JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

צל כבד על עצמאותם של שופטים

תוחלת החיים משפיעה על ההזדמנויות של שופטים לאחר פרישתם

צל כבד על עצמאותם של שופטים אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון wikimedia commons
יוני 01
11:01 2014

נשיא בית המשפט העליון נזף לאחרונה בשופטים בדימוס על שאינם נאמנים לאחר תום כהונתם לאחוות השופטים. נזיפה זו ראויה לתגובות פרטניות רבות ושונות, אך אני מבקש לנצל אותה על מנת להאיר בעיה עקרונית חשובה בחיינו הציבוריים והיא גיל הפרישה המיוחד לשופטים. גיל זה נבחר לפני למעלה משישים שנה מטעמים שהיו מיוחדים לאותה תקופה, וכיום הוא הרע בכל העולמות האפשריים. הוא כולא אנשים ונשים לתקופה ארוכה מדי בעולם סתרים שבו הם נדרשים לוותר על חלקים גדולים מאנושיותם, ואז הוא מחזיר אותם לתקופה ארוכה מדי לעולם החיים הרגיל. מה שהשתנה מאז שנת 1954 הוא תוחלת החיים הממוצעת. גיל פרישתם של שופטים הועמד באותה שנה על שבעים, משום שבני אותו דור האמינו שמעטים יחיו מעבר לגיל זה ומעטים עוד יותר יהיו בריאים אז דיים כדי להתראיין לתקשורת או לנהל בוררות ענק בין אילי הון. הם צדקו בדורם. תוחלת החיים הממוצעת של גברים עמדה אז על כ-65 שנים, ופרישתם של עובדי המדינה ה"רגילים" נבנתה סביב גיל זה מתוך צפייה מנומסת שלא יעמיסו על קופות הפנסיה הציבוריות שנים רבות נוספות. שנות הכהונה הנוספות שהוענקו לשופטים גילמו "רצועת ביטחון" שתבטיח כי דווקא הם מכל משרתי הציבור לא ייאלצו להתמודד עם הדילמות המורכבות שמזמן להם העולם שאחרי הגלימה. מרבית שופטי הדור הראשון של בית המשפט העליון הלכו לעולמם על כס המשפט או פרשו מטעמי מחלה לפני גיל שבעים, ולא הייתה סיבה ליורשיהם להניח שיזומנו להם חיים ארוכים לאחר פרישתם. הבחירה בשפיטה נראתה אז, במחצית שנות החמישים של המאה הקודמת, בחירה לחיים שאין אחריה כלום מלבד מקום של כבוד בזיכרון הקולקטיבי.

בדברים אלה האחרונים אני רומז לקושי גדול הרבה יותר מזה שאליו בחר להתייחס הנשיא גרוניס. העסקה המצוינת שהבטיחה לשופטים בכל דרגיהם תעסוקה, כבוד ויקר לתקופה ארוכה יותר מזו שהובטחה לכל עובד אחר בישראל נועדה להבטיח את עצמאותם המלאה. אם אופק חייהם הפעילים נגמר עם פרישתם או לפניה, לא הייתה להם שום סיבה לשאת חן בעיניו של מגזר כלשהו, פרטי או ציבורי, בעת כהונתם. איזון זה הופר לחלוטין בעת הנוכחית. הסיבה העיקרית לדאגה אינה ביקורת מזדמנת שמותחת שופטת בדימוס על שופט מכהן, אלא עולם ההזדמנויות העשיר הממתין לאותו שופט לאחר פרישתו. השלטון יוכל לתת לו תעסוקה, כבוד ויקר לשנים רבות לאחר פרישתו, ויוכל גם לוותר על שירותיו הטובים. גם המגזר הפרטי יוכל לתת לו תעסוקה וממון רב לשנים רבות לאחר פרישתו, ויוכל גם לוותר על שירותיו הטובים. אילו היה העולם מושלם לא היה כל קשר בין העדפות אלה לבין פסיקותיו של אותו שופט בעת כהונתו, אך העולם אינו מושלם. תמים לצפות מאנשי עסקים שיפקידו את הבוררות ביניהם בידי שופט לשעבר שתפיסתו החברתית-כלכלית מאוסה עליהם, ותמים עוד יותר לצפות מעסקנים פוליטיים שיפקידו תפקיד ממלכתי רגיש בידיה של שופטת בדימוס שנשתה בהם בעת כהונתה וכפתה עליהם ערכים שרעים בעיניהם. קשה לצפות מראש ממשלה שיפקיד את ביקורת המדינה בידי שופטת שהביכה אותו ואת ממשלתו וקשה לצפות מאיל הון שייטה חסד לשופט שקיצץ בתספורתו. כל אלה אינם גלויים וברורים רק לאחר פרישה. הם גלויים וברורים גם הרבה לפני הפרישה והם מטילים צל כבד על עצמאותם של השופטים המכהנים.

יש לקושי חמור זה שני פתרונות הפוכים, שניהם אפשריים. אפשר לפרק לחלוטין את הסדר "השפיטה לחיים" ולמנות את כל השופטים, לכל דרגיהם, לתקופות קצובות קצרות. חסרונותיו של הסדר זה מובנים מאליהם אך לכל אחד מהם גם צד חיובי. די לי שאומר שלא כל היבט של הניתוק הארוך מעולם המעשה, הנכפה על שופט בשיטה הנוכחית, הוא היבט חיובי. יש שיטות משפט בעולם שאימצו את הסדר התקופות הקצובות ולא נעו בהן אמות הסיפים. אינני רואה כל סיכוי לאימוצו של הסדר זה בישראל ולכן אצביע על הסדר הפוך לפיו יבוטל גיל הפרישה והשופטים יכהנו כל עוד יעמוד להם כוחם. כך פועלת מערכת השפיטה הפדרלית בארצות-הברית וגם שם לא נעות אמות הסיפים. סיכוייו של הסדר זה טובים קצת יותר מאלו של קודמו, אך גם הם אינם גדולים ולכן אציע פתרון ביניים אפשרי. לפי פתרון ביניים זה ימשיכו השופטים, כולל הנשיא גרוניס, לכהן עד גיל שבעים, ואף יקבלו אחר פרישתם את הפנסיה הציבורית הסבירה שהם מקבלים כעת מהמדינה, אך בתמורה ייכבלו בכל המגבלות האתיות החלות עליהם בעת כהונתם. כך למשל יהיה אסור להם להתראיין לתקשורת, בדיוק כפי שאסור להם לעשות זאת בעת כהונתם, ויהיה אסור להם לשבת בבוררות פרטית כלשהי, בדיוק כפי שאסור להם לעשות זאת בעת כהונתם, ויהיה אסור להם גם לשמש בתפקידים ציבוריים כלשהם אלא במינוי שיקבלו משופט מכהן, בדיוק כפי שאסור להם בעת כהונתם. כיוון שהאקדמיה חביבה עלי וכיוון שאני לוקה באותן הטיות שלוקה בהן כל בן תמותה, לא הייתי אוסר על שופטים בדימוס להיות עמיתיי באקדמיה. אם ד"ר גרוניס יבקש לשרוף את נר הלילה בחקר המשפט לאחר פרישתו ויגזור על עצמו את אותה פרישות מרהיבה שגזר על עצמו אחד מקודמיו, אמליץ לעמיתיי לשקול את בקשתו בחיוב. אם הוא מאמין ששופט שפרש חופשי לעשות בשארית חייו כראות עיניו, יניח לעמיתיו העושים בדיוק כך ולא ינזוף בהם ממרום כסאו.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

4 תגובות

  1. בוני
    בוני יוני 02 2014, 13:53
    המערכת חייבת לטפל בבעיה ולקבל החלטה

    מהכרות איך הדברים נעשים כיום כלל לא בטוח שמישהו חושב ובטח לא שמישהו מתכנן משהו עם ראיה לעתיד. כל נושא משרה רמה בטח מוריש את המחשבה והדאגה ליורשיו .

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author יוני 02 2014, 14:54

      בוני, אתה לגמרי צודק בעיקרון אבל גרסה של אחת מהאפשרויות שהזכרתי עולה כל כמה שנים לקראת פרישתו של נשיא בית משפט עליון ובתנאים פוליטיים מתאימים יש לה סיכוי להתממש. האפשרות היא הארכה של כהונת השופטים לגיל 75. גרוניס מתקרב במהירות לגיל 70 (בשנה הבאה). הוא די חביב על השלטון. הבאה אחריו בבכירות היא מרים נאור ואני לא חושב שמישהו בחבורה השלטת יכול לצפות את התנהגותה. היא אשה נוקשה וחזקה ומעולם לא עשתה חשבון לאף אחד. אני יכול לראות בקלות איך נתניהו וליברמן מעדיפים להישאר עם גרוניס מלהסתכן עם נאור. תיאורטית הם יכולים לצאת למלחמה נגד שיטת הבכירות, אבל זה עלול לעלות להם בעוד פארסה נוסח ריבלין/סילבן/שכטמן/ויזל. למה להם? אז הנה, זה יכול לקרות בלי שום חזון ו"ראיה לעתיד".

      השב לתגובה
  2. גיורא
    גיורא יוני 05 2014, 16:17
    אני חייב להבין משהו

    לפי מאמריך שופט צריך להיות מכונת שיפוט ולא להתייחס לאמונות שלו ולא להתייחס למה שהוא מאמין או חושב. אבל אפילו השיטה המשפטית לא מאמינה בכך, היא רוצה שיהיה שופט דתי ושופטת אשה, ושופט ערבי וכדומה. כי השיטה יודעת כי כל שופט איננו מכונה.

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author יוני 06 2014, 13:01

      גיורא, אם זה הרושם שקיבלת ממאמרי אני מצטער על כך מאד. כל ימי חזרתי וכתבתי (וגם הוכחתי במחקרים אמפיריים) שהשופטים אינם מכונות והם פוסקים לפי אמונותיהם. בשבועות האחרונים אני מוחה נגד השימוש שהשופט רוזן עשה ב"שכל הישר" בהרשעתו של אולמרט, אבל אני חושב (תקן אותי אם אני טועה) שלא לזה אתה מתכוון. אמונות צריכות להשפיע על הכרעות ערכיות (מה טוב ומה רע) ולא על הכרעות עובדתיות (מה קרה ומה לא קרה). אני לא חשוב שהעובדה ששופט הוא אשה או הוא ערבי צריכה להשפיע על החלטתו אם (למשל) אח אחד יודע מה בדיוק מתרחש בין אח אחר ואדם שלישי. יכול להיות שאני טועה בזה, אבל אני לא רואה קשר בין זה ובין דתיותו או חילוניותו של השופט. חזרה לעיקר: אני מסכים איתך לחלוטין ששופטים אינם מכונות.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור