JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חטיפה מגונה

השאלות הקשות בעקבות רצח הנערים

חטיפה מגונה ד"ר דרור אבנד-דוד
יולי 04
22:50 2014

לפני כשלושה שבועות, באחד מנאומיו הפחות מוצלחים, ביקש בנימין נתניהו ממדינות העולם לגנות את החטיפה (שלאחר מכן התבררה כרצח) של שלושה מתנחלים צעירים. נתניהו קבל על הצביעות של דעת הקהל העולמית וקרא למדינות שמגנות את הפעולות של ישראל בשטחים הפלסטינים לגנות גם את החטיפה, מכיוון ש"יש לגנות טרור משני הצדדים". אפשר להתעלם מהעובדה שנתניהו יצר תבנית הגיונית שלפיה הוא מתייחס לפעולותיה של ישראל כמעשי טרור. יכולת הניתוח הסמנטית של נתניהו היא מן הסתם נמוכה מאוד – וזה בסדר, כי יכולת הניתוח של הצופים והמאזינים היא מן הסתם לא גבוהה יותר. הסיכוי שהם יבחינו בכשלים הלוגיים בדבריו של נתניהו נמוך.

אבל מה היה קורה עם מדינות העולם וארגונים בין-לאומיים היו באמת מונעים על ידי צווים מוסריים? ללא ספק הם היו מגנים את החטיפה של שלושת הנערים ומביעים צער – יחד עם כולנו – על מותם. אבל מוסר ללא משוא פנים היה גם מחייב אותם לגנות את השימוש שעשתה ישראל באירוע בשלושת השבועות האחרונים על מנת לשלוף כמה תכניות מגירה לתקיפה של חמאס ושל אוכלוסייה פלסטינית ללא קשר לחטיפה, ולאו דווקא מתוך כוונה שאותן פעולות יביאו להחזרה של החטופים. על פי ההיגיון של נתניהו, הם היו מחויבים לגנות את הפגיעה בחפים מפשע "משני הצדדים". מעבר לכך, גם המעצר של אסירים מנהליים מצד ישראל, ללא כתבי אישום וללא משפט, יכול להיראות לאותם ארגונים ומדינות מוסריות כחטיפה וכהתעללות בחפים מפשע. בסופו של דבר, גם האמהות של האסירים המנהליים היו רוצות לקבל אותם בחזרה לשבת. במחשבה שנייה, מזל גדול שמדינות העולם הן צבועות ומתחסדות – אחרת מי יודע איפה הייתה עשויה האובייקטיביות להתחיל ואיפה הייתה עלולה להסתיים?

ואף על פי שקיימת בישראל הסכמה כללית שהצביעות מאפיינת את אומות העולם, צריך להודות שהיא לא נעדרת לחלוטין מהחברה הישראלית. אחרת קשה להסביר איך במשך שלושה שבועות לא הועלו שאלות בנוגע לאחריות של הנחטפים הצעירים ושל הוריהם להפרה של הוראות הצבא בשטחים ובנוגע להתנהגות הבלתי-אחראית שהעמידה מדינה שלמה על הרגליים. הם סיכנו את עצמם שלא לצורך, ובכך סיכנו גם את חיילי צה"ל ואחרים? האם לא ניתן לבקש ולו רק שבעתיד יימנעו אנשים מנסיעה בטרמפים?

קשה גם להבין כיצד לא נשאלו כמה שאלות נוספות: האם החטיפה אכן תוכננה על ידי חמאס? והאם היא נועדה לשחרור מחבלים (לאור העובדה שהחוטפים לא הציגו שום דרישות)? והאם מתאים למדינה ריבונית ולמדינת חוק לצאת למסע נקמה מתלהם בכל העם הפלסטיני בתגובה לאירוע יחיד? יפה שמדינה שלמה מתגייסת למען שלושה נעדרים וחולקת את הצער על מותם, אבל האם כל הציבור הישראלי קיבל על עצמו את ההתחייבות לא לשאול שאלות ולא להפיק מסקנות לעתיד?

אסכם בטענתו של לקאן כי יכולת ההכלה של המציאות מוגבלת על ידי היכולת שלנו להתמודד איתה.  ובמלים פשוטות: לא צריך למהר ולגנות את הצביעות של מדינות העולם ושל הציבור הישראלי. הצביעות מגוננת עלינו מכמה שאלות נוקבות ומבעיות מוסריות קשות שאינן קיימות בעולם האופטימי וחדור הביטחון האידאולוגי של בנימין נתניהו.

ד"ר דרור אבנד-דוד הוא מרצה לתרבות יהודית באוניברסיטה של פלורידה.

על המחבר / המחברת

Avatar

דרור אבנד-דוד

ד"ר לספרות. מרצה באוניברסיטה של פלורידה. מחברם של כמה ספרים ומאמרים אקדמיים.

תגובה אחת

  1. משקיף
    משקיף יולי 05 2014, 18:47
    אמיץ אתה

    להגיד דברים כאלה כעת כשכולם חמומים זה אמיץ
    כל הכבוד
    הרבה מידי כותבים כותבים בדיפלומטיות ולא מהלב

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!