
לפני שבועות אחדים כולנו הופתענו לגלות על המהלך לנרמול היחסים בין ישראל ואיחוד האמירויות. הפתעה זו מבשרת בשורות טובות לרוב.
איחוד האמירויות הערביות הוא פדרציה הכוללת שבע אמירויות: אבו דאבי, עג'מאן, דובאי, פוג'יירה, ראס אל-ח'ימה, שארג'ה ואום אל-קיוין. עיקר העסקים ומרכזי התיירות נמצאים באזור אבו-דאבי ודובאי.
מבחינת זמן, אפשר להגיד שלא היה תזמון טוב יותר למהלך שכזה מבחינה כלכלית. בזמן שהקורונה תוקפת את העולם וגורמת לכלכלות להתכווץ ולהתכנס לשוק של כלכלות מקומיות, נרמול היחסים עם איחוד האמירויות מעודד כלכלה גלובאלית ויוצר סחר פתוח וחופשי עם אחת מהכלכלות הגדולות והמתפתחות במזרח התיכון.
לצורך המחשה, כלכלת איחוד האמירויות היא הכלכלה השנייה בגודלה במזרח התיכון, לאחר ערב הסעודית. מאז שהאיחוד הוקם בשנת 1971 גדל התוצר המקומי הגולמי של כלכלת איחוד האמירויות פי 231, לא פחות, מ-1.7 מיליארד דולר לכ-414 מיליארד דולר. המסחר שלא נובע מנפט גדל פי 28 לכ-340 מיליארד דולר תוך 30 שנה.
עם גדילה אקספוננציאלית וכלכלה מתפתחת ומתקדמת, קיים פוטנציאל עצום ליצירת שיתופי פעולה עסקיים שצפויים להביא לעידוד שתי כלכלות מתפתחות ומתקדמות במזרח התיכון. לפי האומדן הראשוני שבוצע יש צפי להשקעות נרחבות במגוון תחומים והיקף הסחר ההתחלתי עתיד לעמוד על כ-500 מיליון דולר. ואני חושב שזו רק ההתחלה. ישראל היא מדינת חדשנות מובילה וחזקה וכך גם איחוד האמירויות. שתי הכלכלות מפתחות ומעודדות יזמות והתחדשות ושתיהן מסתכלות לעבר העתיד. נרמול היחסים בין המדינות הוא מהלך חשוב, מבריק ומרגש.
נוסף על כך, מרגש לראות את ההיענות הגדולה משני הצדדים לשיתופי פעולה חדשים, ליצירת קשרים ולבניית יסודות כלכליים. תפיסת העולם שלנו השתנתה, השלום בפתח ואנחנו עדים לשינוי מבורך. כלכלה גלובאלית ופתוחה שמשלבת סחר חופשי היא המפתח להצלחה ולשגשוג של כל הצדדים וכלל בעלי העניין, מהצרכנים לבעלי עסקים וחברות.
איזה הרס כלכלי צפוי
מדינת האמירויות אינה מדינת חדשנות מובילה. היא מדינה סתומה בפטרודולרים. יש להם יכולת לקנות, בעיקר ביטחון. לנו יש הרבה מה למכור – גם ביטחון אבל לא רק.
עסקים אתם צריכים להתנהל בזהירות יתרה. כל מכתב אשראי צריך להיות מקוים ע"י בנק אירופאי או אמריקאי. אם לא אז CAD (מזומן כנגד מסמכים).אין סיכוי לשיפוט אובייקטיבי במקרה של מחלוקות, שתמיד צצות. לכן בחוזים מסחריים כל בוררות או שיפוט חייבים להתנהל על פי הסכם כתוב בשווייץ (למשל).
נקווה שהתוצאה של "שיתוף הכלכלות" לא תהיה אכזבה כמו שקרה מהתקוות שנופצו לגבי ה"שיתוף" עם הכלכלה המצרית.
לים תיכוניים על כל מה שמשתמע מכך