JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (4)

מהלכים דיפלומטיים בין מלחמת ששת הימים למלחמת כיפור

מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (4) ד"ר יצחק דגני
יוני 12
19:30 2020

במשך שש וחצי השנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, בעת שחלו התפתחויות בשלטון בארה"ב, חלו התפתחויות גם בשלטון בישראל. ראש הממשלה המנצח של מלחמת ששת הימים, לוי אשכול, הלך לעולמו. במקומו נבחרה הגברת גולדה מאיר לראשות הממשלה. שר החוץ אבא אבן ושר הביטחון משה דיין נותרו בתפקידיהם בממשלת גולדה.

יצחק רבין שכיהן במשך חמש שנים כשגריר ישראל בארה"ב, רכש מוניטין רב וקשרים מעולים עם בכירים בממשל ובמנגנוני הביטחון האמריקאיים, סיים את שליחותו בארה"ב. במקומו התמנה במרץ 1973 מר שמחה דינץ, נאמנה של גולדה, לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון. דיניץ נכפה על שר החוץ אבא אבן. כך נוצר מקור ל"חיכוכים" בין משרד ראש הממשלה למשרד החוץ. דיניץ לא הביא עימו מוניטין מעולה כפי שהיה לרבין. וכך, חילופי השגרירים הפחיתו במידה רבה את האינטימיות הזו, דווקא כאשר נדרשה קִרבה אינטימית בין שגרירות ישראל לבין גורמים בממשל האמריקאי. בספטמבר 1972 סיים האלוף אלי זעירא את תפקידו כנספח צה"ל בארה"ב וקנדה. הוא שב ארצה והתמנה לתפקיד ראש אגף המודיעין בצה"ל.

מחלוקות בתוך מפלגות הקואליציה של ממשלת גולדה ערערו את אמון הציבור בממשלה. לדעת כותב שורות אלה, אופייה הקשוח של גולדה, לעומת אופיו הפשרני של אשכול, הקשיחו את עמדות ישראל בתחום הביטחון. עניין חשוב שהיה קשור לגלישה אל מלחמת יום כיפור, היו יחסיו הקרובים של האלוף זעירא עם המודיעין האמריקאי מצד אחד, ויחסיו הקרובים מאוד עם שר הביטחון משה דיין מצד שני. זעירא היה הקצין הישראלי הראשון שנשלח לקורס מתקדם בצבא האמריקאי. אחרי שובו מהקורס הוא כיהן כראש לשכתו של הרמטכ"ל משה דיין. להערכתי, למערכת יחסים זו היה קשר לעובדה שהאלוף זעירא, בתפקידו כראש אמ"ן, גרס שההסתברות לפרוץ מלחמה ביום כיפור היא קלושה ביותר. יש להניח שעמדתו הנ"ל הושפעה מהערכות המודיעין האמריקאי, שאין למצרים אופציה ליזום מלחמה נגד ישראל, כיוון שהם יובסו על ידי צה"ל, כפי שאכן קרה במציאות.

בעת ההיא חלו בארה"ב הדמוקרטית חילופי שלטון. בינואר 1969 נכנס ניקסון לבית הלבן. בהתאם למסורת האמריקאית רוב הפקידות הבכירה הוחלפה. ניקסון מינה את מקורבו ויליאם רוג'רס למזכיר המדינה, ואת הפרופסור הנרי קיסינג'ר לראש המל"ל ויועצו לביטחון לאומי. ניקסון סיים את הקדנציה הראשונה שלו בהצלחה ונבחר בשנית לנשיאות. בקדנציה השנייה הוא מינה את קיסינג'ר למזכיר המדינה במקום רוג'רס. בתחילת הקדנציה השנייה שלו הסתבך ניקסון בפרשת ווטרגייט. הקונגרס האמריקאי החל בתהליך הדחתו (אימפיצ'מנט). לפיכך מעמדו של קיסינג'ר בתחום מדיניות החוץ האמריקאית התעצם.

הסתבכותו של ניקסון בפרשת ווטרגייט, שהביאה להתפטרותו מהנשיאות ולהחלפתו על ידי סגנו ג'רלד פורד, התרחשה בתקופה קריטית מבחינת האינטרסים של ישראל. קיסינג'ר הפך ל"מוציא והמביא" ביחסי החוץ של ארה"ב. היה לכך קשר למהלך האירועים ששנים לאחר מכן התפרשו, בטעות רבתי, כמזימה (קונספירציה) על ידי "חבורת מלומדים" בישראל. אותה "מזימה" נחקרה לעומקה על ידי אבירם ברקאי ונשללה על ידו לחלוטין.

עם זאת יש לציין שארה"ב לא נקלעה ללחימה בפועל במזרח התיכון, בתחום הזמן שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום כיפור. לעומת זאת בעת ההיא הסתבכו הסובייטים בלחימה בפועל נגד ישראל במצרים ובסוריה. על משמעות הסתבכות זו נדון בהמשך סדרת מאמרים זו.

הניצחון ההיסטורי ללא תקדים במלחמת ששת הימים הדהים את כל מי שהיה קשור למלחמה ההיא. הניצחון שינה את המציאות במזרח התיכון מקצה אל קצה. בישראל שהייתה נתונה קודם לכן במיתון חריף וספוגה בפחדים ממלחמה, האווירה התהפכה ב-180 מעלות. במדינות ערב, שהשתתפו במלחמה ואיבדו שטחים דם ודמים, השתרר הלם. הסובייטים ספגו מכה קשה. האמריקאים שינו את יחסם לישראל. לפתע הם גילו את עוצמתה של ישראל והבינו שכדאי להם לשתף עימה פעולה. בעקבות כך נפתחו שערי הארסנל האמריקאי וישראל החלה לקבל נשק מארה"ב, במקום מהארסנל הצרפתי, שננעל בפניה בשל גחמת הנשיא דה גול. גורמים שונים, ביניהם ארה"ב והאו"ם, ביקשו לתווך בין ישראל לערבים בניסיון לאיין את תוצאות המלחמה. המטרה הרחוקה הייתה ניסיון להגיע לשלום. אך בינתיים ניסו המתווכים להשיג הסדרי אי-לוחמה והפרדת כוחות בין ישראל לבין המצרים והסורים.

בשלהי 1967 מינה מזכ"ל האו"ם או טאנט את הדיפלומט השוודי גונאר יארינג לתפקיד שליחו המיוחד למזרח התיכון. תפקידו היה לתווך בין ישראל לערבים כדי לנסות להסדיר את הסכסוך בין ישראל לבין מצרים וסוריה. יארינג כיהן בעת ההיא כשגריר שוודיה במוסקבה. היו לו קשרי עבודה מצוינים עם הצמרת הסובייטית. להערכתי, זו הייתה הסיבה העיקרית לכך שמזכ"ל האו"ם בחר בו למשימה זו.

יארינג החל לבקר בבירות המזרח התיכון בניסיון לקרב בין הצדדים הניצים. במקביל הוא המשיך לכהן כשגריר ארצו במוסקבה. באמצעות יארינג ואנשי צוותו נוצרו מסלולי הידברות בעניין דנן בין כל הצדדים המעורבים בסכסוך – דרך יארינג כולם דיברו עם כולם. שליחותו עלתה על שרטון בשל סירובם של הערבים להכיר בישראל. עיין ערך שלושת הלאווים של ועידת חרטום. המצרים טענו שהם יסכימו למשא ומתן עם ישראל רק אם היא תתחייב לפני כן לסגת לקווי 1967 ולאפשר זכות שיבה לפליטי פלסטין. המצרים הבינו שכניסה למשא ומתן ישיר עם ישראל פירושה הכרה דה-יורה במדינה היהודית. לכך הם לא הסכימו בשל החלטות ועידת חרטום, שאחת מהן הייתה: "לא להכרה במדינת ישראל".

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

6 תגובות

  1. ג.
    ג. יוני 12 2020, 22:02
    מזכיר לי דברים שכמעט שכחתי

    מעניין לאן אתה מוביל אותנו

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 13 2020, 00:44
      ל- ג. עלום השם

      להבנה על בסיס מחקרים עדכניים על מהות מלחמת שש וחצי השנים בין ישראל לסובייטים ולערבים. על מנת להבין מה הייתה מלחמה זו (שלצערי השתתפתי באופן פעיל בכל חלקיה) יש להפנים את הרקע המזרח תיכוני והבין לאומי בתקופה ההיא. חומרים שרואים אור בשנים האחרונות כתוצאה מפתיחת ארכיונים לא רק בישראל אלא גם ברוסיה, בארה"ב ואפילו מכתביהם של בכירים סורים ומצרים בעת ההיא מסתבר גודל האתגר שישראל עמדה מולו. מבחינת השורה התחתונה מסתבר שהעמידה בהצלחה של ישראל באתגר ההוא החלה גישת הערבים כלפי ישראל להשתנות לטובת ישראל. כל מיני הערות של קטני אמונה בנוסח "עוד ניצחון כזה ואבדנו" מהוות עיוות היסטורי ומטעים את הדור הצעיר שלנו כיום.

      השב לתגובה
  2. י. ק.
    י. ק. יוני 13 2020, 08:35
    תיקון קטן

    ניקסון נכנס לבית הלבן בינואר 1969 ולא בינואר 1968.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 13 2020, 12:01
    ל- י. ק.

    תודה על תשומת לבך והערתך. טעות קולמוס. תוקן.

    השב לתגובה
  4. קרן שדמי
    קרן שדמי יוני 16 2020, 12:12
    ין ויכוח מלחמת ההתשה לא הזיזה אותנו מסיני

    ומלחמת יום כיפור העיפה לגמרי

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני יוני 16 2020, 22:17
      קרן שדמי היקרה

      לא נכון. ישראל יצאה מסיני רק אחרי 5 שנים מסוף מלחמת יום כיפור, אחרי שנחתם הסכם השלום עם מצרים. דהיינו בדיוק ההפך ממה שכתבת. תבוסת המצרים במלחמת כיפור הכריחה אותם לוותר על שאיפתם לנצח את ישראל במלחמה ולעשות עמה שלום, שמחזיק כבר יותר מארבעים שנים.
      לא ייגרם לך נזק אם תלמדי יותר טוב את ההיסטוריה שלנו.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור