JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מודל השיקוף בבחירת שופטים

בעקבות מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון

מודל השיקוף בבחירת שופטים פרופ' דורון מנשה
פברואר 28
09:30 2017

המאמר נכתב במשותף עם איל גרונר

לאחרונה בחרה הוועדה לבחירת שופטים בארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון: יעל וילנר, דוד מינץ, ג'ורג' קרא ויוסף אלרון. בחירה זו נקבעה לאחר ויכוח ציבורי ובצל מחלוקת בוועדה לבחירת שופטים, מחלוקת בין החברים בוועדה שהם שופטי בית המשפט העליון לבין חברי הוועדה מהמערכת הפוליטית.

חלק מהמחלוקת סבב סביב הרקע התרבותי של השופטים הנבחרים: שופטת דתייה, שופט תושב התנחלות, שופט מהמגזר הערבי ושופט הנחשב שמרן. אנו סבורים כי בחירה זו מבטאת את רעיון השיקוף בבחירת שופטים שעליו המליצה ועדת זמיר לסדרי הבחירה של שופטים (2001). רשימה זו תציג טעמים בזכות רעיון השיקוף.

מהם השיקולים הרלוונטיים בבחירת שופטים? שיקול רלוונטי אחד, שאינו שנוי במחלוקת, הוא שיקול המקצועיות במובן הרחב. הווה אומר הן ידע ומיומנות בתחום המשפט והשפיטה והן כישורים עקיפים הנדרשים לעבודה וליעילותה, כגון כושר הבעה בכתב ובעל פה, יעילות וכושר ביצוע, כושר החלטה והכרעה, מזג שיפוטי, יושרה, תבונה ואינטליגנציה כללית ורגשית. שיקול שני, שנוי במחלוקת, הוא הרקע התרבותי של המועמדים.

לדעתנו, האיזון בין השיקולים יכול שייעשה באחד מתוך שלושה מודלים אפשריים:

המודל הראשון הוא המקצועי הטהור. לפי מודל זה השיקול המקצועי במובן הרחב הוא הקריטריון היחיד הרלוונטי ואילו הרקע התרבותי של המועמדים לא צריך לקבל משקל כלל. מודל זה דוחה את הצורך בייצוג או שיקוף על בסיס תרבותי.

מודל שני הוא מודל הייצוג התרבותי. לפי מודל זה, על הרכב השופטים לייצג בדיוק מתמטי-סטטיסטי את פילוח המגזרים התרבותיים באוכלוסייה. אם נניח שמגזר מסוים מהווה 15% מן האוכלוסייה, אז הרכב בית המשפט צריך אף הוא לשאוף לכלול 15% מאותו מגזר. בהסתכלות מתמטית, מודל הייצוג שואף להביא למצב שבו הרכב השופטים משקף באופן חד-חד-ערכי את הקבוצות התרבותיות בחברה שאליה הם משתייכים.

המודל השלישי הנו מודל השיקוף התרבותי. לפי מודל זה יש להשתדל שהרכב השופטים ישקף מגזרים תרבותיים שונים באוכלוסייה בכפוף למודל המקצועיות וללא יומרה לייצוג סטטיסטי על פי הפילוח הדמוגרפי-תרבותי באוכלוסייה.

אנו סבורים כי אין לאמץ את מודל הייצוג וזאת מהטעמים האלה: ראשית, קיים השיקול הנוגע באופי האנטי-רובי של בית המשפט. בדמוקרטיה ליברלית קיימת חלוקת עבודה בין היבטים רוביים המשקפים את מודל הכרעת הרוב ומתבטאים במוסדות נבחרים-ייצוגיים, כגון הפרלמנט ומליאת הממשלה, לבין מוסדות המשקפים שיקולים אחרים, כגון שיקולים מקצועיים ושיקולי זכויות האדם, שלעתים גוברים על שיקול הכרעת הרוב. הפרלמנט מבטא את ההיבט הרובי, והדבר מתבטא בראש וראשונה בהיותו נבחר בבחירות כלליות, ואילו הערכאה השיפוטית מבטאת את השיקול המקצועי ואת זכויות האדם, שעשויות לגבור על רצון הרוב.

שנית קיים השיקול האקספרסיבי בדבר אתוס המקצועיות. מודל הייצוג מוּעד להעביר מסר בעייתי – ששיקולי פוליטיקה של זהויות דוחים שיקולים מקצועיים. מסר זה אינו רצוי לאור אופיה של הרשות השופטת ואף עלול לפגוע בלגיטימיות השפיטה וליצור אווירה שגם בבית המשפט "הכול פוליטיקה". בעיית הלגיטימיות של השפיטה במשפט הבין-לאומי, בהקשר של דת ומדינה, בהקשר ליחס אל המיעוט הערבי – אלה דוגמאות לבעייתיות העצומה במונחי אמון ולגיטימציה ציבורית שמודל שפיטה זה עלול ליצור.

שלישית, מודל הייצוג בטהרתו אינו אפשרי מבחינה סטטיסטית – לפחות ככל שמדובר בבית המשפט העליון, בהיותו גוף קטן יחסית. בכל מספר חברים מצומצם קשה ליישם ייצוג שיהלום סטטיסטית את המגזרים השונים. ריבוי המגזרים ביחס למיעוט המשרות מעורר קושי. על מנת להמחיש את הקושי שוו בנפשכם שלוש משרות פנויות שבאמצעותן יש לייצג את המגזר הערבי, נשים, את המגזר הדתי, תושבי התנחלויות, מוצא אתני-עדתי, רקע סניגוריאלי, רקע תביעתי. מובן שהדבר אינו באמת אפשרי.

לדעתנו מודל השיקוף הוא הראוי ביותר. ראשית, מודל זה כפוף לשיקול המקצועי ולכן אינו פוגע בו – בחירת שופט מותנית בכך שהוא עומד בקריטריונים המקצועיים במובנם הרחב והוא כשיר לכהן כשופט.

שנית, יש במודל זה כדי לבטא את רלוונטיות הרקע התרבותי של המועמדים. הרקע התרבותי של המועמדים לשפיטה הוא רלוונטי לאיכות השפיטה ולהיותה מאוזנת והוגנת. הדבר נכון במיוחד בבית המשפט העליון, וזאת בכמה מובנים. לבית המשפט העליון, במיוחד בשבתו כבג"ץ, מגיעות סוגיות שההכרעה בהן אינה בעלת אופי מקצועי-טכני ואינה בבחינת גזירה לוגית פורמאלית של מסקנות מתוך הנחות, אלא מחייבת גם הפעלה של שיקול דעת בתחומים ערכיים ונורמטיביים העומדים בלב השיח הציבורי והמחלוקת הציבורית בחברה משוסעת. במצבים אלה אין זה ברור מאליו מהו הפתרון השיפוטי הנכון. על כן יש חשיבות לעמדת המוצא של המועמדים. עמדות מוצא אלה עשויות להשפיע על שיקול הדעת בנושאים אלה, ועל מנת שגישה אחת לא תהיה דומיננטית, חשוב לגוון.

מדובר בסוגיות כגון דת ומדינה, מדינה יהודית ודמוקרטית, שיקולי ביטחון לעומת זכויות אדם (למשל חוקתיות חוק המגביל איחוד משפחות פלסטינים), חוקיות ההתנחלות ביהודה ושומרון ושאלת חשיבותן הביטחונית (בג"ץ אלון מורה), שאלת חוקתיות החוק לטיפול במהגרי עבודה, שאלת "מי הוא יהודי" על פי חוק השבות, שאלת חוקתיות הפרטת בתי הסוהר.

גם באשר לערעורים פליליים קיים מרחב של שיקול דעת ערכי, למשל בשיקולי ענישה פלילית, במיוחד לאור הבניית שיקול הדעת על פי מתחמי ענישה וקביעת העונש בתוך המתחם. שיקולי ענישה תלויים בהנחות פילוסופיות-מוסריות שעשויות לבסס גישה מחמירה יחסית או מקלה יחסית.

שלישית, מודל השיקוף מעשיר את השיח השיפוטי בכך שהוא מאפשר ביטוי לגישות שונות. רקע תרבותי שונה יוצר לעתים פרספקטיבות שונות. על כן מודל המשקף פרספקטיבות שונות אלה מגביר את הפלורליזם בבית המשפט העליון וייצור פלורליזם של פרספקטיבות. מודל זה מונע קונספצייה או קיבעון של פרספקטיבה אחת, ומאפשר לשופטות ולשופטים להיחשף לפרספקטיבות מנוגדות ולבחון את השקפתם באופן ביקורתי נוכח פרספקטיבות מנוגדות אלה.

רביעית, מודל השיקוף נמצא בהלימה לצורך במקצועיות התרבותית הרלוונטית לתיקים מסוימים – העובדה ששופטת היא מרקע תרבותי מסוים יכולה לסייע למקצועיות שלה כאשר הידע התרבותי רלוונטי לתיק שבו היא דנה. למשל כאשר נאשם בעל רקע תרבותי זהה לרקע התרבותי של השופטת משמיע אמירות מסוימות הרלוונטיות לתיק, השופטת עשויה להבין את האמירות בהקשרן התרבותי הנכון.

חמישית, מודל השיקוף מסייע בביסוס לגיטימיות השפיטה – במישור היחסים בין בית המשפט העליון לבין הקהילה, חשוב שפסקי הדין ייחשבו ללגיטימיים גם אם לא בהכרח למוסכמים. הלגיטימיות היא מה שנהוג לכנות אמון הציבור במערכת המשפט. כאשר אין שופטים ממגזר מסוים אז המשתייכים לאותו מגזר עלולים לראות בפסיקה פסיקה שאינה לגיטימית, היות שלפי השקפתם מקורה בתרבות שאינה תרבותם.

לסיכום, אנו סבורים כי מן הראוי לאמץ את מודל השיקוף בבחירת שופטים ובכך לדחות הן את גישת המקצועיות הטהורה והן את גישת הייצוגיות. המהלך האחרון – בחירת ארבעת השופטים לבית המשפט העליון – הוא צעד בכיוון הנכון לביטוי מודל השיקוף.

יש לציין כי מודל השיקוף צריך להתבטא לא רק בבחירת השופטים אלא גם בקביעת המותבים. העובדה שמכלול שופטי בית המשפט מהווה שיקוף הולם עדיין אינה מבטיחה שהרכב השופטים בתיקים הספציפיים יבטא שיקוף הולם. אנו סבורים שעל מנת שמודל השיקוף לא יהא אות מתה יש לבטא אותו גם בשיקולי קביעת ההרכבים.

*

איל גרונר הנו תלמיד מחקר בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.

 

על המחבר / המחברת

דורון מנשה

דורון מנשה

עורך מדור חוק ומשפט. פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. מומחה לדיני הראיות, וללוגיקה של ההוכחה המשפטית. חבר מערכת בכתב העת International Commentary on Evidence. מגשר ובורר במסגרת הפדרציה הארצית לבוררות. פרסם מאמרים רבים וכן שני ספרים.

8 תגובות

  1. עמיחי
    עמיחי פברואר 28 2017, 14:07
    ואם שליש מהם יתמוך בערכי לה פמיליה

    שליש מהשופטים העליונים צריכים לייצג אותם?

    השב לתגובה
  2. דן
    דן מרץ 01 2017, 11:16
    לבחור לפי הכישורים

    שופט לבית המשפט העליון צריך להיבחר לפי הכישורים והמזג השיפוטי. אלה הקריטריונים החשובים והמרכזיים.

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 01 2017, 14:41
      שוויון גס בכישורים ומזג שיפוטי

      אבל ייתכן שמספר מועמדים יהיה ביניהם שוויון גס מבחינת הכישורים או מזג שיפוטי ואז הפעלת השיקול ההשתייכותי -תרבותי לא סותרת את הכישורים והמזג השיפוטי

      השב לתגובה
  3. מפקפק
    מפקפק מרץ 01 2017, 14:22
    כאשר יהיו כרבע מן השופטים חרדים

    ועוד כרבע דתיים ועוד כרבע ערבים (שגם הם ברובם דתיים) מעניין איזה בית משפט עליון אפשר יהיה לקיים כן במדינה הציונית.

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 01 2017, 20:04
      מחויבות לקהילה הפרשנית כתנאי סף

      תנאי סף למינוי לשפיטה הוא נאמנות למסורת הדמוקרטית ולערכי היסוד של השיטה המשפטית. חרדי או ערביה שאינם שותפים למסורת הזאת לא כשירים לשפיטה כפי שיהודי חילוני שאינו שותף למסורת הזאת אינו כשיר לשפיטה. לא די בכך שהמועמדת משתייכת לקבוצה תרבותית היא צריכה בנוסף לכך להיות חלק מקהילה פרשנית ולא לפרוץ את מתחם הלגיטימיות הפרשנית.

      השב לתגובה
  4. י.
    י. מרץ 02 2017, 13:01
    מאד יפה

    החיבור המשותף של מורה ותלמידו הוא רעיון יפה. לא מקובל ברוב המקרים. כל הכבוד. יש לעודד ולהרבות. ואני יודעת מניסיון על מה אני מדברת.

    השב לתגובה
  5. בן דוד של הבני דודים
    בן דוד של הבני דודים מרץ 03 2017, 14:04
    אחרי שיהיו בבית המשפט העליון שליש ערבים

    אני אמשיך את הדיון. נכון שהם עדין לא לושים אחוז אבל צריך שיקוף לנוצרים, מוסלמים, בדואים, דרוזים, צ'רקסים ועוד

    השב לתגובה
  6. ש
    ש מרץ 04 2017, 11:14
    מסכים מאד

    מסתבר שאפשר להיות בדיעה אחרת מאלה שחושבים שהם הצמרת וגם לנמק את זה בצורה יפה ומעמיקה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט