JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מי קוטף דובדבנים?

תגובה לטיעונו של סער וילף בפרשת זדורוב

מי קוטף דובדבנים? רומן זדורוב צילום: Joseph Zernik he.wikipedia.org
מרץ 24
20:15 2018

המאמר נכתב במשותף עם איל גרונר

רשימה זו הינה תגובה לטיעון מעניין שהעלה סער וילף במסמך שכותרתו "דווקא חקירות מאומצות מרשיעות חפים מפשע" (להלן: המסמך). לפי טיעונו של מר וילף הראיות המפלילות בפרשת זדורוב מבוססות על טכניקת חקירה המכונה "קטיף דובדבנים", שלפיה כאשר מבצעים חקירה מאומצת במיוחד, מגלים בהכרח הֶצְבֵּר של ראיות מפלילות גם אם החשוד חף מפשע. היות וגם אצל חשודים חפים יש אי אלו ראיות מפלילות, הרי שחקירה מאומצת תחשוף מספר כזה של ראיות מפלילות, שבעטיין עלול בית משפט להשתכנע שהאשמה הוכחה (קישור למסמך של וילף: https://goo.gl/C9Cckg).

נבהיר כי האמור בתגובה מתייחס רק לראיות כפי שהופיעו בפסקי הדין בערכאות השונות ולא מתייחס לחומר הראיות או לחומר החקירה שלא הופיע בפסקי הדין כגון פרוטוקולים ומוצגים. הערה זו חשובה לאור זאת שעיון חלקי בפרוטוקולים ובמוצגים מעלה שאלות בדבר ספקות נוספים באשר לאשמת זדורוב שלא עלו מעיון בפסקי הדין, ספקות שהביאו גם אותנו לנטוש עמדה קודמת שלנו בדבר ראיות מכריעות מן הבחינה הסטטיסטית-מתמטית במקרהו של זדורוב. עם זאת לצורכי מאמר זה נתייחס, כפי שעשה וילף בעצמו, לעולה מפסקי הדין בעניינו של זדורוב בלבד.

מכאן לגוף תגובתנו: המסמך מזהיר מפני הישענות על הפרטים המוכמנים שהזכיר זדורוב בהודאותיו. לפי המסמך, לפרטים אלו משקל ראייתי מוגבל ביותר עקב שני נימוקים משלימים: הראשון, בשל האפשרות לנחשם נכונה; והשני, שלצידם טעויות בפרטים אחרים, כאשר הניחושים מתקיימים דווקא בשאלות הקלות יותר לפתרון על דרך ניחוש.

איננו יכולים להיות שותפים לביקורת זו משני טעמים. הטעם הראשון הוא כי הפרטים שבהם הודה זדורוב ושאותם שִחזר אינם כה חלשים כמצוין במסמך. נתמקד כעת בפרט אחד כזה – פרט מוכמן שוילף מתעלם ממנו למרות משקלו הרב –"אופן היציאה מהתא". נבהיר: בשחזורו של זדורוב, אופן היציאה היה אל עבר חלל השירותים המשותף ולא לתא הסמוך, וזאת בניגוד למה שהחוקרים עצמם העריכו עד אותו רגע. מעבר לכך, פרט זה הביא לחשיפת עקבת הנעל על מכנסי המנוחה. לחשיפה זו ערך הסתברותי רב משום שאם מישהו דרך על גופת המנוחה, אזי הוא בהסתברות גבוהה הרוצח.

הטעם השני לדחייתנו את ביקורתו של וילף הוא עקרוני יותר. הניתוח שלו שגוי משום שהוא קדם-מניח כי אדם חף מפשע המודה במשטרה ישתדל לנחש ככל יכולתו פרטים מוכמנים, ואז יצליח כמובן רק חלקית, ואילו אדם אשם שיודה, ישתדל ויצליח למסור פרטים מוכמנים שקשה מאוד לנחשם (להלן: "קדם-ההנחה השגויה").

הנחה זו, בגרסתה החזקה המאומצת על ידי וילף, מתעלמת מכך שהימצאותן של ראיות הפוגעות בהשערת האשמה, כולל פרטים מוכמנים שגויים ולעיתים שקריים, צפויות להימצא גם במצבים שבהם החשוד או הנאשם הם האשמים בעבירה. זאת מפני שבדרך כלל קיים פער בין פרטי האירוע מבחינה אונטולוגית לבין הראיות שמוצאים מבחינה אפיסטמית. הראיות שמוצאים הן פעמים רבות חלקיות וכך נותרות שאלות ותמיהות, שאין ראיות מספיקות על מנת להשיב עליהן. זיכוי מחמת היות תיק החקירה תיק בלתי מושלם מבחינה ראייתית לא יאפשר הרשעות כלל, היות ודרישה לראיות מושלמות כמעט לא תוכל לבוא על סיפוקה בתיק חקירה כלשהו. מכאן שעצם היות חומר הראיות בלתי מושלם הוא חלק מהאילוץ האינהרנטי של מגבלות הידע האנושי.

כעת, מובן שיש לבחון האם הצטברות סימני השאלה, ראיות נסיבתיות מזכות לכאורה ופרטים מוכמנים מוטעים, לא מעלה בעצמה מצב שבו ההסתברות לאשמה היא נמוכה מאוד. למעשה, השאלה היא האם הצטברות סימני השאלה יוצרת משקל נגד להצטברות הראיות המפלילות, אם התשובה חיובית אזי אין להרשיע גם אם ההסתברות לחפות נמוכה משמעותית מההסתברות לאשמה.

אלא שבפרשת זדורוב הֶצְבֵּר סימני השאלה אינו עולה כדי הסתברות נמוכה לאשמה במידה כזאת שאין אפשרות מעשית שזדורוב רצח. לסימני השאלה כמה סוגי הסברים: (1) ההסבר מזיהום זירת הרצח; (2) ההסבר מהתנהגות אסטרטגית של מבצע העבירה; (3) ההסבר מפערי מידע של זדורוב; (4) ההסבר מפערי מידע של עדים; (5) מקריות סטטיסטית סבירה.

סימני השאלה לגבי אשמת זדורוב אינם מצטברים לכדי הסתברות מזערית לאשמה כפי שסובר וילף, המייחס הסתברות נמוכה מאוד הגובלת לאפס לאשמת זדורוב ("זדורוב הוא מקרה נוסף של חף מפשע היושב בכלא" לשיטתו של וילף). הממצאים היוצרים סימני שאלה ניתנים להסבר על ידי תובנות כלליות של חקירת עבירות והתנהגות אשמים, כך שיש לפנינו הסבר אינטגרטיבי לסימני השאלה להבדיל מהצטברות גדולה מדי של מקריות סטטיסטית.

במיוחד יודגש הסבר (2) שעניינו הנחה סבירה שבני אדם אשמים, בהיותם אנשים רציונליים, ינקטו התנהגות אסטרטגית להקטנת הסתברות תפיסתם, הרשעתם וחומרת ענישתם. הם יגדילו את ההסתברות שלהם לחמוק מן הדין. התנהגות אסטרטגית הכרוכה באשמה מסבירה את הפער בין הימצאות סכינים בעלי להב ישר לעומת ממצאים לגבי נשק הרצח, שהיה סכין בעל להב משונן. התנהגות אסטרטגית מסבירה את אי-נטילת התיק מן המקלט לאחר סיום העבודה לאחר הרצח. התנהגות אסטרטגית עשויה להסביר היעדר ממצאים פורנזיים הקושרים את זדורוב לזירת הרצח כגון היעדר טביעות אצבעות עקב ניגוב המקום, ניקוי הראיות כגון ניקוי הנעליים, השלכת המכנסיים, כיבוס החולצה.

יתירה מזאת, מעבר להתנהגויות אסטרטגיות מהסוג שפורט לעיל, היות ואשמים מעוניינים להימנע מתוצאות רעות ומנזקים לעצמם כתוצאה מגילוי אשמתם, אזי חלק מהניסיונות לבטל או לפחות למזער את התוצאות הרעות האלה הוא להעיד במכוון עדות שקר או עדות שהיא שקרית בחלקה, וליצור במכוון פערים בין העדות לבין ממצאים שאינם העדות. היות וגם ההודאה באשמה היא סוג של עדות, אז גם באשר אליה ייתכנו פערים כאמור.

גם עת עסקינן בגרסה שהיא הודאה של הנאשם (ושחזור בכלל זה), יש להיזהר מהשקפה דיכוטומית-בינארית הנובעת מקדם-ההנחה השגויה של וילף, לאמור: או שאדם מודה ומשתף פעולה לחלוטין או שאינו מודה ואינו משתף פעולה כלל. במציאות המצב אינו שחור ולבן אלא יש מצבי ביניים ורצף התנהגויות שבקצהו האחד אי-שיתוף פעולה מוחלט, הכחשה וכפירה באשמה ובקצהו האחר שיתוף פעולה מלא, הודאה כנה ואמיתית ומאמץ מלא להעיד עדות אמת.

בין שני קצוות אלו מצויים מצבי ביניים אפשריים של שיתוף פעולה חלקי, הודאה באשמה שהיא אמיתית לגבי עצם האשמה ואולי גם אמיתית בפרטים נוספים אבל בחלקה היא שקרית. אין מדובר בהודאה כנה לחלוטין ובתום לב מלא, אלא בהודאה שבחלקה אינה כנה ואינה בתום לב באשר לחלק מנסיבות האשמה ונסיבות ביצוע העבירה. אכן, השערה של הודאה תוך יצירת פערים מכוונים בהודאה אינה דבר של מה בכך וכן, היא מניחה רמה מסוימת של תחכום, קור רוח ומניפולטיביות, אלא שהתנהלותו של זדורוב לאורך החקירה והמשפט, כולל הדרך המיוחדת של לחישת ההודאה למדובב ובאותו זמן הכחשה למיקרופונים בבית המעצר, הולמת את הפרופיל האישיותי המתאים לקיום הנחה כזו.

חשוד אשם עשוי לחשוב שכדאי לו להודות באשמה נוכח חומר הראיות הידוע לחוקרי המשטרה ונוכח מחשבה תועלתנית-פרגמטית להקלה בעונש, אבל לא כדאי לו לעשות זאת לגבי כל פרטי הודאתו ועדותו. הוא עשוי לחשוב שבאופן חלקי כדאי לו לשקר על מנת להימנע מהודאה בעבירה בנסיבות מחמירות, על מנת להציג מצג שווא של נסיבות מקלות יותר מכפי שהיו בפועל, על מנת למזער את הרושם הרע שהוא עושה, על מנת להקטין את עוצמת האשם גם אם לא את עצם האשם. הוא עשוי להודות אבל להעלים או לשנות פרטים המדגישים את ממד אי-המוסריות שבמעשה באופן מיוחד, לפחות בהיבט מסוים שהוא באורח רציונלי או בלתי רציונלי רגיש לו. המודה האשם עשוי לחשוב שהדברים יסייעו לו להשיג עונש קל יותר, אבל גם ללא תלות בשאלת חומרת הענישה ייתכן שהחשוד האשם מעוניין לשמור לעצמו פתח מילוט לחזור בו מהודאתו, לפגוע במהימנות ההודאה, לטעון בהמשך שההודאה היא הודאת שווא. אין זה מובן מאליו שאשמים מודים גמרו אומר להודות באופן סופי ומוחלט. ייתכן שהם מודים ורוצים לשמור לעצמם פתח לחרטה ולאפשרות לפגוע במשקל ההודאה.

יש לציין כי בהינתן התנהגות אסטרטגית אין הגבלה על מספר הפערים המתגלים בין תוכן ההודאה או העדות לבין חומר הראיות. אדרבא, המתנהג התנהגות אסטרטגית עשוי להרבות מאוד במספר הפערים בין אמירותיו לבין הממצאים, מפני שככל שהוא מרבה בהם כך גדלה יכולתו לשמר לעצמו אפשרות לטעון להפחתת משקל הודאתו בהמשך.

פערי מידע עקב התנהגות אסטרטגית יכולים להסביר את אי-ההתאמה לממצאים באשר לפגיעות הגופניות: הפגיעה בשורש כף היד, הפגיעה בצוואר, תנוחת המנוחה לאחר הרצח, הפגיעה במותן, היעדר דיווח על מאבק (בהנחה שהתקיים מאבק). בנוסף, התנהגות אסטרטגית יכולה להסביר אי-התאמה וסתירות כגון אי-זיהוי מיקום זירת הרצח בעת השחזור, סתירות באשר לדרך היציאה מהתא.

מעבר לכך יש לתת את הדעת לעניין נוסף. צריך לתת תשובה לשאלה כיצד ראוי לנהוג נוכח החשש שנאשמים עלולים לדעת מראש שהתנהגות אסטרטגית של הודאה חלקית רק בפרטים חלשים תגרור זיכוי. אם כפי שמציע וילף, הודאה בפרטים חלשים בלבד מצביעה על חפותו של הנאשם ועל היותו מודה הודאת שווא, אז הדבר ישמש תמריץ להתנהגות אסטרטגית למסור הודאות כאלה שיגררו זיכוי ודאי. מתי בכל זאת, אם בכלל, תהיה הרשעה בהודאה המשולבת בראיות נסיבתיות (לא פורנזיות) נוכח החשש להתנהגות אסטרטגית מעין זאת?

באשר לטענת חולשת ההודאה יש לחלוק על כך. גם אם נניח כי משקלן של הודאות המשמשות להרשעה אינו תמיד גבוה, הרי לא כן במקרה זה בהודאה לחוקרי המשטרה וגם בהודאה למדובב, וכן ההודאות הן מפורטות ולא הודאות רזות. על משקלה של ההודאה ראו: ד' מנשה, ש' אוצרי "'כמה שוקלת הודאה?' – עיון מחודש בשלת משקלן הבייסיאני של הודאות נאשם תגובה למאמרם של מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו" מחקרי משפט כו(3) כז 504 (התשע"ב) https://goo.gl/yVFAhw.

ושוב, מעצם העובדה שהיו בעבר מקרים של הודאות שווא למדובבים, לא נובע שעוצמת הראיה-הודאה למדובב אינה גבוהה. אירועים בהסתברות נמוכה מתרחשים לפעמים, אומנם היא אינה אפסית, אבל ייתכן שאף שאירועים אלו מתרחשים לעיתים, ההסתברות להתרחשותם עדיין נמוכה במקרה יחיד.

וכעת לדובדבן של וילף, ליתר דיוק קטיף הדובדבנים. קטיף הדובדבנים הוא כשל קוגניטיבי המצריך פעולת סינון, בהקשר החקירה המשטרתית של זדורוב הוא מניח כי הראיות סוננו לחובתו של זדורוב. מדובר כמובן בהאשמה בעייתית. כאשר המשטרה מנהלת חקירה מאומצת, במיוחד נאשם שהוא חף מפשע, במיוחד כשהיא עוסקת בחיפוש אחר ראיות חפציות נסיבתיות, היא צפויה אומנם לכאורה למצוא יותר ראיות מפלילות, אבל במקביל גם יותר ראיות מזכות, כולל ראיות המפלילות אחרים. כדי להתעלם מהראיות המזכות האמורות לצוץ תדיר במקרהו של חף מפשע, לא די באג'נדה חקירתית תמימה. לפחות בהסתברות גבוהה לא יהא די בכך ועל המשטרה מוטל לא פחות מלהשמיד ראיות, אבל ההסתברות לפעולה של השמדת ראיות, בוודאי בתיק מתוקשר ומפוקח מעין זה, היא בעצמה נמוכה מאוד.

יתירה מזו הבעייתיות בהנחה כללית זו, מבלי לתמוך אותה בראיות ספציפיות, של פעילות מכוונת להסתרת ראיות מזכות ולאי-נקיטת כיווני חקירה שיש הסתברות שיביאו לראיות כאלו, היא ברורה. אם לגבי כל תיק בעל ראיות מפלילות רבות נניח שהמשטרה חקרה בכוונה באופן מאומץ ומוטה, הרי שלא ברור מתי תהיה מוצדקת הרשעה. אדרבא, דווקא בתיקים מזעזעים במיוחד שבהם המשטרה צפויה להשקיע מאמצים רבים יותר, לא תהיה מוצדקת הרשעה בשל חשד שהמשטרה פעלה בקטיף דובדבנים. מצב זה יוצר תמריץ פרו-עברייני לבצע עבירות מזעזעות במיוחד בהנחה שהפללה לא תהיה אפשרית בהם משום שהמשטרה תחקור במאמץ במיוחד ותיחשד בקטיף דובדבנים.

לבסוף יצוין שקטיף דובדבנים ניתן למצוא אף במסמך של וילף עצמו. המסמך אינו מפרט את כל הראיות המפלילות כפי שפירטנו כאן ולכן לא פורס את התמונה המפלילה המלאה. הדיון בפרטים המוכמנים הוא חלקי ואינו כולל את כל פרטים, ובעיקר אינו כולל את הפרט החזק –אופן היציאה מהתא, פרט מוכמן שאפילו המשטרה עצמה לא ידעה על אודותיו.

לזכותו של מר וילף יאמר שהטיעון שלו מבריק. לחובתו – שהוא לגמרי שגוי.

על המחבר / המחברת

דורון מנשה

דורון מנשה

עורך מדור חוק ומשפט. פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. מומחה לדיני הראיות, וללוגיקה של ההוכחה המשפטית. חבר מערכת בכתב העת International Commentary on Evidence. מגשר ובורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית וכן במסגרת הפדרציה הארצית לבוררות. פרסם מאמרים רבים וכן שלושה ספרים.

55 תגובות

  1. דר מרדכי הלפרט
    דר מרדכי הלפרט מרץ 25 2018, 00:34
    עוד על קטיף דובדבנים

    קטיף דובדבנים בראיות היא עובדה קיימת. נניח שהייתי אומר לכם כי נגד נאשם ישנה ראיה של התאמת די אן אי ב-10 אתרים. סביר שהייתם אומרים שמדובר בראיה מאד חזקה נגד חשוב. האמת, שעבור n=10 אפשר למצוא N אתרים כך שההסתברות למצוא התאמה ב-n אתרים מתוך N גדולה מ-50%. ואכן במאגר באריזונה שכולל רק 65000 פרופילים גנטיים נמצאו 122 התאמות בתשעה אתרים, 20 התאמות ב-10 אתרים ו-התאמה ב-11 וב-12 אתרים מתוך 13 הנהוגים בארצות הברית. עצם קיום ההתאמות לא מפתיע. שכן מדובר על 65000 כפול 65000 השוואות וגם שיש 715 אפשרויות לבחור תשע התאמות מתוך 13. אם במקום 13 אתרים היינו בודקים 100 אתרים היינו מוצאים כמות הרבה יותר גדולה של התאמות. זה בדיוק קטיף דובדבנים. תראו מאמר שלי , יורם פלוצקי ודיויד אואן "התאמות חלקיות של פרופילים גנטיים באוכלוסייה רחבה: תיאוריה, תחזיות, דיון משפטי ומשמעויות מעשיות" על אותן ההתאמות במאגר באריזונה http://www.ismal.co.il/imgs/uploads/refua-umishpat-41-067.pdf

    סער אכן הדגים זאת יפה מאד בפרשת זדורוב. לא אחזור על דבריו. אכתוב רק תובנות שלי על המקרה. הם חקרו את רומן, שבעיני הוא אדם תמים וחסר תחכום במשך כמה ימים ואמרו לו שוב ושוב שהוא הרוצח. שהכל מצביע עליו. המוצא הרציונאלי היחידי שנשאר לו לאור כל העובדות השקריות שהטיחו בו, הוא שהוא כנראה רצח וושכח. דמיינו לכם שחבר אומר לכם שהיה מאד כיף בקונצרט. ואתם אומרים לו מה פתאום, לא היינו בשום קונצרט, ואז המשפחה שלכם ואומרת לכם שהייתם בקונצרט. ואז סטודנטים שלכם אומרים לכם שראו אתכם בקונצרט, ואף מראים לכם כרטיסים עם השמות שלכם. הם נראים לכם אמינים מאד. למה שישקרו לכם? בשלב מסוים, אתם תתפסו את הראש ו אתם תגידו לעצמכם, יתכן שהיינו שם ואנחנו לא זוכרים? זה מתועד היטב בכל מה שקשור להודאות שווא שוב ושוב. יש הרבה מקרים של הודאות שווא בהם נאשמים התחילו להאמין שהם עשו זאת ושכחו.

    אגב, החוקרים עצרו לפני זדורוב שני חשודים אחרים. מדובר על חשודים מבוגרים (בניגוד לילדים), אחד תמהוני, השני גנן. שני הראשונים הציגו אליבי אז עזבו אותם. וזדורוב עולה חדש שלא מדבר עברית ושעובד בעבודת רצפות לא הצליח למצוא אליבו. הייינו סוג של קטיף דובדבנים אצל אנשים משולי החברה, אשר שונים מכולם וכנראה עונים לסטראוטיפ של רוצח במוחם של החוקרים (כזה ששונה מכולם, לא מדבר עברית, זר, תמהוני וכו).

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 25 2018, 12:37
      תגובה

      מוטי, יובהר שברשימה שלנו אנו לא מנסים לטעון שההרשעה מוצדקת, אלא שאם ההרשעה לא מוצדקת הטעם לכך אינו נובע מהטיעון העקרוני שוילף הציג.

      ראשית, התמונה השלמה של הראיות המפלילות לא הוצגה במסמך של וילף. כל ניתוח של חומר הראיות צריך להתחיל בצד הראיות המזכות (למשל תחבולת החקירה שחוקרי המשטרה ביצעו לזדורוב אותה הזכרת בתגובתך) גם בהצגה של הראיות המפלילות כולן, למצער החזקות ביותר.

      שנית, אנו חולקים על ההנחה לפיה אדם חף שמודה ישתדל ככל יכולתו לנחש פרטים מוכמנים (ובהתאם לכך יצליח רק חלקית) ואילו אשם שיודה יידע פרטים מוכמנים שלא סביר שהם תוצאה של ניחוש.

      שלישית, הטיעון העקרוני של וילף (שאינו ספציפי לפרשת זדורוב דווקא) לפיו בחקירת משטרה מאומצת צפויים למצוא ראיות מפלילות רבות ולכן מדובר באינדיקציה לחפות, אנו חולקים על טיעון זה בשל כך, שאו שהוא מתעלם מראיות מזכות שצפויים למצוא בחקירה מאומצת או שהוא מניח השמדת ראיות מצד המשטרה הנחה בעייתית הן מבחינת ההסתברות לה והן מבחינת היותה בלתי ניתנת להפרכה.

      מובן שמי שסבור שההרשעה שגויה יבסס את דעתו על הראיות המזכות כגון תחבולת החקירה שאולי גרמה לזדורוב להודות הודאת שווא (יש אחרים שמבססים את טענתם לחפות דווקא על ראיות מזכות אחרות בעיקר), אבל זאת לא הנקודה שלנו כאן. אנו לא שואלים האם זדורוב חף בשל ראיה מזכה זו או אחרת ולא אם הוא חף בשל הצטברות כל הראיות המזכות, אלא האם מסקנת החפות שלו צריכה לנבוע מהטיעונים של וילף אליהם התייחסנו ברשימה. בכל מקרה טיעון שמתבסס על ראיות מזכות צריך להתייחס בהשוואה לראיות המפלילות ובסך הכל לכל חומר הראיות. למשל, השאלה האם בעקבות תחבולת החקירה זדורוב הודה הודאת שווא צריכה להתייחס למכלול הראיות המפלילות שנמצאו נגד זדורוב שהרי אין חולק כי עקרונית יכולה להיות תחבולה כזאת והודאות באשמה ועדיין הראיות המפלילות יהיו מספיק חזקות לבסס אשמה (למשל אם היו מוצאים סרטון שבו נראה זדורוב מבצע את הרצח ברור שתחבולת החקירה לא הייתה ראיה מזכה מספיק חזקה לבסס הודאת שווא וחפות).

      השב לתגובה
      • שירלי
        שירלי מרץ 25 2018, 17:11
        אם אתם חולקים על ההנחה הזו

        שאדם חף שמודה ישתדל ככל יכולתו לנחש פרטים מוכמנים (ובהתאם לכך יצליח רק חלקית) ואילו אשם שיודה יידע פרטים מוכמנים שלא סביר שהם תוצאה של ניחוש"… אתם חולקים על עצם התפיסה העקרונית ושורש החוק שקובע שהודאה אמורה להיות חופשית ומרצון. אם הודאה היא אכן חופשית ומרצון אדם לא יתחיל לבלבל ולהתבלבל מתוך אינטרסים כאלו ואחרים.
        אתם חולקים גם על עקרונות נלמדים וכאלו שמשתמשים בהם בדבר עקביות פנימית וחיצונית של הודאות ככללים מנחים בדבר קבילות ההודאה.
        כדי לחלוק על זה יש להביא סימוכין מתחום מדעי ההתנהגות וסטטיסטיקות בדבר הודאות שוא. נראה לי תחפשו מאמרים בתחום הזה דווקא יתבהר לכם מאד שהעקרונות היסודיים עדיין שרירים וקיימים.

        השב לתגובה
        • איל
          איל מרץ 25 2018, 18:42
          לשירלי

          למה את חושבת שאם ההודאה חופשית ומרצון אדם לא יטעה במכוון ? הרי אפשר להטעות באופן חופשי ומרצון, לא?

          אני לא רואה עיקרון יסודי שחלקנו עליו. לכך שלפעמים לבני אדם ובכלל ולאשמים שהם חשודים ונאשמים יש אינטרס לרמות זה לא דבר מה שמתנגש עם מדע הפסיכולוגיה. העובדה שזה קורה תוך כדי הודאה למה שתהווה יוצא מהכלל לאינטרס לרמות? מי שחושב שמרמה מסוג זה אינה אפשרית או אינה סבירה מבחינה פסיכולוגית הוא זה שחולק על דבר בסיסי במישור הפסיכולוגי ומן הראוי שיביא סימוכין לטענתו.

          השב לתגובה
          • שירלי
            שירלי מרץ 26 2018, 05:41
            המניע למסירת הודאה

            אני חושבת שהיסוד של הודאה חופשית ומרצון אומר בעצם שהאדם השתכנע/החליט/גמל בלבו להודות בעבירה ושההודאה תיטיב עמו יותר מאשר הסתרת עובדת היותו עובר העבירה. מרגע שעשה כן בכוונתו למסור הודאה אותנטית.
            אפשר לפרש את הדברים כאילו להטעות זה גם באופן חושי ומרצון אבל זו לא הודאה ולדעתי זו לא הפרשנות המקורית של המחוקק שחוקק את החוק הזה, שהרי ברור שהמניע להודאה הוא או מניע פנימי – להקל על ייסורי מצפון כלשהם/לתקן את שעשה/לשלם מחיר או מניע חיצוני לשלם מחיר נמוך יותר על העבירה באמצעות הודאה. בין כך ובין כך האינטרס שלו הוא למסור הודאה אותנטית ולא לבלבל אף אחד. אם יוסתרו או ישתנו פרטים מסויימים ובמכוון, צריך להיות הסבר לאינטרס הספציפי להסתיר או לשנות פרט מסויים. אחרת ההודאה לא אמורה להיות קבילה.

            השב לתגובה
            • איל
              איל מרץ 26 2018, 12:19
              לשירלי

              המניע להטעות בהודאה אינו סותר שהחלק שהוא אמיתי בהודאה הוא חלק שנאמר באופן חופשי ומרצון. ייתכן שהחלק האמיתי נאמר ממניע של הודאה מפני שהוא השתכנע/החליט/גמל בלבו להודות בעבירה ושההודאה תיטיב עמו יותר מאשר הסתרת עובדת היותו עובר העבירה. החלק השקרי בהודאה נאמר ממניע שכדאי לו לשקר על מנת להימנע מהודאה בעבירה בנסיבות מחמירות, על מנת להציג מצג שווא של נסיבות מקלות יותר מכפי שהיו בפועל, על מנת למזער את הרושם הרע שהוא עושה, על מנת להקטין את עוצמת האשם גם אם לא את עצם האשם. הוא עשוי להודות אבל להעלים או לשנות פרטים המדגישים את ממד אי-המוסריות שבמעשה באופן מיוחד.

              ייתכן שהחשוד האשם מעוניין לשמור לעצמו פתח מילוט לחזור בו מהודאתו, לפגוע במהימנות ההודאה, לטעון בהמשך שההודאה היא הודאת שווא אבל נכון לעכשיו הוא החליט להודות באופן חופשי ומרצון.

              הגדרה של הודאה אינה הגדרה של הכל או לא כלום או שמודים בכל הפרטים או שלא מודים בכלל. הגדרת הודאה יכולה להתייחס רק לגבי הפרטים שמודים בהם והפרטים האלה הם רק חלק מהפרטים המפלילים ולא כל הפרטים המפלילים.

              השב לתגובה
              • שירלי
                שירלי מרץ 26 2018, 18:25
                אז איך מבחינים בין הודאה להודאת שוא?

                מעצתם הטיעון הזה אתה ממוטט כל אפשרות להבחין בין הודאה להודאת שוא.
                תמיד ניתן יהיה לטעון שלמודה/המשחזר היה אינטרס כזה או אחר ולמצוא הסבר כפי שציינת.
                עצם הטיעון שלך לטעמי מייתר לחלוטין את הצורך בהודאה.
                או שיש מבחנים ברורים לפיהם קובעים מתי הודאה היא קבילה או פסולה או שלא. אם אין מבחנים כאלו, עדיף לא לקבל שום הודאה.

                השב לתגובה
                • איל
                  איל מרץ 26 2018, 20:09
                  כיצד להבחין בין הודאת אמת להודאת שווא?

                  על כך כתבנו דורון מנשה ואנוכי מאמר "כיצד למנוע הודאות שווא"?

                  https://www.inn.co.il/News/News.aspx/318465

                  ובאופן כללי יותר השאלה מתי להרשיע ומתי לזכות בהינתן הודאה קשורה לשאלה הכללית מתי להרשיע ומתי לזכות בכלל. כלומר מתי ניתן לומר שיש ספק סביר ומתי יש הוכחה לאשמה מעבר לספק סביר

                  על כך כתבנו ספר, דורון מנשה ואיל גרונר, מהות הספק נסביר: מידת ההוכחה מעבר לספק סביר וההבחנה בין זיכוי מחמת הספק לזיכוי מוחלט "

                  באופן ספציפי על משקלה של הודאה ראי בספר הנ"ל עמ' 127-128.

                  עוד לגבי הודאה (בהקשר לפרשת זדורוב) ראי בספר הנ"ל עמ' 195-198.

                  השב לתגובה
          • אילן
            אילן מרץ 26 2018, 09:38
            הפללה עצמית

            בדיוק בגלל התשובה שלך לשרלי בין היתר קבע המחוקק שלצורך קבלתה של הודאה עצמית מפלילה על ידי בית משפט ללא כל שיקול דעת מצדו ההודאה חייבת להיות נתמכת בראייה חיצונית נוספת חד משמעית כי בהחלט יכולים ליפול פגמים בהודאה

            השב לתגובה
      • אילן
        אילן מרץ 25 2018, 18:59
        עידכון ראיות

        אייל למיטב זיכרוני נפסלו לחלוטין על ידי כבוד השופט דנציגר בעליון הראיות הבאות האחת המראה את הדמיית הרצח עם המדובב והשנייה עקבות הנעליים של ירון שור אם כך הוא הדבר איזה ראיות נותרו מחוץ להודאה ולשחזור שעומדות בפני עצמן לעומת הראיות המזכות אשמח אם תעדכן על איזה עוד ראיות מדובר בתיק הכוונה לראיות לא לפרטים מוכמנים הנובעים מההודעות

        השב לתגובה
        • איל
          איל מרץ 26 2018, 00:13
          לאילן

          ראיות מפלילות נוספות שניתן לחלץ מפסק הדין: השלכת המכנסיים, עדות הפסיכולוגית, עקבת הנעל על מכנסי המנוחה (עצם העובדה שזאת עקבת נעל זה לא נפסל), הדם על הקורות בתא השירותים, שקרים רבים של זדורוב, היסטוריית הגלישה באינטרנט , החשש של זדורוב מטיפות הדם בשירותי הבנים, הקיסם במנעול המקלט

          השב לתגובה
          • אילן
            אילן מרץ 26 2018, 05:38
            תגובה לאייל

            אייל הראיות שהבאת אינם ראיות מפלילות הנדרשות להוות ראייה חיצונית נוספת בכדי להביא לקבלת ההודאות והשחזור !, השלכת המכנסיים הינה חלק מההודאה , עדות הפסיכולוגית נפסלה ובכל מקרה לא ראייה לרצח עקבות הנעליים הורדו מחשיבותם על ידי כל הרכב העליון עקב הלכת מנצורייה ונפסלה לחלוטין על ידי דנציגר , שקרים אינם ראייה , היסטורית גלישה אינה ראייה לרצח אלה לאופי המשתמש ברשת , הדם על הקורות לא היה של הנאשם , החשש מטיפות הדם הנו חלק מההודאה , לא נמצא כל קשר בין הקיסם לבין הנאשם כך שגם נושא זה אינו יכול לבוא כראייה אשמח אם תמצא ראייה כזאת רצינית כי למיטב ידיעתי לפחות אין כזאת בכל 456 דפי פסק הדין

            השב לתגובה
            • איל
              איל מרץ 26 2018, 12:23
              לאילן

              לא טענתי שהראיות המפלילות האלה הן ראיות מסוג סיוע. טענתי שאלה הן ראיות נסיבתיות מפלילות לאשמת הנאשם באופן כללי. הביקורת שלנו על המסמך של וילף הייתה שהוא לא הציג ולא דן במכלול הראיות המפלילות. לא טענו טענה ספציפית על תוספת ראייתית מסוג סיוע.

              השב לתגובה
  2. עומר
    עומר מרץ 25 2018, 02:26
    כרגיל מרתק!

    כרגיל מרתק!

    השב לתגובה
  3. יוני מיליאן
    יוני מיליאן מרץ 25 2018, 11:24
    פרופ' מנשה מטעה את הקוראים לגבי אופן היציאה

    "–אופן היציאה מהתא, פרט מוכמן שאפילו המשטרה עצמה לא ידעה על אודותיו."

    פרופ' מנשה מטעה את הקוראים היות והפרט הזה כן היה ידוע למשטרה עקב שמועה שפוזרה באופן רשמי על ידי מנהלות בית הספר כעולה מ-נ-267.

    מה כן, אין גם שום ראיה שתומכת באופן היציאה הזה, וכן יש ראיה שתומכת באופן יציאה אחר (שלושת העקבות). והאחרון זה דווקא פרט מוכמן כי נמצאה גם עקבה רביעית (על הרצפה) שכלל לא הייתה ידועה לשוטרים

    לינ למסמך
    http ://bit.ly/2pBTSBU

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 25 2018, 18:19
      ליוני מיליאן

      אתה מתעלם מהגדרת תחום הדיון שקבענו לעצמינו שנהוא גם תחום הדיון של סער וילף.

      כתבנו בפיסקה השנייה למאמר זה: "נבהיר כי האמור בתגובה מתייחס רק לראיות כפי שהופיעו בפסקי הדין בערכאות השונות ולא מתייחס לחומר הראיות או לחומר החקירה שלא הופיע בפסקי הדין כגון פרוטוקולים ומוצגים. "

      על אף האמור לעיל אתה מציג מוצג שלא הופיע בפסק הדין כחלק מחומר הראיוןת. מוצג זה אינו חלק מתחום הדיון שלנו. (אגב, הקישור שהצגת למוצג מוליך לדף שגיאה).

      הראיה שתומכת באופן היציאה הזה היא עקבת הנעל על מכנסי המנוחה.

      לכן, איננו מטעים לפחות לא יותר מאשר פסק הדין עצמו מטעה. אנו נסמכים על פסק הדין.

      השב לתגובה
      • יוני מוליאן
        יוני מוליאן מרץ 26 2018, 01:10
        לאיל

        אני אכן מתעלם מהגדרת תחום הדיון שנקבע שלא כולל את הראיה נ-267 והתעלמתי מפסקה שתיים.
        מודה באשמה, תודה רבה, זה מראה שאתם אנשים רציניים (מעבר לתארים).
        לעיניננו, זאת דוגמה מצוינת לקטיף דובדבנים שבמאמר של סער וילף.
        נ-267 הוא הדובדבן בשביל הצד המגן ועלה ירוק, שלא לומר תולעת, בשביל הצד המרשיע.
        איך אפשר להתעלם מראיה כזאת? הבן אדם הורשע כי מישהו השתכנע שקפץ מעל הדלת, וזה לכאורה פרט מוכמן.
        כשכבר ביום הראשון לאחר האירוע השמועה הזאת, שהרוצח קפץ מעל הדלת, התרוצצה בין לא מעט אנשים.
        לכן, כנראה שאתם לא מטעים לפי פסק הדין, אבל יש הטעיה מסוימת לפי כלל הראיות (התכוונתי לזה),
        כאשר ראיה מזכה (ואני לא מספיק חכם לקבוע את העוצמה של הראיה)
        פשוט לא נלקחת בחשבון מסיבות כאלה או אחרות ביודעין או בתום לב.
        אני אישית חושב שבתום לב במקרה הזה. אני גם מניח שבגלל ששוטר בכיר ציין שהראיה של הקפיצה היא זאת ששכנע אותו,
        יש לראיה הזאת משקל גדול. וכיוון שהיא נשללת בקלות על ידי ראיה של השמועה שלא הובאה בפני שופטים,
        ניתן להשתמש באחרונה במשפט החוזר והראיה השוללת הזאת מספיק עוצמתית.

        "הראיה שתומכת באופן היציאה הזה היא עקבת הנעל על מכנסי המנוחה." –
        את זה אני כן לקחתי בחשבון. והייתי מסכים עם זה אילו זאת הייתה ראיה מוצקת מדעית שלא ניתן לערער עליה.
        הייתי גם אומר "יש עקבה, אזי יש הרוצח". כשכתבתי שאין ראיה, התכוונתי לכך שאין ראיה וודאית ומשכנעת.
        הראיה הזאת כלל לא ראיה על פי מומחה בעל שם עולמי.
        הממציא של הראיה, מדבר רק על סבירות. הוא הכין מצגת איפה לדעתו היה יכולה להיות נעל, ואף הציג כשבע אפשרויות, כנראה על מנת להגדיל סבירות.
        ואותו ממציא (רב פקד שור) גם זיהה עקבות אחרות, לא של סלמנדרה, שכלל לא ברור גם על פי פסקי הדין של מי הן.
        על אחת מהעקבות האלה של שור, זאת שעל מכסה האסלה, מופיע גם דם שהתקרש.
        מה ההבדל בין שתי העקבות? זאת של סלמנדרה כנראה (לדעתו של שור) הודפסה על המכנסיים, וכנראה באחת מכשבע אפשרויות.
        לעומת זה, העקבה מהסוג השני הודפסה שלוש פעמים (על פי אותו שור). וזאת לא עקבה ה"כנראה" אלא עקבה "וודאית * 3" על פי שור.
        הראיה הזאת לא עברה או בקושי עברה את הביקורת של הערכאה האחרונה. שופט אחד קבע שיש להתעלם ממנה, כי לא חשובה.
        שופט אחר קבע שלא הוכח שזה של זדורוב. דצינגר בכלל לא חושב שזאת עקבה.
        הסתברות לכך שהעקבה מהסוג השני היא אכן עקבה היא כמעט מאה (יש הסתברות מסוימת זניחה לטעות).
        הסתברות לכך שהעקבה מהסוג הראשון היא אכן עקבה, אם לוקחים את כל מה שמופיע בפסק הדין ובחומר הראיות שהוצגו, היא זניחה.
        היא עוד יותר זניחה, אם לוקחים את החומר שלא הובא לדיון, העקבה הרביעית שניתן לזהות על הרצפה.

        לגבי הלינק לנ-267. אני לא יודע למה, אבל כנראה יש באג באתר הזה, לכן נוסף רווח אחרי האות הרביעית לפני הנקודתיים.
        שלחתי את הלינק פעמיים. ופעמיים הייתה אותה טעות. אז ההסתברות לבאג מאוד גבוהה. אנסה שלוש אפשרויות:
        http://bit.ly/2pBTSBU
        bit.ly/2pBTSBU
        http://truthtoday.co.il/%D7%9E%D7%9E%D7%A6%D7%90%D7%99-%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%92%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%94-%D7%A0-%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%9D/386-%D7%A0-267

        השב לתגובה
    • יוני מיליאן
      יוני מיליאן מרץ 25 2018, 18:37
      תיקון ללינק שמצביע לנ-267

      http ://bit.ly/2pBTSBU

      השב לתגובה
      • איל
        איל מרץ 26 2018, 12:39
        ליוני מוליאן

        מטרת המאמר שלנו לא הייתה לתמוך במסקנה שההרשעה מוצדקת אלא שהיא לא מוצדקת מהטיעונים של וילף (אבל היא אולי מוצדקת מטיעונים אחרים ואולי היא לא מוצדקת בכלל)
        וילף התייחס במאמרו רק לפסק הדין וודאי שהוא לא התייחס למוצג נ-267

        כאשר נכתוב מאמר האם הרשעתו של זדורוב מוצדקת ודאי יהיה גם מקום להתייחס ל- נ-267 אבל זה לא נושא המאמר הנוכחי
        טענו שוילף לא התייחס לכל הראיות המפלילות שניתן לחלץ אותן מפסק הדין. אחרי שמתייחסים לכל הראיות המפלילות אפשר לטעון שהן חלשות והן בעצם לא מפלילות אלא רק לכאורה מפלילות, אבל קודם כל צריך להציג את כל הראיות המפלילות שנטענו מפסק הדין ורק אחר כך לדון בהן באופן ביקורתי. וילף לא עשה את השלב הראשון של הצגת כל הראיות המפלילות.

        לכן, גם ביקורת על כך שטביעת הנעל היא בכלל לא טביעת נעל היא לא רלוונטית למאמר שלנו. אנחנו ניסינו להתמודד עם שני טיעונים עקרוניים שטען וילף ובנוסף טענו שהוא לא הציג את מלוא התמונה המפלילה הראשונית. קודם צריך להציג את התמונה המפלילה במלואה אחר כך אפשר להתווכח עד כמה היא באמת מפלילה.

        השב לתגובה
        • יוני מוליאן
          יוני מוליאן מרץ 26 2018, 23:50
          לאיל

          איך בדיוק "ביקורת על כך שטביעת הנעל היא בכלל לא טביעת נעל היא לא רלוונטית למאמר שלנו"? הרי כתבתם "מעבר לכך, פרט זה הביא לחשיפת עקבת הנעל על מכנסי המנוחה"? וכל זה כדי להוכיח של"אופן היציאה מהתא" יש משקל רב להבדיל ממה שווילף טוען. איך בדיוק לא רלוונטי?

          "אופן היציאה מהתא" ראיה חלשה מאוד גם על פי התמלולים הרשמיים שהופיעו בבית המשפט.
          וזה כיוון שכבר בשחזור עצמו רומן אמר לאחר הקפיצה "זה לא מדויק… זה הייכ הך אני לא זוכר, אבל אני קפצתי מעל הדלת הזאת. מה עשיתי אחרי זה אני לא יכול להגיד. לא יכול לזכור."
          (העתקתי בכוונה עם שגיאות כתיב. מה זה "הייכ הך"?).
          רומן אומר שזה "לא מדויק", לא זוכר מה היה אחרי זה. וגם התמלול אינו מדויק.
          ה"בערך" הזה שוטף אותנו לאורך כל השחזור ולאורך כל החקירה ביום השחזור. אז אם זה "בערך", "לא מדויק", לא מתומלל מדויק, קוטפים איזשהי נקודה בזמן לא מדויקת שאין זכרון מה היה אחר כך.
          גם מה שהיה לכאורה לפני הנקודה לא כל כך מדויק ובערך.
          איך זה יכול להיות חזק? לא יותר סביר להניח שרומן פשוט המציא/סידר לעצמו משמועות/בנה לוגית על סמך מה ששמע ולכן זה "בערך" וכלל לא חזק?

          השב לתגובה
          • איל
            איל מרץ 27 2018, 10:39
            ליוני מוליאן

            היות והטענה היא שקודם כל צריך להציג את מלוא הראיות המפלילות ורק אחר כך לטעון שהן חלשות אז הטענה שאין טביעת נעל שייכת לשלב השני של טענה עד כמה הראיות חלשות אבל היא לא שייכת לשלב הראשון של הצגת מלוא התמונה המפלילה העולה מפסק הדין

            כך לגבי אופן היציאה מהתא

            מעבר לכך, כל זה אינו לב המאמר. לב המאמר הוא שני הטיעונים העקרוניים של וילף. אפילו נניח שאין טביעת נעל ואפילו נניח שאופן היציאה מהתא אינו פרט מוכמן כל זה אינו קשור לביקורת שלנו על הטיעונים העקרוניים של וילף.

            השב לתגובה
            • יוני מוליאן
              יוני מוליאן מרץ 28 2018, 10:39
              לאיל

              גישה מעניינת. להציג את מלוא הראיות המפלילות. זה כאילו להציף את הצופים במליארד ראיות "הבערך" שאוסף הראיות החלשות האלה ביחד יהפכו למשהו חזק? זה לא עובד ככה בעולם ההסתברות המתמטי. אי אפשר להסכים אם הטענה. מר' וילף בחר את המדגם המרשיע ביותר לכאורה על פי פסק הדין והראה שהמסקנות המתמטיות הן שונות. למרות שאני אישית לא מסכים עם פונקצית המשקולות שהוא ייחס לראיות (לטעמי, עוצתן חלשות יותר), הגישה הזאת הרבה יותר נכונה מתמטית מאשר קטיפת דובדבנים של מיליארד ראיות ה"בערך" הלכאורה מרשיעות.

              השב לתגובה
              • איל
                איל מרץ 28 2018, 22:40
                ליוני מוליאן

                להציג את מלוא הראיות המפלילות זה רחוק מאוד ממיליארד ראיות. מדובר בעשרות מעטות (לא עשרות רבות אפילו) של ראיות וזה ריאלי לחלוטין לפרוס את כולן. מדגם לא רלוונטי כאן מפני שכל ראיה מפלילה מוסיפה עוד הסתברות לאשמה או מקטינה את הסתברות לחפות.

                מעבר לכך כוונתי לכל הראיות שהוזכרו בפסק הדין. פסק הדין אמנם ארוך אבל אתה באמת חושב שהוא הכיל מיליארד ראיות?

                וילף טען טיעון מילולי ולא מתמטי ואין לו גישה שהיא יותר מתמטית מהגישה שלנו

                השב לתגובה
                • יוני מוליאן
                  יוני מוליאן מרץ 28 2018, 23:57
                  לאיל

                  "במקרה העיד זדורוב, כי המנוחה הרימה את ידה כאשר הניף את הסכין והוא פגע בידה עם הסכין ובמקרה נמצאו פצעי הגנה בידיים" – ,
                  ציטוט מהמאמר של פרופ דורון מנשה. במקרה זדורוב הציג שזאת הייתה יד ימין ולא שמאל.
                  ובמקרה המנוחה על פי פתולוג לא הייתה יכולה לעשות זאת, כי החתך נעשה לאחר המוות.

                  "במקרה סיפר זדורוב שהוא שיסף את גרונה של המנוחה, למרות שאפשר לשסף ואפשר גם לדקור ובמקרה הדבר תואם את הממצאים בגופת המנוחה. במ
                  קרה סיפר זדורוב, כי ביצע את הרצח בשתי תנועות חיתוך סכין ובמקרה נמצא חתך כפול בצוואר המנוחה. "
                  עוד ציטוט. אבל זדורוב משחזר שלאחר השיסוף מאחורה הוא גם ניסה לדקור באזור עצם הבריח.

                  "מיליארד" או אפילו אין סוף ראיות היפותטיות מהסוג הזה לא יוסיפו לאשמה של זדורוב. לטעמי.
                  פחות או יותר כל ראיה מפלילה לכאורה שהוזכרה ניתנת להסבר כזה או אחר.

                  השב לתגובה
  4. שירלי
    שירלי מרץ 25 2018, 14:22
    מדוע אופן היציאה מהתא זה פרט מוכמן?

    ""אופן היציאה מהתא". נבהיר: בשחזורו של זדורוב, אופן היציאה היה אל עבר חלל השירותים המשותף ולא לתא הסמוך, וזאת בניגוד למה שהחוקרים עצמם העריכו עד אותו רגע. מעבר לכך, פרט זה הביא לחשיפת עקבת הנעל על מכנסי המנוחה. לחשיפה זו ערך הסתברותי רב משום שאם מישהו דרך על גופת המנוחה, אזי הוא בהסתברות גבוהה הרוצח".
    בגדול, זה נכון שבמצב עניינים ראשוני ואם בית המשפט היה מקבל את חוות דעתו של שור שמדובר בנעליו של זדורוב לפי הסולם התמוה כשלעצמו ששור קבע – רק אז היה מדובר בפרט מוכמן בעל משקל גבוה.
    אך לא כך הוא לאחר ההכרעה בעליון.
    השופט עמית קבע במילים פשוטות שאלו עקבות סלמנדר אבל אין התאמה ספציפית לנעל של זדורוב והשופט דנציגר דחה את חוות דעתו של שור הן באשר להתאמה סוגית והן ספציפית משמע: טביעות הנעל הן לא סלמנדר ולא של זדורוב. אז איזה פרט מוכמן זה בדיוק? זילברטל בכלל נמנע מלהתייחס ספציפית לסוגיה כי מבחינתו היא לא משנה את הכרעתו.
    מה יצא מזה? שגם אם נמצאו או הומצאו טביעות נעל הן לא של זדורוב, אז איך זה פרט מוכמן? הוא שחזר קפיצה של מישהו אחר?

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 25 2018, 18:35
      לשירלי

      השופטים דנציגר ועמית לא קבעו קביעה פוזיטיבית שעקבות הנעל אינן של זדורוב אלא קביעה נגטיבית שלא הוכח מעבר לספק סביר שהן כן של זדורוב . כלומר גם לפי קביעתם עדיין ייתכן שאלה עקבות הנעל של זדורוב. הם קבעו שלא ניתן לזהות התאמה בין עקבות הנעליים לבין הנעליים עצמן אבל מכך שלא ניתן לזהות התאמה לא נובע שנמצאה התאמה שלילית. נובע רק שלא נמצאה התאמה חיובית וגם לא נמצאה התאמה שלילית.

      מכך שמשהו "לא הוכח" לא נובע ש- "הוכח שלא"

      הסביר ביותר שעקבות הנעל הן של הרוצח (מי שלא יהיה) ולכן הרוצח (מי שלא יהיה) יצא לחלל השירותים המשותף ולא לתא הסמוך. יציאתו של זדורוב אף היא הייתה לחלל המשותף. במובן זה מדובר בפרט מוכמן.

      השב לתגובה
      • שירלי
        שירלי מרץ 26 2018, 13:37
        זה לא משנה אם פוזיטיבית או נגטיבית

        המבחן הוא מבחן התוצאה. אם השופטים קבעו שהראייה עצמה אינה מוכחת, שהנעליים לא מוכח שהן של זדורוב ובנוסף שמשקל הראיה נמוך, אתם לא יכולים להפוך את התמונה ולקבוע בניגוד להכרעתם שמדובר בפרט מוכמן ועוד כזה בעל משקל גבוה. זה עד כדי כך פשוט.
        העקבות של הרוצח/ת מובילות לתא הסמוך. אתם אמנם נמנעים מלעסוק בראיות אבל הן בלתי נפרדות. עניין זה נתמך בכל נתוני הזירה. לא בכדי ל"רוצח מורשע" של ילדה יש כל כך הרבה תומכים, זה לא מובן מאליו שזה קורה. הגיע הזמן שמערכת המשפט תכיר באמת העובדתית.

        השב לתגובה
        • איל
          איל מרץ 26 2018, 16:38
          לשירלי

          זה לא מדויק שהשופטים קבעו שהראיה אינה מוכחת. השופט עמית קיבל את עדותו של שור בדבר ההתאמה הסוגית וקבע כי הוכח שהנעל היא נעל סלמנדר שהיא הנעל שנעל זדורוב ביום הרצח והיא סוג נעל נדיר. אם זאת נעל סלמנדר אז זאת ראיה לכך שזדורוב היה זה שדרך על גופת המנוחה ביציאתו מהתא
          גם השופט עמית וגם השופט דנציגר הסכימו שדרך היציאה מהתא היא פרט מוכמן והם נימקו את זה. לכן אנחנו לא הופכים את התמונה ולא קובעים בניגוד להכרעתם שמדובר בפרט מוכמן ועוד כזה בעל משקל גבוה. גם דנציגר וגם עמית הסכימו שאופן היציאה מהתא הוא פרט מוכמן ועמית קבע שהוא אף פרט מוכמן עוצמתי. אלה קביעות השופטים עצמם.

          אפשר לחלוק על הנימוק שלהם ואפשר לקבל את הנימוק של דנציגר ולחלוק על עמית שמדובר בפרט מוכמן עוצמתי (אבל עדיין פרט מוכמן). אבל להתעלם מנימוקי השופטים זה גם לא נכון.

          הטענה ש- "העקבות של הרוצח/ת מובילות לתא הסמוך" זאת גם טענה שנויה במחלוקת ובית המשפט לא קבע אותה. טענת נגד היא שמדובר בעקבות של אחד המחלצים או מישהו שנכנס לתא לאחר מציאות גופת המנוחה ואלה לא העקבות של הרוצח. אנחנו לא נכנסנו לכל המחלוקת הזאת כי זה לא נושא המאמר, אבל אם כבר מציגים ראיות וטענות רצוי בשלב ראשון גם להצביע על טענות נגד.

          השב לתגובה
  5. אילן
    אילן מרץ 26 2018, 00:04
    תגובה לאייל

    אייל למיטב זיכרוני נפסלו לחלוטין על ידי כבוד השופט דנציגר בעליון הראיות הבאות האחת המראה את הדמיית הרצח עם המדובב והשנייה עקבות הנעליים של ירון שור אם כך הוא הדבר איזה ראיות נותרו מחוץ להודאה ולשחזור שעומדות בפני עצמן לעומת הראיות המזכות אשמח אם תעדכן על איזה עוד ראיות מדובר בתיק הכוונה לראיות לא לפרטים מוכמנים הנובעים מההודעות

    השב לתגובה
  6. אילן
    אילן מרץ 26 2018, 00:41
    תגובה לאייל

    כבוד השופט דנציגר פסל לחלוטין את עדותו של ירון שור כשאמר שעדים מומחים אינם יכולים להחליף שכל ישר של שופט ומכיוון שאינו רואה בעין עקבות נעליים על המכנס פסל את העדות הזאת יתרה מזאת הוא פסל גם את קביעתו של ירון שור לגבי יחודיות הנעליים מסוג סלמנדה כיוון שמומחיותו של העד הנ"ל הינה בנעליים ולא בסטטיסטיקה בנוסך מהימנותו של ירון שור כעד מומחה מוטלת בספק עד כדי מעילה באמון בית המשפט כי מומחיותו הסתכמה במציאת עקבות נעלים ולא מציאת עקבות נעליים עם דם על בדים כהים על פי דו"ח של חנית גרנט בסעיף 17 שבו

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 26 2018, 12:45
      לאילן

      מטרת המאמר שלנו לא הייתה לתמוך במסקנה שההרשעה מוצדקת אלא שהיא לא מוצדקת מהטיעונים של וילף (אבל היא אולי מוצדקת מטיעונים אחרים ואולי היא לא מוצדקת בכלל)

      טענו שוילף לא התייחס לכל הראיות המפלילות שניתן לחלץ אותן מפסק הדין. אחרי שמתייחסים לכל הראיות המפלילות אפשר לטעון שהן חלשות והן בעצם לא מפלילות אלא רק לכאורה מפלילות, אבל קודם כל צריך להציג את כל הראיות המפלילות שנטענו מפסק הדין ורק אחר כך לדון בהן באופן ביקורתי. וילף לא עשה את השלב הראשון של הצגת כל הראיות המפלילות.

      לכן, גם ביקורת על כך שטביעת הנעל היא בכלל לא טביעת נעל היא לא רלוונטית למאמר שלנו. אנחנו ניסינו להתמודד עם שני טיעונים עקרוניים שטען וילף ובנוסף טענו שהוא לא הציג את מלוא התמונה המפלילה הראשונית. קודם צריך להציג את התמונה המפלילה במלואה אחר כך אפשר להתווכח עד כמה היא באמת מפלילה.

      נכון שיש את חוות דעתו של השופט דנציגר מצד שני השופט עמית קבע שניתן לקבוע ממצא לגבי ההתאמה הסוגית . איזו חוות דעת יש להעדיף של דנציגר או של עמית? המאמר שלנו לא עסק בכך אבל אם רוצים להציג את התמונה המפלילה במלואה אז לא נכון לעשות קטיף דובדבנים ולהסתמך רק על השופט דנציגר ולהתעלם מהשופט עמית. צריך להציג את מלוא התמונה המפלילה ואחר כך אפשר להתחיל בביקורת.

      השב לתגובה
  7. רויטל
    רויטל מרץ 26 2018, 02:34
    שגיאות מהותיות...

    כמה שגיאות מהותיות במאמר של דורון מנשה (נגד מאמרו של ווילף):

    הראשונה, ההנחה כי חקירה מאומצת מביאה גם ליותר ראיות מזכות יחד עם ראיות מרשיעות. לא מדוייק בלשון המעטה. כאשר החקירה הינה מוטה ומגמתית, הארגון החוקר הינו זה שבוחר היכן להניח את הזכוכית המגדלת וממה להתעלם. כך הסבירות לתפיסת ראיות מזכות הינה נמוכה עשרות מונים יותר (דוג' במקרה דנן: עצירת בדיקות הד.נ.א, התעלמות מחשד פוטנציאלי אחר והישענות / התמקדות במקורות שהם בעלי נטייה להפללה מאוד גבוהה, גם אם המדובר בהפללה בזוטי דברים).

    שנית, התפיסה לפיה לא ניתן להטמין ולהסתיר ראיות מזכות תוך כדי ניסיון לתפוס ראיות מפלילות ב"קטיף דובדבנים" הינה נאיבית למדי בלשון המטעה. כאשר בידי הגוף התובע את כל הראיות, ואלה אשר בידם את הכח להחליט מה להעביר, מה למסור ומה להגיש לידיעת ביהמ"ש, הרי שאין זה מן המפתיע שראיות מזכות רבות אינן מגיעות לידיעת ההגנה וביהמ"ש (ובתיק זדורוב, המדובר בכמות עצומה של ראיות מזכות חזקות רבות שהגיעו לידי ההגנה רק לאחר שפס"ד הפך לחלוט, ואם לא זאת אף זאת, ישנן ראיות שעד היום טרם הגיעו להגנה).

    שלישית, הראיה בנוגע לתיפוס מעבר לדלת תא השירותים הינה ראיה לא מדוייקת בעליל, מושתלת בידי היחידה החוקרת ואינה אמינה. לא כך שכן הראיות מלמדות שהטיפוס נעשה לעבר תא השירותים השלישי בתמיכה בקיר המפריד ובאמצעות האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד.

    ישנן עוד שגיאות רבות שקצרה היריעה מכדי להרחיב עליהן כאן.

    צר לי, אך לא השתכנעתי. המאמר המחקרי של ווילף הרבה יותר מקצועי ומדוייק.

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 26 2018, 13:06
      לרויטל

      המאמר שלנו מתייחס במפורש לטיעון שלך אבל את התעלמת ממנו. כתבתנו שכאשר החקירה מאומצת יש שתי אפשרויות (1) החקירה הוגנת וישרה ואז ימצאו ראיות מזכות (2) החקירה מושחתת והמשטרה תשמיד ראיות
      האפשרות של מציאת ראיות מזכות היא הנכונה בהנחה שהחקירה הוגנת. שימי לב שזה משפט תנאי מסוג אם…אז. אם החקירה הוגנת אז ימצאו גם יותר ראיות מזכות. בתור משפט תנאי הוא משפט נכון גם אם מניחים שהחקירה לא הייתה הוגנת.

      את מניחה שהחקירה לא הייתה הוגנת אבל אנחנו השבנו למסמך של וילף ווילף לא הניח בשום מקום שהחקירה הייתה מושחתת ולא הוגנת. הוא רק הניח שהחקירה הייתה מאומצת אבל לא שהמשטרה השמידה ראיות.
      קל וחומר שוילף לא הציג ראיות לכך שהמשטרה השמידה ראיות (כי הוא בכלל לא טען את הטענה הזאת) וגם את לא הצגת ראיות לכך בתגובתך.

      הצגנו ביקורת לטיעון המניח שהמשטרה השמידה ראיות. טענה לפיה המשטרה השמידה ראיות צריך לתמוך אותה בטענות ספציפיות. הסתברות לפעולה של השמדת ראיות, בוודאי בתיק מתוקשר ומפוקח מעין זה, היא בעצמה נמוכה מאוד.

      יתירה מזו הבעייתיות בהנחה כללית זו, מבלי לתמוך אותה בראיות ספציפיות, של פעילות מכוונת להסתרת ראיות מזכות ולאי-נקיטת כיווני חקירה שיש הסתברות שיביאו לראיות כאלו, היא ברורה. אם לגבי כל תיק בעל ראיות מפלילות רבות נניח שהמשטרה חקרה בכוונה באופן מאומץ ומוטה, הרי שלא ברור מתי תהיה מוצדקת הרשעה. אדרבא, דווקא בתיקים מזעזעים במיוחד שבהם המשטרה צפויה להשקיע מאמצים רבים יותר, לא תהיה מוצדקת הרשעה בשל חשד שהמשטרה פעלה בקטיף דובדבנים. מצב זה יוצר תמריץ פרו-עברייני לבצע עבירות מזעזעות במיוחד בהנחה שהפללה לא תהיה אפשרית בהם משום שהמשטרה תחקור במאמץ במיוחד ותיחשד בקטיף דובדבנים.

      לא ברור למה את טוענת שהמאמר של וילף יותר מדויק. אם את רוצה לדייק אז למה את מציגה טיעון שוילף בכלל לא טען אותו (שהמשטרה השמידה ראיות).

      מצד שני את מתעלמת מהביקורת שלנו כלפי הטיעונים של וילף. להתעלם מביקורת זה לא נקרא דיוק.

      להתעלם מההתייחסות שלנו לאפשרות שהמשטרה השמידה ראיות כאילו לא כתבנו אותו זה גם לא נקרא דיוק.

      הטענה "ישנן עוד שגיאות רבות שקצרה היריעה מכדי להרחיב עליהן כאן." זאת סתם טענה בעלמא בלתי מנומקת. לא הצגת אפילו שגיאה אחת מבין ה- "רבות" שאת טוענת להן.

      השב לתגובה
      • רויטל
        רויטל מרץ 28 2018, 01:48
        שיטת משפט הבוחנת רק ראיות "מרשיעות"/ "מפלילות"

        לא אשיב על המאמר במאמר, גם בשל הקושי וגם בשל הטרחה.

        רק אציין שחוזר בפירוט נובע מעצלות, אין המדובר אלא בתגובה, אז ודאי שלא תצפה לפירוט הוכחות דווקא כאן, כאילו לקחת דבריי כהוכחה לחוסר הוכחות, מגוחך.

        רק אציין, ללא כל קשר, ששיטת המשפט בישראל היא כזו הבוחנת את היכולת להרשיע. למה כוונתי? שבבואו של שופט לבחון הוא אינו בוחן את הראיות המזכות לצד המרשיעות, בד בבד, ובאופן זה פוסק, אלא הוא קובע "מעמד" לראיות: "סיועים", "חיזוקים" ו"דבר מה נוסף" הקל כנוצה במקרה של הודאה. במצב כזה, בבואו של השופט לשפוט, הוא בוחן האם די לו בראיות בעלות "מעמד" / "משקל" על מהת להרשיע, ובאם לא, אזי ישנו ספק ויש לזכות.

        הבעיה: במקרים של תיקי פשע חמור, בפרט בתיקי רצח, ובפרט בתיקים מתוקשרים מאוד כבמקרה זדורוב, המדובר בחקירה מאומצת אשר באה לידי ביטוי באיסוף ערימות רבות של ראיות ובלתי מבוטלות, הן מרשיעות והן מזכות.
        המקרה שכזה, כפי שמנסה להסביר נכון ווילף, חובה להניח את הראיות על כפות המאזניים, מזכות לצד מרשיעות, ולבחון בד בבד, מאחר ויש כמות בלתי מבוטלת משני צידי המאזניים. ואולם, שיטת המשפט בישראל אינה כזו, במקרה של סיווג הראיות, השופט ברגע ההכרעה אוטומטית יבחן מהן הראיות המרשיעות במקרה שלפניו, ואם די לו על פי הדין על מנת להרשיע, הרי שאין ספק לפי תפיסתו ויש להרשיע. אלא שתפיסה זו שגויה, שכן בדיוק כפי שיש ראיות מרשיעות רבות, כך גם יש ראיות מזכות רבות, אלא שאלו ברגע האמת עוברות הזנחה. מה שהסברת על "קטיף הדובדבנים" אינו פותר את הקושי הזה שקיים בשיטת המשפט ומביא ל- 99% הרשעות, גם בתיקים שלצד הראיות המפלילות היו גם ראיות מזכות רבות ולא מבוטלות.

        השב לתגובה
        • דורון מנשה
          דורון מנשה מרץ 28 2018, 11:38
          נכון עקרונית אך לא במקרה זה

          רויטל שלום וחג שמח וכשר

          הטענה שאת מעלה עכשיו, שההיסק להרשעה על בסיס הודאה כרוך במציאת של ראית דבר מה כתנאי מספיק ומתקיים ככזה על אף מציאותן של ראיות מזכות דבר שעשוי להשפיע באופן לא זדוני על פעולת המשטרה ( שעשויה פשוט לחפש ראיות מחזקות ולא לתור אחרי ראיות מזכות ) היא אכן נכונה והיא שעמדה בבסיס הביקורת של איל ושלי על שיטת ההסקה, והצעתנו לעבור למודל של אסטרטגיית ההכרעה התר דווקא אחרי השערות חפות ולא להיפך. עדיין, דווקא במקרה זדורוב הסיכון ששיטת ההיסק שתיארת הביא לקטיף דובדבנים הוא קלוש ביותר. ראשית בתי המשפט לא פעלו בשיטת ההיסק בה מדובר אלא לחלוטין בשיטת הכרעה שבחנה גם את הראיות המפריכות והשערות החפות. שנית החקירה המאומצת שנוהלה במקרה כזה היתה כזו שיכולה להניב ראיות מזכות לו היו כאלה (ןאכן היו כמה כאלה )

          השב לתגובה
          • רויטל
            רויטל מרץ 30 2018, 01:44
            תגובה

            דווקא במקרה זה. אבל באמת שאין לי כבר כח להסביר.

            בקצרה אך אציין שבתיק זדורוב רוב הראיות המזכות – חזקות מאוד! (היעדר ממצא ד.נ.א, ט"א ועקבות בזירה הקושרות אותו, סכין משוננת, וידוי על ילדה אחרת – בלונדינית, היעדר מניע) ועוד…
            מגוון עצום ורב של סיועים וחיזוקים נגד חשודה אחרת, וביניהם עדויות של אנשים מולם התוודתה וכולל מי שטוען שראה במו עיניו את כלל ציוד הרצח מגואל בדם ביום הרצח כולל הסכין, בחורה שניסתה לרצוח אדם נוסף, נתפסה עם סכין חצי שנה לפני הרצח ותכננה לרצוח אדם נוסף ואף רכשה סכין וציוד על מנת לבצע את זממה, עד שהולשנה על ידי חברתה וזו נתפסה לאשפוז כפוי חוזר, ועוד מגוןן ראיות רבותתתתת…..

            לעומת זאת, הראיות המרשיעות חלשות מאוד!!!!
            רק ההודאה והשחזור חזקים (בפרט מול המדובב), אלא שאלה בעייתיים מאוד (בשל המון סיבות שלא אפרט אותן כאן) ועל כן אמינותם מוטלת בספק.
            עוד 2 ראיות סבירות הן:
            * שיחת הטלפון "ילדה נפלה בשירותים / מהאסלה"
            * זריקת מכנסי העבודה
            גם אלה בעייתיות מאוד וישנן סיבות רבות מדוע יש להטיל בהן ספק
            שאר הראיות חלשות עד מאוד: מציאת הממצאים במחשבו של זדורוב הוכחו שוב ושוב כהטעיה מוחלטת מצד הפרקליטות, הקפיצה מעל התא, ידיעת פרטים מוכמנים, עקבות הנעליים שלט היו על מכנסי המנוחה ועוד.. כל אלה נראים יפה רק על הנייר, אך כבוחנים אותם מבינים שהינם ריקים מתוכן.

            אבל צר שלא להסכים אתך, זהו מקרה קלאסי של הסתכלות אך ורק על הראיות המרשיעות תוך הזנחת המזכות.

            השב לתגובה
            • איל
              איל מרץ 30 2018, 23:26
              לרויטל

              אם הראיות במקרה זדורוב חזקות מאוד אז ודאי לא נכונה הטענה שחקירה מאומצת תציג מראית עין של ראיות מפלילות רבות ולא ראיות מזכות שזאת הטענה אותה ביקרנו במאמר של וילף.

              אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה או להחזיק במקל משני קצותיו. גם לטעון שחקירה מאומצת כמו אצל זדורוב מייצרת ראיות מפלילות במספר רב ומטעה וגם לטעון שבמקרה זדורוב יש ראיות מזכות חלשות וראיות מפלילות חלשות שהרי אם יש ראיות מזכות הן פרי אותה חקירה מאומצת.

              יובהר שוב, המטרה במאמר שלנו הייתה ביקורת על הטיעונים הספציפיים של וילף ולא להצדיק את הרשעת זדורוב

              חג שמח

              השב לתגובה
              • רויטל
                רויטל אפריל 21 2018, 10:16
                תיק שנוהל באופן "לא ישר והגון"

                אני לא מאמינה שהביקורת על המאמר של ווילף לא נובעת מאג'נדה אישית המאמינה בהרשעת זדורוב, צר לי.

                שנית, אני לא סותרת עצמי, ואסביר:
                ישנן ראיות רבות שנתפסו על ידי המשטרה, מזכות ומרשיעות.
                המרשיעות נראות רבות ומשמעותיות על הנייר, ורק כשבוחנים אותם מבינים שישנה בעיית ניפוח ו/או אמינות ו/או אי דיוק ו/או התמקדות סלקטיבית וכו'.

                המזכות לעומת זאת, חזקות ככל שיהיו, או שעברו התעלמות מוחלטת בטענת "ישנם דברים שיישארו עלומים לעד" או שהופרכו רק "למראית עין" (לא באמת הצליחו להפריך אותן ו/או נטענו טענות מטעות ו/או שקריות על מנת להפריכן).

                לי ברמה האישית נמאס לייפות אמירות רק כדי לשמור על תדמיתם של גופי המדינה בתיק הזה, אם זה לא מגיע להם אז לא מגיע להם. ישנם מחדלים גדולים בתיק הזה בעניין התנהלות גופי המדינה. אז אני בוחרת לדבוק באפשרות השנייה ולצאת מנק' ההנחה שכן אין המדובר בחקירה אמינה וישרה כפי שאתה מנסה לרמוז. אני יודעת שישנם אנשים שנרתעים מהמילה "מושחטת" כשאר יש צורך לתאר את אופן החקירה. אין בעיה,אני לא אטען שהייתה שחיטות של ממש, אך אני בהחלט אטען שהיו מחדלים קשים מאוד, דופי של ממש בהתנהלות גופי המדינה בתיק, הטעיות ביהמ"ש וחשד לזיוף. מוזמן לקרוא פוסט נפרד שלי בעניין. כאן אני לא מתכוונת להרחיב עוד בנושא.

                השב לתגובה
  8. אילן
    אילן מרץ 26 2018, 05:06
    תגובות מעדכנות

    קראתי בעיון את תגובתו של פ, דורון מנשה למאמר של והרי מסקנותי בראשי פרקים
    א חשיבות המעמד האיסטרתגי של נאשם
    ב חשיבות הפרטים המוכמנים
    ג ערך סטטיסטיקה במשפט פלילי
    ד חשיבות צבירי ראיות במשפט פלילי
    ה ערכן של ההודאות

    חשיבות צבירי הראיות במשפט פלילי : בהינתן שהרכב במשפט פלילי יפסוק אך ורק על פי הראיות שלפניו , בתיק שבו אין ראייה עובדתית המפלילה את הנאשם אלא אך ורק ראיות נסיבתיות שלכאורה קושרות את הנאשם חובה על על ההרכב לבדוק את איכותן ובשום אופן לא לפסוק על פי הצטברותם ואם אין ראייה אפילו אחת שאין עליה מחלוקת כל שהיא חובה לזכות את הנאשם לדוגמה: עשרים איש חשבו שראו את הנאשם בזירת הרצח ולא זיהו אותו בוודאות תגרום להרשעה ?
    א בכל משפט המתנהל בפלילים בפני הרכב הן הנאשם והן התובע קובעים אסטרטגיה על פי הבנתו לבוא ולטעון שאסטרטגיה של נאשם היא חלק שבית המשפט צריך לקחת לצורך הוצאת פסק הדין מנוגדת לכל הגיון כי על פי התפיסה הזאת אין צורך בכלל במשפט : מה שאמר הנאשם מרשיע ומה ששכח שמזכה אותו הוא חלק מאסטרטגיה מנוגדת לכל הגיון אלה אם רוצים להפליל את הנאשם, אסטרטגיה אינה ראייה ובית המשפט אינו אמור לדון בה ועל פיה לפסוק
    ב חשיבות הפרטים המוכמנים כאשר אין בנמצא מול השופטים ראייה עובדתית מרשיעה עולות החקירות בחשיבותן ואם נמצאו בהם פרטים מוכמנים בכוחם להרשיעה בהתאם לחשיבותם , פ דורון מעלה שורה של חלק מהפרטים כמו ……… האחד טוען שהם חשובים ואלו חברו אומר שחשיבותם אינה מספקת לצורך ההרשעה ואם נבחן לעומק את טענותיהם ואת זו של בית המשפט יתברר כך: חלק מהפרטים מעוגנים בהרשעה ככאלה שנאמרו על ידי אסטרטג שחישב את אמירתם לצורך כל שהוא כנאשם אבל נפלה באסלה המכנסיים שנזרקו והנעליים שנוקו נאמרו לפני שהיה נאשם כך שאין כל אפשרות להדביק להם אסטרטגיה !!! על יתר הפרטים המוכמנים המחלוקת כה קשה עד כדי ביטולם כפי שעשה כבוד השופט דנציגר שערכם בטל בשישים , לדוגמה העדות של ירון שור חייבת הייתה להיפסל על ידי בית המשפט כי לא היה עד מומחה למציאת עקבות נעליים עם דם על בדים כהים והטעה את בית המשפט לגבי מומחיותו בנידון
    ג כאשר מחשבים ממצאים ראייתיים שקובעים את פסק הדין צריך לפסול את השיטה הזאת מעיקרה ! לדוגמה נקבע בפסק הדין שכיוון ששלושה ילדים היו במקום מסויים בזמנים שונים עשו ממוצא של הזמנים , רוצה להגיד שאם בבוקר היה אחד במקום מסוים וחברו היה שם בערב לא תתכן קביעה ששניהם היו שם בצהריים כפי שנקבע בבית המשפט
    ה ערכן של ההודאות
    או שאדם מודה ומשתף פעולה לחלוטין או שאינו מודה ואינו משתף פעולה כלל. במציאות המצב אינו שחור ולבן אלא יש מצבי ביניים ורצף התנהגויות שבקצהו האחד אי-שיתוף פעולה מוחלט, הכחשה וכפירה באשמה ובקצהו האחר שיתוף פעולה מלא, הודאה כנה ואמתית ומאמץ מלא להעיד עדות אמת. מוסיף פ דורון ואומר שישנה גם הודאה חלקית התחום האפור שבו בנאשם אסטרטגית מנווט את הודאתו על פי שיקוליו אז נוסיף למשוואה את העבדה שהנאשם חזר בו מהודאתו באופן גורף טען שהחקירות היו דורסניות ובמקרה כזה השאלה שעולה היא האם הודאתו תקפה בכלל ולא מה שנאמר בה . להזכירכם שרומן גם בהודאתו וגם בשחזור אינו מזכיר אפילו ברמז את העובדה שחתך את שורש כף היד אחרי המוות כ 4-5 חמש דקות כפי שקבע בית המשפט הזמן המוערך לירידת לחץ הדם דבר הנמצא בסתירה גם להודאה וגם לשחזור ולא יתכן לקשור את זה לאיסטרטגיה כפי פ. שדורון הניח, בנוסף על פי פסק הדין ההודאות חייבות על פי סדר הדין הפלילי להיות מגובות בראייה חיצונית בכדי שתתקבלנה בית המשפט המכובד בפסק הדין טוען שיש כאלה ראיות רבות אבל למרבה הפלא מביא רק אחת , את זו של ירון שור לגבי עקבות הנעליים על הג'נס לימים פוסל כבוד השופט דנציגר את הראייה הזאת ויתר כל השופטים מורידים מערכה וחשיבותה עקב הלכת מנצורייה ולכן אינה ראוייה עוד לשמש כראייה תומכת להודאות וכל המשפט חייב היה להיפסל בבית המשפט העליון

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 26 2018, 13:32
      לאילן

      ודאי שיש לבדוק את איכותן של הראיות אבל השאלה האם ההרשעה מוצדקת לא הייתה נושא המאמר שלנו. לפני שבודקים את איכותן של הראיות קודם כל צריך להציג את מלוא התמונה של הראיות המפלילות וזה לא נעשה במסמך של וילף.

      האסטרטגיה של הנאשם חשובה על מנת לקבוע איזה משקל צריך לתת לטענות השקריות שלו? האם הוא לא ידע וניסה לנחש ונכשל? או שהוא שיקר וניסה להטעות את החוקרים? או שהוא השאיר לעצמו פתח מילוט כדי לחזור בו מההודאה?

      אסטרטגיה אינה ראיה אלא היא פרשנות של ראיה. הראיה היא ההודאות שלו. איך לפרש אותן? איזה משקל יש לתת להן? אסטרטגיה של הנאשם זאת פרשנות אחת לראיית ההודאה.
      גם וילף טען לאסטרטגיה. הוא טען שהאסטרטגיה של זדורוב היא לנסות לנחש. זאת אפשרות אחת. אנחנו טענו שצריך לקחת בחשבון אסטרגיה אחרת: ניסיון להטעות. בכל מקרה יש כאן אסטרטגיה כלשהי והשאלה איזו? לכן לא ברור איך אפשר להתעלם מכל אסטרטגיה שהיא?

      לא כל הראיות ניתן לייחס להם אסטרטגיה אבל מספיק שחלק מגרסת הנאשם ניתן לייחס לה אסטרטגיה כדי להציג אלטרנטיבה לטיעון של וילף.

      לגבי מחלוקת על הפרטים המוכמנים ואיזו ראיה צריכה להיפסל זה לא היה נושא המאמר כי לא ניסינו לטעון שההרשעה מוצדקת. אבל לפני שמבקרים את הראיות המפלילות קודם כל צריך להציג אותן במלואן.

      אני מסכים שאין לעשות ממוצע כפי הדוגמא שנתת

      לגבי הצורך בראיית סיוע אז סוגייה זו לא קשורה לטיעוניו של וילף אלא לשאלה הכללית של צדקת ההרשעה ובא לא עסקנו.
      כך לגבי קבילות ההודאות (להבדיל ממשקלן)

      השב לתגובה
  9. ערן
    ערן מרץ 26 2018, 10:15
    המאמר הזה מראה בדיוק למה וילף צודק

    מאמר מביך. העובדה שהוא מלא במילים גבוהות ונכתב ע"י דוקטור לא מטשטש את העובדה הזאת. ההבדל בהסברים של וילף ומנשה מראה בדיוק את הפער בין המשפט למדע, וזה בדיוק מה שוילף מתריע עליו. וילף עוסק בחישובים מתמטיים ומנשה בתחושות בטן. זאת בדיוק הטרגדיה של מערכת המשפט. רק דוגמאות אחת, זדורוב הדגים יציאה מהתא שלא מתאימה לראיות בשטח, אז במהלך מזהיר מומחי המשפט רואים בזה הוכחה שהוא ידע פרט שאפילו חוקרי המשטרה לא ידעו, והפלא ופלא, אחרי זה ״גילו״ ראיות תומכות לסיפור החדש, וככה לפי חכמי חלם של המשפט שחזור שגוי הפך להוכחה באשמה. פשוט משנים את העובדות והכל מתאים.

    השב לתגובה
    • איל
      איל מרץ 26 2018, 13:36
      לערן

      לדעתי התגובה שלך היא זאת המביכה. אנחנו השבנו לטיעונים המילוליים של וילף שרוב המאמר שלו היה מילולי ולא חישובים מתמטיים

      אנחנו טענו שוילף לא הציג את מלוא הראיות המפלילות . אחרי שמציגים את הראיות המפלילות אפשר לחשוב האם הן באמת מפלילות אבל להתעלם מהן ולא להתייחס אלחיהן זו לא גישה נכונה.

      בכלל המאמר שלנו לא עסק בשאלה האם הרשעת זדורוב מוצדקת אלא האם היא מוצדקת לפי הטיעונים של וילף.

      השב לתגובה
  10. חנן פרלמן
    חנן פרלמן מרץ 26 2018, 10:20
    שיח טוקבקים עמוק כזה

    מוסיף עומק ומכבד כל הכבוד לכותבים ולמגיבים. לא כמו באתרי הזבל עם תגובות הרחוב.

    השב לתגובה
  11. אילן
    אילן מרץ 26 2018, 15:58
    תגובה נוספת

    אייל נראה לי שכל הכותבים שהגיבו שלמעשה המאמר של פ.דורון עוסק במחלוקת משפטית ביינכם לבין סער כאשר כל הכותבים כולל אני הגבנו עם מגמה המזכה את הנאשם . גם אתם לא הבאתם את מכולל הראיות המפלילות ולא עשיתם מאזן של כובד משקלם לזיכוי או להרשעה אשמח אם במאמר הבא יתבצע ניתוח ענייני של כל סעיף בפסק הדין וגם כאלו שלא הופיעו בפסק הדין שאו ברכה

    השב לתגובה
  12. אילן
    אילן מרץ 26 2018, 21:00
    שאלות לאייל

    אייל אם אפשר שאלה משפטית : האם בית המשפט יכול או רשאי לפסוק ולהחליט בניגוד לעדויות מזכה שמביאה התביעה עצמה כאשר מהעולה מפסק הדין עולה שבית המשפט יודע על כך ובכל זאת בוחר והרשיע ? שאלה שנייה : מה דינה של ראייה שהובאה מטעם בית המשפט עצמו! שהינה קריטית לצורך הרשעה כשמתברר לימים שאינה נכונה (או זיוף ראייה לשמה ) ואילולה הובאה יכול ופסק הדין היה משתנה

    השב לתגובה
  13. בנימין סגל
    בנימין סגל מרץ 27 2018, 13:42
    יש שופטים בישראל

    והם החליטו ויחליטו

    השב לתגובה
  14. ענת גינור
    ענת גינור מרץ 28 2018, 12:55
    כל כך הרבה טוקבקים ארוכים

    כנראה שיש כאן באמת נושא מעניין

    השב לתגובה
  15. אברהם אליהו
    אברהם אליהו מרץ 29 2018, 12:34
    לא יודע למה אבל פרשת זדורוב

    מציתה הרבה רגשות

    השב לתגובה
  16. אביתר מלול
    אביתר מלול אפריל 04 2018, 01:15
    עד היום לא הצלחתי להבין

    מה מטריף את כולם דוקא במשפט זדורוב. היו משפטים והרשעות הרבה יותר בעייתיים. למי יש כאן אינטרס?

    השב לתגובה
    • דורון מנשה
      דורון מנשה אפריל 04 2018, 09:48
      תגובה לתהייתך

      אביתר שלום ומועדים לשמחה

      אתה בוודאי צודק. היו הרשעות הרבה יותר בעייתיות

      אבל אין כאן דווקא אינטרס להצתיף פרשה זו בעייתית. לפחות לא אינטרס במובנו הצר. ראה
      https://www.youtube.com/watch?v=D7jpHO8w87Q

      ראה את הלינק הבא

      השב לתגובה
  17. דורון מנשה
    דורון מנשה אפריל 04 2018, 09:45
    תשובת ד"ר הרדוף לשאלתך

    אליהו שלום

    שאלה טובה. ד"ר אסף הרדוף ניסה להשיב עליה. ראה

    https://www.youtube.com/watch?v=D7jpHO8w87Q

    השב לתגובה
  18. א
    א אפריל 11 2018, 19:30
    קדם ההנחה השגויה

    לגבי קדם ההנחה השגויה – סער לא עשה את ההנחה הזאת.. הוא קודם עשה ניתוח מתמטי של הראיות ואחר ניסה להסביר את הממצאים באמצעות הטיעון שזדורוב ניסע לרצות את החוקרים

    השב לתגובה
  19. אברהם נ
    אברהם נ יוני 02 2018, 12:34
    עוד ועוד ברי דעת חושבים שיש משהו לקוי

    בפרשה האומללה וכלום לא עוזר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!