JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יש על מה לדבר, אין עם מי לדבר

כדי לפתור את הסכסוך על הציבור להוביל את ההנהגות

יש על מה לדבר, אין עם מי לדבר ד"ר שי ענבר
מאי 31
09:30 2018

הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בנוי על ליבוי הדדי של שנאה והפחדה, על קיצוניות דתית ולאומית ועל התעלמות מן האחר וביטול הצד השני לסכסוך. בדרך זו אי אפשר להגיע להידברות, לפיוס ולסיום הסכסוך. האמירה "הלנצח תאכל חרב" רלוונטית לנוכח הסכסוך הממושך.

לצערי, ההנהגה הישראלית וההנהגה הפלסטינית, בשל פחדנות פוליטית וקוצר ראות היסטורית, פועלות להמשך הסכסוך ולא לפתרונו. שתי ההנהגות מאשימות זו את זו בכך שאין עם מי לדבר, אך במבט כן ברור כי אף אחד מהצדדים אינו פועל להידברות ולמציאת פתרון, אלא להפך. ההנהגות בשני הצדדים מובלות על ידי הסמנים הקיצוניים במקום להוביל להתמתנות, אשר תהיה מקובלת על מרבית הציבור בשני הצדדים אם יראה אופק ומנהיגות אמיצה שמובילה אליו.

בהיעדר מנהיגות מובילה צריך לנסות לגייס את הציבור המתון – להערכתי מרבית הציבור – משני הצדדים כדי לדחוף את המנהיגות לפתוח בהידברות ולשים סוף לסכסוך. מה זה מצריך משני הצדדים?

מהו האינטרס הפלסטיני? למיטב הבנתי האינטרס הפלסטיני העליון הוא סיום השליטה הישראלית, הפרדה בין הפלסטינים לישראל, סיום הסכסוך עם ישראל וקיום מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של ישראל, בתמיכה של הקהילה הבין-לאומית.

לשם כך על הפלסטינים לאמץ ראייה מציאותית ולהסכים לכמה ויתורים אשר יאפשרו פיוס. ראשית יש צורך בהכרה אמיתית בשתי מדינות לשני עמים ולא בשתי מדינות פלסטיניות למעשה. לשם כך צריך להיות ברור לפלסטינים כי זכות השיבה היא למעשה דרישה למדינה פלסטינית במקומה של ישראל ולכן עליהם לשכוח ממנה ולמצוא פתרון לפליטים בארצות מושבם או במדינה הפלסטינית שתקום.

נוסף לכך, לפלסטינים צריך להיות מובן כי ירושלים – ציון – היא המהות של הציונות, היא העיר הקדושה ליהודים ולכן לא ייתכן פתרון ללא הסכם שמתייחס לכך. צריך להיות ברור גם כי הסתה ודה-לגיטימציה אינם חלק מפיוס והסכם היפרדות וסיום הסכסוך.

מהו האינטרס הישראלי? למיטב הבנתי האינטרס הישראלי העליון הוא היפרדות מן הפלסטינים והסכם שלום עם מדינה פלסטינית אשר יביא לסיום הסכסוך ולקביעת גבולות מוסכמים על הקהילה הבין-לאומית.

לשם כך על ישראל לאמץ ראייה מציאותית ולהסכים לכמה ויתורים אשר יאפשרו פיוס. ברור לכול שההתנחלויות הן גורם המסכל פתרון הגיוני להפרדה בין ישראל לפלסטינים. ברור גם כי הפתרון מצריך ויתורים על שטחי יהודה ושומרון ברובם ועל שטחי עזה שכבר נמסרו. כמו כן, צריך להיות ברור שירושלים המזרחית – השכונות והכפרים הערביים – צריכה לשמש בירה לפלסטינים. ולבסוף צריך להיות מובן כי התנשאות וביטול אינם חלק מפיוס, היפרדות וסיום הסכסוך. ישראל היא החזקה, היא מחזיקה בשטחי המחלוקת ובאוכלוסייה אשר יושבת בה, לכן על ישראל מוטלת החובה ליזום ולהציע ויתורים כנים ואמיתיים על מנת לצאת ממעגל האלימות והשנאה.

נראה שגם ישראל וגם הפלסטינים רואים את הסכסוך כמשחק סכום אפס. זה עצוב מאוד משום שבראייה כזו לא ניתן להגיע להידברות כנה ולפתרון הסכסוך, פתרון שהוא בר-השגה אם שני הצדדים יתעלו על רטוריקת השנאה וההפחדה ויסתכלו קדימה לעתידם של הילדים והנכדים שלנו. בשלב זה, למרבה הצער, אין עם מי לדבר, בהנהגות שני העמים, אבל יש על מה לדבר ואפשר להגיע להבנות ולהסכמות על סיום הסכסוך.

לפתרון הסכסוך באמצעות שתי מדינות לשני עמים – העם הפלסטיני והעם היהודי-ישראלי – יש כמה עקרונות ברורים, שעל חלקם כבר היו הסכמות בין גורמים ישראליים לבין גורמים פלסטיניים:

גבולות – הגבולות יתבססו על קווי '67 עם תיקוני גבול אשר ישאירו בישראל את גושי ההתיישבות ויפצו את הפלסטינים במקומות אחרים.

זכות השיבה – זכות השיבה תתקיים רק למדינה הפלסטינית שתקום ויהיה מנגנון פיצוי והסדרה עבור הפליטים אשר לא יעברו לפלסטין.

ירושלים – נראה שסוגיית ירושלים היא הסוגיה המורכבת ביותר, בשל המרכיבים הדתיים, הרגשיים והסמליים. ירושלים תחולק לשתי בירות: שכונות ירושלים היהודיות בירת ישראל, שכונות ירושלים הערביות בירת פלסטין ואזור האגן הקדוש – כל השטח שבתוך החומות יקבל מעמד מיוחד של שלטון משותף תוך הכרה הדדית בקדושה של העיר לכל הדתות, כולל הכרה בקדושת הר הבית ליהודים ומתן אפשרות לעלות להר הבית. יוסכם כי לא יבוצעו כל שינויים פיזיים באזור אלא בהסכמה.

פירוז – המדינה הפלסטינית תפורז, תוך הבטחת ביטחונם של שני העמים.

סיום הסכסוך – הצדדים יחתמו על סיום הסכסוך ועל ביטול כל התביעות של כל הנוגעים בדבר. הדברים יעוגנו בהחלטת או"ם אשר תבטל את כל ההחלטות הקודמות בעניין הסכסוך. ההסכם צריך לכלול את כל הגורמים: מצד אחד מדינת ישראל והעם היהודי ומצד שני הפלסטינים על כל הקבוצות והפזורות – תושבי יהודה ושומרון, תושבי עזה, אזרחי ישראל הפלסטינים, פלסטינים בכל הפזורות שהן.

אפשר להגיע לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני אם בשני הצדדים יהיו הנהגות שיהיו נכונות לכך. אנחנו לא יכולים לחכות להנהגות שיתעשתו ועלינו לנסות להוביל אותן לשם. נראה שבכל מקרה סיום הסכסוך צריך מטרייה בין-לאומית אשר תבטיח את יישומו וקיומו ואשר תאפשר את שיקום ובניית המדינה הפלסטינית, על מנת שהאוכלוסייה הפלסטינית תיווכח שהיה זה צעד כדאי, וכך גם הצד הישראלי.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

24 תגובות

  1. נעמי שרף
    נעמי שרף מאי 31 2018, 14:21
    אין סיכוי

    אצלנו המנהיגים מוליכים את העם לאן שהם רוצים ובלי שום בעיות.

    השב לתגובה
  2. אהרון ויס
    אהרון ויס מאי 31 2018, 16:42
    אני בהחלט מסכים

    אפילו בעמיםפחות מפותחים זה קורה. חייבים.

    השב לתגובה
  3. אביגדור צ.
    אביגדור צ. מאי 31 2018, 20:34
    אנחנו מדברים בדיוק עם מי שאנחנו צריכים

    ארצות הברית ורוסיה. הן הקובעות בעולם ובאסור שלנו. ויש השגים גדולים.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author יוני 01 2018, 07:24
      מנהיגות חסרה

      ומה הם עוזרים לנו? האם הם יביאו לסיום הסכסוך עם הפלסטינים? בהחלט לא! את זה אנחנו צריכים לעשות בינינו. כאן הבעיה אין בשני הצדדים מי שמוכן להוביל לפתרון שיהיה קשה לבליעה לשני הצדדים אך בלתי נמנע!

      השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני מאי 31 2018, 23:33
    לד"ר שי ענבר הנכבד,

    אתה טועה בהגדרת האינטרס הפלסטיני. אתה קובע אותו על פי זווית המבט שלך דהיינו מה אתה היית חושב אם היית בצד השני. אבל לצערנו המציאות אחרת. כן – יש על מה לדבר. כן – יש גם עם מי לדבר. כן- מדברים כל הזמן. גם אם נראה כאילו לא מדברים. הבעיה שלא מגיעים להסכמה. אבן הנגף – זכות השיבה. אם תתקבל זו מתכונת להרס מדינת ישראל. כיוון שמדינת ישראל לא שואפת להתאבד – לא תהיינה כאן שתי מדינות. נקודה. את זה, בניגוד למה שאתה כותב, רוב הציבור הישראלי מבין.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author יוני 01 2018, 07:22
      העדר הנהגה

      אני בהחלט מסכים כמעט עם כל מה שאתה אומר לבד מעניין בני השיח. לא הממשלה הנוכחית בישראל ולא השלטון ברשות אינם רוצים באמת לדבר! הם פועלים להביא למצב של התנגשות אבל שאפשר יהיה להאשים את הצד השני.
      אכן מסכים שזכות השיבה היא אבן נגף משמעותית אבל נדמה לי שבשלב מסויים הצליחו להגיע לנוסחה שמתגברת על הבעיה.
      בעניין האינטרס הפלסטיני אני חושב שאני רואה את הדברים בצורה מציאותית. אין הנהגה ראויה לא פה ולא שם!

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני יוני 01 2018, 21:42
        שי מכובדי

        באף שלב לא הצליחו להגיע לנוסחה שמתגברת על בעיית זכות השיבה. הכי רחוק הלך אולמרט וגם את הצעתו לא קיבלו.
        לעניין ה"דיבורים" – כל הזמן מדברים. גם עם החמאס. הבעיה היא שהמקסימום שישראל מוכנה לתת לא מגיע למינימום שהפלסטינים מוכנים לקבל.
        לגבי ההנהגות – זה מה שיש. אצל הפלסטינים יש הנהגה שהתגבשה בשיטה הפוליטית שלהם. כשילך אבו מאזן יהיה מי שיחליף אותו. גם אצלנו יש הנהגה שנבחרת על ידי העם. אפשר כמובן להתנגד לה כמו שאתה כותב. אולם משהיא נבחרה – זוהי ההנהגה שלנו. כל ערעור על כך יביא לאנרכיה.
        מעשית – נדמה לי שנתניהו יבחר פעם נוספת. עם כל סיגר או שמפניה התמיכה בו גדלה. עם ישראל מעדיף לשלם עם סיגרים ושמפניה עבור השירות שהוא מקבל מנתניהו. מי שלא מבין את זה יש לו בעיה.

        השב לתגובה
        • שי ענבר
          שי ענבר יוני 02 2018, 11:21
          בעיינים פקוחות לאבדון

          אז אנחנו נידונים להיות מובלים למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית? יש לקוות שמספיק אנשים יתפקחו לפני שהאסון נתניהו יוביל אותו לדרך שאין ממנה חזרה. אבל עם תפיסה כמו שלך ושל גדעון אנחנו נידונים להיות מובלים על ידי נתנהו וחבורת הימין המשיחי לאובדן החזון הציוני.

          השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר יוני 01 2018, 09:03
      רצון טוב אינו מספיק

      הוצאת לי את המילים מהפה..
      הבעיה של שי היא הפרשנות לאינטרס הפלסטיני המושפעת מתפיסת העולם הישראלית/מערבית, כאילו מה שהם רוצים הוא "אוניברסלי" כשיפור רווחה כלכלית. כדי לדעת מה הפלסטינאים רוצים, שי צריך להקשיב למה שהם אומרים בערבית ולא באנגלית, כאשר השיבה לגבולות 67 היא אך השלב הראשון למהלך של ה"פתרון הסופי" כפי שמופיע בספרי הלימוד בגני הילדים, במדרשות ובמסגדים. וכאן הקונפליקט הגדול, עד כמה ישראל יכולה להרשות לעצמה לסכן את עתידה, כי ישראל אינה יכולה להפסיד יותר מפעם אחת.ולכן כול ויתור מחייב שיקול דעת זהיר, מדוד ומבוקר. ברק ואולמרט כבר נכוו קשות במאמציהם, כך שאי אפשר להגיד שישראל לא ניסתה להגיע לפתרון שאפשר לחיות איתו.
      אני מקבל מאד את המגמה הכללית של שי, ובמיוחד את הרצון הטוב אבל יש בעיה של תפיסת המציאות הריאלית והתלות בחזון שאינו נשען על היתכנות

      השב לתגובה
      • שי ענבר
        שי ענבר יוני 02 2018, 11:17
        ראית המציאות

        מה שחשוב לדעתי הוא הנזק שכבר נגרם ועוד יתגבר לחזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו הולכים למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית בצעדי ענק. ואת זה אני לא רואה שאתה גדעון וגם יצחק מביאים בחשבון. לגבי תפיסת המציאות נראה לי שאני רואה היטב ומבין עלמה אתם מדברים. ומה לגבי תפיסת המציאות של הימין הישראלי אשר מוביל אותנו לאבדון? קרי למדינה לא דמוקרטית ו/או מדינה לא יהודית ולא דמוקרטית?
        הראייה שלי היא בראש ובראשונה מנקודת מבט של האינטרס הישראלי ציוני דמוקרטי. רק זה מה שמעניין אותי ומזה אנחנו מתרחקים מאוד תוך קבלה בלתי מובנת של מהצב על ידיכם ושכמותכם. מדאיג!

        השב לתגובה
        • גדעון שניר
          גדעון שניר יוני 03 2018, 15:58
          סדרי עשיפות שונים

          שי
          נראה שיש כאן אי הבנה שמבחינתי אינה קשורה כלל לימין או לשמאל. אתחיל בזה שאני באופן אישי בעד הפרדה מלאה, אנחנו פה והם שם, ואם חסר לנו פועלים, נביא מסין, שאם סיום הקדנציה שלהם חוזרים למולדתם, לא נשארים כתיירים ולא כמהגרי עבודה וכו. מן הסתם שנינו חפצים בשלום, הבדל בינינו הוא בתנאים. למשל אני מתנגד לשלום בכול מחיר תחת הסיסמה "שלום עכשיו" שכדי להשיגו המשמעות היא קבלתם של תנאי הפלסטינאים בדרך למדינת כול אזרחיה, בשלב הראשון, לקראת מימוש החזון הפלסטינאי לפתרון הסופי כהגדרתם. אפילו ברק, אולמרט וליבני שניסו את כול מה שאתה שואף לו- למדו את הלקח של עשיית ויתורים ללא תמורה. מבחינת סדרי העדיפות, אני חרד להישרדותו של העם היהודי בארץ ישראל, יותר מאשר לדמוקרטיה, כי אצל ישראלים רבים (רבים מדי לטעמי), המטרה העליונה היא "מדינת כול אזרחיה דמוקרטית". ואם זו תפיסת עולמך- אזי על כך המחלוקת בינינו, ולא השלום.

          השב לתגובה
          • שי ענבר
            שי ענבר Author יוני 03 2018, 16:14
            ציונות

            האינטרס העיקרי שלי הוא לשמור על הציונות שמשמעה מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מסכים איתך לגמרי עד עניין הדמוקרטיה. אני לחלוטין לא מקבל את תפיסת מדינת כל אזרחיה שמשמעותה מדינה דו-לאומית. זה פשוט לא עובד וזה מתכון למלחמה. כבר כתבתי על זה כאן. אני חושש שאנחנו מובלים על ידי הממשלה הזו בדיוק לשם רק שאז המדינה תוותר על הדמוקרטיה על מנת לא להגיע למדינה דו לאומית. ניתן על פי הפרמטרים שציינתי במאמר להגיע להבנות אך לא אצלנו ולא אצלם ההנהגות אינן אמיצות דיין או שאינן מוכנות אידאולוגית. נראה לי שההבדלים בינינו נובעים מתוך הבדלי אמונה שלא אני ולא אתה יכולים להיות בטוחים בהם.

            השב לתגובה
  5. חסיה כהן
    חסיה כהן יוני 01 2018, 13:05
    בארץ העם תומך במנהיגים

    אצל הפלסטינים אין ממש דמוקרטיה
    בקיצור המבוי סתום

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר יוני 02 2018, 11:22
      פתרון או אסון

      בפעם האחרונה שבדקתי בדמוקרטיה יש אפשרות להחלפת שלטון! לגבי הפלסטינים נצטרך להידבר עם מי שיחליף את אבו מאזן. חייבים להגיע לפתרון אחרת נגיע לאסון.

      השב לתגובה
  6. דורה
    דורה יוני 03 2018, 13:11
    יש לי רושם שאתה יודע שהכל אבוד

    אבל מסרב להכנע

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author יוני 03 2018, 13:57
      כניעה

      אף פעם לא הכול אבוד ואני מסרב להיכנע! צריך להאבק ולהמשיך להאבק מבלי לרפות ידיים.בסופו של דבר נצליח!

      השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 03 2018, 23:20
    לשי ולגדעון

    קראתי הוויכוח שהתעורר ביניכם. אעיר בקצרה – ישראל לא הולכת לכיוון של "לא דמוקרטית או לא יהודית". צאו מהפרדיגמה של "שתי מדינות או מדינה אחת". אולי ישנו פתרון שלישי? אולי הוא כבר מתקיים ומשתדרג עם חלוף הזמן?
    מה דעתכם – האם קיימת אפשרות שלישית שתשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author יוני 04 2018, 07:15
      פתרון שלישי

      אם לדעתך יש פתרון שלישי בו ותסבר את עינינו. אני לא מכיר דרך לרבע את המשולש (נאור), אבל תמיד שמח ללמוד דברים חדשים.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני יוני 04 2018, 08:39
        שאלה לעניין

        שי מכובדי – אנא קרא את מאמרי "דרושה אג'נדה קונסטרוקטיבית" שהתפרסם באתר זה ביום 20 בספטמבר 2016. אתה בוודאי תנחש בקלות מי היה הדובר נשוא מאמר זה. במאמר תמצא תשובה לשאלתך.
        אגב – זה מה שכבר יש ומשתדרג עם חלוף הזמן. אין כל סיכוי שדבר אחר יקרה.

        השב לתגובה
  8. מציאותי
    מציאותי יוני 04 2018, 12:03
    אי אפשר להחליף את העם

    אולי אולי אפשר להחליף את המנהיגים בשני הצדדים.לזה התכוונת?

    השב לתגובה
  9. שי ענבר
    שי ענבר Author יוני 04 2018, 12:22
    החלפת מנהיגים

    עם לא מחליפים, זה נתון ואיתו צריך להסתדר. מסתדרים באמצעות, חינוך, הסברה ומנהיגות.
    את המנהיגות מחליפים. לצערי אצלנו בתדירות נמוכה מדי (ללא קשר ימין ושמאל). מנהיגות צריכה להוביל למקומות שלא תמיד העם רואה בשלב ראשון. מה שאנחנו רואים אצלנו הוא העדר מנהיגות וקוצר אואי. גם אצל הפלסטינים המצב בכי רע. כל שנותר לנו לעשות הוא לנסות להחליף הנהגה באמצעות שכנוע.

    השב לתגובה
  10. אורנה שלם
    אורנה שלם יולי 18 2018, 13:56
    בשני הצדדים אין עם מי לדבר

    בקיצור דו שיח של חרשים, עיוורים, אילמים, ולא חכמים
    ואת המחיר ישלמו כולם

    השב לתגובה
  11. עדינה מעוז
    עדינה מעוז אוגוסט 05 2018, 17:40
    אם רוצים באמת לדבר יש עם מי

    עובדה.
    כיום מדברים עם החמאס.
    ויזש לזה סיכוי סביר להצליח.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!