JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אחריי המבול?

חובת ההגינות של בעל שליטה בעת מכירת בעלותו בחברה

אחריי המבול? עו"ד עדו שפרלינג
ספטמבר 02
09:30 2020

האם בעל שליטה בחברה יכול למכור אותה לכל מאן דהוא, בכל מחיר ובכל מקרה, כאשר השיקול היחיד הוא קבלת המחיר הגבוה ביותר? או שמא עליו גם לבדוק האם הרוכש, הבעלים החדש, עלול לגרום נזק חמור לחברה עד לקריסתה וחדלות פירעונה או קרוב לכך, מה שמכונה "מכירה חובלת"?

ביום 18.6.2020 נפל דבר. בפסק הדין ע"א 7657/17 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר (שופטים: יעל וילנר, דפנה ברק-ארז, יוסף אלרון), פסק דין ארוך ומקיף (למעלה מ-100 עמודים), קבע בית המשפט העליון, לראשונה, כללים ספציפיים ליישום חובת ההגינות של בעל שליטה בחברה כאשר הוא מוכר את החברה לקונה חדש.

פסק הדין עניינו פרשת "פלד-גבעוני" שהסעירה בזמנו את שוק ההון הישראלי: בתחילת שנות ה-2000 השתלטה קבוצת אנשי עסקים – טל יגרמן, רפי פלד, אריה גבעוני ודוד הבי – ברכישות ממונפות, על ידי קבלת אשראי, על קבוצת חברות ציבוריות – קבוצת "פויכטונגר תעשיות" (להלן: "החברה").

תחילת הפרשה בעסקה שבה מכר בעל השליטה בחברה, עזריאל פויכטונגר (להלן: גם "בעל השליטה"), את בעלותו בחברה לקבוצת "פלד-גבעוני". לאחר המכירה נשאר פויכטונגר עוד מספר שבועות כמנכ"ל עד להעברת המושכות, וסיים את ענייניו בחברה.

או כך לפחות חשב…

שכן אותו אשראי, בייחוד הלוואת גישור לטווח קצר, והצורך של הרוכשים להחזיר, היה הטריגר לפרשה, זרע הפורענות, כמילות פסק הדין: "הדבר גרם לריקון החברה ע"י ראשי הקבוצה, באמצעות ניצול קופת המזומנים שלה, לצורך החזר האשראי שנטלו, מה שהוביל לקריסתה ובעקבות זאת להליכים משפטיים שנים ארוכות, כולל הליכים פליליים שהסתיימו בעונשי מאסר בפועל".

תביעת נאמן החברה כנגד פויכטונגר עצמו התמקדה בטענה, שמכירת החברה נעשתה תוך הפרת חובותיו לחברה כבעל השליטה בה, והפקרתה באופן מודע תמורת בצע כסף לידי מי שביקש לבזוז אותה וכן מימון העסקה באמצעות רכישת פעילותם העסקית של הרוכשים על ידי החברה עצמה. בנוסף, בתקופה שבה הוסיף לשמש כמנכ"ל לא פעל באופן אקטיבי למניעת קריסתה.

לטענת הנאמן, הפרת חובות בעל השליטה מתבטאת בשורה של סימני אזהרה שזה התעלם מהם ובראשם העובדה, כי התמורה ששולמה על ידי הרוכשים מופרזת, וכי הרוח החיה בקבוצת "פלד-גבעוני", טל יגרמן, כבר הורשע בעבר בפלילים והסתבך בחובות.

לצורך בחינת מידת אחריותו של פויכטונגר, נדרש בית המשפט העליון, ראשית, לקבוע כללים מנחים באשר להגינות של בעל השליטה וכן לקבוע מה השיקולים שעליו לשקול בעת מכירת החברה.

בית המשפט העליון קבע בדעת רוב (השופטות וילנר וברק-ארז), כי האחריות בגין הפרת חובת ההגינות תוטל על בעל השליטה בגין מכירה חובלת בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

אם ידע (או עצם עיניו מלדעת) על קיומן של נסיבות אשר אדם סביר שהיה יודע על קיומן, היה צופה ברמת ודאות גבוהה כי בעקבות המכירה תתמוטט החברה.

כלומר חובת ההגינות של בעל השליטה מורכבת מיסודות מצטברים: הן היסוד הסובייקטיבי – האם בעל השליטה צפה או היה עליו לצפות בפועל את התוצאות ההרסניות של המכירה; וכן יסוד אובייקטיבי – האם מדובר בנסיבות שבעל שליטה סביר היה צריך לצפות ברמת ודאות גבוהה לפגיעה הנגרמת לחברה.

דרישת הוודאות הגבוהה להתמוטטות החברה מצמצמת את החשש של אפקט הרתעתי מפני מכירת שליטה בחברה, דבר שעלול להכביד על בעל השליטה, יגרום למיעוט עסקאות, מיעוט שחקנים ויביא להגברת הריכוזיות, הקיימת ממילא, דבר שאינו רצוי.

מנגד, יש לשים לב, שאין צורך כי רוכש החברה יהיה בעל כוונות זדון או מרמה מלכתחילה, בעת שהוא רוכש את הבעלות בחברה. כלומר, ייתכן מצב שבו הרוכש לא התכוון מלכתחילה לבזוז את החברה אלא היה "סתם" רשלן או פזיז, וברשלנותו גרם להתמוטטותה, ועדיין תוטל אחריות על בעל השליטה, אף אם לא הייתה לרוכש כוונת זדון, לדוגמה: מכירת החברה לרוכש שחסר מסוגלות קיצונית לנווט את ענייניה; מכירת החברה לרוכש תוך לקיחת סיכונים פיננסיים בלתי-סבירים ברמה קיצונית; הישענות על מקורות מימון חיצוניים ורעועים באופן המאלץ את הרוכש בהמשך לבזוז את החברה, על מנת להוציא את עצמו מהמצב שאליו נקלע.

תנאי נוסף שנקבע הוא שאחריות בגין הפרת חובת ההגינות תוטל ככלל במקרים שבהם בעקבות מכירת השליטה הפכה החברה לחדלת פירעון ולא בכל מקרה שבו נגרם נזק אפילו יהא משמעותי. זאת בהסתייגות אחת – מקרים נדירים שבהם החברה ספגה נזק חמור שהביאה לסף חדלות הפירעון, אך לא לחדלות פירעון של ממש לפי ההגדרה המשפטית, ייתכן שיהוו הפרה של חובת ההגינות.

לסיכום התנאים: תוטל אחריות בגין הפרת חובת ההגינות על בעל שליטה שמכר את מניותיו לפי מבחן משולב – הכולל רכיב סובייקטיבי ורכיב אובייקטיבי. האחריות תוטל במנותק משאלת היסוד הנפשי של הרוכש, וככלל, במקרים שבהם בעקבות מכירת השליטה הפכה החברה לחדלת פירעון.

לדעת השופטת ברק-ארז יש להרחיב מעט את חובת ההגינות המוטלת על בעל שליטה בעת מכירת מניותיו גם במצב של פזיזות, היינו כאשר לא ערך כלל בדיקות. כדבריה: "בעל השליטה לא יוכל להסתתר מאחורי טענה של בערות מוחלטת ביחס לרוכש, וכי עליו לערוך בירור מסוים, ולו בסיסי, ביחס לעובדות הנוגעות אליו. חשוב להדגיש: הכוונה היא לחלל תודעתי מלא ביחס לרוכש ולנסיבותיו, בבחינת I don't know and I don't care אשר לשיטתי לא ייחשב קביל". בנוסף, לדעתה גם במקרים שבהם ספגה החברה נזק חמור על סף חדלות הפירעון, ייתכן ותוטל אחריות על המוכר.

השופט אלרון בדעת יחיד סבר, לעומת זאת, כי יש להפחית עוד יותר את אחריותו של המוכר בעל השליטה בחברה: "על בעל שליטה בחברה המוכר את שליטתו אין חובה להידרש לכישוריו
העסקיים של הרוכש, וזאת אף אם מתעורר בעיניו ספק בעניין. לגישתי, במקרים שבהם הרוכש בזז את נכסי החברה, בעל השליטה המקורי לא יחויב בגין כך בהפרת חובת ההגינות שלו כלפי החברה, אלא אם הרוכש התכוון לעשות כן כבר במועד ביצוע העסקה".

ומן הכלל אל הפרט – אחריותו של פויכטונגר:

נקבע כי לא הייתה לפויכטונגר סיבה לחשוד כי הרוכשים יביאו להתמוטטות החברה. בהקשר זה ניתן דגש רב לכך שהרוכשים זכו לאמון הבנקים המממנים, אשר ערכו בדיקות משלהם והכירו את הרוכשים, כולל את טל יגרמן, שעברו לא העיב על האמון שנתנו בו. יש לשים לב להערת בית המשפט, כי התקשרות בעסקה עם מי שיש לו עבר מכביד, יכולה להביא אדם סביר לצפות שייגרם נזק לחברה בעקבות המכירה, ברם במקרה הספציפי הזה דאג פויכטונגר להפיג את החשש, ובירר האם הקבוצה הרוכשת עומדת בהתחייבויותיה, כולל הזמנת דו"ח BDI, והכול לאור היחס החיובי בקרב נותני האשראי, שמהם גייסו את ההון לרכישת החברה בתוך ימים ספורים בלבד. פויכטונגר עצמו ביקש, כי החברה שאותה הקים אביו ובה השקיע רוב חייו, תמשיך לפעול. לפיכך, נקבע כי אדם סביר שהיה יודע על כלל הנסיבות האמורות לא היה צופה ברמת ודאות גבוהה כי המכירה מסכנת את קיום החברה.

נדחתה גם הטענה כי מחיר המכירה היה מופרז ומעל מחיר השוק, מה שיכול היה להעיד על כוונתם של הרוכשים לבזוז את החברה. שכן, מחיר המניה בשוק ההון לא בהכרח משקף את שוויה הריאלי ומה עוד שרכישת שליטה במחיר גבוה יותר משקף פרמיית שליטה כדבר נהוג ומקובל.

באשר למימון העסקה באופן שזו תרכוש את הפעילות העסקית של הרוכשים – נקבע כי גם אם אופן מימון רכישת החברה היה נדון לכישלון, הרי הבירורים שערך פויכטונגר והעובדה שנמצאו גורמים שנתנו אשראי לטובת העסקה היו אינדיקציה טובה לכך שלקבוצת "פלד-גבעוני" יש יכולת פירעון. לפיכך, פויכטונגר לא ידע על הנסיבות שיכולות היו לבסס ציפייה כזו, כלומר לא מתקיים היסוד הסובייקטיבי בכלל האחריות שהוצג לעיל.

השורה התחתונה: לדעת כותב שורות אלו, אין ספק כי פסק הדין פותח פתח חדש להטלת אחריות על בעלי שליטה ומרחיב את האפשרויות העומדות בפני חברות (כמו גם בעלי מניות מיעוט ונושים) לתור אחר "כיס עמוק" ולהיפרע ממנו במקרה של התמוטטות חברה והבאתה אל עברי פי פחת.

מבחינת בעלי שליטה המוכרים חברה – פסק הדין יוצר מציאות שבה יהא עליהם לבדוק היטב למי הם מוכרים את החברה, ולברר האם קיימת ודאות גבוהה שהמכירה תוביל לקריסת החברה. לאור המציאות המשפטית של העלאת רף האחריות ונוכח המציאות הכלכלית בשנת 2020, אין ספק כי נראה עלייה במספר החברות שיגיעו לידי חדלות פירעון, ובהתאם – התגברות קצב התביעות בשנים הקרובות.

על המחבר / המחברת

עדו שפרלינג

עדו שפרלינג

עו"ד. ניסיון בתחומים הבאים: חברות, שותפויות, מאבקי שליטה וסכסוכי בעלי מניות ושותפים.

12 תגובות

  1. קרן אמבר
    קרן אמבר ספטמבר 02 2020, 12:18
    בעל מניות לא יכול למכור למי שהוא רוצה?

    הניהול בכלל בידי הדירקטוריון

    השב לתגובה
    • עדו שפרלינג
      עדו שפרלינג ספטמבר 03 2020, 07:16
      תגובת המחבר

      לגיטימי שבעל שליטה יוכל למכור למי שהוא רוצה ובתנאים הטובים ביטתר אבל בהגבלה אחת- אם הוא צופה בוודאות גבוהה שהדבר יביא את החברה לקריסה לחדלות פרעון (או קרוב לזה), אזי אסור לו למכור. זה המסר שיוצא מפסק הדין.

      השב לתגובה
      • איריס קדמון
        איריס קדמון ספטמבר 03 2020, 13:05
        לא הגיוני

        ואם העסקה תהיה מאוד מוצלחת והחבר'ה תרוויח המוכר יקבל בונוס מהחברה?

        השב לתגובה
        • עדו שפרלינג
          עדו שפרלינג ספטמבר 05 2020, 11:58
          תגובת המחבר

          אכן סונאחת הטענות כנגד קביעת איריות למוכר בעסקה חובלת- שנקודת החיתוך של הקצאת הסיכונים היא מכירת החברה. כלומר, שרגע המכירה מייצג את השלב בו עובר הסיכון וגם הסיכוי- בונוס, דיווידנדים ורווחים- לקונה.
          מצד שני, ניתן לאמר שהבונוס מבחינתו של בעל השליטה המוכר מתבטא במחיר המכירה, מה עוד שהוא מקבל פרמית שליטה כלומר מוכר במחיר גבוה יותר ממחיר המניה עצמה בגלל שהוא מוכר שליטה…

          השב לתגובה
  2. אופיר שניידר
    אופיר שניידר ספטמבר 04 2020, 11:09
    אם פסק דין זה יקבל גיבוי בפסיקות נוספות

    זאת תהיה אבן דרך מדהימה

    השב לתגובה
    • עדו שפרלינג
      עדו שפרלינג ספטמבר 05 2020, 12:03
      תגובת המחבר

      נצטרך להמתין ולראות. אבל אם מותר לנסות ולצפות את העתיד ניתן להניח שיהיה זה קשה מאוד להטיל אחריות על בעלים של חברה. פה המדובר במקרה קיצון, שבו הרוכש היה מסובך בפלילים ובחובותבעברו ורכש במינוף גבוה את החבר, מה שהיה אמור לעורר חשד שיהיה לו אינטרס לבזוז את החברה. ואם במקרה זה לא הוטלה אחריות אז באמת שקשה לראות מתי כן.

      השב לתגובה
  3. מסכים
    מסכים ספטמבר 05 2020, 18:59
    זה משהו שמאוד קשה יהיה להוכיח אותו

    מאוד

    השב לתגובה
    • עדו שפרלינג
      עדו שפרלינג ספטמבר 07 2020, 21:30
      תגובת המחבר

      נמתין ונרטה אבל אין ספק שפסק הדין ידרבן תובעים לנסות את מזלם בטענות למכירה חובלת .

      השב לתגובה
    • עדו שפרלינג
      עדו שפרלינג ספטמבר 07 2020, 21:31
      תגובת המחבר

      אין ספק שיהיה מאוד קשה אבל מנסיון- זה לא ימנע מתובעים – מפרקים נושים- לנסות את מזלם.
      עוד תהיה המשכיות …

      השב לתגובה
  4. דפנה הררי
    דפנה הררי ספטמבר 06 2020, 17:56
    מקרה מעניין שבאמת ראוי למאמר

    כדאי לעקוב
    אם המגמה תתחזק זה יביא ים של תביעות בסכומי עתק שימשכו הרבה שנים

    השב לתגובה
    • עדו שפרלינג
      עדו שפרלינג ספטמבר 07 2020, 22:08
      תגובת המחבר

      נראה.מצד אחד נפתח פתח בית המשפט העליון ביסס
      לראשונה חובה חדשה- חובת ההגינות של בעל שליטה.׳
      מצד שני, אם במקרה כזה בו הקונה היה שור מועד ותנאי העסקה- במינוף גבוה- היו הטריגר לקריסת החברה ועדיין לא הוטלה אחריות, צריך להיות מקרה מאוד מאוד קיצוני,
      כדי שבעל שליטה יימצא אחראי.

      השב לתגובה
  5. מתחכם
    מתחכם ספטמבר 07 2020, 09:07
    קונה מכונה פטור?

    אם כבר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור