JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חשבון נפש בעולם הערבי (ב')

התמורות בעולם הערבי והזווית הישראלית

חשבון נפש בעולם הערבי (ב') פרופסור יעקב גולדברג
דצמבר 04
09:30 2016

את מאמרי האחרון, "חשבון נפש בעולם הערבי", סיימתי בקביעה שחשבון נפש זה כולל גם עמדה כלפי ישראל. עצם קיומו של תהליך כזה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות מהווה לכשעצמו לא פחות מתופעה מהפכנית. עוד יותר מהפכנית היא העובדה שמשטרים ערביים במדינות שונות לא משתיקים את הקולות החדשים הנשמעים והנקראים בכל רחבי העולם הערבי. שהרי בעידן התקשורת הגלובלית והאינטרנט החוצה גבולות, עיתון סעודי המופיע בלונדון נקרא גם במצרים ובמרוקו, בלבנון ובכווית, בטוניס ובקטאר.

במאמר זה אנסה לשרטט כמה קווי מתאר עיקריים המאפיינים את חשבון הנפש הערבי ואת התייחסותם לישראל, תוך שימוש רב ככל האפשר בטרמינולוגיה שבה משתמשים עושי חשבון הנפש עצמם. אין שום ספק ש"האביב הערבי", שסילק משטרים והביא לקריסת מדינות תוך הרג והרס המוניים, משחק תפקיד מרכזי בתהליך חשבון הנפש. ניתן להצביע על שבע תובנות בולטות בתהליך.

התובנה הראשונה: ישראל איננה הגורם לקונפליקטים במזרח התיכון. אין לישראל כל קשר למלחמות האזרחים בעיראק, בסוריה, בלוב ובתימן. גם אם ישראל לא הייתה קיימת, כל הקונפליקטים הפנימיים היו פורצים במדינות הללו. להאשים את ישראל, כותב ד"ר עלי אל-מוסא בעיתון אל-וטן הסעודי, פירושו לטמון את הראש בחול. "האלימות ושפיכות הדמים בקרבנו נובעת מכך שאנו הערבים נולדנו כנשאים של וירוס בלתי מזוהה המתרבה ומעורר מלחמות והרס, שנאה והדרה". תובנה זאת היא פועל יוצא ישיר של חשבון נפש גדול יותר שעליו הצבעתי במאמרי הקודם.

התובנה השנייה: התגבשות ראייה חדשה של מלחמות ישראל-ערב בעבר. אין סוף פרשנים ערבים מצביעים על כך שהמלחמות עם ישראל גרמו לנזקים קטנים בהשוואה לעוצמות ההרס בעולם הערבי, כתוצאה ממלחמות בין-ערביות וממלחמות האזרחים השונות. רבים מהם שואלים, כמו למשל עבדול עטיף אל-מולחים (קצין בכיר לשעבר בחיל הים הסעודי), כיצד זה ש"בכל המלחמות עם ישראל לא ראינו הרס של אתרים ארכיאולוגיים, היסטוריים ודתיים כפי שראינו באביב הערבי?" והוא ממשיך את ההשוואה וקובע ש"בעבר דיברנו על חצי מיליון פליטים פלסטינים; עכשיו אנו מדברים על 10 מיליון פליטים מסוריה בלבד"! ומסכם ד"ר אל-מוסא: "בחמש שנות האביב הערבי, אנו הערבים הרגנו עשרות מונים יותר ערבים מאשר סך כל הערבים שנהרגו בכל 50 שנות המלחמות עם ישראל".

התובנה השלישית: העוינות לישראל חדלה להיות הדבק המאחד את הערבים. בסוגיה זאת שורר מעין קונצנזוס: להתפוררות העולם הערבי, לקריסת רעיון הלאומיות הערבית, ולהתנפצות חלום האחדות הערבית היו השלכות ישירות על עמדת הערבים כלפי ישראל. בעוד שבעבר הרחוק המאבק בציונות ובישראל היה אחד הנושאים המרכזיים שסביבם התלכד העולם הערבי, הרי שזה זמן לא מועט ישראל חדלה מלהיות הדבק המלכד. התהפכו היוצרות: העובדה שלכל מדינה ערבית עמדה שונה בסכסוך הישראלי-ערבי מהווה את אחת ההוכחות המרכזיות לקריסת האחדות והסולידריות שבין הערבים.

התובנה הרביעית מנוסחת כשאלה רטורית: האם הסכסוך הישראלי-ערבי עדיין קיים? הסכמי השלום בין ישראל לבין מצרים וירדן; עלייתה של איראן כאויב משותף של ישראל ושל המדינות הערביות הסוניות; היחסים ש"מתחת לשולחן" בין ישראל לנסיכויות המפרץ; התפוררות המדינות הערביות הרדיקליות (סוריה, עיראק, לוב) – כל אלה העלימו את המאבק בישראל. פרשנים רבים מצביעים על כך שבשנים האחרונות "ישראל פשוט נעלמה מהרדאר של התקשורת הערבית", ושואלים/קובעים "היש מישהו שעדיין מדבר על שחרור פלסטין?!".

מאמר מערכת באחד העיתונים הנפוצים ביותר בעולם הערבי, א-שרק אל-אווסט המופיע בלונדון, לוקח תובנה זו צעד גדול קדימה בטיעון מרתק: בשני הקונפליקטים היחידים בין ישראל לערבים (חיזבאללה וחמאס), הצד הערבי שימש מכשיר בידי מעצמות אזוריות לא-ערביות לקידום האינטרסים שלהן. במלחמת לבנון השנייה ב-2006, חיזבאללה תופעל על ידי המשטר האיראני, ובמלחמת עזה ב-2014, חמאס תופעל על ידי טורקיה. יתר על כן, מדגיש המאמר, בשני העימותים, מדינות ערב החשובות (הכוונה כנראה למצרים, לערב הסעודית, לירדן, ולנסיכויות המפרץ) תמכו בישראל. תופעה זו מעידה יותר מכול על תמורה מהפכנית בקווי העימות במזה"ת, וסותמת את הגולל על המאבק הערבי בישראל.

מכאן עולה באופן טבעי התובנה החמישית: מספיק עם העמדת הפנים של אי-הכרה בישראל: "כל העולם מכיר בקיום ישראל; מדוע אנו ממשיכים לדבוק בכינויים 'הישות הציונית' או 'הכיבוש הישראלי'", שואל יוסוף עבד אל-קארים אל-זינקאווי באל-סיאסה הכוויתי. "את מי אנו מרמים? הרי מספר מדינות ערביות ומספר גדול יותר של מדינות מוסלמיות כבר הכירו בישראל. אפילו הליגה הערבית ב'יוזמת השלום' משנת 2002 הכירה בישראל. אז מה הטעם להתכחש? עדיף שכולנו הערבים נקבל את המציאות ונכיר בישראל בגלוי, באורח מיידי, וללא סייגים".

תובנה ששית: ראייה מפוכחת של הדמוקרטיה הישראלית. במשך עשרות שנים ניהלה התקשורת בעולם הערבי מאבק מתמיד בדימוי של ישראל כמדינה דמוקרטית. התפנית בשנים האחרונות איננה מתבטאת רק בהכרה שהמשטר בישראל הוא אכן דמוקרטי, אלא בתפיסה שהמשטר הדמוקרטי הוא זה ש"מחזק את ישראל ומבטיח את עליונותה על פני המדינות הערביות הנשלטות על ידי משטרים מושחתים ועריצים", כדבריו של הסופר הסורי-פלסטיני מג'יד כיאלי בעתון אל-חיאת. עוד הוא קובע ש"העובדה שאישים ישראלים בכירים נחקרים, מודחים, נשפטים, ואף נידונים למאסר מעידה על איתנות המשטר הדמוקרטי בישראל, ולכן עלינו הערבים להפסיק להכחיש שישראל היא מדינה דמוקרטית". ממשיך באותו קו חסן אחמד אל-שובקי, מנהל רשת אל-ג'זירה בירדן, במאמר בעיתון אל-ר'אד המופיע בעמאן: "לאור השחיתות המאפיינת את השליטים הערבים, כניסתו של ראש ממשלה ישראלי לבית הסוהר מציגה את הערבים בכל עליבותם. על המדינות הערביות ללכת בעקבות ישראל ולטהר את שורותיהן מהשחיתות ולא להסתפק בדיבורים על יושרה ובהעמדות פנים שקריות".

תובנה שביעית: העולם הערבי חי בבורות מוחלטת בכל הנוגע לישראל. הכחשת האופי הדמוקרטי של ישראל היא בעצם רק סימפטום ומאפיין של בעיה עמוקה יותר: הבורות השוררת בחברות הערביות באשר לכל מה שבאמת מתרחש בישראל. במקום לתמצת תובנה זאת בכמה משפטים, מן הראוי לצטט במלואם קטעים ממאמרו פורץ הדרך של אחמד אל-סראף בעיתון הכוויתי אל-קבס מפברואר האחרון:

"ברור שישראל עולה עלינו בכל מדד אפשרי – צבאית, מדעית, ותרבותית. למרות זאת סירבנו לשאול עצמנו מה הסיבות לעליונות זאת. מראשית קיומה, ישראל הייתה מחויבת לעקרונות הדמוקרטיה, בעוד אנו מסרבים לאמץ אותה. ישראל העניקה למיעוטים שבה זכויות, שרוב האזרחים במרבית מדינות ערב אפילו לא חולמים עליהן. חופש הפולחן בישראל עולה על הקיים בכל העולם הערבי ובכל מדינות האסלאם. ישראל התמקדה במדע והשקיעה סכומים גדולים במחקר ופיתוח, בעוד אנו מתעסקים בפתוות הזויות של אנשי דת. ישראל הצליחה לאחד עולים שהגיעו אליה מ-50 מדינות וליצור עם אחד, בעוד אנו הערבים כשלנו בכל מאמצי האחדות בינינו. ישראל התבססה מראשיתה על חוק וסדר, בעוד אנו עדיין מנסים להבין את משמעות מונחים אלה. שני ראשי מדינה ישראלים מרצים את עונשם בבית סוהר בגין שחיתות, בעוד אנו עדיין דנים בשאלה כיצד להרשיע את גנבי הצמרת שבינינו. ישראל התמקדה בטכנולוגיה, בחקלאות, בתעשייה ובצבא והפכה למדינה מתקדמת ומוערכת בעולם, בעוד אנו נמצאים בתחתית הסולם העולמי בכל תחום. חברות ישראליות נסחרות בשוקי המניות המובילים בעולם בעוד אנו מחסלים את נכסינו לקראת פשיטת רגל. הרשימה אכן ארוכה, והכאב המלווה אותה הוא אין-סופי".

אכן חשבון נפש נוקב מהמעלה הראשונה.

לסיום, אני מבקש לחזור על "הערת האזהרה" שבסוף מאמרי הקודם. מדרך הטבע, תהליך כזה של חשבון נפש הוא נחלתה של שכבה קטנה של הוגי דעות, סופרים, פרשנים ידועים, ואנשי אקדמיה. התקשורת הערבית עדיין עמוסה בסטריאוטיפים הישנים על ישראל ובעמדות הקיצוניות נגד קיומה. אך העובדה שהתובנות החדשות אינן נלחשות מפה לאוזן ובחדרי חדרים אלא נאמרות בתקשורת הגלויה, מבטיחה את הגעתן לציבורים נרחבים בעולם הערבי. עצם קיומו של תהליך פומבי כזה מהווה חידוש בקנה מידה היסטורי, ואי-בלימתו על ידי השליטים במדינות ערביות שונות מעידה על דינמיקה חדשה וחזקה המתפתחת בציבורים משכילים בעולם הערבי. אין ספק שהכאוס הערבי האזורי ההולך ומחריף, שכבר הביא לשבירת הסדר הערבי בן מאת השנים, הוא הגורם הדוחף גם לניפוץ הטאבו הערבי ביחס לישראל.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

20 תגובות

  1. יהודה
    יהודה דצמבר 04 2016, 11:26
    חלק ממדינות ערב לא מסוגלות להידברות

    חלק ממדינות ערב עדיין לא מסוגלות לחשוב על נורמליזציה עם ישראל ואפילו לא על יחסים בסיסיים או ניסיון להידברות.

    השב לתגובה
  2. מ.
    מ. דצמבר 04 2016, 12:12
    כל התובנות ראציונליות

    אבל היחס של העולם הערבי לישראל ושל ישראל לעולם הערבי איננו תמיד מבוסס על ראציונל

    השב לתגובה
  3. Roy S
    Roy S דצמבר 04 2016, 12:25
    מרתק,

    מרתק, ומעניין יהיה לראות כיצד רוחות אלו יובילו לשינוי

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני דצמבר 04 2016, 12:44
    ליעקב גולדברג

    תודה על מאמר מצוין. בשיעור הקרוב אנחה 110 סטודנטים שלי לקרוא את המאמר כחובת קריאה ואכניס שאלה למבחן על התובנה הכללית הנסתרת במאמר שמתאר רק חלק מהשינוי לטובה של מעמד ישראל בזירה הבינלאומית.

    השב לתגובה
  5. אלי ריאלי
    אלי ריאלי דצמבר 04 2016, 18:33
    תלוי לא מעט במנהיגינו

    אם לא נלך להסדר עם הפלסטינים ואם נרחיב ההתנחלויות אני בטוח שהגלכל יתהפך וחבל

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני דצמבר 04 2016, 21:50
      לאלי ריאלי (למה להסתתר מאחרי כינוי)

      יש הסדר עם הפלסטינים. הסכם בעל אופי חוקתי נחתם ב- 28 בספטמבר 1995 ועל פיו פועלת הפוליטיקה בין הנהר לים. אמנם יש קיצוניים בשני הצדדים שמפריעים אבל ההסכם עובד ומתקדם עם חלוף הזמן. הגלגל כבר התהפך.

      השב לתגובה
  6. ה.
    ה. דצמבר 05 2016, 09:27
    השאלה היא בכמה מדובר

    זה לא התחום לי ואין לי נתונים אבל אני מתרשם שמספר האנשים ששינו את גישתם סימלי וזניח. הרוב המוחץ ממשיך לשנוא אותנו.

    השב לתגובה
  7. אהובה
    אהובה דצמבר 06 2016, 14:04
    רוחות של שינוי

    לעניות דעתי הבלתי מלומדת מנסה כותב המאמר להצביע על הראשוניות שבהבעת דעות שבעבר לא העיזו , אפילו אם רצו להביע.
    יש בכך חידוש גדול אף אם לא תהיינה לדעות אלה השלכות מעשיות ביחסים שבין ישראל לארצות ערב.

    השב לתגובה
  8. חן שרף
    חן שרף דצמבר 06 2016, 14:19
    רצוי שגם אצלנו יחול שינוי

    כך שיהיה קל יותר לממש השינוי אצל הערבים

    השב לתגובה
  9. מנשה ד.
    מנשה ד. דצמבר 07 2016, 09:15
    מי ייתן ואתה צודק

    השאלה אם אין אלו כוחות בודדים מידי

    השב לתגובה
  10. הדסה ברטמן
    הדסה ברטמן דצמבר 08 2016, 12:47
    ואולי עוד תובנה

    בקרב הערבים יש כאלה ששונאים ערבים אחרים יותר מכל.

    השב לתגובה
  11. חנן גבעון
    חנן גבעון דצמבר 08 2016, 17:58
    יש כאן ללא ספק שינוי

    השאלה כמה הוא מהןתי בהיקפו ובעומקו

    השב לתגובה
  12. יורם קירש
    יורם קירש דצמבר 15 2016, 08:18
    מאמר מרתק ומעמיק

    חבל שאין מאמרים כאלה בעתונות הממוסדת.

    השב לתגובה
  13. אפרים שניצר
    אפרים שניצר דצמבר 17 2016, 13:39
    כתיבה סדורה ומנומקת

    תענוג. לא סתם הפרכת סיסמאות כמקובל.

    השב לתגובה
  14. נדב
    נדב ינואר 14 2017, 12:32
    אני גם רואה את המגמה החיובית

    אבל המוני העם וגם שכבות אחרות הם נגד ישראל מאד. ולכן הדרך עוד ארוכה.

    השב לתגובה
  15. ד
    ד"ר יהודה זינגר ינואר 22 2017, 22:02
    אומץ לב ממדרגה ראשונה

    מאמר מרתק.
    נקודה חשובה: במאמר מצוינים שמות של אישים בכירים שהולכים נגד הזרם. אנשים אילו בעצם מסכנים את חייהם!!! הסכנה יכולה לבוא גם ממתנגד שחי בארץ ערבית אחרת. לכן לאנשים הללו יש אומץ לב בלתי רגיל בסכנם את חייהם!!!!

    השב לתגובה
  16. חן
    חן ינואר 24 2017, 14:13
    הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו

    אכן וחן חן על מאמר מקצועי ומהוקצע כדבעי.
    חרף הרוחות החדשות המנשבות בעולם הערבי, הרי הן קלילות למדי, ויש לתת את הדעת לכך שהעם הערבי בכללותו עדיין חי על חרבו. לכן, למרבה הצער, טרם ניתן לראות את האור שבקצה המנהרה.

    השב לתגובה
  17. מרגלית נחום
    מרגלית נחום אפריל 02 2017, 17:26
    והנה זה מתממש במעורבות מתונים

    במשאים ומתנים שמארגן מימשל טראמפ.

    השב לתגובה
  18. גלעד שפר
    גלעד שפר מאי 10 2017, 13:33
    נראה שביקור טראמפ נועד לממש מגמה זו

    תוך כשבועיים הכל יתברר

    השב לתגובה
  19. יחיאל ש.
    יחיאל ש. ספטמבר 24 2017, 14:27
    ככל שעובר הזמן

    מתברר יותר ויותר שצדקת.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור