JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

והעולם שותק

תופעת דאע"ש מתרחבת

והעולם שותק צילום: Kwekubo commons.wikimedia.org
אוגוסט 28
17:17 2014

מה עושים נגד זוועות המדינה האסלאמית? אני לא יודעת מה צריכים לעשות, אבל יודעת שחובה לעשות. הדיווחים האחרונים על המדינה האסלאמית – דאע"ש – לא מרפים, גם ממני. כל אותן עדויות מזוויעות על עריפות ראשים של מי שלא מתאסלם או שאינו משתייך למדינה האסלאמית; הדיווחים על התעללות בנשים יזידיות בידי אותם טרוריסטים ועל רצח המוני של בני הדת היזידית; אונס של נשים ונערות; התאבדויות ומכירת נשים כשפחות מין – פשוט קורעים את הלב. והעולם, בעיקר אמריקה הגדולה, נדמה שהוא פשוט שותק. ארצות הברית עסוקה בשלום עולמי ובניסיונות לעצור את ישראל מלהילחם בטרור מקומי של אנשי חמאס, שגם הם משתמשים בילדים ובנשים כמגן אנושי ופעולותיהם אינן רחוקות מאותו טרור מזוויע.

קראתי דיווח בתקשורת הזרה על כך שכאלף נשים, נערות וילדות יזידיות נחטפו על ידי אנשי המדינה האסלאמית. ה"גרדיאן" הבריטי ציטט אדם יזידי שטען כי בתו נמכרה על ידי הטרוריסטים בעשרה דולרים בלבד. חלק מהנערות הצליחו ליצור קשר עם יקיריהן באמצעות טלפונים סלולריים שהסתירו. וממקום אחר כבר הועברה בקשה שהאמריקנים יפציצו מהאוויר את האזור שבו הן נמצאות ויחסלו אותן יחד עם אנשי המדינה האסלאמית. אנשים איבדו צלם אנוש, נמצאים במצב נפשי מזעזע בשל אותו טרור מזוויע, ובכל זאת העולם שותק.

אמנם אין פתרון למיגור הטרור אבל אם נסתכל על העימות בין ישראל לחמאס כמקרה בוחן לעימות בין חברה שמנסה לחיות בדמוקרטיה לארגון טרור, נראה שפעולותיו של חמאס רק הסלימו והקצינו עם השנים. זהו מקרה בוחן חשוב שהעולם חייב להבין אותו וללמוד ממנו. להבין שניצני טרור מתחילים בדיוק כפי שחמאס מתנהג כלפי עמו ונוהג בהם. שעם שמוכן להשתלח בעצמו ובילדיו הוא עם קיצוני שיעשה הכול כדי להרוג את האחר אם לא ימולאו רצונותיו, ממש כפי שארגון המדינה האסלאמית עושה בימים אלו.

במקרה של המדינה האסלאמית זה מצטלם יפה, לכאורה – בגדים שחורים על רקע מדברי סוריאליסטי. כנראה יש מי שיקנה, בינתיים תקשורת ההמונים מדווחת על התגייסות ויראלית באינטרנט של אנשי "חזון" רבים מדי שאלימות היא לא מילה גסה עבורם ושנרתמים לחזון המדינה האסלאמית – חזון הטרור, עריפת הראשים ואינוס הנשים. עד מתי ישתוק העולם? לא ברור, כי נכון להיום עסוקים עושי השלום למיניהם בחיפוש אחר פתרון של הידברות, ולא מבינים שהידברות היא מילה גסה עבור אנשי המדינה האסלאמית וכנראה גם עבור חמאס.

אז מה עושים כשאין הידברות? כשבעצם אין עם מי לדבר וכשגל הטרור הזה רק מתעצם והופך לאיום אמתי, כמו מחלה סופנית שבסופו של דבר תהרוג את כולנו? לא ברור. בינתיים העולם טומן את ראשו בחול כמו בת יענה ועסוק בשיחות של האו"ם ובגינויי אלימות שוליים. כל שנותר לנו, לציבור, הוא להתבונן מהצד בדיווחים המציפים את הרשת על גורלן האכזר של הנשים היזידיות הכלואות בכלובים ועל עריפות ראשים של אזרחים תמימים, ופשוט להתחלחל מהמחשבה שזה יכול להגיע לכל אחד מאתנו, והעולם עדיין ישתוק.

על המחבר / המחברת

דבי קאופמן

דבי קאופמן

עורכת: מדור ספורט. מרימת משקולות בעבר. מאמנת כושר וריצות ארוכות, עוסקת כיום בספורט טריאתלון וריצה. עורכת ויועצת תקשורת כלכלית, דירקטורית בחברה ציבורית ומנהלת תקשורת ופיתוח עסקי במוסד שמואל נאמן בטכניון.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!