JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הן לא תקחהו עמך

על דיני ירושה וחלוקת עיזבון

הן לא תקחהו עמך צילום: עמוס מרום he.wikipedia.org
מרץ 22
22:39 2015

במאמר זה אפרט מקרים הנוגעים לחלוקת עיזבון לפי חוק הירושה.

ראשית אדון במקרים שבהם אין צוואה, ואז מחלקים את העיזבון לפי סעיף 11 לחוק הירושה. הנה עיקרי הדברים:

אם הותיר המוריש קרובים מהפרנטלה הראשונה – בן זוג או בת זוג, ילדים, צאצאיהם, הורי המוריש – אזי בן הזוג שנותר נוטל חצי ובמחצית השנייה מתחלקים הקרובים לפי סדר עדיפות שבו הילדים קודמים לצאצאיהם ולהורי המוריש.

אם הותיר המוריש בן זוג או בת זוג וקרובים מהפרנטלה השנייה – אחים, צאצאיהם, הורי הורים של המוריש – אזי בן הזוג הנותר בחיים נוטל שני שלישים, והשליש הנותר מתחלק בין הקרובים לפי סדר עדיפות שבו האחים קודמים לצאצאיהם ולהורי הוריו של המוריש.

אם בן הזוג שנותר היה נשוי למוריש לפחות שלוש שנים ובמועד הפטירה גר עמו בדירה הכלולה בעזבון – אזי ייטול בן הזוג את מלוא חלקו של המוריש בדירה.

אם כלל לא נותרו יורשים על פי הדין (משתי הפרנטלות), אזי בן הזוג הנותר נוטל את מלוא העיזבון.

אם לא נותר בן זוג או יורשים על פי הדין – המדינה נוטלת הכול.

אדגיש כי חלוקת העיזבון על פי סעיף 11 לחוק הירושה נעשית רק כאשר אין צוואה. כאשר  יש צוואה אזי יש לכבד את רצונו של הנפטר גם אם ציווה לחלק רכושו שלא בהתאם לנאמר לעיל.

מקרה אחר הוא כאשר יש צוואה הדדית, אז מתקיים סעיף 8 א' לחוק הירושה. אלו התנאים לביטול צוואה הדדית:

אם בני הזוג עדיין בחיים והעיזבון טרם חולק, ניתן לבטל את הצוואה על ידי הודעה בכתב לצד השני, ואז שתי הצוואות מבוטלות.

במקרה שאחד מבני הזוג נפטר והעיזבון עדיין לא חולק, בן הזוג שנותר יכול לבקש לבטל את צוואתו. עליו לכתוב מכתב ויתור סילוק כלפי כל מנה או חלק מהעיזבון שהיה אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המוריש.

במקרה שאחד מבני הזוג נפטר, העיזבון כבר חולק ובן הזוג שנותר מבקש לבטל את צוואתו, עליו להשיב לעיזבון את כל שירש לפי הצוואה ההדדית, ואם לא ניתן להשיב בעין – על פי התקבולים עצמם, אזי ישיב את שווי המנה שירש או קיבל.

בפרשנות הצוואה המקובלת, הכלל המוביל הוא שיש לכבד את רצונו של המת. מטרת הדין היא להגשים את רצונו או את אומד דעתו של המת, ועל השופט לפרש נכון את כוונתו האמתית של המוריש/המצווה. השופט אינו רשאי להוסיף ללשון הצוואה או לגרוע ממנה. לטקסט יש מעמד מיוחד וחשוב, מאחר שהוא מבטא לכאורה את הרצון האמתי של המצווה.

סיפורה של איזבל טלמציו ממחיש היטב פרשנות זו. איזבל טלמציו ערכה צוואה ב-16 באוגוסט 1992 וציוותה כי כל הכספים שיהיו בחשבונה בסניף בנק מסוים יונחלו להקמת קרן מלגות על שמה ליתומי צה"ל. כך כתבה:

"כל החשבונות, הפקדונות, הכספים מכל סוג שהוא שיהיו בעת פטירתי בבנק לאומי סניף ארלוזורוב אני מצווה להקמת הקדש ציבורי אשר ישמש לחלוקת מלגות ליתומי צה"ל".

ב-15 בדצמבר 1993הורתה המנוחה לסגור את החשבון בבנק לאומי ולהעביר את הכספים שם לחשבון חדש שפתחה בסניף בנק לאומי בכיכר המדינה. חודש וחצי לאחר מכן הלכה איזבל טלמציו לעולמה.

בתה של טלמציו ניגשה לבית המשפט וטענה כי המנוחה שינתה את כוונתה כאשר סגרה החשבון והעבירה את הכספים לסניף אחר, וכי לשון הצוואה ברורה לחלוטין ולפיה רק הכספים שבסניף בל"ל ארלזורוב אמורים להיות מוקדשים למלגות ליתומי צה"ל. עלתה השאלה אם בית המשפט רשאי להורות כי קרן המלגות תוקם מהכספים המצויים בחשבון החדש המתנהל בסניף כיכר המדינה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב השיב בחיוב וקבע כי אכן תוקם הקרן מהכספים שבסניף כיכר המדינה. בתה של טלמציו הגישה ערעור, אך בית המשפט העליון בראשות השופט ברק דחה את הערעור וקבע כי אם היו מורידים את המנוחה מהשמים ושואלים אותה לגבי כוונתה האמתית, הייתה אומרת כי סגירת החשבון בסניף ארלזורוב אין בה כדי לבטל את כוונתה להקים קרן מלגות ליתומי צה"ל מהכספים שהועברו לסניף בל"ל בכיכר המדינה.

אך לעתים העיקרון שעל לפיו יש לכבד את רצונו של המת מעורר קשיים, וזאת במקרה שהצוואה כוללת הגבלות, הוראות או תנאים בעייתיים היוצרים מעין שלטון רפאים על השארים. חוק הירושה קובע כי ניתן לבטל חלקים מהצוואה אם יש בה תנאים בלתי חוקיים או בלתי מוסריים או נוגדים את תקנות הציבור.

לדוגמה, אדם בעל נכסים ציווה את כל רכושו לאשתו השנייה ובתנאי שלא יהיה לה בן זוג אחר תחתיו. אם תבחר בבן זוג אחר, קבעה הצוואה, אזי כל הרכוש שירשה יועבר לילדיו מנישואיו הראשונים.

16 שנה לאחר מותו הגישו ילדי המנוח תביעה כנגד האישה בטענה כי יש לה בן זוג חדש. בתגובה קבע בית המשפט כי יש לתחום את ההגבלה שקבע המנוח לזמן סביר (חמש שנים לכל היותר), ואין זה מוסרי לאפשר למנוח להגביל את זכותה של האישה לפתוח דף חדש.

הנה דוגמה נוספת: אמא ציוותה את כל רכושה לבת אחת בלבד – תמר. היא מינתה מנהלי עיזבון והורתה להם כי יעבירו את הרכוש לתמר רק בגיל 25 ובתנאי שאין לה כל קשר עם אחותה ורדה. בית המשפט קבע כי התנאי הנוגע לגיל 25 ראוי, ואילו התנאי שמשמעותו ניתוק הקשר בין האחיות לכל החיים אינו מוסרי ועל כן – בטל.

ודוגמה אחרונה – אב שציווה את כל רכושו לשלושת בניו והוסיף תנאי כי בן שיתגרש מאשתו יאבד את מנתו וזו תתחלק בין ילדיו של אותו מתגרש או נכדיו. אחד הבנים, שאכן התגרש, טען כי התנאי על איסור הגירושין אינו מוסרי. בית המשפט דחה את טענתו ונזף באותו בן.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גלר

בעלים/שותף במשרד עו"ד. בוגר אוניברסיטת ת"א בכלכלה ומשפטים. כלכלן לשעבר. שופט מתנדב במילואים בבית משפט צבאי שומרון.

2 תגובות

  1. עדי נ.
    עדי נ. מרץ 26 2015, 11:15
    כאלה מאמרים צריך להביא

    יש בהם ערך מעשי ולא רק דעות פילוסופיות

    השב לתגובה
  2. שגב
    שגב מרץ 27 2015, 07:48
    לעיתים בית המשפט מתערב מידי

    רצונו של אדם כבודו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחוק ומשפט

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!