JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ניהול הסכסוך במגמת סיומו – בחשיבת מתכנן

תרחיש חדש להסדר ישראלי-פלסטיני

ניהול הסכסוך במגמת סיומו – בחשיבת מתכנן יוסי עמיר
אוגוסט 29
09:30 2018

משה דיין אמר ש"רק חמור אינו משנה את דעתו". לפני כשלוש שנים פרסמתי כאן ב-JOKOPOST מאמר שכותרתו "ארבעת התרחישים האמתיים", וקראתי לחתימת הסכם בחסות ועידת שלום. כעת שוכנעתי שעלינו לפתח ביוזמתנו את התרחיש החמישי.

ספרו המצוין של מיכה גודמן "מלכוד 67" הצליח להשפיע על תודעתי: ניתוח המלכוד מעמיק, מאוזן ונבון, אף כי הפתרונות המרומזים שם להסכמי ביניים אינם ישימים לדעתי. שוכנעתי שהסיכוי שמנהיג פלסטיני יעז לחתום על הסכם לסיום הסכסוך הכולל ויתור של הערבים על זכות השיבה הינו קלוש עד קלוש ביותר. מאידך, כפי שאכן כתבתי במאמרי הנ"ל, כל פתרון הכולל זכות שיבה או נסיגה לגבולות 67 – עם תיקוני גבולות, אך ללא הסכם על סיום הסכסוך – מסוכן מאוד לישראל ואין לקבלו.

להזכירנו: המנהיגות הערבית לא קיבלה את המלצות ועדת הייקראפט ב-1922 למדינה דו-לאומית, לא קיבלה את המלצות ועדת פיל לחלוקה ב-1937, שבה הוצע לערבים כ-85% משטח ישראל, ולא קיבלה את תכנית החלוקה ב-1947, שבה לערבים כ-42% מהשטח. בעקבות סירובים אלו פתחו מנהיגי הערבים בשנים 1948, 1967, ו- 1973 במלחמות שמטרתן המוצהרת הייתה השמדת ישראל, ותוצאותיהן – ה"נכבה", "השטחים המוחזקים" ביהודה ושומרון וכל המשתמע מכך.

נוסף לכך משתמרים, מטופחים ומתפתחים חיי הסבל והעוני האמתיים במחנות הפליטים, ועימם תודעת הפליטות ותרבות הפליטות, זיכרונות ומחאות הנכבה ותקוות השיבה. בעוד שברחבי העולם הפליטות הינה תופעה המתמוססת בדרך כלל תוך דור או שניים, הפלסטינים מחשיבים כפליט גם דור רביעי, והמוגדרים כפליטים פלסטינים מתרבים ולא מתמעטים. מחנות הפליטים, תודעת ותרבות הפליטות ותקוות השיבה הן המדורות וחביות חומר הנפץ המנציחות – ייתכן אף בכוונת מכוון – את הסכסוך, והן שימנעו מכל מנהיג שהוא (כמעט) לחתום על הסכם לסיום הסכסוך שלא יכלול בתוכו את זכות השיבה.

למרות כל האמיתות שלעיל ברור שחלילה לנו מלהמשיך להחזיק בשטחים ובאוכלוסייה זו ללא פתרון עוד ועוד שנים, שהרי ודאי הוא שבחלוף זמן, יותר או פחות, יהיה רוב לא יהודי בין הים וגבולנו המערבי לבין הירדן. כמו כן, ודאי הוא שבבוא אותו יום העולם לא יסכים לשליטת מיעוט יהודי ברוב ערבי חסר זכויות. במוקדם או במאוחר תיווצר מדינה דו לאומית – וקץ לציונות.

אם כן כיצד נתנהל? כיצד נצא ממלכוד 67? כדי לפעול נכון עלינו לבחון ולהבין את שלוש האפשרויות העומדות בפני מנהיג ערבי כל שהוא הנושא ונותן עם ישראל על הסדר שלום המהווה את סיום הסכסוך ללא זכות שיבה לפליטים:

א. להשיג את התנאים הטובים ביותר לעמו ואז לחתום על הסכם תוך סיכון לחייו ולמפעלו.

ב. להשיג את התנאים הטובים ביותר לעמו ואז לא לחתום, בתקווה שהבא אחריו ישיג תנאים טובים יותר. כך נהג ערפאת מול אהוד ברק ואבו מאזן מול אהוד אולמרט וציפי לבני.

ג. להתחמק ממשא ומתן או מהסכמה על הסדר ולהמתין להיווצרות רוב לא יהודי בדורו או בדורות הבאים.

כאשר אפשרויות ב ו-ג קיימות, רבים הסיכויים שאפשרות א לא תמומש, בין היתר בשל תחושתם של הפלסטינים שהזמן פועל לטובתם בטווח הארוך. במצב זה הקלפים הטובים, בעיקר הג'וקר, נמצאים בידי הפלסטינים, ולישראל לא נותר אלא לחכות ולקוות לטוב, שספק רב אם יגיע מאליו…

כדי לנהל את הסכסוך לקראת סיומו – בחשיבת מתכנן – או לפחות למנוע את קץ הציונות, עלינו ליטול יוזמה, להסיר את שתי האפשרויות האחרונות – ב ו-ג – ולהציב במקומן אפשרות אחרת – אפשרות ד: בתהליך המשא ומתן צריך להיות ברור, מוצהר ומודגש בפני הפלסטינים שאם לא יהיה הסכם כולל לסיום הסכסוך ללא זכות שיבה לפליטים, ישראל תעניק לפלסטינים אוטונומיה בגבולות ובתנאים הנוחים לישראל משיקולי ביטחון. בעיקר:

  • יישמר ויפותח רצף ישראלי בבקעת הירדן בין עמק בית שאן לערבה.
  • יפותח רצף ישראלי בין ירושלים לבקעת הירדן.
  • יעובו גושי ההתיישבות ויושלמו רצפים אליהם.
  • יוסרו התנחלויות מבודדות שקשה להגן עליהן.
  • ירושלים תסיר מעליה את האחריות לערי לווין ולכפרים ערביים שאינם חיוניים להתפתחותה.
  • שטחי האוטונומיה יהיו מפורזים.
  • בתחום האוטונומיה יישמרו לפלסטינים שטחים שיאפשרו את שיקום מחנות הפליטים – זהו גם אינטרס ישראלי.
  • את אנרגיות ההתיישבות החיוביות תשקיע ישראל ביישוב הבקעה, הגליל, הנגב ועיבוי גושי ההתנחלויות להבטחת רוב יהודי לדורות בכל חבל ארץ בתחומה.

על ישראל לקיים משא ומתן בתום לב במגמה לאפשר הקמת מדינה פלסטינית אשר תשקם את הפליטים בעזרת הון בין-לאומי ואשר כל פלגיה יחתמו על הסכם לסיום הסכסוך ללא זכות השיבה. הסכם כזה צריך להיחתם בחסות הליגה הערבית, מדינות ה-G8 והחלטה תואמת של האו"ם. ההסכם, גם אם בתקופות מסוימות יהיה "שלום קר" בלבד, יעניק לנו לא מעט ביטחון ויחסוך לא מעט שפיכות דמים.

אם מסעי משא ומתן אלו לא יצלחו, וייתכן מאוד שכך יהיה, תעניק ישראל לפלסטינים אוטונומיה בגבולות ובתנאים הנוחים לנו. ייתכן כי תהליך נועז זה ילווה באי שקט ביטחוני או אפילו במלחמה, אך חלק גדול מאזרחי ישראל יוכלו להזדהות עם המאבקים – אם יחולו באותה עת – שכן אלו לא יהיו בעבור חזון משיחי שהינו נחלת מעטים, לא במטרה לשלוט בעם אחר ואף לא בעבור שטחים המניבים נדל"ן, אלא בעבור המשך קיום והתפתחות החזון הציוני.

על המחבר / המחברת

Avatar

יוסי עמיר

אדריכל-מתכנן. מרצה בכיר בטכניון. בעל משרד נ.ת.ע אדריכלות.

15 תגובות

  1. לי כהן
    לי כהן אוגוסט 29 2018, 11:59
    תופעה נדירה

    אדם שמשנה דעה ועוד מתוך מחשבה
    גמישות מחשבתית

    השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר אוגוסט 29 2018, 12:59
    אכן, ניתוח ריאלי

    יפה טענת. (כמו שאומרים הוצאת המילים מפי)
    -הנחת העבודה היא שהעולם הערבי מוסלמי לעולם אינ ויכול לקבל את קיומה של היישות הציונית במזרח התיכון ולא משנה כמה זמן וכסף יעלה לו.
    -הסיבה היחידה עבורם "לסבול" את הנוכחות הישראלית היא העצמה הצבאית והנחישות להיאחז כאן לדורות
    -הטקטיקה שלהם- החלשה הדרגתית והשאננות הישראלית, התמיכה הבינ"ל יחד עם רוב דמוגרפי שבבוא העת יוכל להביס אחת ולתמיד.
    -מנגד- על ישראל להתנתק מפלסטין, בצורה של אוטונומיה מלאה או פדרציה עם ירדן, לפרוס גדר, אין יוצא ואין בא.
    -תוכנית ריכוס גושי ההתיישבות, חילופי שטחים, ויתור על כפרי עוטף ירושלים- בהחלט מקובלים עלי
    -להבטיח שליטה על קו הירדן שהוא התנאי היחיד שיאפשר להבטיח במידה מסוימת בלבד פיקוח על אי החדרת נשק אסטרטגי לגדה. (מה עוד שהמלך הירדנ יאחוז בעתה מעצם האפשרות שלא נשלוט על קו הירדן
    -לזכור שכול סעיף ב"הסכם" ניתן להפרה עי הצד השני רגע לאחר חתימתו, ורק סעיף הגבול- ישאר ללא אפשרות פגיעה בו כי כול ניסיון ישראלי לפעול מעבר לגבול הבינ"ל יתקל בהתנגדות בינ"ל.
    זה בתמצית התומכת בניתוח שלך

    השב לתגובה
  3. דיכי
    דיכי אוגוסט 29 2018, 20:07
    אבל גם אצלנו עם מי לדבר

    המתנחלים למיניהם ורוב אנשי הימין רוצים אץת כל יהודה ושומרון ואפילו את עזה וסמוטריץ מדבר במפורש על דמשק. ואיך יפתרו הבעיות הקיומיות? הם סומכים על אלוהים. אני ממש לא.

    השב לתגובה
  4. טוביה וינר
    טוביה וינר אוגוסט 30 2018, 12:26
    הקיצונים הפלסטינים שמחים

    הממשלה הקיצונית שלנו עוזרת להם לנוע במסלול שהוא קטסטרופה עהורנו.

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני אוגוסט 30 2018, 19:46
    ליוסי עמיר הנכבד

    יפה דרשת. הרי את כל מה שאתה מפרט ישראל למעשה מבצעת כבר במשך זמן רב.
    אם אני משווה את מה שכתבת לעיל עם שני מאמריך באתר זה מיום 4 לאוקטובר 2016 (אפקט יוכמן) ועם המאמר מיום 19 בספטמבר 2017 (להבין את האויב) הרי שדעתך עברה תהליך של מטמורפוזה בכיוון הנכון. כל הכבוד.

    השב לתגובה
  6. יוסי עמיר
    יוסי עמיר אוגוסט 31 2018, 10:02
    השבת התקווה

    ליצחק דגני המוערך
    שמח – ברצינות – שאתה עוקב אחרי. התשתית של גישתי לא השתנתה, ומאמרי "דילמת הצדק הציבורי והצדק הפרטי" (7/16) ו"החושך שבקצה מנהרת האור" – על כסילותו המדינית של מרד בר כוכבא (1/17) תקפים לדעתי.
    כמו כן עדיין מעדיף הסכם גורף של סיום הסכסוך ללא זכות שיבה. על פני אוטונומיה כפויה בתנאים המתאימים לנו. השינוי הוא בהערכתי הנוכחית באשר לסיכוי לחתימתו של הסכם גורף ע"י הפלגים הפלסטינים, ובנזק הנגרם לישראל בשל הייאוש מתקווה לפתרון.
    אינני מחדש בעקרונות ה"אוטונומיה לפלסטינים בגבולות ובתנאים הנוחים לנו" הם כלולים בקירוב ב"תכנית אלון" ו"בתכנית השידרה הכפולה" של פרופ' אברהם וכמן.
    החידוש הוא בהצעתי לשים אותם בגלוי "על השולחן" כחלופה רלוונטית למצב של "אין הסכם". אני חולק על דעתך שישראל מבצעת מדיניות זו. ישראל מבצעת ריקוד בצעד תימני של חוסר מדיניות וכך הפלג "הקיצוני – משיחי" – 10%, זוכה כל הזמן בנקודות, ואילו "הרוב השפוי" – 70%, מאבד תקוה…
    האסטרטגיה לניהול הסכסוך המוצעת כאן להערכתי יכולה להחזיר תקווה לרוב השפוי ולמנוע את המדינה הדו לאומית – קץ הציונות, או לחילופין למנוע מלחמת גוג ומגוג – שהיא התקווה הסמויה של הקיצוניים המשיחים – אשר תהפוך למלחמת היהדות באסלם בכל העולם… בסיפורים האלו כבר היינו…

    השב לתגובה
  7. אשר אריאלי
    אשר אריאלי אוגוסט 31 2018, 14:01
    מקווה שהדרך המוצעת תעזור

    נראה לי הרע במיעוטו

    השב לתגובה
  8. אורי סער
    אורי סער ספטמבר 01 2018, 11:57
    יש רק בעיה אחת

    המנהיגים משני הצדדים לא מעוניינים

    השב לתגובה
  9. אור שובל
    אור שובל ספטמבר 01 2018, 13:15
    בהנחה שאני מקבל את הצעתך

    איזה מפלגה בארץ לדעתך מסכים ללכת בדרך הזאת

    השב לתגובה
    • יוסי עמיר
      יוסי עמיר ספטמבר 01 2018, 19:07
      המפלגות שיסכימו:

      מפלגות המרכז, המחנה הציוני והשפויים מיימין (יש כאלו)

      השב לתגובה
  10. נירה בר נתן
    נירה בר נתן ספטמבר 02 2018, 19:27
    כל פתרון מוסכם אני קונה מראש

    העיקר שיהיה בדרכי שלום

    השב לתגובה
    • יוסי עמיר
      יוסי עמיר ספטמבר 03 2018, 08:13
      כשאין סיכו להסכמה

      אם חלילה לא נצליח להגיע להסכם חתום וגורף על "סיום הסכסוך ללא זכות השיבה" (כשם שהפלסטינים סרבו בפועל בהסטוריה לכל פיתרון שהוצע), ונצטרך להעניק לפלסטינים "אוטונומיה בגבולות ובתנאים הנוחים לנו" זה יהיה לצערי לא בהסכמה…
      כאשר אנחנו מתנים כדברייך כל פתרון – בתנאי שיהיה מוסכם – אנחנו נותנים בידי הפלסטינים את הכח להמשיך לסרב לכל פתרון המבטיח את קיומנו כמדינה יהודית (עם מיעוטים) ואת הכח להביאנו למדינה דו לאומית או למלחמת גוג ומגוג…

      השב לתגובה
  11. אלונה כרמי
    אלונה כרמי אוקטובר 18 2018, 12:13
    אבל מה הברירות שיש למנהיג הצד שלנו

    והרי כמעט בטוח שאנחנו נבחר את האופציה הגרועה ביותר לעתד

    השב לתגובה
  12. מנחם יוגב
    מנחם יוגב דצמבר 03 2018, 17:36
    מי אצלנו בכלל מתכנן

    מנהיגינו עסוקים בהשרדות ובמיצוי כוחם הפנימי לתועלתם. אין להם אנרגיה להפנות לתכנונים ברמה הלאומית.

    השב לתגובה
  13. שוקי
    שוקי דצמבר 28 2018, 12:56
    איך זה עומד במבחן המציאות?

    בקיצור, זה מעשי.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!