JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

גם מבלגיה לא תצמח ישועה

הענישה הפלילית בישראל מחמירה יותר מזו של אירופה

גם מבלגיה לא תצמח ישועה צילום: marine_perez wikimedia commons
יוני 13
05:09 2014

באחד העיתונים היומיים צוטטה מפיו של קרוב משפחתו של עמנואל ריוה שנרצח בבריסל האמירה כי "טוב [שהחשוד ברצח] יישפט בבלגיה. שם אנחנו בטוחים שהוא יקבל את העונש החמור ביותר, ללא כל סיכוי לשחרור מוקדם". אני מעז לחלוק על דברים אלה אף שנאמרו בבית אבלים, משום שחשיבותם הסמלית חורגת הרבה מעבר למקום שבו נאמרו. אני כותב עליהם משום שדווקא בנסיבות שבהן נאמרו הם מבטאים טוב מכול את אשליית הכוח המשתלטת על כל ישותה של החברה הישראלית. "בלגיה" מלוהקת בהכרתו של הישראלי ישר הדרך המחפש בסיפור זה נחמה לאבלו, כמחוז חפץ אוטופי שבו ידו של הצדק הממלכתי לופתת את גרונו של רוצח שפל ואינה מרפה עד מותו. "בלגיה" שבשמיים לא תתרפס בפני חבריו של הרוצח ולא תשחרר אותו לעולם. ב"בלגיה" אין שופטים רכרוכיים ומנהיגים רופסים. "בלגיה", במילים אחרות, אינה ישראל.

האמת הפשוטה היא כי מערכת הענישה הפלילית באירופה כולה ובלגיה בתוכה נוחה בדרך כלל לעבריינים הרבה יותר מאשר בישראל, ואין סיבה כלשהי להניח שמערכת הצדק הבלגית תחרוג מכלל זה ותגלה יחס מחמיר במיוחד לרוצחי יהודים. אם יש סיבות כלשהן, פוליטיות או משפטיות, להניח שמהדי נמוש יקבל בבלגיה יחס אחר משהיה מקבל בישראל, הרי הן סיבות לקולה ולא לחומרה. אפרט סיבה משפטית אחת כזו בסוף הרשימה, אך אזכיר כי לפני שנים לא רבות התגוללה דעת הקהל הישראלית בצעקות רמות על שופטים בלגיים שאיימו לתפוס ולשפוט אלופי צבא ישראליים על פשעי מלחמה. מי שהאשים אז את מערכת המשפט הבלגית באנטישמיות יתקשה להאמין שדווקא היא תצא כעת מגדרה להגנת יהודים. אמת פשוטה אחרת היא כי המערכת הפוליטית של בלגיה תעשה עסקאות בעונשו של רוצח זה וכל רוצח אחר אם תחשוב שראוי לעשות כך למען אינטרסים בלגיים חיוניים, בדיוק כפי שעושה זאת ישראל למען אינטרסים ישראליים, ואולי גם יותר. אין מדינה בעולם הדמוקרטי שאינה עושה זאת במוקדם או במאוחר כשהיא מתמודדת עם דילמות קשות של פדיון שבויים, ואין שום סיבה להניח שסיכוייו של ג'יהאדיסט אסלאמי למות בכלאו גדולים יותר בבלגיה מאשר בישראל.

"בלגיה" עצמה אינה חשובה לאותם ישראלים המבטאים את תסכולם ממערכת הצדק הישראלית, ולכן אסתפק בפרט בודד על הדין הבלגי בסוף הרשימה. התחושה השלטת שמבטאים הישראלים שאני פוגש בכל מקום שאליו אני הולך, היא כי "פה" רע ו"שם" טוב. פה מרחמים על רשעים ושם יודעים מה לעשות איתם. פה סדום ושם ירושלים. פה הוא ישראל ושם הוא כל מקום שאינו ישראל. וכיוון ש"שם" יכול להיות "כל מקום", אספר גם אני שני סיפורים על "כל מקום" ועל האמת האוניברסלית שמאחורי האשליות.

לפני שלוש שנים נדרסה לי זיתוני בתל-אביב על ידי שני תיירים מצרפת. הדורסים ברחו מישראל לצרפת והסבירו כי עשו זאת משום שחששו שיענשו בחומרה בישראל. בתוך בליל הקולות שנשמעו אז בחברה הישראלית לא שמעתי אחד המתייחס ברצינות להשוואה הפשוטה והנכונה שהציגו זוג עבריינים קטנים לעין כול. באירועים קודמים שבהם היו מעורבים יהודים צרפתים בפלילים הורגלנו לשמוע כי אסירים יהודים נחשפים להטרדות אנטישמיות בבתי סוהר צרפתיים ולכן הם מעדיפים לרצות את עונשם בישראל. מה, אם כן, הריץ את קלוד חיאט ואת אריק רוביק כל עוד נפשם בם לנתב"ג באותו לילה נורא שבו הבינו כי ייענשו על מעשיהם? זהותם הייתה ידועה, ואילו רצו להימלט לחלוטין מהדין היו טסים למדינה דרום אמריקנית ולא חוזרים לצרפת. הם ברחו מישראל לצרפת משום שידעו את מה שיודע כל עבריין זוטר וכולנו מתעקשים להדחיק בצעקות רמות – הדין הישראלי מחמיר יותר מהדין הצרפתי. העונש המרבי בישראל על הריגה (גם בתאונת דרכים) הוא עשרים שנות מאסר ועל בריחה ממקום תאונה ארבע-עשרה, ולכן ניתן תיאורטית להטיל על נהג שפגע וברח בישראל עשרים וארבע שנות מאסר. העבריין שושן ברבי נידון לפני ימים אחדים לאחת-עשרה שנות מאסר בפועל על עבירה דומה לזו שביצעו חיאט ורוביק.

בבדיקה מהירה שערכתי במאגרי המידע המשפטיים מצאתי בלא קושי שלושה עבריינים קטנים בהרבה שנשלחו בשנים האחרונות לארבע-עשרה ולשתים-עשרה שנות מאסר על עבירות דומות. בעת כתיבת הרשימה הנוכחית עומד קלוד-איזק חיאט לדין בצרפת על העבירה שביצע בתל אביב, והעונש המרבי הצפוי לו הוא עשר שנות מאסר. בצרפת, כמו בישראל, אין מטילים את העונש המרבי בכל הרשעה, ואני מעריך ברמה גבוהה של בטחון שייגזרו עליו שם שנות כלא מעטות. קלוד חיאט ואריק רוביק עשו עסקה מצוינת כאשר ברחו מישראל לצרפת. אירופה נגמלה מהתלות היצרית בעונשים פליליים, ומי שמחפש דווקא שם נקמה ממלכתית ברוצח יהודים לא ימצא.

סיפור אירופי אחר נוגע לספרד ולטרור. בחרתי לספר אותו דווקא משום שלא מעורבים בו יהודים. לפני כמה חודשים שחררה ספרד ממאסר בדלנית בסקית שהורשעה ברצח תשעה-עשר אנשים. היא שוחררה משום שבית הדין האירופי לזכויות אדם ציווה על ספרד לעשות זאת. ספרד ניסתה להתחכם לחוקיה שלה, המגבילים את מאסרו של אדם לשלושים שנה ומזכים כל אסיר להפחתה אוטומטית בעונשו בגין פעולות שונות שהוא עושה בכלאו. הרוצחת הייתה אמורה להשתחרר בגין חוקים אלה לאחר עשרים שנות מאסר, אך מערכת המשפט הספרדית הפעילה עליהם פרשנות יצירתית שעיכבה את השחרור. בית הדין האירופי פסל פרשנות זו, ציווה על שחרורה המידי של הרוצחת ואף חייב את ספרד לפצותה בסכומים גבוהים. מאז שחרורה נאלצה ספרד לשחרר מסיבות דומות אחד-עשר רוצחים נוספים למרות הפגנות המונים של קרובי קורבנות הטרור הבסקי ותומכיהם בכל רחבי ספרד. אין לי ספק כי קרובים אלה הרגישו רגשות נקם וזעם דומים לאלה שהרגישו מקביליהם הישראלים נוכח שחרורם המוקדם של רוצחי יהודים בעסקות למיניהן, אך שם כמו כאן היה עליהם להיכנע למורכבותו של העולם החדש שבו הם חיים ומטובו הם נהנים.

אין דבר אנושי יותר ומובן יותר מיצר הנקם הקמאי הפשוט. קרוביו ובני שבטו של נרצח מייחלים למותו של הרוצח או לפחות לכליאתו לשארית ימיו, ואין להם מנוח אם הם יודעים שיחזור אי פעם להלך חופשי. כך הרגישו בני אדם לפני אלפי שנים וכך הם מרגישים היום, יהודים ושאינם יהודים, גם בישראל, גם בספרד, גם בצרפת וגם בבלגיה. אלא שהמדינה המודרנית אינה יכולה לתת מענה לתקווה זו, בין משום שהיא מוקפת אויבים ובין משום שהיא מוקפת בעלי ברית. שבטים אינם שוכנים עוד לבדד ואינם יכולים לנהל את חשבון הדם הפרטי שלהם. קשה לרבים מהישראלים להשלים עם עובדה זו, אך עליהם להבין שאת מה שמדינתם אינה יכולה לתת להם הם לא יקבלו ממדינה אחרת. "בלגיה" היא בלגיה, לא פחות, לא יותר.

אם דברים אלה נראים מקוממים או מופשטים מדי, אסיים בפרט טכני אחד על הדין הבלגי. כמו בישראל, הדין הבלגי מאיים על רוצח במאסר עולם. אך שלא כמו בישראל, אין זה עונש חובה שם. אילו מהדי נמוש היה נשפט בישראל ומורשע ברצח שלושה אנשים, לא היה הדין מותיר לשופטיו כל שיקול דעת. הם היו חייבים לגזור עליו מאסר עולם אחד, ואין לי ספק כלשהו שהיו גוזרים עליו שלושה מצטברים כפי שהם עושים בכל מקרי הרצח רבי-הקורבנות מאז פרשת עמי פופר. בבלגיה לא יהיו השופטים חייבים לגזור עליו אפילו מאסר עולם אחד. שם, שלא כמו בישראל, הם יהיו חייבים להביא בחשבון את מכלול נסיבות חייו, ושם, שלא כמו בישראל, ייתכן שימצאו בהן נסיבות מקלות. מבלגיה לא תצמח ישועה לאבלי ציון.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

2 תגובות

  1. נ.נ.
    נ.נ. יוני 13 2014, 07:14
    אולי זה הטיפול בכלא

    יש הטוענים כי בארץ האסירים לא נמצים תחת משטר חזק במיוחד ודי עושים מה שרוצים לעומת הכלא בחו"ל.

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר יוני 15 2014, 08:03
      עוד אגדה

      ההשוואות האלה נעשות מול כמה ממדינות ארצות הברית (בעיקר מדינות הדרום האפל כמו טקסס ואלבמה) וכמה ממדינות העולם השלישי (תורכיה, מלזיה). אני השוויתי למדינות מתוקנות. אני לא מאחל לאף אחד לשבת אי פעם בכלא, אבל מי שיצטרך לבחור יקבל ממני המלצה חמה לך להעדיף כלא בהולנד, דנמרק ואפילו צרפת או בלגיה על כל בית כלא ישראלי.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!