JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אילן היוחסין של טרור המתאבדים

זעם, תסכול ומרדנות מניעים את הטרור המוסלמי

אילן היוחסין של טרור המתאבדים ד"ר אורי מילשטיין
אוקטובר 07
09:30 2017

התרבות הערבית היום, שהיא ברובה המכריע מוסלמית, התפתחה מן המאה השביעית לספירה, לאחר הופעת מוחמד, על הענף הבדואי שהתגבש במשך אלפי שנים. החליף השני אחרי מוחמד, עומר אבן אל-ח'טאב, שהניח את היסוד לאימפריה המוסלמית, כבר הבחין בכך וקבע ש"הבדואים סיפקו לאסלאם את חומר הגלם". הבדואים, שתרבותם הייתה אלימה ולוחמנית, היו מנותקים, כמעט, מן הציוויליזציה העירונית-יצרנית-טכנולוגית במשך אלפי שנים.

במאה השביעית התפרץ הענף הבדואי ממרכז חצי האי ערב ומצפונו במטרה להשתלט על העולם. בעזרת האסלאם הצליחו מוחמד, שהיה דווקא עירוני, ויורשיו למגנט את הבדואים ולהפנות את אופיים הלוחמני למסעות מלחמה מוצלחים בתוצאתם אך דלים באיכות ביצועיהם, שרק מעטים כמותם ידועים בהיסטוריה. חוסר המתאם בין התוצאות לבין איכות הלחימה, למן קרב באדר של מוחמד ועד הכיבושים הרחוקים בצפון אפריקה, באירופה ובמזרח הרחוק, הגביר את האמונה שאללה נלחם בשביל המוסלמים ולפיכך אין אלוהים בלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו. מלחמה ואסלאם ירדו כרוכים זה לזה לעולם, למרות שפע של פסוקי שלום בקוראן, שעה שהעולם הנוצרי קרס בחלקו המערבי והסתאב בחלקו המזרחי. זימון הופעתו של מוחמד היה הטוב ביותר האפשרי.

מוחמד הצליח במשימה שנטל על עצמו, בין היתר משום שהיו בהתפרצות ההיא זעם ותסכול קולקטיביים של תרבות גאה, שאנשיה ראו, ועדיין רואים, את עצמם כפאר היצירה, ואף על פי כן הם נדחקו במשך תקופה ארוכה, ועדיין נדחקים, לשוליים קשי היום של העולם, בעיקר בגלל נחיתות טכנולוגית.

את הזעם והתסכול האלה גיבש הנביא מוחמד באסלאם ויצר מסגרת שהמוסלמים מתקשים לפרוץ אותה. הזעם והתסכול התבטאו באופן שבו השתלט מוחמד במשך שנים מעטות על כל הבדואים בחצי האי ערב למרות המרדנות הבדואית הטבעית. זעם, תסכול ומרדנות מוּבְנים בתרבות הערבית עד היום והם לא רק סוד כוחה, אלא גם פשר חולשתה. הם הרובד היסודי המניע את לוחמת הטרור המוסלמית נגד המערב שהתפרצה בשלהי המאה העשרים, והדומה באבני היסוד שלה ללוחמת הטרור של בדואים זה כנגד זה וכן נגד הבבלים, הפרסים והרומאים בעת העתיקה, אם להזכיר רק שלוש אימפריות עתיקות שנכוו במגעיהן עם הבדואים.

ציוויליזציית הֶבֶל – הבדואים שייכים לציוויליזציית הרועים הנוודים, שאינם מכירים בגבולות ושעבורם כל העולם הוא כר מרעה. בעוד שאת הגבול יצר קין כשהקים את העיר הראשונה, ביקש הבל לרעות את צאנו בעולם כולו, שהיה לפני מהפכת ייצור המזון מרחב הציד. שום ציוויליזציה אינה טהורה כי כל הציוויליזציות היו גלומות בפוטנציה בשלבים שקדמו להן, ולאחר שיצאו מן הכוח אל הפועל התקיימו השפעות הדדיות בין הציוויליזציות.

כמו היהודים, גם הערבים שייכים לציוויליזציית הבל שהתקשתה להסתגל לעיר ולמטלותיה, אך בהבדל אחד מכריע: עוד מימי קדם נדדו היהודים בין ערי מטרופולין וספגו את תרבויותיהן. הבדואים, לעומת זאת, נדדו במדבריות של המזרח התיכון ובייחוד בחצי האי הערב וכמעט קפאו בציוויליזציה שלהם. הם הסתגלו לחיות בחום כבד שאין דומה לו בעולם, ביובש כמעט לא אנושי, בתנאים קשים מנשוא לרוב בני האדם. הם כמעט לא שינו את אורח חייהם במשך אלפי שנים. אורח חיים זה היה קרוב לאופן שבו חי האדם הקמאי לפני מהפכת ייצור המזון.

כשהחל הנביא מוחמד לפעול בתחילת המאה השביעית לספירה, לא הייתה לבדואים ברוב חצי האי ערב שום מסגרת פוליטית, לא היו ארגונים פוליטיים, לא הייתה ממשלה ולא היה שום חוק כתוב. בראש השבט עמד סיד או שיח' נבחר. השיח' היה בורר בין אנשים אך לא היו לו זכויות אכיפה. יחסים בין אנשים בתוך השבט הוסדרו על פי המנהג, ויחסים בין שבטים הוסדרו בהפעלת אלימות (ברנרד לואיס). "מושגי המרות, השררה והענישה הפומבית היו מאוסים בחברת הנוודים הערבית" (ברנרד לואיס). "משמעת, סדר וסמכות לא נמנו על האידיאלים שלהם" (Philip K. Hitti).

השבטים התפרנסו בעיקר מרעיית צאן, מתמרים, מגידול גמלים וסוסים, מפשיטות שוד על שבטים אחרים, על עיירות ועל שיירות מסחר. הללו נאלצו לשלם דמי חסות לשבטים החזקים כדי להבטיח את שרידותם. מקצת מן הבדואים עסקו גם בשוד ימי, ושדדו ספינות שהוליכו סחורה ממצרים מזרחה. עבודת אדמה, מלאכה ומסחר היו בזויים בעיניהם. תנאי החיים של הבדואים השתפרו במידת מה כאשר באלף העשירי לפני הספירה הם המציאו את אוכף הגמל שאפשר להם לשאת משאות כבדים יותר במדבר ולפתח ענף של שיירות מסחר. אורח החיים הזה עשה את הבדואים לאנשים קשוחים, בעלי כושר סבל עילאי המסוגלים לעמוד בתנאים קשים מאוד, שארגונם פרימיטיבי ולכן הם התקשו לבצע משימות מורכבות. זאת התרבות ואלו האנשים המתאימים ללוחמת טרור.

אומת המוסלמים – לפני האסלאם היו לערבים מגעים שטחיים עם תרבויות אחרות, בעיקר מגעים מסחריים שכן חצי האי ערב היה מעבר יבשתי הכרחי בין מזרח למערב, בין מצרים יוון ורומא לבין פרס סין והודו בייחוד בתקופות של יחסי איבה בין פרס לרומא וביזנץ. המערב ייבא אז מן המזרח תבלינים, בשֹמים ומשי וסיפק למזרח זהב. הבדואים היו נסיכי שיירות המדבר ובלעדיהם לא ניתן היה לקיים יחסי מסחר בין מזרח למערב. נסיך השיירות המפורסם ביותר היה מוחמד. לבדואים היו גם מרכזי יישוב קבועים אחדים ששימשו בעיקר תחנות מעבר לשיירות ומקום מגורים לסוחרים ולמובילי שיירות. המרכז המפורסם ביותר היה מכה בגלל אבן הכעבה שבה וחשיבותה הדתית לכל תושבי חצי האי – הכעבה הייתה אתר לעלייה לרגל מימים רחוקים ככל שמגיע הזיכרון ההיסטורי.

מוחמד, שעד שלב הנבואה בחייו היה מוביל שיירות שהתחתן עם סוחרת עשירה, נולד והתגורר במכה. גם יהודים ונוצרים משכילים, שדיברו יוונית והכירו את התרבות היוונית, התגוררו במרכזים. ערבים רבים התגיירו והתנצרו. על פי הקוראן מוחמד הכיר היטב גם את התנ"ך גם את הברית החדשה וגם את המדע והפילוסופיה היווניים-הלניסטיים. מוחמד לא היה בדואי אופייני. הוא השתייך לאליטה של מכה ומדינה שסיפקה אידיאולוגיה מלכדת לבדואים. המאפיינים העיקריים של התרבות הערבית הקדם-מוסלמית היו בדואיים-שבטיים-נוודים. אפילו זהותם של תושבי מכה הייתה שבטית ולא עירונית.

באלף וארבע מאות השנים שחלפו, אִסלֵם ואיחד מוחמד את הבדואים ושלח אותם לאסלם את כל בני האדם. בתקופה זו התפתחה התרבות הערבית לכיוונים שונים והיא מכילה כיום תת-תרבויות וגוונים רבים. אך הענף הבדואי-מוסלמי מן המאה השביעית נוכח בכולם, שכן מוחמד ביקש להפוך את כל המוסלמים לשבט אחד – אומת המוסלמים. במידה מסוימת הוא הצליח בכך: בחברות המוסלמיות יש יסוד מובנה אנטי-עירוני שהוא ממילא גם אנטי-טכנולוגי ואנטי-מודרני.

מאפייניו העיקריים של הענף הבדואי בשבט המוסלמי הם דלות טכנולוגית, נאמנות שבטית, מנהיגות טבעית על חבורות קטנות, התמצאות בסביבה, חוסר משמעת לאומית-ממלכתית, תקשורת מילולית מוגבלת, משולבת בנוהג להעביר מידע מניפולטיבי ("דמיון מזרחי"), קושי לנהל מערכים גדולים ומורכבים ולשלוט בהם, שמרנות והיעדר יוזמה. יאסר ערפאת הדגיש את נטייתו הבדואית בכפייה שנהג לחבוש לראשו, בדומה ללבושם של אוסמה בן לאדן וללבושם של שליטי ערב הסעודית – מולדתם המדברית של הערבים.

מלחמות גרילה – בספרו "ההיסטוריה של הלחימה" (1994) טען ההיסטוריון הצבאי הבריטי ג'ון קיגן כי תרבות היא הגורם המשפיע ביותר על אופי הלחימה. את הצבאות הערביים בעבר הרחוק תיאר קיגן כאומני ההתחמקות והדחייה לעומת האירופים השואפים להגיע מהר לשדה הקרב, להילחם ולהכריע בו. לפני האסלאם הוציאו שבטי הבדואים את עיקר האנרגיה שלהם במלחמות גרילה בלתי פוסקות עד שסוג זה של מלחמה הפך למאפיין לאומי שלהם.

מתעודות בבליות מן המאה התשיעית לפני הספירה ניתן להסיק כי שליטי האימפריה הבבלית יצאו מדי פעם בפעם למסעות עונשין נגד הבדואים אך נמנעו ממלחמת כיבוש. בשנת 25 לספירה הורה הקיסר אוגוסטוס לנציב מצרים גלוס גיוס אליוס לצאת בראש עשרת אלפים חיילים לסיור אלים בחצי האי ערב כדי להבטיח שיתוף פעולה של הבדואים ביבוא של מור ולבונה מתימן. למסע הזה נלווה הגיאוגרף סטראבו, והוא תיאר אותו בפרוטרוט בספרו "גיאוגרפיה". לפי סטראבו בגדו מורי הדרך הנבטים ברומאים והובילו אותם בדרכים עקלקלות שגרמו לרובם למות מצמא, מתשישות וממחלות. לעומת זאת בעיות צבאיות לא גרמו הבדואים לרומאים. באחד הקרבות נהרגו עשרת אלפים בדואים ורק שני רומאים. ובסך הכול נהרגו בקרבות במסע כולו שבעה רומאים. לפי סטראבו הייתה יכולת הלחימה של הבדואים בשדה הקרב עלובה בעומדם מול לגיון רומאי סדיר. למרות זאת הרומאים לא ניסו שנית להשתלט על האזור. הם העדיפו לקנות את רצונם הטוב של הבדואים במתנות יקרות ערך בייחוד בתקופות שהם לא יכלו להגיע למזרח הרחוק דרך פרס.

איש הצבא וההיסטוריון הרומאי אמיאנוס מרסלינוס, תיאר במאה הרביעית לספירה את הבדואים כלוחמים אכזריים השואפים למות במלחמה, כי, לדבריו, אין בעיניהם כבוד גדול יותר מאשר למות בשדה הקרב. לדבריו, הרומאים התרחקו מן הערבים גם כידידים וגם כאויבים. הנה כי כן נמצא מקורו של טרור המתאבדים המפיל את חיתתו על המערב מאז השליש האחרון של המאה העשרים.

מתחילת המאה החמישית לספירה שכרו שליטי האימפריה הרומית והאימפריה הפרסית שנמצאו במלחמה כמעט מתמדת, את שירותם של הלוחמים הבדואים כדי להגן על הגבולות הדרומיים של האימפריות ולהטריד את אזורי הגבול של האימפריה היריבה.

על פי המאפיינים התרבותיים הנ"ל ניתן לשער כי הערבים יתקשו להנהיג משמעת בצבאותיהם, יתקשו לטפח מפקדים בכירים מקוריים, בעלי מחשבה פתוחה ויזמים, יתקשו לגלות מנהיגות על גייסות, מנהיגות הדורשת כושר ניהולי יותר מאשר דוגמה אישית, יתקשו לקיים שיתוף פעולה בין-זרועי ובין-חיילי, ויתקשו להפעיל ביעילות אמצעי לחימה מתוחכמים. לכן הם יתקשו לנהל כהלכה מלחמות סדירות, כפי שהתקשו הבדואים במאה הראשונה לפני הספירה והעיראקים והסורים במאה העשרים ואחת אחריה. לעומת זאת הם יעדיפו מלחמות זעירות – גרילה וטרור שבהן פועלים יחידים וחבורות קטנות באמצעים פשוטים תוך ניצול מרכיבי הסביבה.

על המחבר / המחברת

אורי מילשטיין

ד"ר. פילוסוף ביטחוני וחוקר מלחמות עצמאי שלא השתלב בשום ממסד, לרבות הממסד האקדמי. "שובר מיתוסים". פרסם ספרים ומאמרים רבים.

33 תגובות

  1. יגאל תדמור
    יגאל תדמור אוקטובר 07 2017, 13:28
    ניתן מעמיק ומחכים

    כאלה מאמרים אני מעדיף

    השב לתגובה
  2. אורי מילשטיין
    אורי מילשטיין אוקטובר 07 2017, 14:36
    תודה!

    אשתדל לפרסם עוד.

    השב לתגובה
  3. יונתן טל.
    יונתן טל. אוקטובר 07 2017, 14:44
    פרשן צבאי.

    אורי מלשטיין כהרגלו יסודי מעמיק
    חד כתער רהוט וברור,כושר ניתוח בלתי רגיל,חשוב שניקרא את הפרשנות שיש לו גם בנושאים נוספים,ברכות על היצטרפותך אלינו

    השב לתגובה
  4. שולמית אדלר
    שולמית אדלר אוקטובר 07 2017, 18:05
    מעולה!

    מילשטיין ירד אל אבני היסוד של התרבות הערבית-מוסלמית, שלא השתנתה הרבה מאז מוחמד, והאיר את עינינו בדבר הגיונם
    (שלהם, מבחינתם)שהמוות הוא פתרון למצוקות אישיות, שבטיות ומדיניות. מעולה!

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני אוקטובר 07 2017, 18:14
    לד"ר אורי מילשטיין הנכבד

    תודה על מאמר מעולה שיכול להוות בסיס להמשך לימוד והבנת הטרור הנפוץ כיום בעולם. טענתי היא שאנו נמצאים כיום בתחילת מלחמת עולם רביעית. האסלאם נגד כולם. יהיה קשה מאד לנצח במלחמה זו. אולי מציון תצא תורה.

    השב לתגובה
  6. אלי
    אלי אוקטובר 07 2017, 18:37
    קורא בשקיקה כל מאמר

    כל מאמר של דר מילשטיין מרתק. המשך כך

    השב לתגובה
  7. בת האיכר
    בת האיכר אוקטובר 08 2017, 08:23
    נביא העם

    מפורט, חומר למחשבה ועיבוד! תודה

    השב לתגובה
  8. אליהו ב. אשדוד
    אליהו ב. אשדוד אוקטובר 08 2017, 10:03
    פותח את הראש להבנת המקום בו אני נמצא.

    אלף בית של ההבנה עם מי יש לנו עסק, הבנת הצד שני היא אבן יסוד להצלחה ו/או כישלון. מצפה לעוד מאמרים . (מכל הסוגים).

    השב לתגובה
  9. אביבה
    אביבה אוקטובר 08 2017, 12:19
    אז אתה מקבל את התיאוריה שגם היהודים

    נועדו לנדוד והמדינה שהקימו לא מתאימה לאופי שלהם?

    השב לתגובה
  10. YN
    YN אוקטובר 08 2017, 15:39
    Zero-Sum Gaming is all it is

    Zero-sum game is the only survival mode in a desert.
    The Mongols ruined Baghdad because the king of that city refused to use his gold reserves for buying weapons and training his troops, because he couldn't trust anybody – due to the zero-sum game.
    By the time Moukhammad attacked the world, German tribes have inherited most of the former roman empire (having migrated southwards from an evr colder north), including north-africa. These weren't aggregated for war and the ever warming climate in the south weakened them.

    השב לתגובה
  11. לי-און
    לי-און אוקטובר 08 2017, 22:12
    הבי טוב שלך עד כה

    ישר כח

    השב לתגובה
  12. רון צור
    רון צור אוקטובר 09 2017, 00:06
    בתחבולות תעשה לך מלחמה...

    בתחבולות תעשה לך מלחמה…

    בקשר למשפת הסיכום של ד"ר מילשטיין, אני סבור שאסור לנו להתבלבל ולזלזל ביכולת האויבים מסיבות רבות. צבאות מסודרים נכשלו בקרב עם כוחות גרילה ברגע ששדה הקרב מנה טופוגרפיה קשה ותנאי שטח מסובכים או תנאי אקלים קשים כפי שהוכך באפגניסטן, יוגוסלביה, וויטנאם. לוחמי גרילה בעולם המודרני, אינם כפופים לחזיתות לחימה קונוציונליות על מנת להכות במטרותיהם והם בהחלט מסוגלים להפיל אימה ונזק גדול על מדינות סדירות. בהיותם כח מבוזר וקטן יש להם יתרון מערכתי על כוחות סדירים שמסתמכים על מערכות לוגיסטיות מסורבלות. כמעט תמיד מלחמת גרילה עוקבת אחר העקרון של ב-"תחבולות תעשה לך מלחמה". ראה מתקפת אל קעידה על בניני התאומים בניו-יורק ב-2001 לדוגמה של פגיעה שתוצאותיה הכלכליות (כולל הסתבכות ארה"ב במזרח התיכון) הם אסטרונומיות.

    נוסף לכך, העולם השתנה ומתקפות סייבר בהחלט מאדירות את יכולת המעטים לפגוע ב"חזקים". בהיותי בעל ידע ניכר בנושא אני חייב לציין שרבים ממדעני המחשב בעולם הם מוסלמים (לא בהכרך ערבים). אין לקשר בין דת או מוצא אטני לבין יכולת איטלקטואלית. בל נשכך שהמושג "אלגברה" בא מן השפה הערבית ("אל-גאבר" שמובנו איחוד שברים). גם זה חלק מן התרבות הערבית!

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין אוקטובר 09 2017, 13:19
      אינטלקטואליזם ולוחמה זעירה

      לא טענתי שלמוסלמים אין יכולת אינטלקטואלית שהרי אם אייזיק ניוטון או אלברט איינשטיין היו ממירים את דתם לאסלם הם עדיין היו נשארים גאונים.

      בודדתי מכל המרכיבים את מסורת הלחימה הבדואית מאז העת העתיקה ובייחוד את היחס למוות של לוחמים, ו"הלבשתי" עליה את השפעת האסלם.
      כפי שכתבת, ללוחמה זעירה – גרילה וטרור – יש יתרונות בצד חולשות. בקרב היסטוריוני יש טענה ש"האולקוס (הגרילה) הספרדית אחראית לקריסת נפוליון וזה הישג אדיר.

      הצבעתי על חלק מן הסיבות מדוע הערבים-מוסלמים מתקשים לנהל מלחמות סדירות. אבל הם בהחלט מסוגלים באמצעות טכנולוגיה מודרנית וסופר-מודרנית לגרום נזק רב לאויב עד כדי השמדתו וזה מה שמתפתח היום.

      השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוקטובר 10 2017, 00:00
      לרונן צור

      1.אם ד"ר מילשטיין טעה – הרי הערבים כבר מזמן היו זורקים אותנו לים.
      2.גרילה אף פעם לא ניצחה אלא רק אם היא נתמכה בידי מעצמה. ואז למעשה הגרילה הפכה לשלוחה של צבא מסודר.
      3. אמריקה לא הסתבכה ממזרח התיכון. אמריקה היא מדינה שכל הזמן נלחמת. היא מחזיקה כוחות צבא בכ- 80 מדינות.
      4. כחות גרילה מוסלמיים נלחמים נגדנו כבר 70 שנים וברוב הזמן בתמיכ פעילה מאד של מעצמה (שלבסוף קרסה) מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על ממציאי האלגברה שכיום לא מסוגלים לייצר אפילו מספיק מזון לעצמם?
      אנא תקן אותי אם אני טועה.

      השב לתגובה
      • רון צור
        רון צור אוקטובר 10 2017, 23:48
        ליצחק דגני

        יצחק דגני,
        אשמך לתקן אותך מתוך תקווה שהנושאים שעלייהם אנו דנים יכנסו לתודעת הציבור. אולם אני מקווה שאתה מוכן להתגבר על רגשותיך ודעותיך הקדומות במטרה לאפשר התפתחות מחשבתית פורה. אין כאן מצב של אפשרות בחירה בינארית, הנושא והמציאות נמצאים במרחב אפשרויות רחב ומסובך והריי אין כאן אפשרות של תוצאה סופית של אפס או אחד.

        אינני סבור ש-ד"ר מילשטיין מרוצה מהגנתך עליו ואינני מאמין שהוא זקוק להגנתך. עד כמה שאני מכיר את דרכיו, הוא היה מעדיף אם הייתה מעלה נקודות וטענות שאיינן מסתמחות על הערכה שטחית ורגשות בלבד.

        בהקשר לנקודותיך:
        [1]
        אם אתה מסתכל על העבר על מנת להוכיך את העתיד, כנראה ש-70 שנות גלות בבל ו2000 שנות גלות שאחריהן, נעלמו ממך. אמנם אתה יכול לטעון שהפרסים אשר הכניעו את יהודה וישראל,אינם ערבים וכך גם היוונים, הסורים, והרומאים שבאו בעקבותיהם. אולם אם תבדוק, תמצא שתבוסות העם היהודי בעבר נבעו מחוסר אחדות לאומית, שחיתות ממסדית, ובאופן כללי בורות העם והסתמכות על מנהיגים בלתי ראויים. המצב היום אינו שונה בהרבה.
        [2]
        תענתך שתנועת גרילה "לא ניצחה" מעולם מראה שאתה לא בקי בהסטוריה העולמית. תנועות גרילה מבוססות על "שרשי העשב" של האוכלוסיה האזרחית במדינה. כמעט בכל מקרה בהסטוריה שבו מדינה נפלשה ע"י צבא זר או האוכלוסיה נרמסה ע"י האריסטוקרטיה, אם שרשי העשב של החברה היו מאוחדים, המאבק הסתיים בנצחון תנועת הגרילה. בטוחני ש-דּ"ר מילשטיין יוכל לעדכן אותך על העובדות.
        [3]
        אתה יכול להחזיק בדעתך לגבי ארה"ב (שדרך אגב אינה אמריקה) אולם אין זה משנה את העובדות שמחיר המעורבות של ארה"ב בעיראק, אפגניסטאן, תימן, וסוריה מאז הרס בניני התאומים עולה על 2.4 טריליון דולר (על פי דו"ח של מחלקת התקציב של הקונגרס). זאת בנוסף לחייהם של למעלה מ5000 חיילים של ארה"ב וכמה מאות אלפי חיילים ואזרחים של מדינות אחרות. כל זה, אפילו מבלי להתחשב בתוצאות המשניות של הרס האיזון הפוליטי והיציבות במזה"ת, כולל עליתה של אירן למעמד של מעצמה אזורית.
        [4]
        יש הבדל מהותי בין "מלחמות השליח" שהתנהלו בעבר עם צבאות ערב בחסות הרוסים לבין עימותים עם אוכלוסיה מקומית עוינת אשר הדמוגרפיה עובדת ליתרונה המוחלט בעתיד הלא רחוק. עצם העובדה שמדינות ערב נשלטות ע"י דיקטטורים היום, אינה תעודת ביטוח לעתיד. סביר מאוד להניח שמהפכות פופולריות יקרו בעתיד והציבור הערבי יוטה על ידי שרלטנים לכיוון כיבוש ישראל פעם נוספת מאחר שהתסרית הזה פופולרי וקל למכירה. דרך אגב, אני מניח שלא ביקרתה בארצות ערב לאחרונה ואינך בעצם יודע הרבה על מה שקורה במציאות הכלכלית שם ובעיקר בגידול המזון והתפתחות הטכנולוגיה. אני ממליץ לך לבקר ולראות במו עינך, במקום לצתת דעה בלתי עדקנית.

        השב לתגובה
        • יצחק דגני
          יצחק דגני אוקטובר 11 2017, 04:52
          לרון צור הנכבד

          ידידי המלומד –
          כנראה שהנך בעל ידע נרחב בסוגיות שעליהן אנו דנים. על כן אודה לך אם תוכל ללמדני דברים בהתאם לנקודותיך כדלהלן:
          1.האם העם בישראל כיום מצטיין בבורות?
          2.מה ההבדל בין גרילה להתקוממות עממית? אולי תתן לי דוגמה אחת לגרילה שניצחה, נניח ב- 100 השנים האחרונות?
          3.לאן הלכו 2.4 טריליון הדולר שאותם הזכרת?
          4.כמה טונות של גרעינים (חיטה, תירס,סויה) מייצאים בשנה מנמל ניו אורלינס ולאן יצוא זה הולך?

          השב לתגובה
          • רון צור
            רון צור אוקטובר 11 2017, 10:42
            תשובות למר דגני המכובד

            תשובות:

            [1]
            הפולטיקה בישראל הייתה נראית אחרת אם רוב הציבור לא היה מצטין בבורות
            [2]
            רשימה ארוכה של מקורות

            American Revolutionary War (1775–1783)
            Peninsular War in Spain (1808–1814)
            First Boer War (1880–1881)
            Greek War of Independence against the Ottoman Empire (1821–1830)
            Algerian War (1954–1962)
            Afghani Mujahideen against the USSR (1980–1989)
            Burma Campaign (1942–1945)
            Cuban Revolution (1956–1959)
            East Timor (1999)
            Kosovo Liberation Army (1992–1999)
            Eritrean War of Independence (1961–1991)
            Turkish Revolutionaries at Turkish War of Independence against partitioning of the Ottoman Empire by the Allies
            Arab Revolt (1916–1918)
            Haitian Revolution [57]
            Independence War in Latin America [58]
            Indonesian National Revolution
            Hezbollah in southern Lebanon (1982–2000)
            Philippines' during the Japanese occupation of World War II[59]
            Rhodesian Bush War (1972–1980)
            portions of the Wars of Scottish Independence; notably, actions led by Robert the Bruce (13th century – 14th century)
            Irish War of Independence (1919–1921); campaign organized by Michael Collins[60]
            First Indochina War (1946–1954)
            Vietnam War (1959–1975)
            Cambodian Civil War (1967–1975)
            Bangladesh Liberation War (1971)
            People's War in Nepal
            The Partisans of Yugoslavia
            China (Communists vs. Nationalists) (1946–1949)
            Nicaragua (1977–1979)

            [3]
            ציתות מוויקיפיה למאמר שלם עם מקורות
            According to a Congressional Budget Office (CBO) report published in October 2007, the U.S. wars in Iraq and Afghanistan could cost taxpayers a total of$2.4 trillion by 2017 when counting the huge interest costs because combat is being financed with borrowed money.

            ראה:
            https ://en.wikipedia.org/wiki/Financial_cost_of_the_Iraq_War

            [4]
            מאמר המסכם את היבוא/ יצוא מנמל ניו אורלינס
            ראה:
            https ://www.ams.usda.gov/sites/default/files/media/Port%20Profiles%20New%20Orleans%20Region.pdf

            השב לתגובה
  13. גבי בחן
    גבי בחן אוקטובר 09 2017, 06:34
    זאת פשטנות מוגזמת

    אורי שלום, אני מסכים שיש גם אלמנט כזה בתרבות האיסלאם, אך להפוך אותו לחזות הכל ניראה לי הגזמה גדולה. הדוגמאות ההיסטוריות מלפני אלפיים שנה מראות על המאבק "בין מזרע לישימון". חלק גדול מאד מהעולם הערבי חי מאז ומתמיד בערים. למשל מצרים ומסופוטמיה וסוריה וטורקיה ואיראן. ודוגמת הכפיות של יאסר ערפאת ומנהיגי סעודיה היא מוגבלת מאד. כל שאר מנהיגי המדינות מופיעים בחליפות מסודרות, כולל המנהיגים הפלשתינאים. לדעתי למשל האיסור שהטילו העותמנים על הדפוס בשיטחם עזר לעצור את הפיתוח התרבותי וטכנולגי של הערבים. השימוש בגאווה דתית כגורם מניע לפעולה היה קיים בהרבה עמים, ואינו שונה משימוש בגורם לאומי כגורם מניע לקרב ולמוות. לסיכום, האלמנט שאתה מעלה הוא קיים אך בוודאי שינו הבסיס התרבותי היחידי לטרור האיסלאמי.

    השב לתגובה
  14. אלחנן
    אלחנן אוקטובר 09 2017, 12:39
    האם זה לא קשור למידת הפנאטיות הדתית?

    הייתי באלבניה, מדינה לכאורה מוסלמית, ואין שם גילויים של טרור וכדומה. פשוט לא מתייחסית לדת כמשהו שצריך לכפות או להנחיל אותו. רק כאשר דת ולאומנות מצטרפים יחדיו הבעיה מתחילה

    השב לתגובה
  15. רון צור
    רון צור אוקטובר 10 2017, 02:21
    הרחק מן ההמון הסוער...

    ד"ר מילשטיין, מתוך תאורך במאמר: "מאפייניו העיקריים של הענף הבדואי בשבט המוסלמי הם דלות
    טכנולוגית, נאמנות שבטית, מנהיגות טבעית על חבורות קטנות, התמצאות בסביבה, חוסר משמעת לאומית-ממלכתית, תקשורת מילולית מוגבלת, משולבת בנוהג להעביר מידע מניפולטיבי ("דמיון מזרחי"), קושי לנהל מערכים גדולים ומורכבים ולשלוט בהם, שמרנות והיעדר יוזמה.", נראה לי שאתה מתאר בעצם בערך 60% של הצבור הישראלי של היום

    בקשר ל"אולקוס הספרדי" אני לא מכיר את המושג בביטוי כזה, אולם אני מניח שכוונתך ל"מלחמות ה-פנינסולה" (חצי האי הספרדי) של תחילת המאה ה-19. אכן המושג "לחימת גרילה" נוצר באותה תקופה. מה שמענין הוא שאם אתה בוחן ציורים של אמנים שתיעדו את אותה תקופה, תראה אזרחים ספרדיים תוקפים חיילים צרפתים באלות ובסכינים מטווך אפס. ברור שהם בחרו לקחת את הסיכון ולהקריב את חייהם. האם התמונה הזאת נראית מוכרת

    בעידן המודרני של המאה העשרים ואחת, שכחנו מה הרג אוכלוסיות גדולות בעבר, יותר ממלחמות. האיום העקרי על מדינת ישראל אינו מחבלים מתאבדים או אפילו פצצת אטום אירנית, אלה מגפה קטלנית שאין חיסונים כנגדה, אשר תתפתך בתנאי הבריאות הירודים של אוכלוסית רצועת עזה הצפופה מעל לכל תקן. חיידקים אינם נשמעים לגבולות ואינם תרתעים מצבא. יתכן שבסופו של דבר מי שיירש את הארץ הם אותם נוודים אשר חיים הרחק מן ההמון הסוער

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין אוקטובר 11 2017, 08:06
      מפקדים מערכתיים, השכלה וטכנולוגיה

      רון צור,
      על פי "עקומת גאוס" רוב האנשים, בכל אומה, הם בינוניים ומטה. אנשים בינוינים אינם מסוגלים לפקד על מערכות מורכבות כמו צבא ומלחמה אם הם ישראלים, אם הם סוריים ואם הם גרמנים. אבל רמת ההשכלה והידע הטכנולוגי של שישים אחוז הישראלים שהזכרת, עולה בהרבה על רמת ההשכלה והידע הטכנולוגי תשעים וחמישה אחוז מהמצרים והסורים. את המלחמות מנהלים אנשי האלפיון אך הדרג הטקטי נמנה על 95-60 האחוזים. במלחמת יום הכיפורים לדוגמא איש האלפיון נשיא מצרים אואר סאדאת שם בכיס הקטן בהבנתו האסטרטגית את מקביליו הישראלים ראש הממשלה גולדה מאיר, את שר הביטחון משה דיין ואת הרמטכ"ל דוד אלעזר. אבל צבא מצרים עמד בסוף המלחמה בפני השמדה ורק התערבות ארה"ב הצילה אותו כי השישים אחוז שלנו תפקדו הרבה יותר טוב התשעים אחוז שלהם. קרב השריון הגדול בדרום ב-14 באוקטובר הוכיח זאת.
      אותם דברים אמורים לגבי מלחמת העצמאות: לערביי ארץ ישראל היו מפקדי גרילה מצוינים כמו עבד אל קאדר אל חוסייני שהכה אותנו שוק על ירך בקרב שיירת נבי דניאל בסוף מארס 1948 לדוגמא. אך לכל ערביי ארץ ישראל יחד עם מדינות ערב לא היה מפקד מערכתי ראוי אחד בדומה למפקד חזית הדרום יגאל אלון ומפקד חזית הצפון משה כרמל. לכן פרצנו לסיני וללבנון בסוף המלחמה
      אלה העובדות. במאמרי הצגתי וניתחתי את השורשים ההיסטוריים והתרבותיים לכך.

      השב לתגובה
      • רון צור
        רון צור אוקטובר 11 2017, 21:31
        תגובה כללית

        שלום ד"ר מילשטיין,

        פעם אמרו שאם תמצא שני יהודים במקום אחד תגלה שיש להם שש דעות שונות (או מנוגדות) על כל נושא. לדעתי חוזק המחשבה שבתרבות היהודית מבוסס בהרבה על היכולת לשקול כל נושא מהרבה נקודות מבט שונות. חוסר היכולת להכליל את כל גורמי המציאות לתמונה לעיתים קרובות מביא להערכות ולהחלטות שגויות ולתוצאות ברות אסון. מלחמת יום הכיפורים היא דוגמה קלאסית לנושא. עצם העובדה שעובדות סולפו, הוסתרו, או פשוט לא הובאו לדיון צבורי מראה שעקרונות התרבות היהודית נשחקו בעשורי השנים האחרונות.

        הבעיה העיקרית שאני מוצא בתרבות הישראלית היא חוסר היכולת להקשיב ולנתח דברים על פי עובדות. ללמוד נושא לעומקו לוקח מאמץ והשקעת זמן ניקרים. לצערי, גישת ה-"חפיף" שולטת בציבור ואין עניין להרחבת אופקים, במיוחד כאשר קל כל כך לקנות קוספציות אשר גורמים מעונינים "מוכרים" לקהל הרחב. נדמה לי שעשיתה את הקריירה שלך במאמץ "לשבור את הכלים" ולהלחם בדעות פופלריות אשר אין להן בסיס במציאות. מבחינה זאת אתה ואני רואים מכנה משותף. מטרתי בדברי בשאלותי ובתשובותי היא להרחיב את הדיון הציבורי בענינים מסוימים וחשובים אשר רוב הצבור מתעלם מהם או אינו אוהב לבדוק או לדבר עליהם כי "רגשות עלולות להפגע" או "פרות קדושות" עללות להישחט.
        היכולת לדבר על דברים חשובים, אפילו אם הם לא נעימים או אפלו כאובים היא מרכיב חשוב של מדת הבגרות. תגובות בטן המונעות מרגשות וללא עובדות מסמכות, אולי משחררים את הלחץ הנפשי של האדם, אך בסופו של דבר אינן מקדמות את המין האנושי והחברה. סביר שתסכים אתי.

        ללא דעות אלטרנטיוויות אין סיכויים להגיע לחידוד נושאים ולפתור בעיות. זאת כמובן כל זמן שדעות אלה מבוססות על מקורות בדוקים שאחרים יכולים לגשת ולבחון בעצמם. יש לי כבוד לאנשים שעושים את המאמץ ומיצרים דעות על סמך מקורות שכאלה.

        כפי שאתה מבין מדברי, אני תומך במאמצך אך אינני "קונה" כל טעון ללא בדיקה. ברור לי שקשה מאוד לכלול את כל העובדות במאמר אחד קצר. אולם אמונתי היא שבעזרת תגובותי למאמריך אני מאפשר התקימות דיון ציבורי אשר בו גם ליבון ענינים חשובים לציבור ומתן תמיכה להרחבת הנושא.

        אחדות הציבור היא גורם מרכזי לבטחון.אמנם פחד יכול לאחד אנשים, אולם הוא גם יכול לשתק את החברה. כאשר הפער בין הפוליטיקה לדעת הציבור רחב כפי שהוא היום, ושחיתות מערכתית שולטת בדרגים העליונים, האם תפקוד מערכת ההגנה של המדינה יעמוד במבחן המציאות לעד? האם פעילות פח"ע בתל אביב, מסוג ההתקפה על בניני התאומים בניו יורק תחזק את הציבור או תשתק אותו? מה יקרה אם רשת החשמל תפגע קשות ותנוטרל? מה יקרה אם מתקני גז יפגעו קשות? מה יקרה אם הבנקים ישותקו ע"י מתקפת סייבר? מה תעשה הממשלה אם, כפי שאני חוזה, מגפה קטלנית תפרוץ ברצועת עזה ותתפשת ברחבי ישראל? בקיצור, הגיע הזמן להתעשט ולהפסיק ללחום את מלחמות העבר. מטוסי חמקן לא יעזרו וצוללות "בקשיש" גם כן לא יהוו מגנן. ביכולות של היום יכולה קבוצה קטנה מאוד של שחקנים (בהתאם למינון הסטטיסתי שלך) מהעשיריון העליון לשנות את המשוואה. וכאן אפילו לא הכנסנו את האירנים (שאינם בדואים) לתמונה הכוללת.

        השב לתגובה
  16. פורת
    פורת אוקטובר 10 2017, 10:02
    האסלאם רע לכולם

    חברים, שכחתם שהיום בשנת 1973 צבא ערבי מוסלמי דפק אותנו עד הסוף כמעט.
    תכנן, הערים הפתיע וכמעט ניצח אותנו.
    מנטליות דפוקה של עמים הייתה ותישאר, ראה 100 מליון מיצרים חוגגים על "גול" מטופש…
    האסלאם והשריעה הם מקור הרע ויש להעבירם מהעולם.

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין אוקטובר 16 2017, 12:55
      הרוע המוחלט

      "מקור הרע" הוא עצם המציאות שבה, כל מופע הוא גם מאיים וגם מאויים ולכן הוא פועל בסגנונו לנטרל איומים. הפתרון היחיד למנוע את הרוע בחברת האדם הוא להשמיד חברה זאת אלא שפתרון זה הוא הרוע המוחלט

      השב לתגובה
  17. ט.
    ט. אוקטובר 11 2017, 15:06
    בהנחה שאתה צודק

    כיצד מגיעים מהקביעות שלך לפתרון של הבעיה האסלמית והדרך ליישם אותו?

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין אוקטובר 11 2017, 22:53
      אינטלקטואליזציה של הסיטואציה

      במאה השישית לפני הספירה טען הפילוסוף היווני הרקליטוס "האפל" שהמלחמה היא אבי הכול. אם כך לא ניתן להחריתה. ב-1991 פרסמתי בעברית ובאנגלית את ספרי "תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות" ובו טענתי, בין היתר, שה"יש" קיים במציאות מאיימת ולכן כל מה שקיים, לרבות בני אדם, לרבות אתה ואני, פועלים לנטרל איומים.
      משמעות הדבר לעניינינו, שטרור המתאבדים וכל טרור אחר היו תמיד ויהיו תמיד בוודאי בחברת האדם.
      אז לשאלתך "מה עלינו לעשות?"
      א. להיות מודעים למצב.
      ב. לקיים עליו סיעור מוחות מתמיד מבוסס בנונים אמפיריים עדכניים.
      ג. להשלים עם העובדה שהוא יהיה תמיד כמו המוות עצמו, כמו מחלות וכו'
      ד. להתאמץ לצמצם את היקפו וזאת נוכל לעשות רק אם נכיר אותו לפרטי פרטים ונפתח תובנות מורכבות (תיאוריות) שאותן נבחן ללא הרף
      סיכום: הפתרון לבעיית טרור המתאבדים כמו לכל בעיה הוא אינטלקטואלי ולכן יש לעשות אינטלקטואליזציה של הסיטואציה!

      השב לתגובה
  18. אליעזר
    אליעזר אוקטובר 16 2017, 12:21
    אני מאוד מתרשם מהחלפת הדיעות

    הטוקבקים יותר ארוכים מהמאמר הארוך (מידי) וזה מעיד שיש עניין

    השב לתגובה
  19. רחמים
    רחמים דצמבר 05 2017, 20:00
    כל הכבוד

    באף אתר לא נתקלתי במאמר כסה ועוד יותר מרשים מספר התגןבות והאורך והעומק שלהם

    השב לתגובה
  20. איתמר בארי
    איתמר בארי מרץ 02 2018, 07:39
    וקודם כל הדת

    הדת היא המניע הבסיסי ביציאה למלחמות "קודש" כאלה

    השב לתגובה
  21. אורי מילשטיין
    אורי מילשטיין מרץ 02 2018, 21:58
    דת ואמונה

    דת היא גיבוש פורמלי של עיקרי אמונה. ואמונה היא המניע הבסיסי של רוב האנשים לכל מעשיהם.

    השב לתגובה
  22. פסח א.
    פסח א. אפריל 11 2018, 14:28
    ומה יהיה כעת

    אם יטילו עונש מוות על מחבלים?

    השב לתגובה
    • אורי מילשטיין
      אורי מילשטיין אפריל 15 2018, 06:07
      לא ירתיע

      סביר שלא יטילו בעתיד הקרוב. ואם יטילו זה לא ירתיע אותם שהרי רבים מהם מתאבדים בפעולת הטרור.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!