JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הישרדות בין איראן לדאע"ש

אם דאע"ש יובס בעיראק, הזוכה הגדולה תהיה איראן

הישרדות בין איראן לדאע"ש
אפריל 29
10:00 2015

מאמרי "מיפוי של אי הסדר: המזרח התיכון קורס ונבנה מחדש", שהתפרסם כאן בתאריך 30/3/2015, פתח דיון פרטני במדינות העיקריות בכל אחת מארבע הקבוצות המאפיינות את העידן המהפכני הנוכחי במזרח התיכון. נפתח בקבוצה הראשונה, מדינות שחדלו להתקיים, ובבולטת שבקבוצה זו – עיראק. אתחיל בסקירה היסטורית.

נהרות הפרת והחידקל, המוזכרים בפרק ב' בספר בראשית, היוו את ערש הציביליזציה האנושית. העמק שבין שני הנהרות היה עד לפסיפס היסטורי של ממלכות עתיקות יומין, כמו בבל, אכד ושומר, ולעמים שנעלמו בתהום הנשייה. גם ההיסטוריה היהודית קשורה בעבותות לחבל ארץ זה. מכאן, מאור כשדים, יצא אברהם אבינו אל ארץ כנען; ומכאן יצא נבוכדנצר מלך בבל בדרכו להחריב את ירושלים ואת בית המקדש הראשון. כאן התפתחה הגלות הראשונה, שעליה נכתב "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" וכאן נשבעו הגולים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קל"ז). אירוניה היסטורית היא שחצי מאה שנה מאוחר יותר, היה זה כורש מלך פרס (איראן של היום) שפרסם את "הצהרת בלפור" של אותה התקופה, הצהרה שהביאה לשיבת ציון ולכינון הבית השני.

כמו מרבית חלקי המזרח התיכון, גם עמק הפרת והחידקל נשלט על ידי שורה של אימפריות שבאו זו בעקבות זו: הבבלית, הפרסית, היוונית, הרומית, הביזנטית, הססאנית, ולבסוף – האימפריות האסלאמיות השונות. בעיר כרבלא, על גדות נהר פרת, התחולל ב-680 הטבח בבני משפחתו של הנביא מוחמד ובראשם נכדו חוסיין, טבח שבעקבותיו התפלג עולם האסלאם לסונים ולשיעים. עד היום כרבלא היא עיר קדושה ומוקד של עלייה לרגל לשיעים, ועד היום עמק הפרת והחידקל הוא מהאזורים הבודדים בעולם האסלאם שבו קיים רוב שיעי.

כאן צמחה באמצע המאה השמינית השושלת השנייה באסלאם, שושלת עבאס, שהעבירה את בירת האימפריה מדמשק לעיר חדשה שהקימה על גדות נהר החידקל – בגדאד. למרות היחלשות שלטון בית עבאס החל מהמאה העשירית, בגדאד הייתה לעיר החשובה בעולם המוסלמי ובקרב הערבים למשך 500 שנה, עד לכיבושה ולהחרבתה בידי המונגולים בשנת 1258. כיבוש זה הביא להתפוררות האימפריה האסלאמית ולצמיחתן של שושלות מקומיות שונות, עד לאיחודה מחדש של האימפריה במאה ה-16 תחת שלטונה של השושלת העות'מאנית שמרכזה היה בקונסטנטינופול (היום איסטנבול שבתורכיה).

במקרא מכונה עמק הפרת והחידקל בשם "ארם נהריים". בשפות אירופיות הוא נקרא "מסופוטמיה" (ביוונית, מסוס = אמצע, פאטמוס = נהר, פוטמיה = נהרות), כלומר: הארץ שבין הנהרות. ובערבית השם הוא "עיראק", (שפרושו חוף/גדה (של נהר), דהיינו השטח שלחופי הנהרות. במילים אחרות: בהיעדר עם או עדה דומיננטיים וייחודיים לעמק הפרת והחידקל, הגדרת הטריטוריה נעשית באמצעות טרמינולוגיה המייצגת גאוגרפיה ולא דמוגרפיה.

ואכן, ההטרוגניות של האוכלוסייה בעמק הפרת והחידקל גרמה לשלטון העות'מאני לחלק את הטריטוריה לשלוש פרובינציות (ולאיה) נפרדות שהבליטו את הייחוד הדתי-אתני של התושבים בכל אחת מהן: בדרום – הפרובינציה של בצרה, שהיא ברובה המכריע ערבית-שיעית; במרכז ובצפון-מערב – הפרובינציה של בגדאד, המאוכלסת בעיקר בערבים-סונים; ובצפון-מזרח – הפרובינציה של מוסול וכירכוך שמרבית תושביה כורדים-סונים. מבנה שלטוני זה התקיים לא פחות מ-400 שנה, והגיע לקיצו רק בתום מלחמת העולם הראשונה, עם קריסת האימפריה העות'מאנית.

היו אלה אנשי ממשל בריטיים – גרטרוד בל, מרק סייקס, פרסי קוקס, ומעל כולם ווינסטון צ'רצ'יל כשר המושבות – שיצרו ישות חדשה בשם "עיראק" ועיצבו את גבולותיה. הללו איחדו את שלוש הפרובינציות העות'מאניות למדינה אחת, וזאת ללא "היגיון" לאומי או דתי, אלא אך ורק על פי שיקולים בריטיים-אימפריאליים. יתר על כן, לפי הסכם סייקס-פיקו, הצפון ובמרכזו מוסול אמור היה להיות אזור תחת השפעה צרפתית (ראו מפה במאמרי הנזכר בפתיח). אלא שהבריטים כפו על צרפת לוותר על חבל ארץ זה, ובתמורה העניקו לצרפת 23.75% מהבעלות על ה-IPC, חברת הנפט העיראקית.

למרות היעדר הומוגניות דמוגרפית, הצליחה המדינה החדשה לשרוד כמאה שנה – כ-4 עשורים תחת שלטון השושלת ההאשמית (1920–1958) ו-45 שנה תחת משטרי קצינים ואנשי בעת' (1958–2003). המכנה המשותף היחידי בין שתי התקופות הכל כך שונות היה זהות השליטים האוטוריטריים: השלטון היה בידי המיעוט הערבי-סוני (כ-20% מהאוכלוסייה) והוא שלט ברוב הערבי-שיעי (כ-60%) ובמיעוט הכורדי-סוני (כ-20%). התפוררות המדינה החלה עם הפלישה והכיבוש האמריקניים ב-2003 ועם סילוקו של סדאם חוסיין מהזירה, והגיעה לשיאה מאז פרוץ האביב הערבי בחורף/אביב 2011.

בצד ההבנה שיש להעניק לכורדים בעיראק מידה רבה של שלטון עצמי, נקט ממשל בוש מדיניות שגויה מן היסוד: במקום להקים בעיראק משטר פלורליסטי עם ייצוג הולם הן לשיעים והן לסונים, הסדר החדש הותיר את כל מוקדי הכוח והמשרות השלטוניות בידי השיעים. יתר על כן, בעוד ראש הממשלה השיעי החדש בבגדאד, אל-מאליכי, ששלט בחסות הצבא האמריקני, נקט מדיניות ברורה של הדרת הסונים ודחיקתם לפינה, דרום עיראק נשלט ברובו על ידי מיליציות שיעיות שפעלו בחסות איראן ובהשראתה. כך מצאו עצמם שליטי עיראק הקודמים, הסונים, ללא ייצוג שלטוני וללא עמדות השפעה כלשהן. רגשות קיפוח ואפליה אלו הולידו תסיסה עמוקה ונרחבת בקרב מיליוני הסונים, והביאו בתוך זמן לא ארוך לנוכחות הולכת וגוברת של אלמנטים של אל-קאעידה ולפעולות טרור קשות, הן נגד האוכלוסייה השיעית והן נגד הצבא האמריקני.

עם פרוץ האביב הערבי החליף ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" (דאע"ש או ISIS) את אל-קאעידה כגוף שאליו מתועלת התסיסה הסונית. ואמנם, הגרעין הקשה של דאע"ש מורכב מסונים-עיראקים שהיו אנשי צבאו של סדאם חוסיין או פעילים מרכזיים במפלגת הבעת' השלטת, שלא קיבלו את חלקם בעוגת השלטון החדש. מלחמת האזרחים בסוריה העניקה לדאע"ש הזדמנות היסטורית בלתי צפויה: היא אפשרה לארגון למצב עצמו כנציג הסונים ומגנם לא רק בעיראק אלא גם בסוריה, לאחר כמעט חצי מאה שנות שלטון של המיעוט העלאווי.

בנצלו את הוואקום שנוצר באזורים הסוניים בצפון-מערב עיראק, בצפון-מזרח סוריה ובמרכזה, הצליח דאע"ש לכבוש שטח של 55,000 קמ"ר (כמעט פי 3 משטח מדינת ישראל), כשהוא נשען על אוכלוסייה סונית מקופחת וחסרת ייצוג שלטוני. כך הפכו חלקים מעיראק ומסוריה לישות מדינית אחת בשליטת דאע"ש, תוך מחיקת הגבול שהיה קיים בין המדינות למעלה מ-90 שנה. היו פרשנים שהרחיקו לכת ומיהרו לטבוע שם חדש לישות הסונית החדשה – "סוראקילנד".

אך הצלחות אלה, שנלוו אליהן גילויי ברוטליות קיצונית, הביאו את ארה"ב ואת בעלות בריתה לצאת במאבק נגד דאע"ש. בהכריזו מלחמה על הארגון בעיראק, ממשיך ממשל אובמה ב"מצעד האיוולת" של ממשל בוש. בהיעדר לוחמים על הקרקע נעזרת ארה"ב בצבא עיראק, הנשלט בידי שיעים, או במיליציות שיעיות – גופים הסרים למרותה הישירה והעקיפה של איראן. כלומר, במלחמתה נגד "האויב הקטן" (דאע"ש), מעצימה ארה"ב את "האויב הגדול" (איראן). אפילו תומך מושבע של הנשיא אובמה, בעל הטור תומאס פרידמן, שואל בתדהמה: "האם זה אינטרס אמריקני להרוס את המעוז הסוני האחרון העומד בפני השתלטות מוחלטת של איראן על עיראק?" ובאותה נימה תוקף הגנרל המעוטר דיוויד פטראוס (ראש ה-CIA לשעבר) את מדיניות אובמה באומרו: "לטווח הארוך אני מודאג מהמיליציות השיעיות בחסות איראן הרבה יותר מאשר מדאע"ש. אם נצליח ודאע"ש יובס, הרי הזוכה הגדולה תהיה איראן, שהרי השתלטותה על עיראק תיצור רצף טריטוריאלי מחופי המפרץ הפרסי ועד לים התיכון, הכולל את איראן, עיראק, סוריה ולבנון. האם זהו אינטרס אמריקני?"

עיראק אכן חדלה להתקיים כישות מדינית מאוחדת. בצפונה מתחולל מאבק בין דאע"ש לבין קואליציה מוזרה של אמריקנים (אוויר) ואיראנים (יבשה), מאבק שיגיע לשיאו בניסיון לעקור את דאע"ש ממוסול, ותוצאותיו יעצבו את הפרק האחרון בהתפוררות עיראק. אך למאבק זה השלכות אסטרטגיות אזוריות מרחיקות לכת, לא רק לגבי המאבק בין הסונים לשיעים אלא גם לגבי שליטה והגמוניה במזרח התיכון כולו.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

13 תגובות

  1. שפריר
    שפריר אפריל 29 2015, 13:41
    אז מה יותר טוב לישראל

    או ליתר דיוק, איזה מהמצבים פחות גרוע
    כמו בעצם הדילמה שיש לנו בסוריה

    השב לתגובה
    • יעקב גולדברג
      יעקב גולדברג Author אפריל 29 2015, 16:36

      התשובה תלויה בראייתו הסוביקטיבית של המעריך. אני סבור שנצחון השיעים ופטרוניהם האיראנים מהווה סכנה אסטרטגית גדולה לאין שיעור מאשר התבססות דאע"ש באותם חלקים של עיראק.

      השב לתגובה
  2. אזרח מהצפון
    אזרח מהצפון מאי 01 2015, 07:43
    אז מה יצא לנו מנפילת סאדם חוסין?

    שמחנו לשוא

    השב לתגובה
  3. ממוצא כורדי
    ממוצא כורדי מאי 03 2015, 18:10
    אין ספק שתהיה בסוף מדינה כורדית

    גם הטורקים יצטרכו לבקר.בחלומי אני רואה את עצמי נוסע לטיול במקום שבו נולדו כמה דורות במשפחתי

    השב לתגובה
    • יעקב גולדברג
      יעקב גולדברג Author מאי 03 2015, 20:32

      כבר כיום קיימת ישות כורדית, עצמאית דה-פקטו גם אם לא דה-יורה, בצפון-מזרח עיראק. השם הרשמי של היישות באנגלית הוא Kurdistan Regional Government.

      השב לתגובה
  4. פ.רפאל
    פ.רפאל מאי 04 2015, 03:22
    שרשים

    מאמר מעולה.
    לראשונה הבנתי מאין צמח דעאש ומדוע.
    העוורון האמריקאי למקרא המתחולל ב"עיראק" מתסכל מאין כמוהו.

    השב לתגובה
  5. איטה
    איטה מאי 13 2015, 13:56
    עם אירן אפשר להתפשר-אולי

    עם גאעש לעולם לא

    השב לתגובה
  6. עמי
    עמי מאי 20 2015, 07:58
    אתה מודאג מהנעשה בעיראק

    דאעש כבר על הגדרות עם ירדן

    השב לתגובה
  7. מיכל
    מיכל מאי 28 2015, 07:06
    מרתק ומדאיג

    מאמר מרתק ומאיר עיניים שעושה לקורא סדר בתסבכת המזרח תיכונית. מדאיג מאד.

    השב לתגובה
  8. עמירם
    עמירם מאי 30 2015, 10:35
    אולי יותר קל לנו להתמודד דוקא עם דעאש

    עם אירן זה עלול להיות לא כל כך פשוט כמו שרוב הישראלים מתארים לעצמם.

    השב לתגובה
  9. אילון
    אילון מאי 31 2015, 19:26
    מאמר חשוב

    תודה על מאמר חשוב ומאיר עיניים בנושא שכלל לא פשוט להבנה. בסקירה קצרה יחסית לוקח אותנו המחבר דרך הבסיס ההיסטורי בלעדיו לא ניתן להבין את התהליכים העכשוויים למתרחש כעת כולל מסקנות אסטרטגיות חשובות מעין כמותן לגבי זהות האינטרס הישראלי ולמען האמת גם המערבי. יש לתרגם מאמר זה בדחיפות לאנגלית ולפרסמו בתפוצה רחבה עבור האמריקאים. תודה

    השב לתגובה
  10. ניצנה
    ניצנה יולי 19 2015, 09:37
    כעת אירן חייבת לארה"ב

    זה החלק הסמוי בהסכם.

    השב לתגובה
  11. דניאל ג.
    דניאל ג. ינואר 03 2016, 17:34
    מה עם התפקיד המרכזי של הכורדים?

    הם כמעט יחידים בקו החזית בגזרה רחבה ומקבלים תמיכה מערבית, אך סופגים מכות מטורקיה. בכל מקרה הם ראויים לכל שבח

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!