JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"צוק איתן" – האתגר המצרי

מעמדה של מצרים בעימות בין ישראל לחמאס

"צוק איתן" – האתגר המצרי תמונה: Egyptian Government wikimedia commons
יולי 17
11:18 2014

בשעה שנכתבות שורות אלה מתחדשת הלחימה בין ישראל לחמאס לאחר שהארגון דחה את יוזמת הפסקת האש המצרית. קשה לדעת איך יתפתחו הדברים וכל האפשרויות פתוחות, החל מהפסקת אש בתוך יום-יומיים ועד הרחבת המבצע הצה"לי, ואולי אף פעולה קרקעית מוגבלת בצפון רצועת עזה. לכן, מטבע הדברים, קשה להעריך את המבצע מבחינת הישגים וכישלונות לשני הצדדים. אך ניתן, בזהירות הראויה, לנתח את התפקיד שממלאת מצרים במשוואה הן בעימות עצמו הן במאמצים להביא לסיומו.

כל הזוכר מבצעים צבאיים ישראליים קודמים נגד פלסטינים ודאי שם לב  להבדל יסודי ביניהם לבין המבצע הנוכחי: הפעם נשמעת שתיקה רועמת מכיוון מה שנהוג לקרוא "הרחוב" בעולם הערבי, בניגוד להפגנות המוניות נגד ישראל ותמיכה גורפת בפלסטינים שהיו מאפייני העבר. חלקים נרחבים בעולם הערבי שהיו בעבר התומכים המסורתיים של הגורמים הרדיקליים בתנועה הפלסטינית, מתבוססים בבוץ של עצמם. סוריה ועיראק כורעות תחת נטל מלחמות אזרחים מתמשכות הקורעות את מרקמי החברה ודוחפות לפיצול ולקריסה. לוב ותימן חדלו להתקיים כמדינות מתפקדות והן בתהליך של התפוררות טריטוריאלית וסקטוריאלית. ירדן כורעת תחת נטל הפליטים המציפים אותה מסוריה ומעיראק וחוששת מרדיקליזציה של הפלסטינים שבתחומה. ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ (למעט קטר) אמנם הצליחו לצלוח את "האביב הערבי" בשלום, אך גם הן שומרות על שתיקה מהדהדת ולא יוצאות להגנת החמאס, ואפילו לא משלמות מס שפתיים בתמיכה בו. להפך, התקשורת באותן מדינות יוצרת את הרושם שהן נהנות לראות את ישראל פוגעת בחמאס ומחלישה אותו. קל להסביר את התופעה לאור העובדה שלא מזמן הכריזו המונרכיות במפרץ על ארגון-האם של החמאס, "האחים המוסלמים", כעל ארגון טרור, ומכאן שהחלשת החמאס משרתת את ענייניהן.

על רקע זה בולט התפקיד המיוחד שממלאת מצרים בעימות ובניסיונות להביא לסיומו. מדוע נשואות עיני כל העולם למצרים כמי שמסוגלת לתווך בין הצדדים ולהביא לרגיעה? ראשית, יש לה יחסים טובים ואף קרובים עם ישראל. שנית, יש לה מנופי השפעה על החמאס עקב שליטתה במעבר רפיח. שלישית, מתווכים פוטנציאלים אחרים כמו טורקיה וקטר אינם מקובלים על ישראל. ורביעית, כי אין מתווך אחר בנמצא.

ומהו האינטרס המצרי בתיווך? אין ספק שמשטרו החדש של הגנרל בדימוס אל-סיסי שמח לראות את ישראל מכה קשות בחמאס ופוגעת ביכולותיו הצבאיות. מכה כזאת משתלבת היטב בהפלת משטר "האחים המוסלמים" במצרים וראשו הנשיא לשעבר מורסי ובדיכוי תומכי הארגון במצרים. ואכן, התקשורת המצרית מנהלת בשבוע האחרון מסע חסר תקדים נגד החמאס, דבר שלא היה מתאפשר ללא הסכמה שבשתיקה של השלטונות. מנהיגי החמאס הוצגו כשקרנים המרמים את עמם, כצבועים שמסכנים את האוכלוסייה בעזה בעוד הם יושבים בבטחה במעבה האדמה, וכנהנתנים לעומת ההמונים הפלסטינים הנאנקים תחת הפצצות. ההנהגה המצרית עושה אבחנה ברורה בין תמיכתה בעם הפלסטיני הסובל לבין תנועת החמאס "האטומה, הגורמת להשפלה, סבל, פיצול ושפיכות דמים". מצרים שואפת לראות את החמאס מוחלש משמעותית, והיא שמחה לראות את ישראל מבצעת את העבודה השחורה עבורה, בבחינת "צדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים".

אינטרסים אחרים של מצרים נגזרים מכמה מערכות שיקולים. ראשית, מצרים חותרת להסדר שיחזיר למשוואת הכוחות בעזה את הרשות הפלסטינית ואת אבו מאזן כמשקל נגד לחמאס ולהנהגתו. שנית, תפקיד המתווך שאליו עולים לרגל מציב מחדש את מצרים במעמד של גורם מרכזי בפוליטיקה המזרח-תיכונית, מעמד שאיבדה בשנים האחרונות. שלישית, התיווך מציג את מצרים כמדינה היחידה שיש לה לא רק יחסים טובים עם ישראל אלא גם מנופי השפעה על מדיניותה. אל-סיסי נהנה לראות כיצד יריבו ושנוא נפשו הטורקי ארדואן מנסה שוב ושוב לתווך במשבר, אך נדחה פעם אחר פעם.

מעבר לכך, יש למדיניות המצרית מטרה חשובה לא פחות שיעדה הוא ארצות הברית. יחסי קהיר-וושינגטון סבלו קשות בעקבות הדחתו של הנשיא מורסי על ידי הצבא. הדבר התבטא לא רק בדיבורים אלא אף בהשעיית הסיוע הצבאי האמריקני למצרים. כתוצאה מכך ניהל משטרו החדש של הגנרל אל-סיסי רומן קצר עם רוסיה כדי להוכיח לאמריקנים שאינו בכיסם וכי יש לו אפשרויות נוספות. אך ברור היה שבסופו של יום ירצה אל-סיסי לשפר את היחסים עם ממשל אובמה ולהחזיר את היחסים עם ארצות הברית לתקנם, והתיווך המצרי במשבר הנוכחי יכול לשמש כמנוף להשגת מטרה זו. הוא מבקש להוכיח שמצרים בראשותו היא היחידה שיכולה למלא תפקיד כה חיוני המשרת את האינטרס האמריקני במזרח התיכון, ולכן על ארצות הברית לשנות את יחסה למשטרו.

השלב הראשון ביוזמת התיווך המצרית נכשל כי המדינאים בקהיר לא הביאו בחשבון את האפשרות שחמאס לא יסכים להפסקת אש ללא תנאים שרק בעקבותיה יחלו דיונים על הבנות והסדרים חדשים. ייתכן שהמצרים שגו בהערכת-יתר של תבוסת החמאס ובהנחה מוקדמת שלא תהיה למנהיגיו ברירה אלא להסכים לתכתיב המצרי. הימים הקרובים יראו איזה מחיר מוכנה מצרים לשלם, במטבע מצרי, תמורת הצלחת יוזמת התיווך. אולם אין ספק שתוצאות המשבר ישפיעו לא רק על עתיד הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא גם על מעמדה האזורי והבין-לאומי של מצרים בהנהגת אל-סיסי.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

תגובה אחת

  1. משה ל
    משה ל יולי 18 2014, 10:15
    מאמר מרתק

    המצרים הדהימו אתמול בערב עם הכרזתם. השאלה היא כמ זמן זה יחזיק ברחוב המצרי.. ועכשיו נותר להתפלל שהחיילים שלנו ישובו בשלום אמן

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!