JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שכנות טובה ללא שלום

גישה מדינית המבוססת על תורת המורכבות

שכנות טובה ללא שלום ד"ר פליקס לבד
יוני 26
08:05 2014

הקונפליקט היהודי-ערבי (או הישראלי-פלסטיני) מצוי במבוי סתום ארוך שנים. על אף הניסיונות הרבים הגלויים לעין הציבור והסמויים ממנה לסיימו, נראה כי עם השנים מספר הסיבות שבגינן הקונפליקט זכה לתואר "בלתי פתיר" רק הולכות ומתרבות. לסיבות הללו הידועות לכול, שנותחו עד היום עד לפרטי פרטיהן, ברצוני להוסיף סיבה נוספת, שונה באופן מהותי, שעשויה אף להיראות פרדוקסאלית למדי. בשאיפתנו לשלום ולסוף הסכסוך אנו מנסים לטפל בעתיד לפי הלוגיקה של האדם הסביר: "נפתור את הבעיה כעת כך שהפתרון יבטיח את השקט לילדינו בעתיד". לטענתי, בשורש המבוי הסתום שבו אנו מצויים מונח עצם הניסיון לנהל קונפליקט עם הערבים באמצעות טיפול בעתיד הרחוק שכלל אינו ניתן לחיזוי.

טענתי עומדת על כך שבנקודת הזמן הנוכחית, התביעה לסוף הסכסוך היא אשליה. הטענה אינה  מבוססת בהכרח על ניסיון היסטורי (ידוע לכול שאם לצד אחד יש יותר כוח באופן מובהק, שום הסכם שלום לא ימנע מלחמה), אלא על תאוריה מדעית עכשווית שלפיה בעידן הנוכחי העתיד הופך בהכרח לאי-ידיעה מוחלטת. מסקנה זו דורשת גישה אחרת לתהליך המדיני העכשווי.

בתחום חקר החברה והדינמיקות החברתיות המאפיינות חברות שונות, קיימות גישות רבות ואסכולות המנוגדות זו לזו בפירוש התופעות הנצפות. עם זאת, במשך מאות שנים קיימת הסכמה בסיסית אחת בנוגע להתנהגות "החברה" – בהסתמך  על חוקיות כזו או אחרת, ניהול חברתי נבון הוא בר השגה. אי-ההסכמה סבבה תמיד סביב מהות החוקים הללו. ניתן לתמצת תפיסה זו בנוסחה פשוטה: פעולה מוגדרת תביא בהכרח לתוצאה מוגדרת. כך עולה מתפיסת העולם הליניארית (הדטרמיניסטית) המקובלת במדע.

נגד הגישה הדטרמיניסטית הזאת התפתחה במהלך 50 השנים האחרונות גישה אלטרנטיבית, שהולכת וחודרת למדעי החברה. שמה של הגישה הוא מדעי המורכבות (Complexity sciences). ליבת הגישה היא בהכרה בעובדה שיש מערכות (פיזיות, ביולוגיות וחברתיות) שאופן התנהלותן אינו עומד בקנה מידה אחד עם התפיסה הלינארית שתוארה לעיל. המערכות הללו מאופיינות בהתנהלות מורכבת וא-לינארית, מכך נגזר שמן – מערכות מורכבות (Complex systems). לפי תיאוריה זו הקשר בין פעולות לתוצאותיהן נע על פני רשת (network)שמתקיימים בה אין ספור קשרי גומלין שונים בין מכלול רב של אלמנטים. במילים אחרות, במערכת נתונה הכול משפיע על הכול.

משום כך, הפעלה מזערית ביותר בחלקה האחד של המערכת, עשויה להוביל לתוצאות מרחיקות לכת בחלקיה האחרים, ואף עלולה לפגוע ביציבות המערכת כולה או להביא להשמדתה. כך פגם גנטי זניח הגורם למחסור באנזים מסוים בגוף, שבלעדיו האדם אינו מסוגל לעכל מרכיב מזון כלשהו, עלול לגרום למותו עם אכילת מזון המכיל מרכיב זה. כך גם שרפתו העצמית של אדם מן הישוב בטוניסיה בתחילת "האביב הערבי", הביאה דרך שרשרת של אירועים בלתי צפויים להדחתו של נשיא מובארק במצרים ולמלחמת אזרחים בסוריה שגבתה יותר מ-180 אלף קורבנות. הקשר הא-קַווי (הפעלה שולית עשויה להביא לשינוי משמעותי או להפך) גורם למערכות המורכבות להיות בלתי צפויות פר הגדרה (unpredictability per se).

ניתן לתאר כל חברה אנושית כמצבור של מערכות מורכבות. חברה בסכסוך רב שנתי ומתמשך היא מערכת מורכבת פי כמה וכמה. אם נוסף לכל אלו מדובר בחברה המשוסעת תרבותית למספר רב של מגזרים, רמת המורכבות שלה עולה במידות מופרזות של ממש. מתבקשת ההבנה כי יכולתנו לנבא את עתידה הרחוק יחסית של החברה הישראלית היא אפסית.

תכונתן הנוספות של המערכות המורכבות היא התקיימותן המתמדת "על סף תהום" (an existence on the edge of chaos). משום שהשינויים הבלתי צפויים במערכות מורכבות הם אופן התפקוד הנורמטיבי שלהן, המערכות מתנהלות תמיד "על הקצה". כלומר, לא ניתן לצפות ממערכות מורכבות שתתנהגנה על פי תכנית כלשהי, הן תמיד מגיבות למצב הנתון. לשם הדגמה ניתן לציין כי מעולם, בשום מלחמה, לא קרה שהתרחשותו של אפילו קרב אחד התנהלה בהתאם לחצים המשורטטים על מפות הלחימה שהוכנו מבעוד מועד ("ממלכת אי הודאות" של קלאוזביץ).

אם כל זה נכון, מתבקש לשאול – האם משמעות הדבר שאנחנו עומדים בפני מלחמת גוג ומגוג? האם העולם אבוד והכל מידרדר לתהום? התשובה התיאורטית תהיה שלילית. מחקר בתחום המערכות המורכבות מראה שכנגד הכאוס ואי-הסדר המובנים בתוכן, עומד כוח מאזן ומסדר המכונה התארגנות עצמית (self-organization). כוחה של ההתארגנות העצמית גדול, ולא נחות מכוחו של אי-הסדר. לדוגמה, הדמוקרטיה החברתית היא צורה של ההתארגנות העצמית שהיא הערך התרבותי המקודש ביותר בחברה המערבית. עם זאת, היא אינה מוכרת במונחים של תורת המורכבות. מיליציות אזרחיות, המתארגנת לצורכי הגנה עצמית בשעת מצוקה והיחלשות השלטון המרכזי, הן דוגמה נוספת לכך. בספרות האקדמית ישנם אלפי מחקרים על מקרים המדגימים כיצד מתוך קבוצות מבוהלות של אנשים צומחת (תמיד) מנהיגות המפחיתה את הכאוס ואת אי-הסדר.

בעידן העכשווי מורכבות החברה קיבלה ממדים גלובליים וזה משום שהשוק הגלובלי, התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות המתפתחות ברשת הוסיפו מיליארדים של אנשים לקשר הרשתי הלא קווי. מדינת ישראל כבר מזמן לא מנהלת את הסכסוך העיקרי שלה מול הפלסטינים בלבד. הסכסוך מהווה את קונפליקט המערכות המורכבות בין הסבוכים שהיו אי פעם. לכן, הכוונה כאן להתארגנות עצמית ייחודית ומיוחדת. כפי שנאמר לעיל, תורת המורכבות טוענת שההתארגנות העצמית באה תמיד לידי ביטוי בהתנהגות נמרצת כלפי הגורם המושך החזק ביותר בעת הנתונה. הגורמים המושכים נמצאים כל הזמן בהתנגשות, ואינם ניתנים לגימוד על ידי הכוחות המנהלים את החברה.

אחד מחוקרי המורכבות טוען שבמקום להילחם בגורמים המושכים השליליים צריך לבנות גורמים חדשים וחזקים יותר מהקיימים. אני נוטה להסכים עמו. הגורמים המושכים החזקים – כמו שנאה דתית ולאומית; לאומניות קיצונית; קידוש מופרז של המושגים "אדמה" ו"דם"; כבוד לאומי פגוע ומניעי נקמה; טרור כאמצעי פוליטי-כלכלי; שאיפה לניצול כלכלי; כיעור התנהגות הכובש; גזענות – השוררים בים היחסים שבין יהודים וערבים, אינם יכולים להיות מבוטלים לעד על ידי הסכם של פשרות הדדיות. בתנאים אלה התבונה היא לתת סיכוי לצמיחתם של גורמים מושכים חיוביים חדשים בעתיד. מכך נובע בהכרח שהעברת פתרון הקבע לדורות הבאים היא הפתרון הנכון ביותר היום. הן מבחינה מדינית והן מבחינה פוליטית, החלטה מסוג זה "משחררת ידיים" לשני הצדדים ומפנה את המנהיגים לטיפול מיידי בהסכם שיהיה טוב לזמננו ולעתיד הקרוב.

אפרט כעת את עקרונות הגישה של "שכנות טובה" לתהליך המדיני. בהקשר של הסכסוך עם הפלסטינים, הרקע המדעי שפורט לעיל מאפשר לומר כי יש צורך בטיפול במכלול בעיותיו של העתיד הקרוב בלבד. משמעות העניין מתבטאת בדברים הבאים: ראשית, פרסום הצהרות הדדיות על הדברים שנכון להיום נראים כבלתי פתירים לעד, ובראשם כי גם לחברה הישראלית ולעם היהודי כולו יש תביעות היסטוריות המבוססות על הדת היהודית. עובדה זו לא צריכה רק להיטמן בעומק ליבנו, אלא גם להיראות ולהישמע באופן ברור; דחיית פתרון הקבע לעתיד הרחוק; חתימה על הסכם ששורטט לא פעם בשני העשורים האחרונים, ונותן מרחב תמרון בין הגבול השמאלי של "הסכם ז'נווה" לבין הגבול הימני של  פרויקט ליברמן הדן בהחלפת שטחים יחד עם אוכלוסיות; הוספת סעיפים להסכם המחייבים את שני הצדדים לתכנן ולבצע צעדים שיקרבו את העמים והתרבויות במהלך זמן רב של עשרות שנים.

בכך, הרטוריקה של ההסכם האפשרי צריכה לדבר לא על שלום (המושג שלא ניתן לתרגום לערבית), אלא על שכנות טובה ללא דיכוי ואלימות. בשורה התחתונה התזה המוצעת מדברת על הסכם זמני לטווח ארוך של 40–50 שנים. בחתירתנו להשגת שכנות טובה ללא דיכוי ואלימותיש לחדול מרטוריקת השלום, יש להפסיק לדבר על "סוף הסכסוך" ולהתחיל שיח מחדש בעזרת עולם המושגים שכל הקצוות החברתיים מסוגלים לקבל תרבותית-מנטלית-דתית. לשם כך, בטרם חתימה על הסכם מדיני יש לפרסם הצהרות של שני העמים המהוות "שרפת דגל" של הצד השני ברמה של געגוע היסטורי ושל החזון הנצחי.

להצעה זו כמה יתרונות. היתרון המוחלט האובייקטיבי – יתרון זה טמון בבסיס המדעי של ההצעה. תורת המורכבות היא הגישה המדעית המודרנית והעדינה ביותר להבנת הדינמיקה החברתית בביטויה המסובכים ביותר; היתרון האסטרטגי – הסכם מסוג זה אשר ייחתם דה-יורה כזמני בלבד, ייתן דה-פקטו 50 שנות בנייה ויצירה ללא מלחמות וללא טרור ממוסד. הוא יביא עמו סיכויים טובים למציאת פתרון קבע בעתיד; היתרון הטקטי והפוליטי – ההסכם המלווה בהצהרות על מה שאינו מוסכם, יאפשר לגורמים הקיצוניים ביותר משני הצדדים "לא לוותר" ולחיות עם הסכם שנחתם על ידי גורמים מתונים יותר האוחזים בשלטון. אבל המפלגה שתצליח להעביר הסכם מסוג זה תזכה בשלטון "לנצח"; היתרון החברתי – דחיית ההכרעה לתקופה של 50 שנים שתלווה בסידורי ביטחון קפדניים, תיצור אהדה רבה בקרב רוב הציבור הישראלי. הסכם שייחתם ברוח המוצעת יעבור משאל עם ברוב גדול מאוד ויחזק את הקונצנזוס הלאומי; היתרון הפסיכולוגי – אדם מן הישוב בשני הצדדים הוא מסורתי או דתי. כאשר כל אחת ואחד יחשבו בתוכם: "אם ירצה השם, יום יבוא…", ייווצר מצב ייחודי של  lose-lose → win-win.

אף על פי שאיני רואה חסרונות רציניים אובייקטיביים להצעה (במיוחד בהשוואה עם חלופות קיימות), יש לציין חסרונות סובייקטיביים שלבטח יקשו על מימושה. למרות הבסיס המדעי המוצק, ההצעה נראית פשוטה מדי, והדבר עלול לעורר חשדנות בחוגים המקצועיים והאקדמיים העוסקים בבעיה זה עשרות שנים; ההצעה באה "משום מקום" ומאדם אלמוני. והרי זה, פשוט, לא יכול להיות; לפי שעה אין פוליטיקאי שייקח את ההצעה ויעלה אותה על נס. בעת הזו לא ברור אם אימוץ ההצעה ישפר את מעמדו הפוליטי של אותו האיש. וכאשר זה לא ברור, הכי קל להתייחס להצעה בביטול. כך בטוח יותר.

על המחבר / המחברת

Avatar

פליקס לבד

ד"ר למדעי ספורט, מתמחה בתורת המורכבות, המותאמת להבנת פעילות קבוצתית של האדם במצבי מאבק וחוסר מידע.

8 תגובות

  1. ערן
    ערן יוני 26 2014, 21:11
    נראה לי לא פחות מסובך להשגה

    מאשר הסכם מלא. דוקא חלקיות ההסכם ואי סופיותו תכביד על השגת הסכם.

    השב לתגובה
  2. פליקס לבד
    פליקס לבד יוני 27 2014, 10:47
    תגובה 1

    "מסובך – לא מסובך" אלה לא קטגוריות הדיון. אני ניסיתי להעמיד את זה במישור "אפשרי – לא אפשרי". הטענה היא שלהגיע להסכם שלום בעידן זה בלתי אפשרי.

    השב לתגובה
  3. סרג'יו
    סרג'יו יוני 27 2014, 17:24
    הסכם ?

    עם בני דת המחויבים לקיים הסכם (הודנא לשיטתם) כל עוד הם בנחיתות ? ואם בעוד 10 שנים יהיו חזקים יותר ?
    הסכם אפשרי רק בעוד מאות שנים, לאחר שהעם הערבי יעבור את התהליך שעברה אירופה במאות שנים של מלחמות, אשר דיללו את האגרסיות. מספר הזכרים צנח לאור המלחמות עד כדי שנשים החלו לצאת לעבודה ולמלא את מקומם (מהפיכה נשית). לאחר שעמי ערב והאסלאם יתפכחו מעט ויגיעו להפחתת הלהט הדתי משיחי כפי שקרה בנצרות וביהדות, או אז יבוא ההסכם…..

    השב לתגובה
  4. פרופ ארנון אדלשטיין
    פרופ ארנון אדלשטיין יוני 28 2014, 22:48
    בעייתיות ביישום

    אני מתקשה להגיב על יישום של תיאוריה לתוך השקפת עולם פוליטית שאיננה אובייקטיבית.
    עם זאת הנסיון מעניין מאד..

    השב לתגובה
  5. גבי לוין
    גבי לוין יולי 22 2014, 08:24
    הנחת יסוד מוטעית? ייתכן

    בפתח המאמר אומרהמחבר כך:
    …..אלא על תאוריה מדעית עכשווית שלפיה בעידן הנוכחי העתיד הופך בהכרח לאי-ידיעה מוחלטת. מסקנה זו דורשת גישה אחרת לתהליך המדיני העכשווי.
    השאלה שאני מעלה היא פשוטה – למי העתיד אינו ידוע? מתוך התבוננות אל תפישת העולם של האיסלם שבחצרנו מיוצג על ידי חמאס – העתיד בהחלט ידוע – העתיד שהם בטוחים ומשוכנעים שיקרה הוא העלמות היהודים כמו הצלבנים, השתלטות האיסלם על חלקים גדלים של העולם, ולכן מבחינתם יש עתיד בהחלט ידוע. בצד שלנו יש גם כאלו שעבורם העתיד בהחלט ידוע – לנו יש את מלך העולם והוא יצילנו מכולם – ובית המקדש ייבנה במהרה בימינו. כאשר בשני הצדדים יש כוחות כל כך חזקים שעבורם העתיד ידוע לתיאוריה הזו אין ממש עתיד ממשי. לדעתי יש צורך לנסות לקעקע את תחושת העתיד הוודאי הזה בשני הצדדים ואז אולי ניתן יהיה ליישם את התיאוריה.

    השב לתגובה
    • פליקס לבד
      פליקס לבד יולי 22 2014, 10:27
      לגבי ולכל המגבים

      אני מודה לגבי על התגובה כי היא משקפת את רב התגובות שקיבלתי באתר זה, באופן אישי בפייסבוק וגם בעל פה. יש בתגובות האלה משמיש בין שלושה סוגי השתקפות העולם: דעה, אמונה ותיאוריה. גבי שם על שולחן הדיון אמונות קיצוניות, חברי פרופ' אדלשטיין אומר שהגישה מעניינת, אך הדעה שלי צבועה פוליטית, אחרים מדלגים על נימוקי הגישה המדעית וישר ניגשים לדעה שלי ומעמידים נגדה את הדעות שלהם. כל זה דורש להדגיש שתיאוריה היא ההפך הגמור מדעה ומאמונה. תיאוריה טובה נתמכת במחקר מסועף ורב שנתי. היא מהווה הכללה שכלית של תוצאות מאות מחקרים. במקרה של תורת המורכבות זה גם מחקר רב-תחומי במתמטיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. לכן הייתי שמח לקבל ביקורת בסוג זה: "הבנתי, לא מסכים משום ש…". ובסוף: מערכות מורכבות תמיד פועלות "על סף תהום". הימים האלה רק מחזקים את דעתי. חטיפת שלושת הבנים שלנו כמותית פחותה בהרבה מכמות הנהרגים בדרכים במשך שבוע ממוצע. אך מהותית היא הייתה הטריגר של התחלת המשבר בתוך המערכת, אשר "חיקה" את הרגע שלו. בתנאים אלה כל הסכם שלום הוא השלייה שבתום לב.

      השב לתגובה
  6. גבי לוין
    גבי לוין יולי 24 2014, 10:47
    לפליקס תודה על תגובתך

    קראתי בעיון את תגובתך – בשום אופן לא שללתי את הגישה שלך ברמת התיאוריה – ברור שכאשר מסתובבים סביב ישבננו הרבה שנים ללא תוצאה ממשית צריך לחפש משהו אחר. מה שאמרתי הוא רק שכאשר בשני הצדדים ישנם חלקים בעלי השפעה כל כך חזקה כמו האיסלם בצד שלהם והמשיחיים בצד שלנו שלגביהם העתיד ברור ואין להם ספק מהו העתידהסיכוי שמישהו בעל יכולת השפעה יתפנה או יהיה מעונין אפילו לבחון דרך חלופית מבוססת תוות המורכבות (או אפילו תיאוריה אחרת לצורך העניין) נמוך מאוד. ךשם השוואה – כאשר בגין קיבל איתותים ממצריים – היו לנו ציבורים איסלמיים אפסיים בהשפעתם במצריים וציבורים משיחיים אפסיים אצלנו – במקרה הזה שני הצדדים הבינו שהעתיד אולי לא ברור – אבל די ברור שהוא לא טוב – נולדה ההסכמה של שני הצדדים. כאשר ערפאת ישב בבונקר שלו בבירות הוא רואיין על ידי אורי אבנרי ואמר לו שהגיע הזמן לדבר עם הישראלים ואורי שאל אותו מדוע עכשיו הזמן לדבר – אמר לו ערפאת – כי אם הישראלים ימשיכו לבנות בקצב שלהם – לא יהיה על מה לדבר – ושוב נוצר מצב של חוסר וודאות לגבי העתיד – אבל היתה וודאות שהוא לא בהכרח טוב – ונוצרה ההזדמנות בהמשך כשגם אצלנו קמה מנהיגות שהבינה שהעתיד לא לגמרי ברור, אבל די ודאי שהוא לא בהרכרח טוב. בשתי התקופות בשני הצדדים עדיין לא היהת השפעה כל כך חזקה של הקצוות של אותו מטבע – איסלמיסטים משם ומשיחיסים מכאן ולכן דברים קרו. אם זה לטובה או לא – כל אחד לפי מיקומו בקשת הפוליטית. ייתכן ובעקבות ההתפתחויות האחרונות תרשם הזדמנות נוספת – של ירידת קרנם של האיסלמיסטים (כי בסופו של יום לא משנה מה צועקים המפגינים באיסטנבול, פריז ועוד – המוסלמי בעזה יודע מי אשם במוות שלו) בצד הפלשתיני ואולי, אולי התפתחות של תבונה מסוימת בקרב בעלי ההשפעה אצלנו לכך שכל מצב בו לא תהיה התפתחות חיובית גם מבחינת הפלשתינים – שום דבר לא ימנע את העימות הבא. אם זה יקרה ושני הכוחות הקיצוניים יאבדו מכוחם – יש בהחלט מקום לנסות ליישם את התורה שמבוססת ביסודה על חוסר וודאות לגבי העתיד. תורה זו כשלעצמה מעניינת וכל מה שכתבתי לעיל רק מחזק את הסבירות שהיא אכן בעלת ממש.
    גבי לוין

    השב לתגובה
    • פליקס לבד
      פליקס לבד יולי 24 2014, 16:54
      מסכים

      מוזר, אך גם בדיון סביב סוגיה כה מורכבת אפשר להגיע להבנה ולהסכמה. תודה גבי.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!