JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ערכים סמויים מן העין

בעקבות ההרשעה באונס שהסתמכה על חלום

ערכים סמויים מן העין ד"ר דורון מנשה
אוקטובר 24
10:38 2014

לאחרונה התפרסם גילוי דעת של 47 חוקרים ישראלים בכירים בתחומי הפסיכולוגיה, חקר המוח והזיכרון. הם יצאו חוצץ נגד פסק הדין שהרשיע את בני שמואל באונס בתו, שנזכרה במעשים בעקבות חלום שחלמה 12 שנה לאחר מכן. לטענת החוקרים, לא ניתן לבסס הרשעה על זיכרון מודחק, וקביעות בית המשפט באשר לזיכרון המודחק עומדות בסתירה מוחלטת לידע המדעי העדכני. את נוסח גילוי הדעת המלא ואת רשימת החוקרים שהצטרפו אליו ניתן למצוא כאן: http://weblaw.haifa.ac.il/he/Documents/RepressedMemos.pdf

אני מוכרח להעיר כאן שתי הערות. ראשית, כמי שעוסק בדיני ראיות, לא הופתעתי מפסק הדין. ושנית, לטעמי לא הייתה כאן התעלמות של השופטים מידע מדעי עדכני או בורות שהביאה להכרעה הנראית סותרת אותו. לדעתי, למעשה אין כאן בעיות אפיסטמולוגיות או שגיאות ברמת החשיבה הסטטיסטית או ההסקה הלוגית של שופטים. יש כאן משהו אחר – חמור פחות או חמור יותר, את זאת נותיר בידי הקורא כחומר למחשבה.

מה יש כאן? לעניות דעתי, פסק הדין הוא רק תסמין לתופעה כללית יותר, תופעה המתרחשת לעתים בטיפול בעבירות חמורות, במיוחד במצבי פניקה מוסרית. בתי משפט נוטים להפעיל מעין חזקת אשם, קרי לבחון אם הראיות הקיימות יכולות להתפרש כתומכות בהנחה של אשמה באורח שנראה להם סביר. הם אינם בוחנים השערות של חפות באופן מספק, ובוודאי לא חותרים לתמיכה אינדוקטיבית מקסימלית של חומר הראיות כמתחייב מהסטנדרט של הוכחה מעבר לכל ספק סביר. משום כך נשמעה עדות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אף שאינה רלוונטית כל כך (אך מעידה על קיומה של פניקה מוסרית ציבורית), משום כך בסופו של דבר העדיפו השופטים עדות קלינית על פני ראיות אמפיריות מוצקות מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומשום כך העדיפו בתי משפט את הראיות הנסיבתיות שלכאורה תומכות בתזה המאשימה והתעלמו מהראיות הנסיבתיות – החזקות יותר, לדעתי – המחלישות אותה.

 הם העדיפו עדות כזו לא מפני שהיא עדיפה אפיסטמולוגית אלא פשוט משום שבמונחים של ראיות פרסונליות היא מייצרת השערה קונקרטית, אינדיבידואלית, של אשם, ולעומת זאת הראיות האמפיריות הסטטיסטיות רק מחלישות את סבירותה של השערה כזו. בדומה, השופטים העדיפו ראיות נסיבתיות התומכות באשמה לא משום שהן חזקות מהראיות הנסיבתיות המובילות, לכאורה, למסקנה טובה יותר, ולא משום שהן היו כלי הוכחה טוב יותר. הם העדיפו ראיות נסיבתיות כאלו משום שזה מה שהם חיפשו, בגדר קריטריון ההכרעה שלהם.

אין כאן ביטוי של הטיית האישוש (Confirmation Bias) – התחשבות אך ורק בראיות התומכות בהנחה מוקדמת והתעלמות מראיות אחרות. גם אין כאן ביטוי למה שמכונה בספרות 'כשל החלפת ההתניות', דהיינו היסק כושל במונחים בייזיאנים, משמע התייחסות להסתברות מציאת ראיות בהנחה שהנאשם אשם במקום להתייחס להסתברות המותנית ההפוכה, קרי ההסתברות לאשמה בהינתן הראיות. אין כאן כשלים בלוגיקה אלא העדפות הנובעות מאידאולוגיה (בדרך כלל העדפות בלתי מוצהרות ואולי בלתי מודעות) המנחה את בתי המשפט לחפש עדויות המאששות את הנחת האשמה. כי זה אכן מה שהם רוצים לוודא, שהנחת האשם ניתנת לתמיכה פחות או יותר.

בקיצור, אין כאן שגיאה שבמדע, אלו ערכים שיפוטיים בלתי מוצהרים.

בהינתן טענה לגילוי עריות משולב באונס חמור, כמו כתב האישום כאן, יש כמה אפשרויות: האחת – המעשה החמור בוצע והמתלונן הדחיק את הזיכרון הטראומטי במשך שנים, ועם הזמן הוא עלה וצף, מדויק ומהימן – זו השערת אשם. השנייה – הזיכרונות, למרות מוחשיותם, אינם מהימנים, אלא הם נבנו במוח המתלונן במשך זמן עד כי הם נדמים בעיניו כזיכרונות אמתיים– זו השערת חפות. השלישית, שהמתלונן מוסר תלונת שווא ומביים את כל העניין – זו השערת חפות.

 בהקשר זה, הנחה שיפוטית או אף ממצא שיפוטי המוכח בראיות שאירעו מעשים בלתי מוסריים מצדו של הנאשם אינה מעלה בהכרח את ההסתברות למעשה אונס. באותה מידה השערה כזו עשויה להתיישב עם השערת השקר של המתלונן, שכן ההסתברות לשקר גוברת ככל שנוהגים במתלונן באופן לא הוגן ולא מוסרי. כמו כן היא עשויה להתיישב עם השערת החפות שלפיה אותם זיכרונות מפלילים הם זיכרונות מדומים שנבנו בתום לב – מי שהתנהגו כלפיו באופן פוגעני עשוי לטוות בדמיונו אירועי אונס ביתר קלות. עם זאת, הנחה שיפוטית זו בדבר התנהגות פוגענית מצד הנאשם עלולה בהחלט להעלות את ההסתברות להרשעה, שכן במצב כזה בתי משפט עשויים להיות פחות רגישים לטעות מסוג הרשעת חף. אכן, כשקיימות ראיות של ממש להתנהגות בלתי מוסרית של הנאשם, אך זו אינה עולה כדי העבירה באישום, ניתן לשער שהשופטים מעדיפים להרשיע את הנאשם גם כשההסתברות לאשמתו המשפטית היא נמוכה יחסית, העדפה הקשורה למאזן החרטות שלהם. כל זה בניגוד למושכלות ראשוניים של דיני העונשין, בפרט העיקרון הגדול הקובע 'שפוט את המעשה, לא את העושה'.

לכל הפחות נדרשים השופטים למחויבות אפיסטמית אמתית, מה שקרוי בלשון השיפוטית 'חקר או חשיפת האמת'. ממחויבות כזו צריכה להיגזר התייחסות להסתברות האפריורית של כל אחת מהאפשרויות בהינתן הטענה לגילוי עריות ולאונס, ואחר כך התייחסות לראיות התומכות ומפריכות כל אחת מהן. יש להתייחס גם לראיות שליליות, לדוגמה מה שלפי ההשערה היה צריך להימצא, לכאורה, ולא נמצא, או מה שהיה צריך להיות מובא למשפט ולא הובא – אלו יגררו היסק לחובה. גם אין להטיל טאבּו מוחלט על האפשרות השלישית – של בדיה מכוונת על ידי המתלונן. אכן, כל האפשרויות כאן בעלות הסתברות אפריורית בלתי מותנית נמוכה מאוד, אך כשבודקים את ההסתברויות המותנות (בהינתן הטענה למעשים החמורים) איני בטוח שאפשר להתעלם מהן. האם קיים מחקר המצביע על יכולת הזיהוי האנושית-אינטואיטיבית של אותנטיות של כאב? האם ההליך השיפוטי מסוגל לזהות בדיות אפשריות מעין אלו ברמת ביטחון גבוהה?

חשוב להדגיש: בתי משפט אמנם עוסקים בזיהוי שקרנים מידי יום ביומו, וייתכן שכתוצאה מכך גובר ביטחונם ביכולתם לעשות כן, אך אין להסיק מכך שהם אכן מתמקצעים משמעותית בעניין זה. יש לזכור כי שופטים מוגבלים מאוד ביכולת אישוש מסקנותיהם והשערותיהם. הם מוגבלים מטעמים הקשורים לאופי ההליך, המקשה על העמדת השערותיהם במבחן אישוש בלתי תלוי. במילים אחרות, לפחות ברמת שופטים בודדים אין שום ערובה שהידע שנצבר אצלם הוא תוצר מהימן של ניסוי וטעייה או משהו מעין זה.

לכל הפחות נדרשים השופטים לפעולה תחת הפרדיגמה הרעיונית של 'חקר האמת'. אמרנו לכל הפחות, כי לכאורה הם צריכים לעשות יותר. חזקת החפות והדרישה למידת ההוכחה של מעבר לספק הסביר, שניתן לטעון כי הם אך ביטויים של אסטרטגיה כללית של הגנה על חפים מפשע, מחייבות אותם ליותר מחקר אמת. על פי כללים אלו, שאף משמשים כאידאולוגיה רשמית המוצהרת על ידי מרבית השופטים אם לא כולם, יש להרשיע רק אם האשמה הוכחה מעבר לכל ספק סביר, הווה אומר כל השערת חפות האפשרית בשיקול דעת אנושי – השערה האמורה לציית רק לדרישה שתהיה ניתנת להפרכה באופן עקרוני – אמורה להביא אוטומטית לזיכוי, אלא אם כן נסתרה. לענייננו, ודאי שהשערות החפות שהוצגו במקרה זה, בפרט הטענה שמדובר בזיכרונות מדומים, לא נסתרו, ועל כן אכן מתחייב זיכוי.

ולמרות כל זאת בתי המשפט נוטים להפעיל מעין חזקת אשם בעבירות כאלו, בנסיבות כאלו, לפעול בשירות אידאולוגיה בעייתית. היא בעייתית הן מעצם היותה סמויה מן העין, כזו שיש בה להביא למתן דין וחשבון לא מדויק, שלא לומר כוזב, של שיקולי בית המשפט בהערכת הראיות ובהגעה למסקנה המרשיעה, והן משום שהיא מנוגדת לפרדיגמת חקר האמת, סותרת את האידאולוגיה הרשמית של יצירת שולי הגנה רחבים מפני הרשעת שווא, אידאולוגיה שמתבטאת בכללי השיטה, בפרט בכלל הקובע שהכרעה של הרשעה נעשית אך ורק כשהאשמה הוכחה מעבר לספק סביר.

שורת ההגינות מחייבת לומר כי גם בכנסת השתנה מצב העניינים. בשנים האחרונות קיבלה הכנסת שינויים רבים בכללים ראייתיים הנוגעים לעבירות מין חמורות. שינויים אלו, רובם ככולם, פוגעים בנאשמים ומקלים על התביעה להוכיח את האשמה. כך למשל תוקן סעיף 5 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 פעמיים, כדי להחריג את כללי הפסילה הקבועים בסעיפים 3 ו-4 לפקודה בכל הנוגע לעבירות מין ולעבירות זנות ותועבה בתוך המשפחה, ולאפשר לבן זוג להעיד לחובת בן זוגו או לאפשר להורים ולילדים להעיד האחד לחובת משנהו במקרים כאלו. נוסף לכך, הפסיקה קבעה שורה של חזקות שמטרתן להקל על התביעה להוכיח את יסוד אי-ההסכמה בעבירות מין שהן מקוממות במיוחד, כגון אונס קבוצתי בקטינה או עבירות מין של הורה בילדו. גם הכלל של 'מעשים דומים' הוגמש מאוד לצורך הוכחת עבירות מין בקטינים. וקיימות דוגמאות נוספות. בסופו של דבר יש לשופטים על מי לסמוך: על המחוקק.

על המחבר / המחברת

דורון מנשה

דורון מנשה

עורך מדור חוק ומשפט. פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. מומחה לדיני הראיות, וללוגיקה של ההוכחה המשפטית. חבר מערכת בכתב העת International Commentary on Evidence. מגשר ובורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית וכן במסגרת הפדרציה הארצית לבוררות. פרסם מאמרים רבים וכן שלושה ספרים.

2 תגובות

  1. אדרי
    אדרי אוקטובר 28 2014, 14:07
    אם סתם מישהו היה מספר לי לא הייתי מאמין

    נשמע הזוי

    השב לתגובה
  2. איקס
    איקס דצמבר 17 2014, 12:27
    וכעת המקרה הטרגי של ההתאבדות

    זאת שלא האמינו לה שאבא שלה אנס אותה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!