JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

היזכה מורשע כדין בפיצוי נזיקי על עצם הרשעתו?

בעקבות פסק הדין בעניין ענת קם נגד עיתון "הארץ"

היזכה מורשע כדין בפיצוי נזיקי על עצם הרשעתו? פרופ' דורון מנשה
אפריל 21
09:30 2019

המאמר נכתב במשותף עם איל גרונר

ברשימה זו נבקש לנתח את הכרעת פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ענת קם ועיתון "הארץ". השופט רחמים כהן פסק כי עיתון "הארץ" ואורי בלאו (להלן: הנתבעים) חבים באחריות נזיקית וחוזית כלפי ענת קם (להלן: התובעת) בשל חשיפתה כמקור עיתונאי (ת"א 6373-04-13 ענת קם נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח', להלן: הפרשה) – חשיפה שהביאה להרשעתה ולענישתה הפלילית בעבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעה סודית ללא היתר.

הכרעה זו מעוררת שאלות עקרוניות בסוגיה מהו נזק בר-פיצוי וכן בעניין היחס בין הפרת חובת הזהירות לבין נזק בר-פיצוי.

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות. נשאלת השאלה כלפי מי הם הפרו את חובת הזהירות – האם כלפי התובעת? האם כלפי הציבור? ובהנחה שההפרה היא כלפי התובעת – מהם הנזקים בני-הפיצוי, אם בכלל קיימים כאלה, כלפיה?

נבקש לדון כעת בקפיצה הלוגית מהפרת חיסיון עיתונאי להפרת חובת זהירות ולנזקים בני-פיצוי. בית המשפט פותח את דיונו בפרשה בדיון בחיסיון העיתונאי, וממנו הוא מסיק את זכותו של המקור לחיסיון עיתונאי ואת חובת הזהירות של העיתונאי כלפי המקור.

אפס, תכלית החיסיון העיתונאי אינה להגן על האינטרס של המקור מפני פגיעה בו (למשל זכותו לפרטיות), אלא לאפשר פעילות יעילה ותקינה של העבודה העיתונאית. לצורך כך יש להבטיח את נכונותם של מקורות עיתונאיים לספק מידע לעיתונות. אלה צריכים לפעול בידיעה כי לא תיחשף זהותם בבתי משפט אלא במקרים חריגים.

אין מנוס אפוא מהמסקנה כי תכלית החיסיון העיתונאי היא פונקציונלית לפעילות הפרסונלית העיתונאית. הנזק שנגרם למקור בשל חשיפתו אינו רע לכשעצמו, אלא רע אינסטרומנטלי בשל השלכת חשיפה זו לפגיעה בפעילות העיתונאית, ובשל כך פגיעה באינטרס הציבורי בפעילות עיתונאית חופשית. הווה אומר, התכלית האולטימטיבית של החיסיון העיתונאי היא הגנה על הציבור, ואילו ההגנה על המקור היא אינסטרומנטלית בלבד. הפגיעה במקור אינה רעה כשלעצמה, אולם היא מאפשרת את הפגיעה באינטרס הציבורי, וזו רעה כשלעצמה. (ראו: ב"ש 298/86 בן ציון ציטרין נ' בית הדין המשמעתי מא(2) 337; ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות ואח' מט(2) 843 בעמ' 875).

למעשה, כך הדבר באשר למכלול החסיונות של בעלי המקצוע, לא רק עיתונאים. למשל חסיון רופא או פסיכולוג מומחה. תכליתם של חסיונות אלה לאפשר ללקוחות התייעצות וטיפול באופן חופשי ונטול חששות. החיסיון לא נועד להגן על הפגיעה בלקוחות כשלעצמם או להגן על יחסי האמון בינם לבין בעלי המקצוע. ההגנה על הלקוחות והשאיפה ליצור מסגרת של יחסי אמון בינם לבין בעל המקצוע הרפואי נועדה פונקציונלית להגן על האינטרס הציבורי בפרופסיה הרפואית או הטיפולית-פסיכולוגית (ב"ש (חי') 4113/02 מדינת ישראל נ' ממן אליהו (פורסם בנבו, 10.09.2002); בג"ץ 447/72 ישמחוביץ נ' ברוך ואח').

אם כן, הפרת חובת הזהירות באשר לחיסיון עיתונאי אינה פגיעה במקור, אלא פגיעה באינטרס הציבורי. לפיכך אין רציונל להכיר בהפרת החיסיון כפגיעה במקור ומכאן אין טעם להכיר בנזקים בני-פיצוי שנגרמו למקור בשל הפרת החיסיון. למעשה, האינטרס המוגן של המקור בקיומו של חיסיון אינו חזק יותר מהאינטרס של כל אזרחית ואזרח שתתקיים עיתונות חופשית בישראל.

על מנת להראות שהפגיעה בחיסיון העיתונאי אינה מזכה את המקור בנזק בר-פיצוי נציע את ניסוי המחשבה הבא: נניח שניתן היה להראות שחשיפת המקור לא מזיקה בפועל לפעילות העיתונאית, וכי מקורות ממשיכים לספק מידע לעיתונות על אף חשיפת המקור. האם במצב זה המקור שנחשף זכאי לפיצוי בשל הפרת החיסיון? התשובה היא כמובן שלילית.

אומנם נפסק כי החיסיון שייך למקור ורק הוא רשאי לוותר עליו, ואולם בכך אין לשנות ממסקנתנו. הטענה כי החיסיון שייך למקור אין פירושה כי קיימת לו זכות מוגנת שלא להיפגע עקב חשיפתו. הקביעה כי רק המקור רשאי לוותר על החיסיון היא בעצמה קביעה פונקציונלית שנועדה לאפשר את האינטרס הציבורי בפעילות העיתונאית. אם יאופשר לאחרים למחול על חסיון המידע, מקורות המידע העיתונאיים ממילא ירגישו בטוחים פחות למסור מידע לעיתונות. בכך ייפגע האינטרס הציבורי. הקניית הזכות למקור, ורק לו, לוותר על הזכות לא נועדה אפוא גם היא להגן עליו מפני פגיעה אישית מעצם חשיפתו.

ראינו אפוא כי הפרת החיסיון אינה מקנה למקור זכות לפיצוי עקב פרסום המידע. נובע מכך כי אם המקור זכאי לפיצוי, הרי שפיצוי זה מנותק משאלת הפרת החיסיון. הפיצוי ראוי, אם כן, מכוח פעולת פרסום המידע החושפת את המקור כאקט עצמאי מנותק מהחיסיון והמהווה עוולת רשלנות או הפרת חוזה.

במילים אחרות, יש לבחון את קיומה של חובת זהירות או אחריות חוזית שלא לחשוף את המידע. יש לבחון האם קיימת למקור זכות שלא להיחשף? לצורך בחינת שאלה זו יש להדגיש את הדברים הללו:

ראשית, כפי שטענו לעיל, אין לערבב בין הגנה על המקור לבין האינטרס הציבורי בזרימה חופשית של המידע לעיתונאים. הנימוק המתייחס להגנה על המקור צריך להיות מנותק מהאינטרס הציבורי בפעילות העיתונאית.

שנית, תכלית הזכות לפיצוי היא השבת המצב לקדמותו. כלומר, הכרה בזכות לפיצוי משמעה כי לא היה ראוי מבחינת האינטרס הציבורי לבצע את המעשה שגרם לנזק, ולכן המעשה נקרא בשם "עוולה". בעניין שלפנינו ברור עם זאת כי באשר למקור, ענת קם, אשר נתפסה, הועמדה לדין ונענשה – הנזק שנגרם לה עקב הפעלת האכיפה הפלילית לגביה אינו נזק בר-פיצוי. הרי האכיפה הפלילית נעשתה במודע ובמכוון כחלק מהאינטרס הציבורי עצמו, ולכן פיצוי עליה יסכל את האינטרס הציבורי באכיפה פלילית.

מעבר לכך עולה גם השאלה מהי השבת המצב לקדמותו במקרה ענת קם? האם הכוונה למצב שהתובעת כביכול לא נתפסה, לא הועמדה לדין ולא נענשה? האם זהו המצב הראוי שאליו המשפט צריך לדאוג להשיב את התובעת? הדעת כמובן לא סובלת מסקנה כזו.

שלישית, גם עת עסקינן בפגיעה בשם הטוב של התובעת ובהשלכות הפגיעה על חייה, לרבות הקריירה שלה, יש לומר כי ככל שהפגיעה הזאת משרתת את האינטרס הציבורי באכיפת המשפט הפלילי אין זה ראוי להכיר בה כנזק בר-פיצוי. פומביות תוצאות המשפט הפלילי היא חלק מתכליות המשפט הפלילי עצמו. פרסום פסק הדין, לרבות גזר הדין, משרת תכליות של הרתעה ושל הפונקציה האקספרסיבית של המשפט הפלילי (קלון פומבי והעברת מסר של גינוי) וככל שיש לדברים השלכות של פגיעה בתובעת, הרי שהשלכות אלה אף הן מכוונות ומודעות כחלק מהפונקציה של אכיפת המשפט הפלילי כהליך פומבי. אם תהיה הכרה בנזק זה כנזק בר-פיצוי מדוע לא יקבלו כלל הנידונים פיצוי על כך שהענישה הפלילית פגעה בשיקומם וחוללה יחס סטיגמתי כלפיהם?

נותר עניין הפגיעה בשם הטוב של התובעת שאינה מחויבת כחלק מההליך הפלילי. אולם זוהי קטגוריה בעייתית מכמה טעמים: ראשית, אין זה ברור כיצד ניתן לזהות מתוך מכלול הפגיעה בשם הטוב, פגיעה המנותקת מהפגיעה האגבית עקב ההליך הפלילי? ברגע שפעולת מסירת המידע לעיתונות הייתה אירוע פלילי, הרי שחשיפתה כוללת את חשיפתה של מבצעת העבירה פלילית. נכון שייתכנו פגיעות במוסרי מידע שכלל לא ביצעו עבירה פלילית ובכל זאת החשיפה גרמה להם נזק. אולם אם התובעת ביצעה עבירה פלילית, כיצד ניתן להפריד בין הנזק שנגרם לה המנותק מההליך הפלילי לנזק שנגרם לה אגב חשיפת ההליך הפלילי?

שנית, גם בהיעדר הליך פלילי לא כל נזק שנגרם למקור הוא נזק בר-פיצוי. גם אם העיתונאי גרם נזק לאינטרס הציבורי ולמקצוע העיתונות בכך שחשף מקור, עדיין נשאלת השאלה למה המקור צריך לקבל פיצוי על חשיפתו? האם כל נזק שנגרם לאדם (לרבות מקור) עקב חשיפת מידע שלילי על אודותיו הוא נזק בר-פיצוי? התשובה היא שלילית. המחוקק איזן בין חשיפת מידע על אדם הגורמת לו נזק בר-פיצוי לבין חשיפת מידע שגם אם גורמת לו נזק, הרי שאינו בר-פיצוי באמצעות חוק הגנת הפרטיות.

על פי חוק הגנת הפרטיות (להלן: "החוק") פגיעה בפרטיות שהיא בת-פיצוי כלולה באחת ההגדרות של פגיעה בפרטיות מכוח סעיף 2 לחוק, כאשר לפוגע לא עומדת טענת הגנה על פי סעיף 18 לחוק. לעומת זאת, פגיעה בפרטיות שאינה בת-פיצוי על אף הפגיעה בפרטיות היא פגיעה שעומדת לגביה טענת הגנה על פי סעיף 18 לחוק כגון "הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה" (סעיף 18(ב) לחוק) או "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע" (סעיף 18(ג) לחוק).

ודוק, גם אם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות (במובן של עוולת הרשלנות) כלפי התובעת אין בכך לכאורה כדי למנוע מהאחרונים היזקקות להגנות אלה. כל זאת עת מדובר בפגיעה על פי חוק הגנת הפרטיות.

לסיכום, תביעתה של ענת קם לפיצויים בשל חשיפתה כמקור, מעוררת קשיים משפטיים ניכרים באשר לשאלה האם הנזקים שנגרמו לה בשל חשיפתה כמקור הינם נזקים בני-פיצוי. לטענתנו, לאור תכלית החיסיון העיתונאי, עצם הפגיעה בחיסיון אינה מקנה למקור זכות לפיצוי על פגיעה בו בשל היות הפרת החיסיון פגיעה באינטרס הציבורי. לעומת זאת, אם ננתק את הנזקים שנגרמו לתובעת מהפרת החיסיון ונתמקד בפעולת חשיפת המידע, הרי שלא יעלה על הדעת שתובעת תקבל פיצוי על נזקי הרשעתה הישירים והעקיפים. התובעת עשויה להיות זכאית לפיצוי אך בשל נזקים המנותקים מההליך הפלילי, דא עקא שנזקים אלה קשים לאיתור וככל שהם קיימים יש לבחון האם הם בני-פיצוי למשל לאור היחס בין פגיעה בפרטיות לבין טענות הגנה שהמחוקק העמיד לנתבע הפוגע בפרטיות.

נבקש לציין עוד כי רשימה זו לא התייחסה להיבט החוזי. ככל שפרסום המידע היווה הפרת חוזה בין המפרסם לבין התובעת, יש לבחון את הדברים במישור דיני התרופות בשל הפרת חוזה.

על המחבר / המחברת

דורון מנשה

דורון מנשה

עורך מדור חוק ומשפט. פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. מומחה לדיני הראיות, וללוגיקה של ההוכחה המשפטית. חבר מערכת בכתב העת International Commentary on Evidence. מגשר ובורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית וכן במסגרת הפדרציה הארצית לבוררות. פרסם מאמרים רבים וכן שלושה ספרים.

11 תגובות

  1. מרגלית שחר
    מרגלית שחר אפריל 21 2019, 19:14
    את כל טענותיכם השופט לא מכיר?

    אתם טוענים שהוא טועה, ככה בקלות.

    השב לתגובה
  2. דורון מנשה
    דורון מנשה אפריל 21 2019, 20:51
    כושר שיפוט

    מרגלית היקרה
    האם את את סבורה ששופטים לא טועים לעולם?

    נסי לסמוך יותר על כושר השיפוט העצמאי שלך,

    בדקי את קביעות השופט והביקורת שלנו גבשי דעה לגופו של ענין משל עצמך ואז פרסומי אותה.

    אל תסתמכי באופן עיוור על סמכות ואנא אל תמעיטי בערך עצמך

    השב לתגובה
  3. דפנה אורלב
    דפנה אורלב אפריל 22 2019, 12:40
    יש טיעונים לכאן ולכאן

    איך קובעים?
    אין תקדימים?

    השב לתגובה
    • דורון מנשה
      דורון מנשה אפריל 22 2019, 23:23
      קביעת הדין

      דפנה,
      בהעדר תקדימים מחייבים קובעים על דרך פרשנות דברי החקיקה. אם אין מילות החוק מובילות לתוצאה אחת חד משמעית, עושים זאת גם בהסתייעות בתכלית החקיקה לאור עקרונות היסוד המשפטיים

      השב לתגובה
  4. רונן בן צבי
    רונן בן צבי אפריל 22 2019, 20:07
    אני לגמרי עם רחמים כהן

    אני לגמרי עם בית המשפט ולגמרי לא איתך.
    חסיון עיתונאי הוא בלב ליבה שח עבודת העיתונות והמודעות לחסיון יוצרת חוזה שבעפ בין המקור ובין העיתון, משמע ״אני אמסור לך מידע כשאני מסתתר מאחורי מסך שהמתג שלו בידי ולא בידי העיתון״ מתוקף חוזה זה מתקיימים היחסים בין מקורות ועיתונאים, הפרת החסיון יוצרת פגיעה במעמד צד אחד והפרת חוזה ע״י צד אחד ומשכך עליו לשאת בתוצאות ויש לביון את עוצמת הנזק.
    מאסר ושלילת חירות היא בהחלט נזק ממשי.
    האינטרס הציבורי בגילוי עבירות אינו גובר על הזכות לפרטיות וחסיון והפסיקה על כך היא עצומה.
    קודם הפרט אחכ האינטרס הציבורי

    השב לתגובה
    • איל
      איל אפריל 22 2019, 23:36
      לרונן הנמצא עם רחמים כהן

      רונן, כתבנו שלהיבט החוזי לא התייחסנו. אולם, בכל מקרה קביעתך כי האינטרס הציבורי בגילוי עבירות אינו גובר היא מוקשה. אם הוא לא גובר לא היה צריך לנהל אותו מלכתחילה או לבטלו לאחר שנוהל. אולם, זה לא המצב. ההרשעה הייתה כדין ופיצויים על ההרשעה מסכלים את האינטרס הציבורי בהרשעה. איזה טעם יש לנהל הליך פלילי ולהרשיע אם לאחר מכן מפצים עליו ומשיבים את מצב המורשע למצב שהיה לפני ההרשעה?

      הטענה שקודם הפרט ולאחר מכן האינטרס הציבורי לא מתיישבת עם סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) לפיו חוזה הנוגד את תקנת הציבור בטל.

      מעבר לכך, יש לזכור שעד כה ניתנה פסיקה רק לגבי שאלת האחריות וטרם נפסק בשאלת הפיצויים כך שהשופט רחמים כהן טרם נתן את דעתו בשאלה על מה יינתן פיצוי מה עוד שתלויה ועומדת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בשאלת האחריות.

      השב לתגובה
  5. דורון מנשה
    דורון מנשה אפריל 23 2019, 00:12
    האבחנה בין סיבתיות לאחריות

    רונן היקר, בנוסף לדברי איל שים לב שגם אם נניח כי הנזק שנגרם לענת קם לא היה נגרם סיבתית עקב הפרת החיסיון הוא מוצדק עקב ביצוע העבירות החמורות שביצעה, לכן הנתבעים לא יכולים להיות אחראים לו.
    כך בדרך כלל: שעונש המוטל על נאשם שביצע עבירה פלילית מוצדק עקב העבירה שביצע למרות שסיבתית אילולא נתפס לא היה חווה את הרעה שבעונש זה. לכן מערכת האכיפה לא יכולה להיות אחראית לו

    השב לתגובה
  6. ח. ת.
    ח. ת. אפריל 23 2019, 18:07
    ממש לא ברור לי

    אם מישהו עשה עברה מותר להפר לגביו הסכם מחייב? מה הקשר בין אחד לשני. שניהם לא בסדר.

    השב לתגובה
    • איל
      איל אפריל 24 2019, 11:35
      אחריות לעומת פיצויים

      ל- ח.ת.

      כפי שכתבנו הרשימה שלנו לא התייחסה להיבט החוזי

      בכל אופן, יש הבחנה בין שאלת האחריות מה מותר ומה אסור לבין השאלה על מה ניתן לפצות ועל מה לא ניתן לפצות. או על איזה נזקים הנתבעים אחראים ועל איזה נזקים אינם אחראים. הרשימה שלנו התמקדה בשאלה השנייה (וכאמור לא בהיבט החוזי אלא הנזיקי)

      השב לתגובה
  7. גלי זגורי
    גלי זגורי אפריל 24 2019, 13:07
    אם אין תקדימים משמעותיים

    ויש דיעות מקצוענים לכאן ולכן יוגשו ערעורים וגףדרג שיפוטי בכיר יותר יקבע הלכה.

    השב לתגובה
  8. עדית נוסבאום
    עדית נוסבאום אפריל 25 2019, 11:17
    מאמר מעורר מחשבה

    אצל כל מי שרגיל לקרוא על עניינים משפטיים בעתון שאין בהם פרשנות והרהורים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!