JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחדשים יחסים

סימנים למהפך אסטרטגי ביחסי ישראל עם מדינות באפריקה

מחדשים יחסים יבשת אפריקה commons.wikimedia.org
יולי 31
18:37 2015

שינוי דפוסי ההצבעה של שתי מדינות אפריקאיות, רואנדה וניגריה, במועצת הביטחון של האו"ם, סיכלו קבלת החלטה אנטי-ישראלית. כישלון הפלסטינים לגייס תשע מדינות שיתמכו בהצעתם ייתרה את הצורך בהטלת וטו אמריקאי. אולם עם כל הערך המוגבל יחסית של החלטות אנטי-ישראליות במוסדות האו"ם, עשוי הכישלון הפלסטיני במועצת הביטחון להוות סמן לשינוי חיובי במערך היחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל עם מדינות באפריקה. ניתן לייחס חשיבות מיוחדת לשינוי דפוס הצבעתה של ניגריה. מדינת ענק זו – המשתרעת על שטח של כ-924.000 קמ"ר, מונה כ-180 מיליון תושבים והכנסותיה מסתכמות בעשרות מיליארדי פטרו-דולרים בשנה – היא כיום הכלכלה הגדולה באפריקה. אוכלוסייתה של ניגריה היא הגדולה ביותר ביבשת וצבאה השני בגודלו (אחרי מצרים). כתוצאה מכל אלה ניגריה היא כיום המדינה הדומיננטית בארגונים בין-לאומיים כדוגמת הארגון לאחדות אפריקה (OAU) והאיחוד הכלכלי-פוליטי של 16 מדינות מערב אפריקה (ECOWAS). נשיא ניגריה בדימוס אולוסייגון אובסנג'ו אמור היה להיות מועמד, בתמיכה אמריקאית, לתפקיד מזכ"ל האו"ם. אולם בזמנו גבר עליו קופי אנאן (אולי בשל קשריו עם משפחת ואלנברג השוודית). ניתן לציין כי השתדלותו של אורי פלטי, שגריר ישראל בניגריה, ובין היתר יחסיו הקרובים עם נשיא ניגריה, בוודאי השפיעו על שינוי דפוס הצבעתה של ניגריה באו"ם לטובת מדינת ישראל. באשר לשינוי הצבעתה של רואנדה לטובת ישראל, אין ספק כי בביקורו ברואנדה ביוני 2014 יצר שר החוץ אביגדור ליברמן "כימיה" טובה עם נשיא רואנדה ועם שרת החוץ שלו. אפשר להניח שמערכת יחסי ישראל-רואנדה עברה שדרוג כתוצאה מביקור זה. ללא ספק התקרבות זו הייתה גורם משמעותי בשינוי הצבעתה של רואנדה לטובת ישראל.

ראוי לציין כי ליחסי ישראל עם מדינות באפריקה יש היבטים חשובים בתחומים שונים: פוליטיים, כלכליים, ביטחוניים ואסטרטגיים. די אם אזכיר את מבצע אנטבה, שללא הקשר הסמוי והמצוין עם קניה, ספק אם היה מתקיים ומסתיים באותה הצלחה כפי שהסתיים. אפשר גם להזכיר את מערכת הקשרים החשובים עם מדינות כדוגמת דרום סודן, אתיופיה, אריתריאה וג'יבוטי, הממוקמות בנקודות אסטרטגיות מבחינה ישראלית לאורך חופו המערבי של ים סוף. מידע מודיעיני שמקורו באחת ממדינות אלה סייע ללכידת אניות נשק שיצאו מאיראן ואשר מטענן היה מיועד לחמאס בעזה. כיום, כאשר הטרור האסלאמי הקיצוני משתולל לאורכה ולרוחבה של יבשת אפריקה, יש לגורמים שונים בישראל, ממלכתיים ופרטיים, תפקיד משמעותי – אשר בעתיד הקרוב יהיה משמעותי אף יותר – במאבק של מדינות אפריקאיות נגד הטרוריסטים הנמנים עם הקיצונים המוסלמים.

התפתחות חיובית, שהיא כבר מעל ומעבר ל"סימנים" גרידא, חלה ביחסי ישראל-מצרים. המגמה להסגת קשרי מצרים-ישראל לאחור, שהחלה להסתמן בתקופת שלטונו של הנשיא מורסי, שינתה כיוון.

מורסי, שאמנם נבחר בבחירות כלליות במצרים, לא היה אלא ממלא מקומו של חייראת א-שאטר, הטייקון שהנהיג את תנועת האחים המוסלמים. א-שאטר נפסל על ידי בית דין אזרחי מלהתמודד בבחירות לנשיאות. מורסי נבחר למלא את מקומו. תנועת האחים המוסלמים במצרים אינה תנועה קיקיונית. התנועה נוסדה בשנת 1928 על ידי חסן אל בנא האגדי. היא נטועה היטב בקרב שכבות שונות בעם המצרי. בעיקר בקרב השכבות העממיות והתושבים בכפרי הדלתא. משנבחר, החל מורסי לאייש את מנגנוני השלטון במצרים, בקצב גובר והולך, בחברי האחים המוסלמים. אלה מצדם הודיעו שבכוונתם לצמצם את היחסים עם ישראל עד לכדי ביטולם.

באותה עת, בלוב של קדאפי, נפרצו מחסני הנשק הגדושים, ונשק מסוגים שונים החל למצוא את דרכו אל מדינות הסאהל באפריקה. נשק לובי החל לזלוג גם למדבר סיני, שהיה מדולל מכוחות קרקע מצריים, בשל הסכם השלום בין מצרים לישראל. מצרים של מורסי וסוחרי הנשק הבדואים בסיני יצרו, דרך מנהרות ציר פילדלפי, קשר עם משטר החמאס בעזה. כך, פרט לתמיכה פוליטית וכלכלית דו-כיוונית, נוצר בעזה מערך טרור אסלאמי אימתני. בכך נוצר איום ביטחוני משמעותי על מדינת ישראל בכלל ועל יישובי עוטף עזה בפרט. תהליך זה נבלם בחלקו כאשר צבא מצרים חש שהסאה הוגדשה. צבא מצרים חזר לתפוס את השלטון. מורסי סולק ונעצר והגנרל א-סיסי תפס את השלטון ולאחר מכן אף נבחר לנשיאות. שינויים פוליטיים אלה גרמו למהפך ביחסי ישראל-מצרים. הצבא המצרי החל בונה מחסום אסטרטגי בציר פילדלפי. מה שישראל, בטעות או מתוך הזנחה, נמנעה לעשות בתקופת "הפינוי השרוני" ואחריו. ישראל הסכימה להכנסת גדודי צבא מצריים מעל למותר בהסכם השלום עמה, על מנת שיילחמו בבדואים ובגרורות של האחים המוסלמים שהתמקמו בסיני. ניתן אפוא לסכם שכיום יחסי ישראל-מצרים השתפרו והם מתבססים על אינטרסים משותפים. יש לכך השלכות חיוביות יוצאות מהכלל על יחסיה של ישראל עם מדינות אגן הנילוס. ראשית, כיוון שמצרים היא מדינה הגמונית בחלק זה של אפריקה ושנית, בשל הידע הטכנולוגי הייחודי המצוי בישראל בכל הקשור לטיפול במים, לטיהורם לשימוש עירוני ולהשקיית שדות חקלאיים. מומחים ישראלים כבר פועלים בתחומים אלו בארצות אגן הנילוס כדוגמת טנזניה, קניה, אוגנדה, רואנדה, אתיופיה ודרום סודן. כותב שורות אלה שביקר בזמנו במצרים והתוודע לבעיותיה של החקלאות המצרית, משער שלא ירחק היום והמצרים יחזרו להשתמש בטכנולוגיית ההשקייה הישראלית (FERTIGATION) המתקדמת ביותר מסוגה בעולם. התפתחויות אלו במדינות אגן הנילוס אינן עוד בבחינת סימנים, אלא מהוות כבר שלב מתקדם בתפקידה המתחדש של ישראל באפריקה.

תחום נוסף שעוסקים בו ישראלים באפריקה, ואשר (בצדק) רב בו הסמוי על הגלוי, הוא תחום האבטחה האזרחית (הגנה על בנקים, כלי רכב, שדות תעופה, חברות מסחריות, מפעלים ובתי מגורים) וקשרי הביטחון עם חלק ממערכות השלטון ביבשת. בתוך כך נוצרה זהות אינטרסים במישורים שונים בין גורמי שלטון באפריקה לבין המנגנונים הרלוונטיים בישראל. כיום התחום המשותף יותר הוא המאבק נגד הטרור של האסלאם הרדיקאלי. בתחום זה מחכה לישראלים עבודה רבה, שכמובן שכרה בצדה. אולם כיום, בניגוד לעבר, לשיתוף פעולה בתחום הביטחון יהיו גם, ללא כל ספק, תוצאות פוליטיות. זה לא מכבר התאכזבו האפריקאים מההבטחות לסיוע מצד מנהיגים ערבים למיניהם – הבטחות שלא קוימו. כמו כן כיום, בעת שטרור אסלאמי משתולל ברחבי היבשת, יש להניח שיהיה למנהיג אפריקאי זה או אחר, קשה הרבה יותר לקבל שוחד מנציג ערבי ולהצביע במוסדות בין-לאומיים נגד ישראל. גם הנפט הערבי כנשק אסטרטגי איבד מהאפקטיביות שלו. לכן אפשר לשער שיחסי ישראל עם מדינות באפריקה עומדים בפני שינוי היסטורי לטובה כבר בעתיד הקרוב. השינוי בדפוס ההצבעה של רואנדה וניגריה במועצת הביטחון, אשר תרם לסיכול הקמפיין הפלסטיני, הנו כנראה מעין סנונית ראשונה המבשרת את בוא האביב.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

5 תגובות

  1. אביבה
    אביבה אוגוסט 01 2015, 17:50
    אוי לנו

    אני רוצה שמדינות נאורות ודמוקרטיות יתמכו בנו. כאלה שמכבדות ערכים אנושיים. ולא מדינות שאין בינן לבין דמוקרטיה כלום.

    השב לתגובה
  2. חני
    חני אוגוסט 03 2015, 13:24
    יום יבוא ואפריקה תהיה דמוקרטית

    אז המדינות יתייצבו כולן נגד מדינת ישראל.
    כמו שקרה עם דרום אפריקה.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוגוסט 05 2015, 15:41
      לחני

      מן הסתם מדינות אפריקה יהיו דמוקרטיות אחרי שהמדינות המוסלמיות יהיו דמוקרטיות.
      לידיעתך – רוב מדינות אפריקה כבר התייצבו נגדנו. עכשיו זה מתחיל להשתנות.
      משטר האפרטהייד בדרום אפריקה פורק על ידי ממשלת דה-קלרק רק אחרי שבריה"מ התפרקה ולא בגלל חרם בינלאומי שממילא נעקף על ידי גורמים רבים.

      השב לתגובה
  3. יריב
    יריב אוגוסט 05 2015, 18:58
    לא כולם מבינים

    דוקא בשל הפיגור היחסי בכל התחומים, הצמיחה באפריקה מכל הבחינות צפויה להיות הגדולה ביותר, זה הופך אותה לאטרקטיבית, וזה יעניק לה חשיבות גדלה והולכת.י

    השב לתגובה
  4. ד'ר גדעון בן דרור
    ד'ר גדעון בן דרור ספטמבר 26 2015, 19:47
    מאמר חשוב ומענין

    לד'ר יצחק דגני, הינך מפנה זרקור למדינות באפריקה, יבשת שאין אנו רגילים לקרוא עליה במערכת היחסים הבינלאומיים, וכמובן בהקשר הישראלי. ימים יגידו אם ההצבעה באו'מ מהווה אינדיקטור של שינוי כלפי ישראל, או משהו מקרי. נקווה לטוב

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור