JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אל תשאלו אם ניצחנו

מבצע "צוק איתן" – תובנות ראשוניות

אל תשאלו אם ניצחנו בית הרוס בישוב ישראלי צילום: צהל wikimedia.commons.org
אוגוסט 29
13:57 2014

מטבע הדברים חסרה לנו פרספקטיבה להערכת תוצאות המבצע. הפסקת האש היא "טרום הסכם" עד למו"מ העתידי בקהיר ולהסכם – שאולי יהיה ואולי לא – על נושאי הליבה, כמו פירוז עזה ושיקומה, הקמת נמל ושדה תעופה, העברת גופות ושחרור אסירים. מעבר לכך, הסכמים ניתן להעריך רק בחלוף תקופת זמן משמעותית, המאפשרת לנו להעריך נכוחה את משמעותם.

בתום מעשי איבה טבעי לשאול "מי ניצח ומי הפסיד?" רבים מהפרשנים השיבו מייד כי מבצע "צוק איתן" הסתיים בתיקו. אך למעשה יש לשאול על פי אילו קריטריונים קובעים מי המנצח ומי המפסיד? דוברים מטעם ראש הממשלה מיהרו לקבוע כי ישראל ניצחה מכיוון שהחמאס, שיזם את המלחמה, לא הצליח להשיג בה כל הישג משמעותי. אבל האומנם זהו הקריטריון הקובע? כדי לענות על השאלה, אולי ראוי לבדוק לא מה היו יעדיו של חמאס, אלא מה היו יעדיה של ישראל במבצע, ואילו מהם הושגו. אין בכוונת מאמר זה להתמודד עם שאלת זהות המנצח והמפסיד אלא לשרטט כמה תובנות יסוד העולות מ-50 ימי המבצע, שסביר להניח שיעמדו במבחן הזמן ושחשוב לעמוד על טיבן כבר עכשיו.

ראשית, היוזמה בכל שלב משלבי המבצע הייתה בידי החמאס. ישראל לא יזמה, לא הוליכה ולא הכתיבה. החמאס הוא שבחר את עיתוי פתיחת המבצע וגם קבע את עיתוי סיומו. הוא שיגר רקטות ופצמ"רים לישראל ליעדים שבחר, בהיקף ובעיתוי שבחר, וצה"ל לא הצליח למנוע את הירי עד ליום האחרון. ישראל לא יזמה מהלך מוחץ נגד הזרוע הצבאית של החמאס (הרג שלושה בכירי החמאס היה תוצאה של מודיעין מזדמן ולא תוצאה של יוזמה). החמאס הוא זה שגרם להתארכות המבצע, אם בדחיית כמה הצעות להפסקת אש ואם בהפרת הפסקות אש, ולעומתו ישראל היא זו שלאורך כל המבצע ביקשה לסיימו מוקדם ככל האפשר.

שנית, לכל אורך המבצע לא היה לישראל יעד אסטרטגי. לא ניתן היה לקבל תשובה על השאלה הפשוטה "מה מבקשת ישראל להשיג במבצע?" כשראש הממשלה מנסח מנטרה הקובעת ש"שקט ייענה בשקט", הוא מניח מראש העדר יעדים ומשלים עם כך שהיוזמה בידי היריב. אפילו הרס המנהרות היה תוצאה אגבית של המבצע ולא יעד מתוכנן; עובדה היא שראש הממשלה קיבל את ההצעה המצרית להפסקת אש לפני המהלך הקרקעי שבמהלכו נהרסו המנהרות. בכל שלב במבצע היה נדמה שראש הממשלה משתוקק לסיימו, רושם שחיזק את התובנה שהמבצע חסר יעדים.

שלישית, כושר ההרתעה של ישראל ספג מכה קשה. כפי שטענתי במאמרי האחרון ("כישלון ההרתעה מול החמאס", 14 באוגוסט 2014), ההרתעה הישראלית נפגעה כתוצאה מהאפקט המצטבר של מבצע "עופרת יצוקה", עסקת שליט ומבצע "עמוד ענן". מבצע "צוק איתן" הוסיף על השחיקה בהרתעה הישראלית. החמאס יכול להסיק שישראל חוששת מלהסתבך במערכה קרקעית ובעימות חזיתי עם אנשיו בסמטאות הרצועה ובמנהרותיה; והפעם זו ישראל בראשות נתניהו, שבעצמו מתח ביקורת חריפה על הכישלון במיגור החמאס ב-2009. מסקנה זו של החמאס יכולה להתחזק מההדלפה מישיבת הקבינט על אזהרת צה"ל באשר לאבידות הכבדות הצפויות מכיבוש עזה ומהעובדה שבתום המבצע כמעט כל שרשרת הפיקוד הבכיר של החמאס נותרה על כנה. ומעל לכול, החמאס רשם לפניו שלכל אורך המבצע התבססה ישראל על ההנחה ש"עדיף שלטון החמאס בעזה מאשר מיגורו והחלפתו בתוהו ובוהו פוליטי". לא יכולה להיות פוליסת ביטוח טובה מזו למנהיגי החמאס, ביטוח ששוחק עד דק את ההרתעה הישראלית.

רביעית, במשך 50 יום הצליח ארגון קטן כמו החמאס לנהל "מלחמת התשה" שצה"ל הגדול והמשופע ביכולות טכנולוגיות לא היה מסוגל להפסיקה. כפי שכתב אחד מבעלי הטורים, "הריבונות הישראלית חוללה" באופן בוטה ותחושת הביטחון של אזרחי ישראל נפגעה קשות. טווח הרקטות של החמאס הוארך משמעותית כך שחלקים נרחבים של ישראל הועמדו בסכנה, למרות הצלחתה של מערכת "כיפת ברזל", ואפילו נמל התעופה הבין-לאומי היחיד שלה אויים בהשבתה. מעבר לעלות הישירה של המבצע, הכלכלה הישראלית ספגה פגיעה קשה, בעיקר תעשיית התיירות שציפתה לקיץ משגשג וסיימה בהפסדי ענק. אי אפשר שלא להזכיר גם את נטישת אזור עוטף עזה על ידי אלפי אזרחים שאיבדו את האמון ביכולתו של צה"ל להגן עליהם. וכמובן שאין להקל ראש באבידות שחמאס הסב לצה"ל – פי 7 מאשר במבצע "עופרת יצוקה", שאף הוא כלל כניסה קרקעית.

חמישית, החמאס הצליח לשמר את הנהגתו המדינית והביטחונית וגם שיעור גבוה ביותר – בין 80% ל-90% – של הכוח הלוחם של הארגון. המערכה הצבאית החזירה אותו למקומו הטבעי כמוביל תנועת ההתנגדות הפלסטינית וככוח מרכזי בחברה הפלסטינית שלא יהיה ניתן להתעלם ממנו בכל הסדר עתידי. הארגון מעריך שישחק תפקיד מרכזי במהלכי השיקום וכך יבסס מחדש את מעמדו המוביל בעזה. הארגון משוכנע כי בכוחו להתגבר על גילויי מחאה ברצועה וכי הם לא יסכנו את המשך שלטונו. נוסף לכך, חמאס מעריך שמדינות המערב ישאפו לשלב את עזה בכל תהליך מדיני עתידי בין במסגרת ממשלת האחדות הפלסטינית בין בכל דרך אחרת, בהכירן בכך שחמאס הוא הגורם השולט בעזה וכי החלופות לשלטונו גרועות ממנו.

שישית, חמאס הצליח להטמיע בדעת הקהל העולמית את הטענה שסיבת המערכה היא המצור והסגר שישראל הטילה על עזה. יתר על כן, פגיעת-יתר שפגעה ישראל באוכלוסייה האזרחית, בעיקר בילדים, ולעומתה פגיעה לא מספקת בזרוע הצבאית של החמאס, גרמו נזק קשה לדימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית מוסרית הפועלת על פי הנורמות הבין-לאומיות והציגו אותה כמדינה הפוגעת באזרחים במכוון. הדבר העצים את מסע הדה-לגיטימציה שבו נתונה ישראל בדעת הקהל העולמית ממילא. רווח נוסף של החמאס הוא בהעמקת הבקיעים בין ממשלת ישראל לבין ממשל אובמה.

שביעית, תהליך קבלת ההחלטות של ההנהגה המדינית-בטחונית של ישראל התגלה במערומיו. לא רק שממשלת ישראל נוטרלה מהמהלכים לחלוטין, אלא שלעתים אפילו שרים בקבינט הביטחוני נאלצו להתעדכן באמצעי התקשורת. ההדלפות התכופות מהקבינט, שחלקן יוחס לראש הממשלה בעצמו, היו חסרות תקדים בהיקפן ובחומרתן. המחלוקות הפנימיות פרצו מהדיונים הסגורים והביאו שרים בכירים, כמו שר החוץ, להתבטא בחריפות נגד הקו שהוליכו ראש הממשלה ושר הביטחון, וזאת במהלך הקרבות. תופעות כאלו לא היו בתולדות מלחמות ישראל. אקורד הסיום אפיין את התופעה בכללותה – הפארסה שבמסגרתה התקבלה הפסקת האש לא בידי הקבינט אלא בידי ראש הממשלה, וזאת בהסתמך על חוות דעת משפטית שנויה במחלוקת.

שמינית, שאלות רבות וקשות מתעוררות באשר להיבטים שונים הנוגעים למוכנות צה"ל ולביצועיו במבצע. על כך ועל האתגרים המצפים לצה"ל, אולי בעתיד הלא-רחוק, במאמר הבא.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

13 תגובות

  1. דדי פלינט
    דדי פלינט אוגוסט 29 2014, 19:15
    מהו ניצחון, והאם חשוב מי ניצח?

    אין משמעות לשאלה שנשאלת עכשיו אם ניצחנו או לא. רק בפרספקטיבה של שנים נוכל לבדוק האם ישראל שפרה את יכולת ההרתעה שלה, האם היישובים הדרומיים שלנו חיים בשלווה והאם רצועת עזה משתקמת ואזרחיה רואים איזשהו אור בקצה המנהרה והאם אירופה מתחילה לעכל את משמעות הטרור האיסלאמי. אם זה יקרה, יהיה זה ניצחון גדול לכולנו ולשפיות האנושית.

    השב לתגובה
    • יעקב גולדברג
      יעקב גולדברג Author אוגוסט 31 2014, 16:34

      אכן כך מדגישה כותרת המאמר: "אל תשאלו אם נצחנו", וכך ציינתי במפורש בתחילת המאמר: "שאין כוונתו להתמודד עם שאלת זהות המנצח והמפסיד", כי לכך צריך פרספקטיבה.
      אבל שבע תובנות היסוד אותן הזכרתי אינן זקוקות לפרספקטיבה; הן קיימות כבר עכשיו וסביר שיעמדו במבחן הזמן. חשוב וקריטי להבין אותן אם איננו רוצים לחזור על טעויות העבר.
      וודאי שהחזון אותו ציירת הוא יפה וחיובי; אבל באותה מידה צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהחמאס יחזור לחפירת מנהרות, לחידוש מלאי הרקטות, להצטיידות בכלים חדשים ואולי אף ל"טפטוף" הפצמ"רים.

      השב לתגובה
      • דדי פלינט
        דדי פלינט ספטמבר 06 2014, 22:31
        האם חייב להיות מנצח או מפסיד?

        נחדד את תגובתי: אין משמעות לשאלה אם ניצחנו, אין כלל צורך שנגדיר מנצח. לא היום ולא בעתיד, בדיעבד. להבדיל ממשחק הטניס, שבו הקריטריון לניצחון מוגדר היטב ומוסכם על כל הצדדים, מלחמה אינה חייבת להסתיים בניצחון אחד הצדדים. ולכן, הבה נגדיר לנו, וכך ניסיתי לעשות בקצרה, מה יהיה הניצחון מבחינתנו.

        השב לתגובה
        • יעקב גולדברג
          יעקב גולדברג Author ספטמבר 06 2014, 22:54

          יש סתירה פנימית בדבריך. מחד אתה קובע ש"אין משמעות לשאלה אם ניצחנו"; אך מאידך אתה מבקש שנגדיר לעצמנו "מה יהיה הניצחון מבחינתנו".
          דעתי היא שאין שום משמעות וערך לוויכוח מי ניצח, כי הנצחון הוא "בעייני המתבונן". השאלה היותר רצינית היא אם השגנו את מטרותינו ויעדינו (אם היו לנו כאלה…).
          אבל הואיל וציינת בתגובתך הראשונה ש"אם היישובים הדרומיים שלנו חיים בשלווה ואם רצועת עזה משתקמת…, יהיה זה ניצחון גדול לכולנו", הייתי חייב להגיב (לשיטתך) שע"פ אותו קנה מידה צריך לומר שאם החמאס יחזור לחפירת מנהרות, לחידוש מלאי הרקטות, להצטיידות בכלים חדשים, ל"טפטוף" הפצמ"רים, ועוד, המשמעות תהיה שנחלנו הפסד גדול.

          השב לתגובה
          • דדי פלינט
            דדי פלינט ספטמבר 07 2014, 09:05
            הפסד גדול או כלום לא קרה?

            אם החמאס יחזור לכל פעילותו שהיתה לפני המבצע, הרי שגם מבחינת ישראל וגם מבחינת החמאס כלום לא קרה ופונים לדרך של more of the same. זה אכן עצוב מאד אבל בוודאי לא "נחלנו הפסד גדול".

            השב לתגובה
            • יעקב גולדברג
              יעקב גולדברג Author ספטמבר 07 2014, 10:16

              אני חושב שאתה טועה טעות חמורה. איך אפשר לומר ששיבה למצב שהיה לפני המלחמה — אחרי 72 הרוגים, נזק של 10 מיליארד ש"ח, אובדן הביטחון של עשרות אלפי אזרחים מסביב לרצועת עזה, ועוד — היא בבחינת "כלום לא קרה"??? האם אתה חושב שמבחינת אותם עשרות אלפי אזרחים פניה לדרך של "more of the same" היא אופציה מתקבלת על הדעת? זה לא "הפסד גדול"; זו תבוסה של ממש. עצם העובדה שאתה שם מדינה כמו ישראל וארגון כמו החמאס על שתי כפות מאזניים סימטריות מהווה תבוסה לישראל.

              השב לתגובה
  2. אהובה גרץ
    אהובה גרץ אוגוסט 29 2014, 19:36
    איזה דיכאון

    קראתי את המאמר. תחושתי היתה קשה. מצד שני הייתי רוצה לשמוע מה ניתן היה לעשות במקום מה שנעשה.
    האם באמת ניתן לחסל את החמאס? האם המודיעין כשל? האם צה״ל לא תיפקד?האם הקבינט לא היה תקיף מספיק יצירתי מספיק?

    השב לתגובה
  3. רונן
    רונן אוגוסט 29 2014, 19:37
    מרתק

    מאמר מרתק, חד, מעניין, סדור מאד וכתוב בשפה שוטפת. ממש ניתוח מעורר השראה.
    טקסט חובה!!

    השב לתגובה
  4. רחל רותם
    רחל רותם אוגוסט 29 2014, 19:49
    מעניין מאוד

    מחכה למאמר המשך!

    השב לתגובה
  5. יעקב פירר
    יעקב פירר אוגוסט 30 2014, 22:55
    ראיה מפוכחת חובה לכל הכנה לעתיד

    כל תהליך הפקת לקחים וחשבון נפש מחייב ראיה כנה ומפוכחת של האירועים שהתרחשו, ללא סיסמאות ריקות ומבלי לייפות את המציאות (wishful thinking)

    הניתוח שמציע יעקב גולדברג אמיץ ואמיתי. לתשומת לב הדרג המדיני והצבאי.

    השב לתגובה
  6. מיכל
    מיכל ספטמבר 01 2014, 23:58
    ניתוח אמיץ ומפוכח

    המאמר היה חד בהיר והניתוח משכנע. קול אמיץ ומפוכח. הלואי שהדרג המדיני יעז להסיק מסקנות אופרטיביות לעתיד.
    מחכה לקרוא עוד מכתבותיך.

    השב לתגובה
  7. שלום
    שלום ספטמבר 07 2014, 09:06
    ומה עם תובנות פוליטיות פנימיות?

    זה הלקח הכי חשוב ששלא יילמד

    השב לתגובה
  8. דדי פלינט
    דדי פלינט ספטמבר 07 2014, 13:12
    לא לחמאס הפסדנו, להנהגה שלנו הפסדנו

    כן יעקב,
    72 הרוגים, נזק של 10 מיליארד ש"ח, אובדן הביטחון של עשרות אלפי אזרחים מסביב לרצועת עזה
    וממול
    2,000 הרוגים, נסיגה 100 שנה אחורה של 1,800,000 אזרחי עזה
    ועדיין – לא קרה כלום.
    לא השתנתה (עדיין) ההסטוריה.

    אתה צודק, יעקב, שהליכה לדרך של more of the same היא הרת אסון. ההנהגות שלנו, גם של ישראל וגם של עזה, לא מצליחות להרים את הראש מהביצה ולהציע פתרון מדיני ארוך טווח. במקום זה הן עוסקות כל הזמן בחישובים קטנוניים של מחירים והצלחות לטווח קצר מאד.
    וזה ההפסד שלנו: הרמת הידיים והכניעה המוחלטת להנהגה חסרת חזון ומעוף.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!