JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

למה ישראל איננה יוזמת פתרון לסכסוך?

ניתוח גאו-אסטרטגי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני

למה ישראל איננה יוזמת פתרון לסכסוך? ד"ר פנחס יחזקאלי
מאי 26
09:57 2016

למה ישראל איננה יוזמת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? מה גורם לשיתוק היצירתיות הישראלית בנוגע למאמץ לסיים את הסכסוך?

הגישה הגאוגרפית ביחסים בין-לאומיים גורסת כי ההיגיון של היחסים הבין-לאומיים הוא גאוגרפי ודמוגרפי, כלומר הם נשלטים על ידי הגאוגרפיה, ולטריטוריה יש כוח עלינו ועל גורלנו. מכאן שבסופו של דבר הגאוגרפיה קובעת את עתידנו: היא קובעת עבור עם את גבולותיו, את אויביו, את רמת החשש לעתידו ואת הפעולות האלימות שתתרחשנה לצורך הגנה עליו. היא מעניקה מנופי כוח לאומות מסוימות ומונעת אותם מאחרות. מבחינה זו, לגדול המדינאים בישראל תהיה השפעה פחותה על מהלכים גאו-פוליטיים מאשר לפוליטיקאי האמריקני הממוצע. כך למשל מדינה בעלת אפשרויות הגנה טבעיות טובות לא תתפתח להיות תוקפנית, ולהפך – מדינות כגון רוסיה הן תוקפניות ואגרסיביות במדיניות החוץ שלהן, פשוט כי מעולם לא היו להן אפשרויות הגנה טובות.

ניתוח הגאוגרפיה של האזור מלמד כי ארץ ישראל ההיסטורית – בין הים לירדן – היא יחידה גאוגרפית אחת. המשמעות: כל צד ינסה להשתלט על מנופי הכוח שמעניקה הגאוגרפיה מזה ולמנוע אותם מיריבו מזה, כי אחרת היריב ישתמש בהם נגדו. זהו מתכון בדוק למאבק ארוך שנים, שבו ייקבע האופן שבו יתנהלו חיינו על פי שני פרמטרים: הגאו-אסטרטגיה של האזור והעוצמה היחסית של שני העמים, שתקבע מי ישתלט על מנופי הכוח ויעשה בהם שימוש נגד האחר.

כאשר שני עמים חיים על אותה יחידה גאוגרפית נוצרת מצב שבו שניהם אוחזים זה בגרונו של זה. גב ההר איננו יכול לפרנס את עצמו ללא מישור החוף; משמע, פרנסתו של הפלסטיני תלויה לחלוטין בישראל. ואילו ההגנה על מישור החוף חייבת להתבצע מגב ההר; משמע, ביטחונו של הישראלי תלוי לחלוטין בשטחי החיים של הפלסטינים.

לכאורה, זהו בסיס מצוין לשיתוף פעולה, שבו ידאג הישראלי לפרנסתו של הפלסטיני ואילו זה האחרון יאפשר לישראלי לשמור על ביטחונו… הבעיה היא שמצב כזה אפשרי רק בין שני גורמים שביניהם חלוקת עוצמה שווה, ועל בסיס אינטרסים זהים הם יוצרים ביניהם שותפות. זהו הבסיס למודל הקונפדרציה, שחלק מבכירינו החלו להשתעשע בו לאחרונה.

אבל במקרה שלנו, בעוד הצד הישראלי ממצה במידה רבה את פוטנציאל העוצמה שלו, הפוטנציאל הפלסטיני רחוק עדיין ממיצוי: פוטנציאל הצמיחה שלו הוא הפזורה הפלסטינית, הכוללת 80% מאוכלוסי ירדן, 20% מאוכלוסי ישראל, המיעוטים הפלסטינים בשטחי סוריה לשעבר ובלבנון וכמובן בעזה. הפלסטינים אינם פועלים למיצוי הפוטנציאל הזה פשוט משום שבמצבם הנוכחי הם עסוקים בהישרדות.

על פי תורות המורכבות, תוספת משמעותית של עוצמה – בדמות מדינה ריבונית – לא תרגיע את מאבק העוצמה אלא תאיץ אותו. היא תביא למאמץ מיידי למצות את הפוטנציאל, כדי להגדיל את העוצמה בפועל. הדבר דומה לילד הקטן מבין אחיו שהצליח, במניפולציות, לרתום את העוצמה של הוריו במאבק שלו עם אחיו. האם עתה, כשקיבל את רצונו, יירגע? להפך. הוא יחתור להשתמש עוד ועוד בפוטנציאל העוצמה הזה על מנת לשפר עוד ועוד את מצבו היחסי ביחס לאחיו (לכך יש השלכות לגבי השאלה איך הורים שומרים על בית רגוע, אבל זה נושא למאמר אחר…).

הניתוח הזה מסביר את ההתנגדות הגורפת משני הצדדים לפתרון חלוקת השטח ביניהם, בוודאי הצד הפלסטיני, שהרי מי מסתפק במעט כל כך כשהפוטנציאל הגאו-אסטרטגי שלו עצום? רק אידיוט, והפלסטינים כבר הוכיחו מזמן שהם לא טיפשים.

מודל החלוקה יכול להתקבל רק אם שני הצדדים רואים בו יתרון או אילוץ, כשלב זמני, במסגרת ההבנה שהוא משרת תכנית אסטרטגית מקיפה וארוכת שנים. היהודים שתומכים בו סבורים שהערבים טיפשים דיים לקבלו, ובכל מקרה של הפרה ניתן יהיה להפעיל את העוצמה הישראלית גם מעבר לגבול. הערבים שתומכים בו מחפשים מנוף להחלשת העוצמה הישראלית ולחתירה מתמדת לצבירת עוצמה פלסטינית לקראת אתגרים עתידיים.

אם כן חלוקת הארץ עבור שני הצדדים היא חלק מ"תכנית השלבים", וכידוע – "When it's too good to be true, it probably is". אגב, את זכות הראשונים על תכנית השלבים נכון לייחס לא לערבים, אלא דווקא לדוד בן-גוריון, שברוב תבונתו הסכים להחלטת החלוקה של האו"ם מתוך הבנה שהסכמה יהודית לעומת דחייה ערבית תקנה לו יתרון, והגבולות ממילא ייקבעו על ידי צה"ל.

גם בכך יש לנו לקח חשוב: תכנית חלוקה מעצימה בדרך כלל את הצד החלש, וגורעת מעוצמתו של החזק. מדינה עצמאית פלסטינית תהיה קפיצת מדרגה בצבירת העוצמה הפלסטינית וירידת מדרגה ברמת העוצמה הישראלית, שכן ישראל תיקלע לנחיתות אסטרטגית בולטת ולגבולות שאינם בני הגנה. למרות זאת – שוב, בגלל הפער בין הפוטנציאל הפלסטיני למה שמוצע לו – כדאי לפלסטינים להסכים לכך רק בתנאי אחד: שהחלוקה משמשת רק שלב בדרך לתכנית כוללנית הרבה יותר.

גם הצד הישראלי יכול להסכים לתכנית כזו רק אם הוא סבור שהיא תעצים את יכולותיו בטווח הארוך, ושבטווח הקצר, למרות הירידה הדרמטית בעוצמה לאחר הנסיגה, היתרון היהודי יעשה את שלו ביחסי שתי המדינות.

איך ייראה מאבק העוצמה בין העמים במודל שתי המדינות? הדפוסים שהתקבעו בעשורים האחרונים במזרח התיכון ומאבק העוצמה בין העמים, שלא ייפסק – כמו שאיננו נפסק לעולם בין אחים באותה משפחה – מלמדים שניתן לצייר שני תסריטים לאופן שבו יתהווה מודל כזה:

התסריט ה"נכון" מצד הפלסטינים, אבל הבעייתי למימוש מצדם, יהיה ליצור שקט בהיבט הביטחוני ולהקדיש את מאמציהם למודל בניין האומה שלהם, על מנת להגדיל משמעותית את עוצמתם במאבק עתידי עם ישראל. תסריט כזה כולל הצטיידות ובניית צבא מאומן וכן פתיחת השערים ל"עלייה" של פלסטינים מסוריה ומירדן – הפלסטינים מדברים הרבה על חיקוי מודל בניית האומה הישראלי – על מנת ליצור מציאות בלתי הפיכה בשטח מבחינה דמוגרפית.

לעומת זאת, התסריט הסביר הוא שהמאבקים הפלסטינים הפנימיים ושחיתות הממסד הפלסטיני והאימפוטנציה שלו ייצרו חיכוך מתמיד עם הצד הישראלי. במצב הזה, רק תרחיש דמיוני יכול למנוע מצב שבו בערבו של יום יחזור הצבא הישראלי וישב ביהודה ושומרון.

יחסינו ארוכי הטווח עם עזה החמאסית הם מקור ידע לא רע על מנת לנבא מתי ייווצר קונצנזוס בתוך ישראל להפעלתו של צה"ל ממזרח לקו הירוק:

ירי על נתב"ג והפלת מטוס יביאו ללא ספק לכיבוש השטח מחדש. שום מדינה ריבונית לא תוכל להשלים עם סגירת התחום האווירי שלה.

איום של כניסת כוחות זרים, בין שיהיה זה דאעש, כתוצאה מקריסת הממלכה ההאשמית, בין שיהיה זה אויב משמעותי שיתהווה בצפון או במזרח (באופן היסטורי, משם תמיד התפתחה הרעה…) – יחייב כניסת שריון לתחום המדינה הפלסטינית, על מנת להגן על ישראל מגב ההר.

ירי טילים מיהודה ושומרון על מישור החוף לא יוכל לעבור בשקט. גוש דן איננו שדרות, שספגה בשקט מעל לעשור מבלי שהדבר יפגע בשגרת החיים של רוב הישראלים, והאוכלוסייה במישור החוף לא תאפשר לשום ממשל בישראל להיוותר על כנו אם לא יפעל נחרצות לחיסול האיום.

חדירות של מחבלים ממזרח לצורך ביצוע פיגועים (וכבר למדנו שכל גדר אפשר לחצות), הביאה בעזה להפעלת צבא ולבטח תביא לכך גם ביהודה ושומרון, תחילה ב"מרדפים חמים" ואחר כך בכניסה על מנת להישאר.

איך ייראה מאבק העוצמה בין העמים במודל המדינה האחת? במודל שבו כל הפלסטינים ביהודה ושומרון מקבלים אזרחות ישראלית תתקיים דינמיקה דומה: שני המרכיבים של המדינה המשותפת יחתרו להשליט את הנרטיב שלהם על האחרים.

למודל הזה יש סיכוי גדול יותר, לכאורה, ממודל שתי המדינות, כי הוא מרסן את פוטנציאל גידול העוצמה הפלסטיני (עד מתי?); נוכחות ישראלית על הירדן היא אחד התנאים להמשך שלטון השושלת ההאשמית בירדן, ומונעת חבירה של הפלסטינים ממזרח למדינה החדשה. נוסף לכך, ישראל תשמור על עוצמתה כמעצמה אזורית, בניגוד למודל שתי המדינות, שבו עוצמתה קטנה משמעותית בשל חלוקת הארץ והפקדת שטחים חיוניים בידי מדינה אחרת.

הבעיה היא שכגודל הסיכוי כך גם גודל הסיכון: כל זה נכון כל עוד הרוב היהודי בתוך המדינה הגדולה נשמר וחוק השבות איננו מבוטל, וכל עוד המערכות השלטוניות אפקטיביות ומסוגלות ליישם תכניות ארוכות טווח. במציאות השלטונית הנוכחית זהו חלום באספמיא.

פה הדמוגרפיה ממלאת תפקיד קריטי, ופה עולה השאלה: כמה פלסטינים מצויים באמת בין הים לירדן? הוויכוח הזה הוא "שאלת מיליון הדולר" בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ותוך כדי הוויכוחים בין ימין לשמאל "הלכו לאיבוד" כמיליון פלסטינים. על פי ההערכות של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון מדובר ב-2.2 מיליון מוסלמים (המנהל משתמש בנתונים שונים על פי הצורך, אך נראה כי זה המספר הריאלי). אלה יצטרפו לכ-1.7 מיליון המוסלמים בתוך ישראל – סך הכול 3.9 מיליון מוסלמים במדינה של 9.7 מיליון נפש, כ-40% מהאוכלוסייה. נציין שהפלסטינים הנוצרים ויתר המיעוטים יצאו מהמשחק הדמוגרפי, כיוון שיחס המוסלמים אליהם דוחף אותם לצד היהודי. כל זה במצב שבו התהליכים הדמוגרפיים בשטח נוטים לטובת הצד היהודי (כך קורה ב-15 השנים האחרונות), וגם התמריצים להגבלת הילודה בצד הערבי, למשל מלגות לימוד חינם לנשים מוסלמיות, מצויים בידי הממשל הישראלי.

אבל המודל הזה מסוכן מאוד: יכולת המשילות של הממשל הישראלי ירודה גם כיום, והאופן שבו הוא מתמודד עם המגזר הערבי איננו מבשר טובות ליכולתה של ישראל להשליט שלטון אפקטיבי גם בקרב אזרחיה החדשים. והמודל הזה איננו קל ליישום מבחינה בין-לאומית, ועוד לא אמרנו מילה על ההשלמה האסלאמית דתית עם האנומליה הזו: מצב כזה הפוך לתנאים שבהם מותר קיום יהודי באסלאם – היהודים נתינים נחותים בתוך מלכות אסלאמית, והצלחתו עשויה להביא לקץ סמכותו המוסרית של האסלאם. וכבר למדנו כי מוסלמים רבים יעדיפו להילחם עד מוות ולא למסור את בניהם לדומיננטיות מערבית.

כלל ראשון בהימורי מדיניות הוא לעולם לא להמר על האפשרות שלא תוכל לעמוד במחיר כישלונה. אפשרות המדינה האחת היא לכאורה אפשרות שנותנת את סיכויי ההצלחה בידינו, אבל היא בבחינת הימור על כל הקופה. כישלונה עלול למחוק הישגים חסרי תקדים של 70 שנה ולהוביל לתסריט של שחיקת מודל המדינה היהודית ומיסוד "מדינת כל אזרחיה".

מה משמעות הדברים? הניתוח הזה מאפשר לנו להבין בצורה בהירה יותר את השיתוק שחל ביצירתיות הישראלית בכל הנוגע למאמץ לסיים את הסכסוך הישראלי פלסטיני. הגאוגרפיה של האזור מלמדת שביחידה גאוגרפית אחת יכול להיות רק שלטון דומיננטי אחד. המציאות הזו מתווה את האינטרס הלאומי הראשון במעלה של הישראלים ושל הפלסטינים כאחד. כל עוד שני העמים ימשיכו להתקיים על אותה אדמה, ולא משנה איזה מודל יתהווה בשטח, יהיה מאבק מתמיד על השגת עוצמה לצד ניסיונות בלתי פוסקים למנוע עוצמה מהצד השני. וזו הסיבה לכך שבצדק נמנע הממשל הישראלי מלהפיל את שלטון חמאס במבצע האחרון בעזה – פיצול הצד הפלסטיני לעולם יהיה עדיף לצד הישראלי…

בשל סיבות גאוגרפיות-דמוגרפיות, הסכסוך הזה פשוט איננו בר פתרון בתנאים הנוכחיים: אין בו אפשרויות מלהיבות, פתרונות יהיו זמניים בלבד וייווצרו רק כצורך מאילוצים, והוא יוכרע עם הזמן, על פי ההתהוות בשטח וחלוקת העוצמה בין העמים.

*

ד"ר פנחס יחזקאלי עוסק במורכבות בביטחון לאומי ובניהול בכיר. מנכ"ל חברת ייצור ידע. שימש בעבר כמנכ"ל וכנשיא חברת ההיי טק TECI. לפני כן היה ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, ומנהל הידע שלה.

על המחבר / המחברת

Avatar

פנחס יחזקאלי

ד"ר. בעבר ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי. מומחה לאפקטיביות מערכות מורכבות. מרצה.

27 תגובות

  1. אלון ילין
    אלון ילין מאי 26 2016, 18:06
    וואו!!!!!!!!!

    עוד לא קראתי כזה ניתוח חריף, תמציתי וכל כך מדעי של המצב. זה מעורר למחשבה וזורע יאוש. אם האמת בדבריך אז למעשה אין פתרון מעשי (יש פתרונות אוטופים) והותרת המצב על כנו רק דוחה את הקץ.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 27 2016, 01:34
      פתרון...

      אלון,
      פתרונות של מצבים כאלה נעשים או בדרך של מלחמה טוטלית נוסח מלחמת העולם השנייה ששינתה לחלוטין גבולות ודמוגרפיה, או בדרך איטית של התהוות.
      מן הסתם הפתרון השני יתרחש גם אצלנו…

      השב לתגובה
  2. ע.
    ע. מאי 26 2016, 19:43
    אז אין תקווה?

    סכסוך ניצחי של שפיכות דמים?

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 27 2016, 01:38
      אז אין תקווה?

      ע.
      בגילנו אנחנו יודעים שלא לכל בעיה יש פתרון, בטח לא פתרון מידי.
      לכן צריך סבלנות וצריך אוויר וצריך לא להיתפס להימורי מדיניות שסיכוייהם קלושים וסיכוניהם גדולים מאוד…
      סכסוכים אינם נצחיים, אבל לעתים נדרשים כמה דורות על מנת שיתחלפו באחרים…

      השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 27 2016, 00:50
    לד"ר יחזקאלי

    הניתוח מעולה. למעשה מתכתב כמעט במדויק עם התאוריה הגאוגרפית שניסח מקינדר.
    אני חולק עליך בשני עניינים:
    א. מדינת ישראל עושה הרבה מאוד על מנת להתעצם. רמת הגולן בידינו. ההתיישבות באיו"ש מתעצמת (ראה אחת התיאוריות של מקיוולי).
    הירדן הוא הגבול המזרחי.
    על הצוללות, האויוניקה, המזל"טים. הקשרים הבינלאומיים הגלויים והסמויים – ועוד הרבה.
    ב. אתה טוען שהערבים הוכיחו עצמם כחכמים. סליחה, אבל זה שטויות. ראה מה קורה מסביב.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 27 2016, 12:26
      המחלוקות בינינו

      יצחק,
      1. טכנולוגיה, בניגוד לדמוגרפיה ולטריטוריה, היא בת חלוף, והמרה של טריטוריה בטכנולוגיה אינה אמורה להשתלם בחשבון של שנים קדימה.
      2. האם – בכל המשאים ומתנים עם הערבים לשלום – היית מגדיר את הצד הישראלי כנבון ובעל התושיה מבין השניים? האם היית מגדיר את מדיניות החוץ של ישראל, או השימוש בעוצמות הבינלאומיות ובפרופוגנדה, כנבונה יותר מזו של הפלסטינים?

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני מאי 27 2016, 21:38
        לד"ר יחזקאלי

        1. טכנולוגיה היא תשומה מצטברת. אצלנו נמצאת בקו עלייה. הפער בין הצדדים גדל לטובתנו. אין בעולם הערבי אקדמיה ראויה לשמה.
        2. דמוגרפיה היא בהחלט בת חלוף. רוצה דוגמאות? ימשיכו כך אולי תהיה נכבה שלישית.
        3. אפילו שטח הוא גורם משתנה. אפילו שטח מדיני משתנה.
        4. הצד הישראלי היה תמיד נבון מחבין השניים. אם לא כך מזמן לא היינו פה.
        5.בוודאי. השימוש של ישראל בעוצמות בינלאומיות היה ברוב המכריע של המקרים נבון יותר מזה של הערבים. יש להם מאות מילירדי פטרודולרים, מה הם עשו עם זה? נאדה.
        6. המצב הפוליטי כיום בין הנהר לים הוא של קונפדרציה א-סימטרית של 3 יחידות פוליטיות. זה הפתרון והוא משתבח עם חלוף הזמן. אמנם באיטיות אבל זה התהליך. הרי אתה מכיר אותו.

        השב לתגובה
        • פנחס יחזקאלי
          פנחס יחזקאלי מאי 28 2016, 12:35
          הקונפדרציה א-סימטרית

          נפלא. הגענו לקונפדרציה הא-סימטרית… מאחר ואתה מבין היטב את משמעות העוצמה ככוח מניע במערכות מורכבות, בוא נפתח את זה פה ונבחן אותה על פי הקריטריונים הללו…
          אשמח להשתכנע!

          השב לתגובה
          • יצחק דגני
            יצחק דגני מאי 29 2016, 21:56
            לד"ר יחזקאלי

            לקונפדרציה א-סימטרית הגענו כבר ב- 28 בספטמבר 1995 על פי ההסכם שנחתם בוושינגטון המחזיק 320 דפים A4 כתובים באנגלית משפטית שעל פיהם מתנהל כיום השטח בין הנהר לים. להם פרלמנט במוקטעה, לנו בירושלים. ההסכם נוגע לכל שטחי החיים – הליך חוקי, מעטפת מכס, קלירינג בנקאי, פעילות ביטחונית, הגנת הצומח, מחלות בע"ח ועוד 1001 נושאים.
            אין זה אומר שיש הסכמה ב- 100% על הכול. זה טבעם של דברים. יש כיום בעולם 27 משטרים שהוקמו על בסיס עקרונות פדרליים. בכולם התנהלו מלחמות דמים עם מליוני קורבנות. בחלקן המלחמות מתקיימות עד היום. דווקא נאצלינו המלחמות הן המהירות ביותר עם הכי פחות קורבנות.
            כתבתי על כך ספר (פדרליזם), אגב, לראשונה בעברית, שנמצא כרגע בעריכה. כשיראה אור אשמח לשלוח אליך עותק.
            אם לא השתכנעת מהנ"ל אנא שאל עוד.

            השב לתגובה
  4. סמי
    סמי מאי 27 2016, 07:50
    פתרון של מדינה אחת לשני עמים לא יעבוד

    אין שום סיכוי, שמדינה אחת של שני עמים כמעט באותו גודל מתשיך להתקיים כשעם אחד מפלה את העם השני לרעה. אם כך, נותרנו עם פתרון אחד, אולי קשה להשגה, אבל יושג לפחות מחוסר ברירה.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 27 2016, 15:11
      שתי המדינות והמדינה האחת

      סמי,
      אם באמונות עסקינן אזי אין ויכוח, כי אמונות קודמות לעובדות…
      בניתוח עובדתי, שתי האופציות גרועות ואופציות שתי המדינות היא הבעייתית מביניהן (לא שאופציית המדינה האחת טובה הרבה יותר).
      לא מקנא במחליטים…

      השב לתגובה
  5. יעקב מעוז
    יעקב מעוז מאי 27 2016, 09:38
    בקש שלום ורדפהו...

    1. לעולם אל יתייאש אדם מן הפורענות… משמע, על אף הפסימיות יש להמשיך ולחתור להסדר.
    2. המשחק הוא לא רק דו צדדי אלא רב צדדי, ולא נתנה הדעת די הצורך על התפקיד של הקהילה הבין לאומית, ויש לה תפקיד מכריע.
    3. השיתוק ביצירתיות של ההנהגה הישראלית פועל לרעתנו בלי שום ספק. עלינו לשכנע את העולם המערבי בכנות כוונותינו גם כאשר הסדר בלתי אפשרי כעת. וזה, למרבה הצער לא נעשה.
    4. תודה על מאמר מחכים.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 27 2016, 15:31
      לעולם אל יתייאש אדם מן הפורענות

      יעקב,
      ייאוש ופסימיות ממש לא; אבל הבנה, שיש תהליכים שפתרונם מותנה בזמן, ושיש לפעול למען השגתם, ממש כן.
      גם בתהליכי השכנוע, צריך להבין את משמעות המאבק על העוצמה במערכות מורכבות, ולא להתפתות להימורי מדיניות, שמשמעותן ארוכת הטווח היא הקטנת עוצמה. זאת, כיוון שבערבו של יום, אומות העולם מתייחסות למדינות לפי עוצמתן היחסית. אין, לצערי, צדק ו/או כנות ביחסים בינלאומיים…

      השב לתגובה
  6. אמא לילדים צעירים
    אמא לילדים צעירים מאי 28 2016, 12:57
    קוראת את מאמריך

    פעם אתה פסימי ופעם אופטימי
    לא מבינה

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מאי 29 2016, 22:23
      פסימי? אופטימי?

      חזקי ואמצי.
      אינני פסימי ואינני אופטימי. אני מנסה להבין, לא להביא בשורה.
      אין פתרון וצריך ללמוד להתנהל בחוסר וודאות… ואם זה מנחם, הדורות הקודמים התמודדו במצבים גרועים הרבה יותר!

      השב לתגובה
  7. עוד גולש
    עוד גולש מאי 29 2016, 11:12
    כמה כבר הודו לך על המאמר הכל כך מענין

    אני מצטרף
    תודה

    השב לתגובה
  8. דודי אילת
    דודי אילת מאי 30 2016, 10:45
    לפנחס

    שלום פינחס.
    בהחלט ניתוח מעניין. תוכנית חלוקה במתכונת של שתי מדינות לשני עמים אינה תוכנת מדף. תלוי מה מחלקים ומה נותנים באיזה הסדרים. שליטה הגב ההר שלנו באמצעות גושי התיישבות וביסיסים צבעיים ושליטה בבקעה בצירוף איזורי תעשייה ויצירת אינטרסים כלכליים משותפים. האם זה גרוע יותר ממדינה אחת שבולעת בין 2-3 מליון פלשתינים?את עצמך קורא למודל השני מסוכן מאוד ולהבדיל מקונפליקט שיפרוץ מול רשות ומדינה לה ניתן שטחים אך ורק באופן מושכל,כאן הפיצוף האיסלמי יכול להיות מבפנים.בתוך המדינה מתוך אזארחי המדינה שיגבשו זהות פלשתינית של 40& מהאוכלוסייה הקורית תיגר על השלטון.לדעתי מסוכן יותר.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי יוני 01 2016, 14:18
      מה גרוע יותר

      שליטה על גב ההר משני צידיו וקיומה של מדינה פלסטינית עצמאית שהפלסטינים יסכימו עליה היא בדיחה (אין איש שפוי שייקח עסקה כזו מול הפוטנציאל הדמוגרפי שיש להם בירדן בסוריה ובלבנון. מי שסבור שייקחו עסקה כזו מזלזל בהם ומתנשא מעליהם. אנחנו במקומם לא היינו לוקחים, אלא אם זה חלק מתכנית של שלבים)…
      יתרה מכך, הכי מסוכן אם יאלצו להסכים, שכן, הבעיות יתחילו מהר מאוד. ואז מה? חזרה לנקודת המוצא?
      ושוב, גם האופציה השנייה אינה מאפשרת, את מה שמכונה, קיום בר קיימא לאורך זמן…

      השב לתגובה
  9. מודאגת
    מודאגת מאי 30 2016, 21:55
    מבין השורות

    מבין השורות אני רואה שאתה די מרוצה מהאופציה שאתה בעצמך קובע שהיא מסוכנת

    השב לתגובה
  10. אורי
    אורי אוקטובר 26 2016, 14:34
    מהנה ביותר

    מהנה מאד, אשמח לקרוא עוד. הנה מישהו שיש לו משהו משלים להוסיף אם אני אורשה להמליץ

    http ://danireshef.blogspot.hk/2016/10/blog-post_25.html

    השב לתגובה
  11. אפרים גיל
    אפרים גיל ינואר 24 2017, 14:12
    המדיניות של שב ואל תעשה

    היא הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. לחכות שאולי הפריץ ואולי הכלב ימותו, רק מחמיר את המצב. גם אם הנתונים קשים צריך לקבוע מדיניות ברורה ולהיחלץ מהמצב, אליו אנו הולכים ללא הכנה והגנה.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי פברואר 05 2017, 22:22
      ארבע אפשרויות...

      רק זכור: בין שני גורמים יש תמיד 4 אפשרויות!
      אפשר ליזום ולהצליח, ליזום ולהיכשר;
      לא ליזום ולהצליח; ולא ליזום ולהיכשל!

      השב לתגובה
  12. אבי לוריא
    אבי לוריא מרץ 02 2017, 11:19
    לא רק שלא מחפשת פיתרון

    גורמת באופן אקטיבי לאי מציאת פתרון וסיבוך המצב הקים. אנחנו נשלם על כך ביוקר. אתה הרי שמעת מה אמר אתמול אלוף המודיעין.

    השב לתגובה
  13. ד.
    ד. יולי 27 2017, 15:08
    והנה האירועים האחרונים

    אנחנו רוצים להתרסק זה בזרועותיו של זה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור