JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אלת הצדק אינה רשאית להבחין בין נאשמים

מה שרע לדפני ליף רע לכולנו

אלת הצדק אינה רשאית להבחין בין נאשמים צילום: Rfimich he.wikipedia.org
פברואר 08
18:30 2014

העיתונות היומית מתגייסת בימים האחרונים למערכה כוללת נגד התביעה במשפטה של דפני ליף, ממנהיגות המחאה החברתית. ראיותיה של התביעה נחשפות לביקורת חמורה, ודיווחים מגמתיים רומזים לבדיקה מחדש על ידי ראשי מערכת האכיפה. לכאורה יש בכל אלה סיבה למסיבה. ליף לא צריכה הייתה לעמוד לדין פלילי, וזיכוייה יחזק את הדמוקרטיה הישראלית. אלא שהיה טוב עוד יותר אילו שימש עניינה של ליף חשבון נפש של מערכת הצדק הפלילית בכללותה.

אף אם אני מאמין בכנותם של אותם עיתונאים שנזעקו נוכח דלות הראיות במשפטה של ליף, אני מאמין שהם רואים פגמים אלה רק משום שהם אוהדים אותה ואת עניינה. שוטר מעיד שראה את דפני ליף מבצעת עברה ודורש במפגיע ממערכת הצדק להאמין לו רק משום שהוא שוטר? שוטר נוזף בסניגורית על שהעזה להטיל ספק באמינותו? כך בדיוק עושים שוטרים לכל דרגיהם והתמחויותיהם בבתי משפט דבר יום ביומו, ואין באולם קהל שיצחק להם ועיתונאים שיספרו על כך לקוראיהם. "סרטי רקע" המוצגים על ידי התביעה רק כדי ליצור עמדה עוינת לנאשמת? מה חדש? כמה מהמשפטים הפליליים המפורסמים בתולדות המדינה לוו בעדויות מסוג זה ולא היה מי שימחה על כך.

מה שנכון למשפטה של נאשמת אהודה צריך להיות נכון גם למשפטו של נאשם שהציבור הישראלי כולו רוצה בהרשעתו, בין שלוהק בדעת הקהל כ"מחבל" או "צורר", ובין שלוהק כ"פוליטיקאי מושחת" או סתם "עבריין בכיר". עיניה של אלת הצדק חייבות להיות מכוסות במעטים עבים, והיא אינה רשאית להבחין בין נאשמים על פי מידת האהדה הציבורית שהם מביאים לאולמה.

זה כמה שנים אני טוען שהתערער האיזון הבסיסי בכל מערכת הצדק הפלילית בישראל. את האיזונים המעולים שהשאירו אחריהם הבריטים שחקנו עד דק ולא החלפנו אותם באחרים. יותר מדי אנשים נעצרים בישראל לשווא. יותר מדי נחקרים. יותר מדי מואשמים. יותר מדי מורשעים. יותר מדי נענשים. יותר מדי כוח נצבר במנגנוני האכיפה מתוך אמונה מופרכת כי הללו יפתרו את בעיות היסוד של החברה הישראלית. לא היה צריך להמתין לסדקים המתגלים בעת האחרונה בכל מערכות האכיפה כדי להעלות טענה זו לסדר היום הציבורי. אסור לשמוח לאידן של המשטרה והפרקליטות, ואסור לנו לתרגם שאלות עקרוניות לרכילות אישית. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה למערכת אכיפה הגונה, חזקה ויעילה, אך היא חייבת לעצב אותה מחדש ולהשיב לה את איזוניה.

לא לאיזונים אלה כיוונה דפני ליף כשיצאה להנהיג את המחאה החברתית. כמו מרבית הציבור הישראלי היא חשבה על מחירי הדיור והמזון. אני מאחל לה ולכולנו שתזוכה במשפטה, בין שיופסק ובין שיסתיים, אך אני מאחל לה ולנו שבדרכה לשלטון תהגה בתיקון גדול נוסף. היא לא הייתה צריכה להיעצר. היא לא הייתה צריכה להיחקר, ובוודאי לא הייתה צריכה להיות מואשמת. כשתנהיג אותנו לעולם חדש ואמיץ שבו יהיו מחירים ראויים לדירה שבה נגור ולגבינה שאותה נאכל, היא תצטרך גם לדאוג כי יהיה מחיר ראוי לחירותנו.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

תגובה אחת

  1. איה מאור
    איה מאור פברואר 09 2014, 14:23
    יישר כויח

    הגיע הזמן שנפסיק להיות סקטוריליים ושכל אחד ידאג לעניניניו. אנו רוצים מערכת משטרה ומשפט ישרה וצודקת לכולם ושלא יישב חלילה צדיק אחד בכלא אפילו במחיר שאיזה פושע יסתובב חופשי.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור