JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סיפור ישן על שופטים ועל מוח משפטי

שופטים חייבים לשכוח משכלם הישר, ולהפעיל את מוחם המשפטי

סיפור ישן על שופטים ועל מוח משפטי אהוד אולמרט. צילום: Agência Brasil creative commons
מאי 12
07:03 2014

בכל מקום ובכל דור שבהם יושבים שופטים עצמאיים הם מקוממים את רוב הציבור בעונשים הקלים שהם גוזרים. פער זה אינו ניתן לשינוי וסיבותיו פשוטות ומובנות מאליהן, אך אין מי שמחמיץ את ההזדמנות להזדעזע ממנו כל פעם מחדש. נזכרתי בעובדה זו כשקראתי מחדש סיפור בן מאה שנה על שופטים "רחמנים" שגזרו עונש קל על עובדי ציבור מושחתים, וספגו בשל כך ביקורת חריפה בירושלים הישנה. בעוד ימים אחדים ייגזר דינם של האנשים שהשחיתו את ירושלים החדשה וכולנו ניבלע בהמולת הרגע. חשבתי שסיפור ירושלמי ישן על שחיתות ועל שפיטה יעזור לנו לראות תמונה רחבה יותר.

הימים היו ימי קיץ 1918, ימיו הראשונים של הממשל הבריטי בארץ ישראל. הבריטים ראו עצמם חיל חלוץ של נאורות והוגנות בזירה של סיאוב ושחיתות, וקיוו למגר תופעות אלה בכלים משפטיים. שני גובי מס מקומיים הועמדו לדין בגין שחיתות בבית המשפט לפשעים חמורים והורשעו על ידי הרכב גדול של ארבעה שופטים, שניים בריטים ושניים מקומיים. והנה, במקום עונשי מאסר ממושכים ומרתיעים נגזרו על האחד ארבעה חודשי מאסר ועל האחר שישה שבועות. ד"ר נתן ברון, המספר סיפור זה בספרו החשוב "שופטים ומשפטנים בארץ ישראל" (הוצאת מגנס, תשס"ח), מקצר בסיפור עצמו ומאריך מאוד, בצדק ובתבונה רבה, בסיפור תגובתו של הממשל לעונשים אלה. לא העונש עצמו חשוב בעיניו של ברון, אלא האופן שבו מתייחס ממשל תקין לעצמאותם של שופטים.

ברון מעמיד במוקד סיפורו את זעמו של הגנרל ארתור מאני (Money), שניהל את השלטון הבריטי על ארץ ישראל (פורמלית היה זה משטר כיבוש צבאי). הדברים שמאני צועק ליומנו ייראו מוכרים, בשינויים המתאימים, לכל מי שעוקב היום אחרי רשתות התקשורת והרשתות החברתיות לאחר (כמעט) כל גזר דין הנגזר על עבריינים מורשעים: "אני כועס מאוד על בית המשפט… הם פסקו… גזרי דין מגוחכים… שני שופטים בריטים ישבו בדין, והם היו צריכים להבין טוב יותר, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת כשאתה עוסק באנשים עם מוח משפטי".

רק רגש אחד מתעלה במשפטים קצרים אלה מעל גזענותו הבוטה של הגנרל הבריטי, והוא שנאת "המוח המשפטי". אפילו בריטי, הוא רומז במפורש, עלול להתדרדר לשפל דרגתו של ערבי או יהודי אם לקה באותו עיוות שכלי קשה המאפיין את המשפטנים. כדרכם של כותבי יומנים הוא מדבר אל קהל עתידי בלתי מזוהה, אך הוא מניח כמובן מאליו שקוראיו יזהו כמוהו את חלוקתה של האנושות הנאורה לבעלי השכל הישר ולבעלי "המוח המשפטי". לא הדין עצמו הוא המדריך את עמדותיהם ואת מעשיהם, אלא תכונה אישית ייחודית המעקמת את מוחם. מפעם לפעם הם עשויים להחלים ולראות דברים פשוטים כהווייתם, אבל "אתה אף פעם לא יכול לדעת" מתי יקרה הנס.

נס קטן אכן כמעט קורה בירושלים של מאני, וכך הוא כותב: "אורם קלרק, היועץ המשפטי שלי, והתובע הכללי, גם הם כועסים על [גזר הדין]… הם אנשים טובים". התובע הכללי שעליו הוא מדבר הוא נורמן בנטוויץ'. קלרק ובנטוויץ' היו קציני צבא ובוגרי אוניברסיטאות מהוללות, ושניהם ניחנו גם בכישורי ניהול לא מבוטלים, אך מעבר לכל אפיון ולכל עיסוק היו שניהם משפטנים, בדיוק כמו השופט הבריטי שעליו יוצא עיקר קצפו של מאני. שופט זה, ג'יימס סקוט שמו, כיהן באותה עת בתור נשיא בית המשפט העליון (שכונה אז בית המשפט לערעורים), ומהלכי הקריירה שלו עד אותה עת דמו מאוד לאלה של קלרק ובנטוויץ', אלא שדווקא עליו כותב מאני כך בשכלו הישר: "ברגע שראיתי אותו, הוא נראה לי טיפש גמור. כנראה הרושם הראשוני שלי עליו היה נכון".

ניתן לסכם סקירה זו, שבה סוקר האלוף מאני את תכונותיהם של שלושה ראשי המערכת המשפטית שהוא ממונה עליה, באופן הבא: נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי והתובע הכללי הם משפטנים מובהקים, אך שניים מהם אנשים טובים ושכלם ישר, ואחד מהם טיפש גמור ושכלו התעקם משום שלקה ב"מוח משפטי".

ניתן לסכם סקירה זו גם באופן אחר לגמרי: הקצינים קלרק ובנטוויץ' טובים בעיניו של המפקד שלהם משום שהם חושבים כטוב בעיניו, או משום שהם אומרים לו שכך הם חושבים. הקצין סקוט רע בעיניו של אותו מפקד מאני, משום שהוא עושה את הרע בעיניו.

אך אם קלרק ובנטוויץ' חשבו כטוב בעיניו של איש הצבא בעל השכל הישר, מדוע הסתפק בתסכולו ולא גייס אותם לפעולה ממשית לשינויו של גזר הדין? "הם אומרים לי", כותב מאני, "שמבחינה חוקית אני לא יכול להורות על משפט חדש". האלוף מאני, כך מסתבר, נכנע למשפט ולא עשה כרצונו משום שמשפטנים טובים אמרו לו שהמשפט אוסר עליו לעשות זאת.

ואני, משפטן ציני ונואש שכמותי, איני יכול אלא לשוב ולהשתאות נוכח סכלותם של כל בעלי השכל הישר במאה השנים שעברו מאז, בירושלים ובכל מקום אחר שבו יש משפטנים ויש אחרים שכותבים עליהם. גזר הדין שגזר השופט סקוט על גובי המס המושחתים היה תקף וראוי "מבחינה חוקית" לא פחות ולא יותר מהעצה שקיבל החייל מאני מהיועצים המשפטיים קלרק ובנטוויץ'. "המוח המשפטי" הוא מוח מקצועי, והוא אינו שונה בכך מ"המוח הצבאי" של מפקד צבא או מ"המוח הרפואי" של רופא. שופטים מקצועיים אינם רשאים לחשוב ב"שכל ישר" יותר משרשאים לחשוב כך מפקד עוצבת טנקים היוצא לנהל קרב מורכב או רופא הניגש לנתח ניתוח מסובך. שופטים מקצועיים חייבים להשאיר את שכלם הישר בביתם, ולהפעיל את מוחם המשפטי בעת שהם עוטים גלימת שופט. "המוח המשפטי" אינו עקום או ישר בהגדרתו יותר או פחות ממוחם של פשוטי עם ושל מנהיגים שאינם משפטנים. יש משפטנים חכמים ויש טיפשים, יש טובים ויש רעים, יש הצודקים על פי דין ויש הטועים בדין. ביעור השחיתות הוא מטרה חשובה במשפטם של מושחתים, אך הוא אינו המטרה היחידה. השיקולים ששוקל שופט מקצועי באולמו חייבים להיות שונים משיקוליו של מפקד צבא מקצועי במפקדתו, ובדיוק משום כך נבנו מוסדות שונים למלחמה ולמשפט, בדיוק כפי שנבנו מוסדות שונים לחינוך, לרפואה ולבניית גשרים.

נתן ברון מספר את סיפור העימות בין גנרל מאני לשופטיו כניצחון ראשון של מערכת השיפוט הישראלית במאבק על עצמאותה. במקום אחר בספרו הוא מספר סיפור מורכב יותר. ג'יימס סקוט הודח שנתיים לאחר מכן מכהונתו בראש בית המשפט העליון הארצישראלי, והוחזר למשרה שיפוטית נמוכת דרג במצרים. העילה הישירה להדחתו הייתה הערה מיותרת שהעיר מחוץ לאולמו, אך ברון מעריך שעמדה מאחוריה עוינותם הכללית של ראשי הממשל ל"מוחו המשפטי". המשפט ניצח במערכה אחת אך הפסיד כנראה באחרת, והמאבק לא הסתיים. בעוד ימים אחדים יגזור השופט דוד רוזן את דינם של אהוד אולמרט וחבריו לשלטון ולספסל הנאשמים. אני מקווה מאוד שיעשה זאת רק בעזרת מוחו המשפטי.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

9 תגובות

  1. דבש
    דבש מאי 12 2014, 10:10
    מאמר מעניין מאוד!

    תודה

    השב לתגובה
  2. משפטן
    משפטן מאי 12 2014, 10:47
    בפועל ילכו בדרך הביניים

    יפסקו לנאשם הידוע עונש מאסר אך לא ארוך מידי. כך ישלבו בהצלחה את המוח השיפוטי עם השכל הישר.

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author מאי 12 2014, 13:53

      זה נשמע נפלא, אבל אני, סליחה על העקשנות החמורית, לא משתגע על השילוב הזה. עדיף בעיני שכל ישר עממי טהור (קוראים לזה "מושבעים" או "שופט שלום") או מוח שיפוטי מקצועי טהור (קוראים לזה, לצערי, בכל מיני שמות גנאי) . משעטנז לא יוצא שום דבר טוב. מהנדסה חצי מקצועית וחצי עממית נופלות מרפסות, ולפי השכל הישר גם אין ג'ירפות (זה סוף של בדיחה ישנה). השכל הישר אומר שעונשים כבדים מרתיעים. השכל הישר אומר את זה כי הוא מפונק נורא והוא מחפש סדירויות פשוטות בעולם רב משתנים. אם מנהל כוח אדם במפעל בינוני היה מרשה לשכל שלו להתפנק באותה צורה הוא היה מפוטר תוך שעתיים. אם לפי השכל הישר אנשים נורא נבהלים ("נרתעים") מעונש כבד שמוטל על מישהו אחר שעושה משהו דומה למה שהם זוממים לעשות, הרי לפי השכל הישר אהוד אולמרט לא ביצע את מה שדוד רוזן אמר שהוא ביצע כי אשר ידלין ומיכאל צור קיבלו עונשים כבדים על עבירות שחיתות. אה, שכחתי, גם אריה דרעי קיבל חמש שנים, כדי להרתיע את אהוד אולמרט. אז אם דרעי לא נרתע מהעונש הכבד של ידלין ואולמרט לא נרתע מהעונש הכבד של דרעי, אז איך ישפיע עונש כבד של אולמרט על ראש העיר (הממשלה) הבא?

      השב לתגובה
      • שוקי
        שוקי מאי 14 2014, 13:19
        אז מה בעצם אתה מציע?

        אז מה כן ישפיע? רק עצם העובדה שאולמרט הורשע היא שתתריע?

        השב לתגובה
        • יורם שחר
          יורם שחר Author מאי 16 2014, 10:58
          הרשעה לא תרתיע

          מובן מאליו שהרשעה ללא עונש לא תרתיע. מה שטענתי הוא שגם הרשעה עם עונש לא תרתיע. יכולתו של המשפט הפלילי להרתיע, כלומר לשנות התנהגות על ידי הטלת פחד, מוגבלת מאד.

          השב לתגובה
  3. שוקי
    שוקי מאי 15 2014, 17:11
    אז טעית אדוני הפרשן?

    איפה העונש הקל שצפית? אני מעריך שבערעור עוד יחמירו

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author מאי 16 2014, 10:53
      כצפוי

      שוקי, כנראה לא הבנת אותי. השופט רוזן הפעיל את השכל הישר שלו גם בהכרעת הדין וגם בגזר הדין. קויתי שיעשה אחרת אך הסיכויים לכך נראו לי מאד נמוכים.

      השב לתגובה
  4. דובי
    דובי מאי 27 2014, 18:19
    ועכשיו יפתח גם תיק טלנסקי

    מסתבר שהדרך האלטרנטיבית לשלך מצליחה יותר

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר מאי 28 2014, 10:32
      חבל

      דובי, אני כותב (כמעט תמיד) דעות ולא תחזיות. כשכתבתי שאני מקווה שהשופט רוזן ירגיז את העם ואת ראשי הממשל הנוכחיים וייתן לאולמרט עונש קל לא חשבתי שהוא יעשה זאת. אילו היית דוחק אותי לפינה (כמה חברים עשו זאת) הייתי חוזה שייתן עונש הרבה יותר גדול מהעונש שנתן (שש שנים). במאמר שפרסמתי במקום אחר הזכרתי שהיו בעבר מושחתים שקיבלו 12 ואפילו 15 שנות מאסר. 5-6 שנים הוא הסטנדרט. וכיוון שהזכרת את תיק טלנסקי, אומר לך את דעתי שרע לפתוח את התיק הזה. זו דעה ולא תחזית. גם אם יפתחו אותו אמשיך לחשוב שרע לעשות זאת. אם תרצה, אנמק, אבל אני מניח שהנימוקים לא ימצאו בעיניך.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור