JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האם סערת "האביב הערבי" חוזרת למזרח התיכון?

המהומות בלבנון ובעיראק, והקשר לאיראן הבלתי נלאית

האם סערת "האביב הערבי" חוזרת למזרח התיכון? פרופסור יעקב גולדברג
נובמבר 04
09:30 2019

האביב הערבי הפציע בשמי המזרח התיכון בראשית העשור הנוכחי. בעל דוכן ירקות בתוניסיה הצית את עצמו בסוף 2010, ובכך הדליק פתיל שהביא לכאוס במדינות רבות בעולם הערבי. במהלך העשור חדלו לוב ותימן מלהתקיים כישויות מדיניות, שליטיהן זה עשרות שנים נרצחו, והן עדיין שרויות בעיצומן של מלחמות אזרחים. מצרים, סודאן ואלג'יריה חוו תסיסה ומרי חברתיים מתמשכים, ושליטיהן הוותיקים איבדו את השלטון. בסוריה אמנם שרד השליט לבית אסד, תודות להתערבות מסיבית של רוסיה ואיראן, ובשנה הבאה הוא יחגוג שני עשורים בשלטון, אך מדינתו הרוסה לחלוטין.

בשבועות האחרונים אנו עדים לפרוץ גל חדש של הפגנות ומהומות, והפעם במצרים, בלבנון ובעיראק. בעוד שבמצרים מדובר בגל נוסף בסערה שמקורה באי היציבות מאז הדחת הנשיא מובארכ בראשית 2011, האירועים בלבנון ובעיראק נתפסים בעיני פרשנים רבים כראשיתו של הגל השני של האביב הערבי, כלומר מצפים לאפשרות של שינויי שלטון גם בשתי מדינות אלה.

האומנם מדובר רק בהתפרצויות המזכירות את הרקע לפרוץ האביב הערבי ואת שלביו הראשונים (ראו את מאמרו של סטיב בלחסן "תוהו ובוהו בארץ הארזים")? או שאולי מדובר גם בתהליכים ייחודיים לעיראק וללבנון, ולכן אי אפשר להשוות בין גורלם של השליטים המודחים בגל הראשון של האביב הערבי לבין הצפוי לשלטון בלבנון ובעיראק?

אין ספק שהרקע לתסיסה ולהתמרדות בעיראק ובלבנון דומה לזה שנצפה בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן, אלג'יריה וסודאן: שחיתות שלטונית, נפוטיזם, כלכלה כושלת ונחשלת, תשתיות לאומיות קורסות, מערכת שלטונית קפואה וסגורה, העדר זכויות לאזרחים ואבטלה מעמיקה, בעיקר בקרב הדור הצעיר, החדור ייאוש לנוכח העדר אור בקצה המנהרה. בלבנון מתווספת גם נוכחותם של קרוב ל-1.5 מיליון פליטי מלחמת האזרחים בסוריה, המהווים נטל אדיר על כלכלתה הרעועה של המדינה.

במאמר זה אני מבקש להציע פרספקטיבה נוספת ושונה, שהרי לעיראק וללבנון מאפיין דמוגרפי משותף המבדיל אותן מכל יתר המדינות שהזכרנו, והוא מרכזיותו של הגורם השיעי.

בלבנון השיעים מהווים רק 35% מהאוכלוסייה, אך בכל זאת הם הקבוצה הגדולה ביותר מבחינה מספרית. אלא שבחלוקה המסורתית של מוקדי הכוח במדינה נפקד מקום השיעים, והשלטון היה תמיד בידי הנוצרים-מרונים והמוסלמים-סונים. מצב דברים זה השתנה בעקבות המהפכה באיראן ב-1979 ובעקבותיה הקמת ארגון חזבאללה. בתהליך הדרגתי השכיל הארגון לבנות את עצמו ככוח הדומיננטי – פוליטית וצבאית – במערכת השלטונית, גם ללא התארים של נשיא המדינה וראש הממשלה.

בעיראק כ-60% מהאוכלוסייה הם שיעים, אך השלטון מאז הקמתה, לפני מאה שנה, היה בידי הסונים. רק פלישת ארצות הברית ב-2003 שמה קץ לכך והביאה את השיעים לצמרת המשטר. בד בבד הוקמו בעיראק מיליציות צבאיות שיעיות, שפועלות מחוץ למסגרת הפוליטית. הן סרות למרותם של "משמרות המהפכה" בטהראן וכוחן עולה על כוחו של הצבא העיראקי עצמו.

דומיננטיות שיעית זאת, מגובה בכוח הצבאי של חזבאללה בלבנון ושל המיליציות בעיראק, אפשרה לאיראן לחדור עמוק יותר ויותר לתוך הפוליטיקה של שתי מדינות ערביות אלה. למעשה זה שנים טהראן היא שמכתיבה, מאחורי הקלעים, את המהלכים החשובים בביירות ובבגדאד. מרכזיות הגורם השיעי והתפקיד שממלאת איראן הן בלבנון והן בעיראק מוצאים את ביטויים יותר ויותר בהפגנות שסוחפות את שתי המדינות. בצד הביקורת על שחיתות בצמרת, על כישלונות כלכליים ועל העדר זכויות וצדק לאזרחים, נשמעות כבר סיסמאות שמופנות כלפי איראן ושלוחיה.

בלבנון קוראים מפגינים לסילוק "כל הפוליטיקאים המושחתים" והחלפתם ב"ממשלת מומחים"; אך אחת הסיסמאות בכרזות מדגישה כי "כולם זה כולם, וגם נסראללה איתם". סיסמה אחרת החוזרת בתכיפות היא "איראן החוצה". ולא מקרה הוא שהן בלבנון והן בעיראק חלק גדול מהמפגינים משתמשים בסיסמה זהה: "איננו רוצים להיות בני ערובה של איראן". כלומר מהומות והפגנות המוניות אלה אינן רק מרי נגד השליטים הרשמיים אלא גם נגד מי שמושך בחוטים מאחורי הקלעים, כלומר איראן.

אין פירוש הדבר שהמפגינים חושבים שחזבאללה או איראן הם האשמים העיקריים בשחיתות ובעוני בלבנון. אלא שברור שכל עוד איראן וחזבאללה הופכים את לבנון למדינת עימות מול ישראל ומשתמשים בה כבת ערובה, בעיות היסוד של לבנון, הכלכליות והחברתיות, רק ילכו ויחריפו. מי ישקיע כספים ומשאבים וישקם את הכלכלה כשמעל 100,000 טילים ורקטות מכוונים נגד ישראל ולבנון יכולה להפוך לשדה קרב ישראלי-איראני עתידי?

חזבאללה מבין היטב את המתרחש ברחובות ביירות. כשלבנונים רבים מעיזים למתוח ביקורת גלויה על חזבאללה, ברחוב ובתקשורת, אין פלא שהתחושה הרווחת היא שמחסום הפחד נשבר. קלף התעמולה הישן של הארגון – היותו גוף "ההתנגדות" (מוקאוומה) היחיד כנגד ישראל – איבד מזמן את תקפותו. ראשית, ישראל נסוגה מזמן מכל השטחים הלבנוניים; שנית, חזבאללה איבד 1,700 לוחמים לא במלחמה נגד ישראל אלא במלחמה נגד "אחים ערבים" בסוריה; שלישית, לא רק שחזבאללה לא מציל את לבנון מידי ישראל אלא שהוא מסבך את לבנון עם ישראל – למשל חשיפת מנהרות התקיפה – ומסכן את עתידה.

במצב דברים זה נאלץ חזבאללה לשלוף קלף תעמולתי עתיק יומין בעולם הערבי: להציג את המהומות כחלק ממזימה בין-לאומית ששואפת לחסל את "המהפכה" ואת המוקאוומה. כך מוצגים המפגינים כשלוחיהם של ארצות הברית, ישראל ושותפיהם ה"ריאקציונרים" בעולם הערבי – סעודיה ונסיכויות המפרץ, ששואפים לבצע "הפיכה" בלבנון. אלא שכיום נותרו קונים מעטים לסחורה זאת שעבר זמנה.

חזבאללה איננו חושש רק ממחאות הנוצרים והמוסלמים הסונים; הוא חושש אולי אף יותר משחיקה במעמדו בקרב הקהילה השיעית – בסיס כוחו. התסיסה בקרב השיעים בדרום המדינה, בשכונות של ביירות ובבקעת הלבנון, הולכת וגוברת עם המצב הכלכלי הקשה ועם הירידה בזרם הכספים שמגיע מאיראן בשל הסנקציות המוטלות עליה. וכל זה קורה לאחר שנות לחימה ארוכות של חזבאללה בסוריה, שם הקריבו משפחות שיעיות לבנוניות את יקיריהן למען האינטרס האיראני בהישרדותו של בשאר אסד.

ברור שחזבאללה היה מעוניין בהמשך הסטטוס-קוו ובהמשך קיומה של ממשלת אל-חרירי, שבחסותה בנה את עצמו ככוח החזק ביותר בלבנון. לכן חזבאללה לא חדל להזהיר שהתפטרות הממשלה תביא למלחמת אזרחים. התפטרות אל-חרירי וממשלתו היא אפוא אתגר ישיר לחזבאללה ולפטרוניו באיראן.

גם בעיראק התמקדו המהומות בשחיתות הפוליטית והכלכלית, בניהול הכושל של משאבי המדינה, באבטלה הנרחבת ובייאוש של הדור הצעיר. אך לנוכח הדומיננטיות האיראנית, ברור היה שהכתובת להפגנות היא טהראן לא פחות מאשר בגדאד. ואמנם, ההנהגה האיראנית ראתה בהפגנות אתגר המכוון כלפיה. קאסם אל-סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, יצא לעיראק מיד עם פרוץ המשבר, כדי לפקח באופן אישי על דיכוי המחאה.

בנקודה זאת עלינו לתת את הדעת להבדל הגדול בין עיראק ללבנון בהתמודדות עם המהומות. בעיראק המיליציות השיעיות, שכאמור פועלות מחוץ למסגרת הפוליטית, הגיבו מן ההתחלה בברוטאליות ובשימוש באש חיה: צלפים טבחו ללא רחם בהמוני המפגינים, וכבר במהלך אוקטובר עלה מספר ההרוגים על 250. אופי התגובה מעיד בבירור שמטרת האיראנים ובני חסותם העיראקים היא לחסל את התסיסה בעודה באיבה ולמנוע את התפשטותה למעגלים נוספים במדינה.

בלבנון המצב שונה בתכלית. בן החסות של איראן, חזבאללה, הוא ארגון שפועל בתוך המערכת הפוליטית הלבנונית ומהווה חלק אינטגרלי ממנה. יתר על כן, חזבאללה צמח להפליא לאורך השנים והצליח למסד את עליונותו במדינה דווקא כשהוא פועל תחת החסות המגינה של המערכת הפוליטית, מה שהקנה לו לגיטימציה ציבורית. לכן שימוש באש חיה ודיכוי המפגינים בכוח יהרסו את בסיס התמיכה שנותר לארגון בלבנון ויחשפו את השקר הגלוי: שחזבאללה לא נועד לשרת את לבנון, אלא רק להיות חוליה בציר המוקאוומה המזרח-תיכוני של איראן. השאלה הפתוחה היא כמובן מה יהיה הרף שמעבר לו איראן וחזבאללה יראו במתרחש סכנה ממשית למעמדם ולא יוכלו שלא להגיב בכוח.

ולבסוף, תובנה שעלתה בי תוך כדי הכתיבה, הקשורה לישראל. בהינתן שאיראן, על כל שלוחותיה – סוריה, לבנון, עיראק, תימן – היא האויבת והיריבה הראשונה במעלה של ישראל, ההתמקדות הייתה תמיד בהתמודדות עם ליבת האיום – איראן עצמה. ההנחה היא שהחלשת איראן תביא ממילא להפחתת האיומים הנשקפים משלוחותיה. ייתכן שאפשר להעמיד הנחה זאת על ראשה: החלשת מעמדה וכוחה של איראן במדינות החסות שלה סופה גם להחליש את האיום האסטרטגי של איראן עצמה, לפגוע ביציבותה מבית, ולערער את שליטתם של הממסד הדתי ומשמרות המהפכה.

זהו חומר למחשבה שאולי אחזור אליו במאמר בעתיד.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

13 תגובות

  1. עידו פישר
    עידו פישר נובמבר 04 2019, 15:36
    בקיצור הבעיה מתחילה ונגמרת

    באירנים. וטראמפ שהתנגש חזיתית איתם נמלט מהאיזור. השאיר את עיירק וישראל ולבנון לאיומי האירנים.

    השב לתגובה
    • לעידו פישר
      לעידו פישר נובמבר 04 2019, 18:23
      מאיפה לך?

      טראמפ לא נמלט מהאזור. סה"כ הוא הוציא כמה מאות חיילים אמריקאים מאזור מוגבל בגבול טורקיה סוריה.
      יש לאמריקאים נוכחות אדירה במזרח התיכון. האיראנים עטופים בבעיות. כדאי שתלמד מעט על המצב לפני שתחרוץ משפט.

      השב לתגובה
  2. ניסן בן משה
    ניסן בן משה נובמבר 04 2019, 17:22
    נס אחד יכול לקרות שישנה את הכל

    הפיכה עממית באיראן

    השב לתגובה
  3. נתי ארגמן
    נתי ארגמן נובמבר 04 2019, 19:29
    בלבנון ההפגנות של אנטי שיעים

    בהובלת הנוצרים שלא רוצים את החיבאללה ולישראל יש כאן הזדמנות טובה. אבל היא גם יכולה להיקלע לתוך צרה של מלחמת אחים שזה בוץ טובעני.

    השב לתגובה
  4. אריה
    אריה נובמבר 05 2019, 10:41
    נראה לי שבאמת בכל האזור

    יש התנגשות בין הממסד הדתי לכוחות היותר ליברליים. והממסד הדתי בינתיים מוביל ברוב הארצות. למזלנו אצלנו (בינתיים ) זה לא בדיוק כך.

    השב לתגובה
    • לאריה
      לאריה נובמבר 05 2019, 20:36
      אתה טועה

      גם אצלנו זה אותו דבר. הממסד הדתי מושחת עד היסוד. סוחטים מבלי בושה היכן שרק יכולים. מתחמקים משרות צבאי. אסיר חרדי לשעבר מכהן כשר בממשלי. מה עוד תרצה ולא עשינו ?

      השב לתגובה
  5. ע.
    ע. נובמבר 05 2019, 18:52
    כולם תוקפים את האביב הערבי

    למשל ביחסים עם מצרים הוא הביא תועלת

    השב לתגובה
  6. אפרים נוי
    אפרים נוי נובמבר 06 2019, 09:50
    כל יום גם רוחני וגם נתניהו מלבים את האש

    גם אתמול. הם כבר במצב כזה של הכרזות שכמעט בטוח שתהיה התנגשות.

    השב לתגובה
  7. עובדיה אשר
    עובדיה אשר נובמבר 06 2019, 19:08
    אי השקט במזרח התיכון לא ירגע כל כך מהר

    זה יקח דורות!

    השב לתגובה
  8. גיא ל.
    גיא ל. נובמבר 07 2019, 13:05
    לדעתי לגבי עיראק העסק אבוד

    כשהחילים האמריקנים יצאו עוד קצת מעירק, האיראנים ישתלטו על עיראק. זה חלק מהנזקים שטראמפ מביא.

    השב לתגובה
  9. לגיא
    לגיא נובמבר 07 2019, 14:24
    רואים שאתה לא בקי בחומר

    האיראנים רוצים – אבל הם לא ישתלטו על עיראק. השיעים העיראקים משתייכים לשיעה שונה מהאיראנים. כבר התחילו בעיראק הפגנות נגד האיראנים.
    גם האמריקאים עוד לא מסתלקים משם כמו שהם גם לא הסתלקו לגמרי מסוריה.
    עוד שנה,אחרי הבחירות בארה"ב, אם טראמפ ייבחר הוא ישוב לזרוק טומהוקים על המנוולים.
    הסר דאגה מלבך.

    השב לתגובה
    • יחיאל כץ
      יחיאל כץ נובמבר 07 2019, 22:49
      לא אביב

      חורף קיצוני מחכה לנו עם רעמים ברקים ושטפונות פוליטיים וביטחוניים….

      השב לתגובה
  10. יורם קירש
    יורם קירש נובמבר 10 2019, 12:29
    עשית לי סדר

    מאמר יסודי וממצה. עשית לי סדר בנושא הסבוך של ההתפתחויות סביבנו.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!