JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

העבריינים יודעים לעשות חשבון

שופטי ישראל מחמירים בענישה

העבריינים יודעים לעשות חשבון צילום: commons.wikimedia.org
דצמבר 18
10:00 2014

לפני כחצי שנה שמתי את נפשי המקצועית בכפי ופרסמתי במדור זה תחזית. חזיתי כי העבריין אריק רוביק, שדרס את לי זיתוני למוות בישראל וברח לצרפת, יקבל שם עונש קל הרבה יותר מהעונש שהיה צפוי לו כאן. לא היה לי בעבר ואין לי גם כיום עניין אמתי ברוביק או בעונשו, אך בחרתי לכתוב עליו משום שהעניין הציבורי העצום בכל היבטיה של פרשה זו מאפשר לי להצביע על הפער העצום בין תדמיתו של הצדק הפלילי הישראלי למצבו האמתי.

עיון שטחי בכל זירת כתיבה או שיח מצביע על אמונתם העיקשת של מרבית הישראלים כי העונשים בישראל נמוכים וכי חוליי החברה יתרפאו בהחמרתם. קריאות הנקם של משפחות הקורבנות ואכזבתם הקולנית מכל עונש המוטל על הנאשם מדווחים בכל אמצעי התקשורת וזוכים לאהדה נרחבת בכל שכבות הציבור. שופטי ישראל, כך זועקים כולם, אוטמים אוזניהם משמוע ומרחמים על רשעים. המסר הנסתר בזעקות אלה לכל גווניהן הוא כי שם, בארצות מתוקנות מעבר לים, נעשה צדק כהלכתו ושם פוגש הרשע תשובה הולמת.

אז זהו שלא. שופט פריזאי שלח את אריק רוביק לחמש שנות מאסר ושותפו להשתוללות הקטלנית ברחובות תל-אביב נשלח לחמישה עשר חודשים. הוא עשה (עוד) עסק טוב, העבריין רוביק. בהינתן עברו הפלילי וקשריו לעולם הפשע, בישראל היה נשלח לעשר שנות מאסר לפחות. כדי לדעת זאת הוא לא היה זקוק לתארים האקדמיים שבהם אני מתהדר או למחקרים עתירי הנוסחאות המתרבים לאחרונה. עבריינים ותיקים ומנוסים כמותו מצטיינים בבוחן המציאות ומכירים היטב את תעריף הענישה האמתי בזירות שבהן הם נעים.

חודשים אחדים לפני אותה תאונה קטלנית גזר בית המשפט העליון בירושלים ארבע עשרה שנות מאסר בפועל על שי סימון בגין הריגה והפקרה בנסיבות זהות כמעט לנסיבות שבהן פעל רוביק. גם כאן וגם שם נהגו עבריינים שתויים במהירות פרועה לאחר לילה של אלכוהול ו"בילויים", גם כאן וגם שם פגעו בצעירות ישרות דרך וגדעו את חייהן. כשהתפכח משכרותו הבין רוביק היטב תוך דקות ספורות את מה שמסרבים ישראלים רבים כל כך להבין. אם נגזר עליו להיענש, מוטב לו להיענש על ידי שופטים צרפתיים, לא מפני שהם רחמנים יותר אלא מפני שהם מפוכחים יותר, מנוסים יותר ומקצועיים הרבה יותר. מדינה מעשית, צרפת. מדינת ישראל פחות.

מי שלא השתכנע עד כאן מוזמן לחזור ללוח החישובים מצויד בסיפורו של עבריין אחר, שושן ברבי שמו, שהסתבך בתאונה קטלנית וברח. ברבי עשה זאת חודשים אחדים לאחר רוביק וניתן להניח שגם הוא היה בורח לצרפת אם היה יכול, אלא שכנראה היה עשיר פחות, זריז פחות ואולי גם מקושר פחות ולא הצליח להגיע רחוק הרבה יותר ממחסן עלוב כלשהו בעירו נתניה. הוא נתפס והועמד לדין, ולאחרונה גזר עליו בית המשפט אחת עשרה שנות מאסר בפועל. היבטים אחדים בהתנהגותו של ברבי היו חמורים יותר מזו של רוביק ואחדים היו קלים יותר, אך הסיפורים דומים בעיקרם, מלבד העונשים. רוביק נשלח בצרפת לחמש שנות מאסר. ברבי נשלח בישראל לאחת עשרה. אחת עשרה זה יותר מחמש. הרבה יותר. רוביק, עבריין עלוב שכמותו, יודע חשבון. עם ישראל יודע פחות.

העיתונות מספרת כי אריק רוביק ושותפו קלוד חייט השתוללו ברחובות תל-אביב לאחר פגישה לילית עם  איש העסקים הנתנייתי צ'רלי אבוטבול בעניינו של חוב כספי כלשהו. גם שושן ברבי נע בחוגים עסקיים דומים בנתניה. מעניין לזכור פרטים שוליים אלה למקרא המילים הגדולות שכתבה שופטת בית המשפט המחוזי בעניינו של ברבי. אין קלישאה מתולדות הפסיקה הצדקנית בעבירת ה"הפקרה" שנמלטה מעטה. ברבי, היא כתבה, זלזל "לא רק באושיות החוק" אלא גם "בערכי מוסר, חמלה ואנושיות". היא שאלה גם מפסק דין קודם של בית המשפט העליון את התובנה כי "מעשהו זה של הנהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה והיא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק". עדיין לא קראתי מה כתב בית המשפט הפריזאי בעניינו של רוביק, אך אני מעריך שסגנונו ריאלי יותר ומוסרני פחות. אינני יודע כמה "מוסר, חמלה ואנושיות" יש בנתניה שלנו וכמה "סולדיריות חברתית ואישית" נותרו בה מימיה הראשונים. אינני יודע גם כמה מאלה היו או נותרו בפריז, אך אני יודע ששופטי צרפת אינם מלהקים עצמם כמורי מוסר ואינם כותבים מסות פיוטיות על האמנה החברתית. רוסו עשה זאת לפניהם ואת הנותר השלימו סרטר ופוקו. מדינה מבוגרת צרפת. ישראל פחות.

העיתונות מספרת גם שמשפחות קורבנותיו של שושן ברבי מחו נמרצות באולם המשפט ולאוזני העיתונות על "קוּלת" עונשו. תיאורים מקבילים מפריז מתארים שתיקה נבוכה של בני משפחתה של לי זיתוני עם הקראת גזר דינו של רוביק. משהו בריאליה הצרפתית עושה את שלו, כנראה, אך בינתיים הוא עושה זאת רק שם. אנחנו נסתפק, כנראה, במציאות של נתניה, ונמשיך לחלום שנתקן אותה באגרופו של החוק.

על המחבר / המחברת

יורם שחר

יורם שחר

פרופסור למשפטים במרכז הבינתחומי, הרצליה. לשעבר באוניברסיטת העברית ואוניברסיטת תל-אביב. עוסק במשפט פלילי והיסטוריה של המשפט.

6 תגובות

  1. סטודנט למשפטים
    סטודנט למשפטים דצמבר 18 2014, 11:34
    לא מצליח להבין

    אם חמש שנים טוב ונכון יותר מארבע עשרה שנים אז למה 3 שנים לא יותר טוב ונכון מחמש שנים
    מה כאן יותר מקצועי ולמה

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author דצמבר 18 2014, 14:05

      סטודנט (בעצם למה לא תזדהה?), אתה לגמרי לגמרי צודק ואני מקווה שתביא את התובנה הזאת לכל כיתה שבה ינסו למכור לך את השטויות האופניות על "הבניית הענישה". המסר העיקרי שהתכוונתי להעביר ברשימה שלי הוא שהעונשים בישראל גבוהים יותר מהעונשים בצרפת ואנשים שחושבים אחרת (כלומר כמעט כל הציבור בישראל) טועים עובדתית.

      השב לתגובה
  2. מריו
    מריו דצמבר 20 2014, 11:38
    האם זה נכון רק ספציפית לצרפת?

    האם יש מאמר על מידת חומרת העונשים לאותם סוגים של עבירות? איך ישראל עומדת בטבלה כזאת בכל הוגים לעומת מדינות שונות ולא רק ספציפית מול צרפת?

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author דצמבר 21 2014, 08:47

      מריו (שלנו?), הסיבה שבגללה אין מחקרים אמינים על מידות עונשים היא אותה סיבה בגללה לא יצליחו לעולם "להבנות" את הענישה, והיא ריבוי המשתנים הפועלים על כל פעולת ענישה. כולנו (בעצם רובנו) מכורים לאשלייה שהפעולה העתיקה הזו שבה אנחנו גורמים לאדם סבל מכוון כתגובה לסטיה מנורמה מונעת על ידי אחד שניים או שלושה גורמים פשוטים וקלים לכימות. מרבית עמיתי המשפטנים מטפחים את האשליה הזאת וקוצרים תשואות. מפעם לפעם ובמחזוריות די קבועה צצים "פרויקטים" מונומנטליים ששופכים משאבי ענק על "הבנייה" או "מדידה" ואלה מתרסקים בקול ענות חלושה עד הפרויקט הבא. האם זה אומר שאי אפשר לומר שום דבר על מדיות הענישה? התשובה היא שאפשר אבל רק בקווים גסים מאד. אירופה המערבית הורידה מאד את הרף העליון של הענישה על ידי ביטול (לא בכל ולא לגמרי) מאסר העולם וכתוצאה מכך כל המערכת מתפקדת במספרים נמוכים יותר. זה כשלעצמו היה מספיק כדי לתמוך בניבוי שלי בעניין הנוכחי. האם העובדה שצדקתי "מוכיחה" משהו? כמובן שלא. אם תרצה לדבר אתי יותר על הנושא אני בטוח שלא יהיה לך קושי למצוא אותי.

      השב לתגובה
  3. אב
    אב מרץ 24 2015, 12:53
    למי איננו קורבן קל לדבר

    מי שנפגע פחות מוכן לוותר

    השב לתגובה
    • יורם שחר
      יורם שחר Author מרץ 24 2015, 15:50

      אב יקר (יונתן? שמוליק? יואב? אחד מחברינו האחרים?), גוי אחד ששמו ג'ון רולס אמר פעם שהדרך היחידה לקבל החלטות טובות בעניינים ציבוריים היא לקבל אותם מאחורי "מסך" דמיוני, בלי לדעת אם אתה האבא או אתה העבריין. יהודי חכם בשם הלל אמר את זה אלפיים שנה לפניו יותר יפה, אבל אף אחד לא סופר אותו יותר. אז אני, חמור גרם שכמותי, מתעקש להגיד את זה במילים יותר פשוטות: כל כוח שתיתן למשטרה וללתובעים ולשופטים (ולכל גוף אחר) יחזור יום אחד ויחבוט בפרצופך. כך בנוי העולם בכל תולדותיו וכך פועלים הדברים בכל החברות. אני מבין מצוין שאנחנו חושבים שאנחנו יותר חכמים מכולם ונמצא שיטת קסם, אבל זה לא אומר שאנחנו צודקים. אותה מערכת שתכסח היום את המנוול שפגע במישהו יקר לך תכסח אותך מחר או מחרתיים.

      חוץ מזה, אתה לא מגיב לדברים הפשוטים שאמרתי: העונשים בישראל גבוהים יותר מהעונשים ברוב מדינות המערב.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!