שתי דרמות נוראות. ב-10 באוקטובר 1973 התפטר סגן הנשיא ספירו אגניו בשל האשמות בשחיתות. הנשיא ניקסון עצמו נקלע למהומה ללא מוצא בשל פרשת ווטרגייט. כמה פקידים, מהבכירים ביותר בקבינט של הנשיא ניקסון, אולצו להתפטר. הכאוס בממשל האמריקני בספטמבר 1973, ממש בזמן הקריטי ביותר ערב מלחמת יום כיפור, היה ללא תקדים בחומרתו.

הנשיא ניקסון איבד מעוצמתו. בתוך כך הוא מינה את יועצו לביטחון לאומי, הפרופסור הנרי קיסינג'ר, לכהן כמזכיר המדינה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית שיהודי התמנה לתפקיד החשוב כל כך בבית הלבן. בה בעת קיסינג'ר המשיך לכהן בתפקיד היועץ לביטחון לאומי. צירוף כוחני יחיד במינו. המשך בפרק הבא בסדרה זו.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. נמרוד ג.
    נמרוד ג. יוני 05 2020, 19:57
    לפעמים מרוב עצים

    לא רואים את היער.

    השב לתגובה
  2. מיכאל פורמן
    מיכאל פורמן יוני 08 2020, 23:10
    מה היה המחדל שקדם למלחמת יום

    הכיפורים? לא הבנתי עדיין.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 09 2020, 01:51
      למר מיכאל פורמן הנכבד

      תודה על תשומת לבך ושאלתך. בשל אילוצי מערכת המאמר חולק ל- 6 פרקים. עם קריאת כל המאמר בטוחני שתקבל תשובה לשאלתך. עם זאת אשמח לענות לכל שאלה שתשאל בהמשך.

      השב לתגובה
  3. אליעזר הלוי
    אליעזר הלוי יוני 10 2020, 12:17
    אני לא חושב שהיתה כאן מזימה שהיו

    מעורבים בה האמריקנים.אבל אני חושב שאחרי שמלחמת כיפור פרצה הם ניצלו את המצב.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 11 2020, 00:11
      למר אליעזר הלוי

      נכון מאד. אתה צודק פעמיים. לא הייתה מזימה. נכון שמלחמת יום כיפור היוותה נקודת מפנה שממנה הסובייטים סולקו ממצרים והאמריקאים נכנסו לשם.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור