JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ממסמך שנוי במחלוקת לחוק עליון מקודש

החוקה האמריקנית וגלגוליה

ממסמך שנוי במחלוקת לחוק עליון מקודש צילום: Jacobolus Wikimedia Commons
אוגוסט 30
02:28 2014

דיון היסטוריוגרפי ארוך שנים מבקש לענות על השאלה: מתי בדיוק קיבלו אזרחי ארצות הברית את חוקת ארצות הברית כמסמך כמעט מקודש? התשובות הרבות והשונות שניתנו לשאלה זו במהלך הדורות מצביעות על עובדה חשובה לאין ערוך ממציאת תאריך כזה או אחר. החוקה האמריקנית, או מוטב לומר – הפרשנות של החוקה, מעצבת את תבנית חייהם הפוליטית של מיליוני אמריקנים מאז שנוצרה על ידי הוועידה החוקתית כשזו התכנסה למשך ארבעה חודשים בפילדלפיה בשנת 1787 ועד ימינו.

אולם זמן רב לפני שקיבלה את המעמד הנשגב הזה, נתפסה החוקה על ידי רבים מיוצריה כמתווה של תכנית, אשר יאפשר לכל דור להיעזר בו כדי לקדם את צרכיו ואת טובתו. היום יערערו רק מעטים על תקפות החוקה ועל נחיצותה, אך מרגע שנחשפה החוקה הצעירה לציבור חצתה ההתנגדות לה מגזרים וקהלים ברחבי הרפובליקה. בעזרת הצגת הרקע ההיסטורי שהוביל ליצירת החוקה וחלק מעקרונותיהם הבסיסיים של יוצריה ושל מתנגדיה, ייתכן שנוכל להתקרב לשחזור אפשרי של אותו מושג חמקמק אשר מפרשי החוקה לדורותיהם קראו לו "כוונתם המקורית של יוצרי החוקה". בסקירה זו אבקש להראות שאף על פי שיש הממקמים את הניתוק מבריטניה ואת יצירת החוקה על רצף אירועים היסטורי אחד שבו צעדו האמריקנים החדשים אל אידאל הדמוקרטיה הנשגב, הרי שמבט מפוקח על החוקה ועל יוצריה דווקא יערער על מסקנה זו.

כשניגשים לסקור את העצמאות האמריקנית מבריטניה, חשוב לזכור שממש עד לרגעי הניתוק הסופיים של 13 המושבות מן האימפריה הבריטית בשנת 1776 ראו עצמם בני אמריקה כנתינים בריטים טובים. אם כך מדוע הפנו המתיישבים האמריקנים את עורפם לבריטניה ב-1776? הניסיון לערער את זכויותיהם של בני אמריקה לשלטון עצמי ולהטיל עליהם מסים ללא הסכמתם וללא ייצוגם בפרלמנט – ניסיון שהתבטא בכמה צווים וחוקים שהטילו הממשלה והפרלמנט הבריטיים מ-1763 ואילך – הייתה מבחינת המתיישבים האמריקנים הצעד ראשון שיסתיים בשעבודם המוחלט לבריטניה המושחתת והמנוונת. אך הדבר המופלא באמת בהפניית העורף למדינת האם הוא מה שהחליף את הקשר עם בריטניה: התעמקות בכתבי הנאורות עוררה את האמריקנים החדשים לקבל, להפיץ וליישם, לראשונה בתולדות העולם, רעיון מהפכני החותר תחת החברה המלוכנית שאליה השתייכו כל תקופת הקולוניזציה: העיקרון הגורס שכל בני האדם נולדו שווים.

וכך, כתוצאה מפחד משלטון ריכוזי הנוגס לאטו בחירויות בני העם, בארבעה ביולי 1776 הוקמה ארצות הברית כאיחוד מדינות רופף תחת חוקתה החדשה: "תקנות הקונפדרציה". אולם במהרה התגלה שהקונפדרציה אינה יכולה להכריח מדינות לקבל את החלטותיה, ובעשור שאחרי העצמאות חלחלה יותר ויותר ההבנה ש"הממשל הפדרלי המסכן חולה כמעט עד מוות", כפי שניסח הנרי נוקס ב-1787. בשנת 1787 הוקמה ועדה אשר תפקידה היה לדון בשינויים הנחוצים ב"תקנות הקונפדרציה", אך משסיימה הוועדה את עבודתה לאחר כארבעה חודשים של דיונים, התברר לתדהמת רבים כי היא לא הציעה שינויים ב"תקנות הקונפדרציה", אלא יצרה חוקה חדשה לחלוטין לארצות הברית – חוקה שנחה על עקרונות שונים מאוד מעקרונות הקונפדרציה.

בניגוד לתיאוריות קונספירציה שונות שעלו במהלך שנות חייה של ארצות הברית, החוקה החדשה לא משקפת את דעתו ואת שאיפותיו של גוף מאוחד, אלא דווקא את הרצונות השונים, ולעתים אף סותרים, של חברי הוועדה שחיברה אותה. למעשה, מתוך 55 הנציגים שהשתתפו בדיונים, רק 39 חתמו על התוצר הסופי. אפילו ג'יימס מדיסון, מי שנחשב עוד בימי חייו ל"אבי החוקה", לא השיג את המסמך שאותו ביקש ליצור. אף שתומכי החוקה הציגו חזית אחידה כדי לקדם את אשרורה, אין לראות בכך סימן לתמימות דעים בין חברי הוועדה בזמן חיבורה. בנאום שנשא בימיה האחרונים של הוועדה ביטא בנג'ימין פרנקלין את ההתלהבות המסויגת של מרבית חברי הוועדה מן החוקה, וטען שהחוקה איננה תוצר מושלם, אלא הפשרה הטובה ביותר שהצליחו חברי הוועדה להשיג.

לאחר סיום פעילות הוועדה החל המרוץ המפרך שהוביל לאשרורה הסופי של החוקה הפדרלית החדשה ב-1789 ולהפיכתה לחוק העליון במדינה, מעמד שמחזיק גם בימינו. תומכי החוקה, אשר בצעד פרסומי מבריק העניקו לעצמם את השם "הפדרליסטים", פעלו לשינוי דעת הקהל לטובת החוקה החדשה דרך נאומים, עלונים ומאמרים בעיתונות. מדד טוב לבחינת מיקום החוקה על הרצף המוביל בהכרח לדמוקרטיה הוא להתבונן במרוץ לאשרורה ובוויכוח הפורה והמרתק שנוצר. הוויכוח שנוצר סביב אשרור החוקה בין הפדרליסטים לאנטי-פדרליסטים נסב בעיקרו על שני רעיונות מנוגדים: פדרליות נגד לוקאליות. החוקה הפדרלית הציעה משטר המאגד בתוכו את ריבונות המדינות והעם וכך מכפיף את חלק מעצמאות המדינות לממשל מאוחד. הממשל הפדרלי החדש יתפקד כפוסק העליון בעניינים לאומיים ובין-לאומיים ויטפל בחיכוכים בין המדינות החברות בברית, וכך ימנע את האפשרות שארצות הברית תיהפך לאירופה חדשה, יבשת מחולקת בתוך עצמה. קונפדרציה רופפת או הקמת מספר קונפדרציות – הצעה שנידונה ברצינות בשנים שלאחר הניתוק מבריטניה – נתפסה על ידי יוצרי החוקה כסכנה לאיחוד עצמו, אך גם לביטחון בני אמריקה, מכיוון שהם יידרדרו למלחמות אין-ספור בין מדינות אמריקה החדשות. לאחר מכן תעיד על מצב מצער שכזה ההיסטוריה של הדה-קולוניזציה של אמריקה הלטינית.

מן הצד השני של המתרס ביטא לותר מרטין, נציג מדינת מרילנד לוועידה החוקתית, את עקרון הלוקאליות האנטי-פדרליסטי בצורה המזוקקת ביותר. הוא טען שאיחוד כלל לא צריך לתת דעתו לשליטה על יחידים, אלא כל תפקידו הוא לדאוג להמשך שלטונן התקין והבטוח של המדינות המרכיבות את הברית. מתנגדי החוקה תהו אם יהיה מעשי ליצור ייצוגיות אמתית של בני העם בשטח נרחב כל כך. אף שמרבית האנטי-פדרליסטים הסכימו על הצורך בתיקון "תקנות הקונפדרציה" לטובת דגם ריכוזי יותר, הם התנגדו נחרצות לחוקה המוצעת כיוון שהאמינו שחוקה זו מעניקה לממשל הפדרלי כוח בלתי-מוגבל להכריח מדינות ואזרחים לציית לרצונותיו. וכך, בזמן שלא יהיה ביכולתו של רוב ציבור תושבי ארצות הברית להביע את דעתו, המחוקקים המעטים שבקונגרס יפעלו למען ענייניהם של המעטים הקרובים למושב השלטון.

דוגמה פשוטה תבהיר את הבדלי הגישות: למדינה כמו דרום קרוליינה היו בזמן המרוץ לחוקה מעל 200 חברים ברשות המחוקקת במדינה, ותחת החוקה הפדרלית רק חמישה נציגים לבית הנבחרים של הממשל הפדרלי. האנטי-פדרליסטים התנגדו לרעיון שחמישה נציגים יוכלו לייצג את ענייניו של החוואי הקטן במדינה. לעומת זאת הגישה הפדרליסטית, שהייתה גישה אליטיסטית, הניחה שזהו בדיוק מספר בוגרי האוניברסיטה בדרום קרוליינה. על כן, אנשים מובחרים אלו ייבחרו לייצג את דרום קרוליינה בממשל החדש, וכך יעלו את רמת הפוליטיקה העל-מדינתית לרמה הראויה. בתוך "אריסטוקרטיה טבעית" זו, כפי שכונתה על ידי האליטות האמריקניות, חברי אותה אריסטוקרטיה ייבחרו כהוכחה לעליונותם המוסרית והאינטלקטואלית ולא מתוך מפלגות המסתמכות על פופולריות ועל דעת קהל, כמקובל בימינו.

אם כן, כמעט בניגוד גמור לדרך שבה נתפסת החוקה כיום, יוצריה לא ביקשו ליצור מסמך המפאר את ריבונות העם כעיקרון מוחלט. בפסקה אלמותית מתוך "הפדרליסט 10" מבקש מדיסון, תחת שם העט פובליוס, להבהיר לקוראיו את המהות האמתית של כל שלטון אנושי: "אם בני אדם היו מלאכים, שום שלטון לא היה נחוץ, אם מלאכים היו מושלים בבני אדם, שום חסמים פנימיים וחיצוניים על השלטון לא היו נחוצים". ומכיוון שבני אדם אינם מלאכים, אלא יצורים שאפתניים, נקמניים וחומדי בצע, נוצר הצורך להרכיב מערכת החותרת נגד עריצות חיצונית – של בני העם ושל המדינות, ונגד עריצות פנימית, אשר יכולה להתעורר מתוך המערכת הפדרלית עצמה. ואכן, יותר משחוקת ארצות הברית היא מסמך שנוצר בידי אוסף של אנשים מבריקים, היא מסמך שנוצר בידי אנשים פסימיים להפליא לגבי טבע האדם.

אם כך, מה בנוגע לאותה "כוונה מקורית של יוצרי החוקה" וחשיבותה לרפובליקה האמריקנית כיום? בעידן של מילים כמו "דמוקרטיה", "קפיטליזם", "אינדיבידואליות", "זכות הציבור לדעת" ו"הלקוח תמיד צודק" נשפך דיו רב והוקדש מאמץ אינטלקטואלי כן במטרה לשער מה היו חושבות הדמויות הגדולות של אותה תקופה מכריעה על השאלות שאיתן מתמודדת ארצות הברית של ימינו. מובן שבדרך הועלו ספקות בנוגע לעיסוק נפוץ זה – האם בכלל יוכלו אנשי סוף המאה ה-18 להסתכל על האימפריה האמריקנית הנוכחית ולזהות בה משהו ממדינתם הקטנה והכמעט חסרת חשיבות? והאם אנו, שמאות שנים מפרידות בינינו ובין אותו דור, יכולים לחדור לתוך מוחותיהם הקדחתניים של מדיסון, וושינגטון, אדמס ואחרים ולהשתמש באמונותיהם ובעקרונותיהם הפוליטיים כדי ליישב את הסתירות הרבות שבחיינו?

 שאלות אלו ואחרות נשאלו וכנראה ימשיכו להישאל כל עוד בני אמריקה ובני תרבויות אחרות, כמו כותב שורות אלו, ימצאו עניין בהיסטוריה המרתקת של דור האבות המייסדים של ארצות הברית. לעיסוק המסובך בחשיפת "כוונתם המקורית של יוצרי החוקה" צריכה להתלוות הבנה שלמה יותר של פעילות החוקה ושל חשיבותה במהלך הדורות, הבנה שתעלה רק אם נביא בחשבון את כל הפרשנויות הרבות שהוצמדו לחוקה, וזאת מרגע שנחשפה לעולם בסוף 1787 ועד ימינו אנו. נהיה חסרי אחריות אם נשכח שהעקרונות שראו לנגד עיניהם יוצרי החוקה בעת כתיבתה, ושמאז השתנו ללא היכר, היו שנויים במחלוקת בקרב קהלים רבים עוד בזמנם, וכיום ייראו לרובנו מנוגדים להיגיון העומד בבסיס העידן הדמוקרטי שלנו.

על המחבר / המחברת

Avatar

חן מלול

סטודנט לתואר שני בהיסטוריה אמריקנית באוניברסיטת חיפה. לוקח חלק בפרויקטים חינוכיים המבקשים להעביר את יפי מדעי הרוח.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!