JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בית המשפט העליון פסק: חשוב לדבר

על חשיבות הדיון בעל-פה במערכת המשפט

בית המשפט העליון פסק: חשוב לדבר צילום: Chris Potter Flickr. wikimedia commons
ספטמבר 02
14:15 2014

במהלכם של אירועי "צוק איתן" הנוראים, שהאפילו על כל אירוע שגרתי בזירה הציבורית, פסק בית המשפט העליון שלנו הלכה קטנה שצריכה לשמח את כולנו, לא רק בשל הקשרה הישיר אלא גם בשל משב רענן של ימים טובים העולה ממנה, ולו לרגע. ה"ימים הטובים" שלהם אני רומז הם ימים שבהם נתפשו זכויות האזרח במונחים רחבים של צדק ולא במונחים צרים של כוח ותועלת. אותם ימים היו טובים גם משום שעצרנו בהם מעת לעת כדי לשאול שאלות עקרוניות ולא נכנענו לצורכי הרגע. השכלנו לעשות כל זאת בזמנים קשים הרבה יותר מהזמנים שבהם אנחנו נתונים כעת, ואולי משום כך ניצחנו אז בכל הזירות שבהן אנחנו מפסידים כעת.

המסר העיקרי העולה מאותו פסק דין של בית המשפט העליון הוא כי מיטב השיפוט הוא תהליך אנושי של החלפת דעות וכי צורתו המיטבית של תהליך זה היא הדיבור ולא הכתב. אני אוהב מסר זה מאוד, אך אני אוהב עוד יותר את העובדה שמסר מסוג זה עדיין חשוב למעצבי עולמנו. חשוב לי שמישהו חושב, ואני מאמין שמחשבות מסוג זה צריכות להיות חשובות לכולנו. מאפיינים רבים של עולמנו העכשווי מתגבשים בתהליך רדוד של היגררות שבו איש במגזר הציבורי או הפרטי אינו עוצר להרהור עקרוני בשאלות של זהות, של מהות או של שיטה. ככל שיישמע הדבר משונה, אני טוען כי אפילו בתחום השכלתני והממוסד ביותר בכל תחומי חיינו, הוא תחום המשפט והשפיטה, פסקה כמעט לחלוטין החשיבה העקרונית היורדת לשורשי מאפייניה של השיטה. ירשנו מהבריטים שיטת שיפוט שכולה, מתחילתה ועד סופה, דיבור ולא כתב. לא רק בערכאות הנמוכות אלא אפילו במוסדות השיפוט העליונים היה התהליך כולו מתבצע בעל-פה, ואפילו פסקי הדין הבריטיים הגדולים שעליהם התחנכו דורות המשפטנים הראשונים בישראל נאמרו באולם על ידי השופטים מיד בתום שיח טיעונים רב-משתתפים, ולא נכתבו בסתרי לשכה כנהוג היום בישראל. ה"אוראליות" של שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית גילמה את זהותה של השיטה כולה בעיני עצמה ולוותה לעיתים קרובות בביקורת ובלעג לשיטת המסמכים המאפיינת את המשפט האירופי ה"קונטיננטלי". בישראל לא נערך מעולם דיון משמעותי במשמעותה של האוראליות ובהשלכותיה וכך הלכה מערכת המשפט והתמכרה למאות עמודים משמימים של כתבי "סיכומים" ו"טיעונים" ו"נימוקים" בכל דרגי המערכת.

פיתויי הכתב מובנים מאליהם. לא כל עורך דין הוא טוען דגול וגם אלה המסוגלים לטעון בהצלחה אינם מגיעים תמיד לאולם מוכנים כהלכה. טיעונים כתובים נוטים כמעט תמיד להיות מסודרים ורהוטים יותר משום שניתן לעבדם ולשפרם בתהליך בנייתם. אלא שטיעונים בכתב אינם שיחה, ושיחה היא נשמת אפה של השיטה האנגלית. לאמירתם של דברים יש טעם אחר מלכתיבתם, וההאזנה לטיעונים מניבה הקשבה אחרת לגמרי מקריאתם. הדיבור מלווה בשורה ארוכה של אמצעי שכנוע והסבר, רגשיים ושכלתניים, שאינם זמינים בטיעון הכתוב. חשוב עוד יותר, הטיעון על-פה מאפשר תגובה מיידית ותגובה שכנגד הן מהצד הנגדי והן מצדם של השופטים. ניתן לחדד כך את הנקודות שבמחלוקת ואף לרדת לעומקן טוב הרבה יותר משניתן לעשות זאת תוך קריאתם של מאות עמודי "סיכומים". מעל כל אלה חשובה בעיניי אנושיותה של האוראליות. האדם מדבר לפני שהוא כותב ועיקר אנושיותו מתבטא בדיבורו. במשפט פלילי רציני אין הנאשם טוען בדרך כלל לעצמו, אך טיעון בעל-פה מאפשר לו לפחות להיות נוכח באירוע שבו מתווכחים אנשים אחרים על אשמתו. זאת לעומת מסמכים, המוחלפים בסתר לשכות ומשרדים ושמרבית הנאשמים מודרים מהם לחלוטין. האם אני צודק בכל אלה? אינני בטוח שאני צודק בתשובתי, אך אני בטוח לחלוטין בחשיבותה של שאלתי.

כדי להבין את הרקע לשאלה זו במקרה הנוכחי, הנה תקציר העובדות: בית המשפט העליון פסק לטובתו של אדם שהורשע לפני שבע שנים ברצח נתעב שבוצע לפני אחת עשרה שנים ובחברות בארגון טרור. בית המשפט העליון לא זיכה אותו כעת אלא אפשר לו לחזור לבית המשפט המחוזי שבו הורשע ולהשמיע שם כמה טענות. אני מניח ברמה גבוהה של הסתברות שטענות אלו יידחו, אך גם אם יתקבלו הן לא יובילו לזיכויו. לכל היותר הן יורידו שנים אחדות מהמאסר הארוך שאותו ירצה בפועל. כדי להשיג תועלת מוגבלת זו, השית בית המשפט העליון על מערכת הצדק מטלה כבדה מאוד. הזמן עשה את שלו ושניים מחברי הרכב השופטים המקורי פרשו לגמלאות, אחד שהיה יושב ראש ההרכב ושני שכתב את פסק הדין המפורט והמנומק שהרשיע את הנאשם. השופט האחד ששרד מהרכב השיפוט המקורי הוסיף בינתיים ניסיון וידע ואף זכה לתואר דוקטור בגין עבודה שכתב לאוניברסיטת חיפה על ההבדל בין שיפוט באחד ושיפוט בשלושה. דווקא משום כך ישכיל אותו שופט להעריך טוב מכולנו את משמעותה של העובדה המביכה ששני השופטים החדשים שיחברו אליו כעת להכריע בעניינו של הנאשם לא השתתפו במשפט המקורי ולא חוו את תהליך הצגת הראיות שהוא לבו של כל משפט פלילי.

מחיר זה הוא מחיר כבד, אך כבד ממנו מחירו של הכרסום בעקרון סופיות הדיון. פתיחתה של הרשעה ברצח שבע שנים אחרי הינתנה מזמינה ניסיונות דומים רבים ומכבידה על המערכת. מחיר זה כבד במיוחד דווקא משום שבמקרה זה עיקר האחריות להתארכותו הבלתי נסבלת של ההליך כולו רובצת לפתחה של הסניגוריה. כל התסבוכת המשפטית שעליה הגיב בית המשפט העליון כעת החלה בעובדה שסנגורו המקורי של הנאשם הפר פעם אחר פעם את חובתו ואת הבטחתו להגיש סיכומים בכתב בתום ההליך המשפטי המקורי בבית המשפט המחוזי בנצרת. כשבית משפט זה נואש ממנו בשלהי שנת 2007 ופסק את דינו של הנאשם, בלא שקרא או שמע את טענותיו, הגיש הנאשם ערעור על כך לבית המשפט העליון, ואז הוסיף חטא על פשע ועיכב במשך יותר משלוש שנים את הגשתם של נימוקי הערעור הבסיסיים הנדרשים דרך שגרה במוסד זה. רק כשקם לנאשם סניגור חדש הצליחה המערכת לטפל ברצינות בטענותיו, והיא ראויה על כן לשבח מיוחד על שפסקה לטובתו ולא באה אתו חשבון על רשלנותו.

אסור (כמעט תמיד) לפסוק באשמתו של נאשם בלי לשמוע באולם ובעל-פה את גרסתו לראיות שהובאו במשפטו. כך פוסק בית המשפט העליון כעת במילים פשוטות וברורות. מסמכים כתובים יכולים לעזור לתהליך זה אך הם אינם יכולים להחליף אותו. הדיבור חיוני לשפיטה. כאילו כדי להדגיש את צדה האנושי של אמירה פשוטה זו, עובר השופט הנדל בפסק הדין הנוכחי לסוגת דיבור אישית נדירה ו"מעיד" כך: "במשפטים שונים בהם ישבתי כערכאה מבררת, חשתי לעיתים כי הסיכומים בכלל וסיכומי הסנגוריה בפרט, לרבות השיח שנוצר במהלך שמיעתם בין בית המשפט לבין הצדדים – אינם סיום המשפט אלא שיאו". ובנימה אישית עוד יותר, כמעט כמשיח סוד הוא כותב: "ארשה לעצמי לומר, מתוך ניסיוני, כי לשופט שאמור להכריע בערכאה המבררת יש יתרון גדול בשמיעת הסיכומים בעל-פה, יתרון שהוא אינו בהכרח מודע לו בזמן שמיעת הסיכומים עצמם ולא פעם החשיבות מתבררת לו בעת כתיבת הכרעת הדין בלשכתו." השופט הנדל הגיע לבית המשפט העליון לאחר שנים רבות וטובות של כהונה כשופט בערכאות הדיוניות, וכמוהו שני חבריו להרכב הנוכחי, המשנה לנשיא מרים נאור והשופט צבי זילברטל. נכונותם לומר דברי אמת כנים ופשוטים על ניסיונם המקצועי היא נקודת אור קטנה ונדירה במסכת גדולה ורבת שנים של הזרה והסתרה והיא ראויה לכל שבח.

ועם כל אלה, אני מבקש להעלות את הנושא כולו למעלה גבוהה עוד יותר. זכותו של נאשם לדבר ולהישמע בסוף משפטו אינה צריכה להיות תלויה ביעילותה. נאשם בפלילים חייב להיות זכאי לה גם אם לא הייתה משפרת כהוא זה את איכות השיפוט. לב כולנו אמר כך בימים הטובים שבהם הכרנו באנושיותם של הגרועים בנאשמים ואני מאמין כי הוא יאמר כך גם היום אם נשוב להקשיב לו היטב.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

8 תגובות

  1. ג.ג.
    ג.ג. ספטמבר 02 2014, 20:01
    מסכימה עם מר שחר

    זכות זו של הנאשם היא עליונה ובסיסית

    השב לתגובה
  2. אריאל
    אריאל ספטמבר 03 2014, 10:46
    הצדק עם הכותב

    מסכים עם הכותב חשוב שלנאשם יהיה זכות יסודית ובסיסית להציג את השתלשלות הארועים כפי שהו ראה וחש אותם

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author ספטמבר 03 2014, 12:09

      אריאל וגם ג.ג., אני מאד מעריך את העובדה שעניין כל כך אפור אכפת לכם בתוך כל הצהוב שסביבנו. הלוואי שכולם היו מבינים עד כמה כל זה נוגע לחייהם. הטלוייזיה מלעיטה אותנו בסצינות אמריקאיות שבהן עומדים עורכי דין יפים וצעירים ונואמים בבית המשפט, ורוב הישראלים לא מבינים שכמעט לא נשאר מזה זכר בישראל. עדרים של "מתמחים" אומללים שעובדים בשכר מגוחך ממלאים במשרדי עריכת הדין ובלשכות המשפטיות בשירות המדינה מאות אלפי עמודים מקושקשים, מנופחים, מיותרים המכונים "סיכומים" ואלה מודפסים, נכרכים ומשונעים בין המשרדים בכל מיני אמצעי תקשורת… אף אחד לא קורא את כל התשפוכת המילולית השבלונית הזאת ממילא מפני ש-90% ממנה לא אומר כלום ("הלכה פסוקה בישראל היא… מימים ימימה… כתוארו אז… בלה בלה וגו'") ו-10% הנותרים אומר את המובן מאליו מצידו של המסכם. פה ושם עושות הנהלות בתי המשפט מבצעים להצלת יערות הגשם, אבל המדפסות ממשיכות לפלוט. הדיבורים שלנו ב-jokopost לא ישנו הרבה, אבל לפחות נרגיש שדיברנו.תודה.

      השב לתגובה
  3. כללי
    כללי ספטמבר 06 2014, 09:32
    האם הבנתי נכון?

    שאתה תמיד תומך בלהיות אנושי גם כלפי אנשים שהם חלאת המין האנושי?

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author ספטמבר 07 2014, 09:37

      האדם שבו מדובר קיבל עכשיו מבית המשפט העליון זכות לחצי שעה או שעה שבה נציג שלו יטען שהוא חלאה קטנה ולא חלאה גדולה ונציג של התביעה יטען את ההיפך. זה יכול להיראות כמו מותרות, אבל אני מאמין שאתה ואני יכולים להרשות את זה לעצמנו. הצצה קצרה מעבר לגבולותינו תראה לך איך נראית האלטרנטיבה. שם סוגרים עניין בלי המותרות האלה.

      השב לתגובה
    • יוסף
      יוסף ספטמבר 09 2014, 23:19
      כדאי להיות אנושי

      "רק אם נשמור על זכויות האשמים, נוכל להגן על החפים מפשע".
      השופט לייבוביץ מתוך ספרו הביוגרפי בית-המשפט מאת קוונטין ריינלודס

      השב לתגובה
      • יורם שחר
        יורם שחר Author ספטמבר 10 2014, 08:59

        יוסף, זה ציטוט נפלא. הוא אומר באחת עשרה מילים את מה שאני מנסה להגיד בנהרות של מלל טרחני, אבל גם זה כנראה לא ישכנע את המגיב שכינה עצמו "כללי". שנינו יודעים שרוב הציבור מרגיש כמוהו ולכן זו כנראה מלחמה אבודה. פעם ניהל אותה ה"שמאל" בהצלחה חלקית, אבל היום חברו כמעט כל הפעילים החברתיים משמאל ומימין להמון הזועם וכולם (אתמול זה בעצם היה "הן" מול ה"זיכוי" של גואל רצון) צורחים את שפת הכוח.

        השב לתגובה
  4. אבי
    אבי אוגוסט 30 2017, 13:14
    מספר הליך

    מהו מספר ההליך בעליון

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור